התגעגעתם לשערוריית פטרסון? אז הנה. לאחר שהסקרים התחילו לחזות לשמרנים חיים קשים במיוחד בעקבות שלל השערוריות שדבקו בה, ולאחר לחץ לא מתון מצד הלייבור, בוריס ג’ונסון הודיע על כוונתו לקדם מהלך שיאסור על חברי פרלמנט לעבוד כיועצים פוליטיים. הצעד שלו בא במקביל עם צעד של הלייבור, שביקשה לנצל את אחד הימים בהם היא שולטת בסדר היום הפרלמנטרי כדי לקדם חקיקה בנושא. הממשלה הצליחה לדרוס אותה עם תיקון לחקיקה שרק מוריד את הדדליין להמשך הצעדים בנושא. כעת, הממשלה מואשמת שהיא מנסה למסמס את האפשרות להדק את הכללים על המשרות השניות של חברי הפרלמנט | צילום: הפרלמנט הבריטי

זה לקח שבועיים במהלכם בוריס ג’ונסון חטף מכל הכיוונים – מפלגתו שלו, הפרלמנט, התקשורת והציבור – אבל בסוף הוא הבין שהוא צריך לעשות משהו יותר רציני מפניית פרסה. שבועיים אחרי ששערוריית אואן פטרסון עשתה כותרות, הממשלה הציעה צעד להילחם בשחיתות שנראה שפשתה בפרלמנט (ושעושה כותרות במיוחד בהקשר של השמרנים). אבל יש רבים שטוענים שזה לא מספיק.

תקציר הפרקים הקודמים

ממש בקצרה (בהרחבה אפשר לקרוא את הפוסט הזה, הזה והזה): חבר הפרלמנט השמרני אואן פטרסון החזיק במקביל בעבודה שנייה כיועץ (עד כאן חוקי). לפני כשנתיים נחשף שבמסגרת העבודה הזו הוא סיפק לשוכרי שירותיו גם קצת שירותי לובינג (כבר לא חוקי). בתום חקירה ארוכה הגיעה נציבת האתיקה העצמאית של הפרלמנט למסקנה שפטרסון אשם, ולאחר בחינה נוספת של הממצאים ועדת האתיקה (המורכבת מחברי פרלמנט) הגיעה למסקנה דומה והמליצה על עונש של שלושים ימי השעיה. זה היה מפעיל עצומת הדחה, שאם 10% מתושבי מחוז הבחירה של פטרסון היו חותמים עליה הוא היה מאבד את מושבו. פטרסון מצדו טען שהחקירה נגדו לא הייתה הוגנת. לכאורה כדי להבטיח הליך הוגן, ביום בו המליאה הייתה אמורה להצביע על העונש של פטרסון הממשלה הציגה תיקון שישעה את ההחלטה על פטרסון ובמקום זה תוקם ועדה שתבחן את התנהלות ועדת האתיקה. הממשלה אף הפעילה משמעת סיעתית על חברי המפלגה השמרנית בעניין. רבים ראו בכך צעד להגנה על שחיתות.

אואן פטרסון
פתח תיבת פנדורה. אואן פטרסון (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

זה התפוצץ לממשלה בפרצוף. לאחר שעשרות שמרנים מרדו במשמעת הסיעתית, בהימנעות או בהצבעה נגד, ההצעה עברה ברוב דחוק. מפלגות האופוזיציה הודיעו שיחרימו את הוועדה שהוצעה בתיקון הממשלתי. אחרי שהממשלה הבינה שהלכה רחוק מדי היא חזרה בה תוך פחות מיממה, והודיעה שהוועדה לא תקום בשל חוסר היכולת להגיע לקונצנזוס בין-מפלגתי. פטרסון המושפל החליט להתפטר. אבל זה לא עזר, והמושג “גועל טוֺרי” (Tory sleaze) משנות התשעים חזר ונדבק למפלגה בחוזקה. האופוזיציה הצליחה להשיג דיון חירום, במהלכו דנה גם באופי הפעילות של ועדת האתיקה, אבל גם התרכזה במתקפה על הממשלה ועוד יותר על האפשרות של חברי פרלמנט להחזיק בעבודה נוספת. רבים מחברי הפרלמנט קראו להסיר את האפשרות לעבוד בעבודה נוספת – דבר לא מובן מאליו, כי בבריטניה ישנה סברה שלא יזיק לחברי הפרלמנט לעבוד בקהילה שלהם כדי להיות מחוברים לציבור. העובדה שבדיוק נחשף שג’פרי קוקס הצביע מרחוק (מאיי הבתולה, אם לדייק), בגלל שהיה בעבודה השנייה והרווחית שלו, רק הדגישה את הצורך להסדיר את הנושא.

הסקרים החטיפו

קשה להגיד שמאז מצב השמרנים השתפר. אם לדייק, הסקרים חבטו בהם. במיוחד אחד שנעשה עבור הדיילי מייל, שידוע בהטייתו המוצהרת לימין (רוב העיתונים בבריטניה מקדמים במוצהר מפלגה כזו או אחרת), נתן ללייבור שש (!) נקודות אחוז הובלה על פני השמרנים. צריך להבין שזה לא מובן מאליו: בדרך כלל הלייבור נותרת מאחור, במקרה הטוב מחלצת תיקו או נקודת אחוז יתרון, מה שנמצא בגדר הטעות הסטטיסטית. שש נקודות זה הרבה יותר. וגם, הפעם הקודמת בה הלייבור זכתה להובלה בסקרים הייתה בינואר, ובהפרש קטן בהרבה. סקרים נוספים הראו תיקו או הובלה קטנה יותר ללייבור.

https://twitter.com/SavantaComRes/status/1459280342032994306

הסקרים האלו הם כמובן נקודתיים וקשה לדעת לפי זה מה תהיה המגמה ארוכת הטווח שבסוף תכריע את הבחירות הכלליות הבאות. אבל זה כן לימד שני דברים: ראשית, שהאופוזיציה ניצלה היטב את הפרשה הזו כדי לזכות באמון האלקטורט. שנית, שמה שלא עשו הקורונה, יוקר המחיה ושלל שערוריות קודמות, עשה העניין הזה. נראה שאם עד עכשיו הציבור היה מוכן לבלוע מקרים בהם מי שמפרים את הכללים לא משלמים את המחיר (לדוגמה, פרשת קאמינגס), כעת הוא הגיע לקצה גבול הקיבולת. מה גם שמעבר לכך שהפרשה הזו הייתה על כך שהממשלה ניסתה לשנות את מערכת אכיפת הכללים כדי להציל את מי שהפר אותם, היא חשפה שהמון חברי פרלמנט (רובם שמרנים) מחזיקים בעבודות נוספות, חלקן עם שכר טוב יותר משכרם הפרלמנטרי. המקרה של קוקס היה קיצוני, אבל הוא העלה את השאלה עד כמה חברי הפרלמנט האלו מחויבים למחוז הבחירה שלהם. לכן הפעם, בניגוד לסברה של שרים בממשלה, זה לא נגמר כסיפור של “בועת וסטמינסטר”.

עוד פרשות לערימה

בינתיים, עוד כמה פרשות הנוגעות לשמרנים עלו לפני השטח. למשל, דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של השמרנים, לא דיווח על שתי הכנסות נוספות שיש לו בנוסף להיותו חבר בית הנבחרים: הוא במקביל מקבל שכר על היותו חבר הפרלמנט הסקוטי ובנוסף הוא עובד מדיי פעם כשופט כדורגל. ייאמר לזכותו של רוס שהוא כנראה עלה על זה לבדו והשלים את הדיווח. הוא הסביר לתקשורת שהוא לא יודע למה הוא לא דיווח כיאות והתנצל. כמובן, ב-SNP שמחו על ההזדמנות לתקוף את ראש מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר בפרלמנט הסקוטי, וטענו שהוא “שקוע עמוק בשערוריית הגועל הטורי”.

דאגלס רוס
תיקן את הטעות בעצמו. דאגלס רוס (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

אבל במקרה הזה אפשר להאמין שזה באמת כשל טכני שנעשה בתום לב. מה גם שאחת העבודות עליהן לא הכריז ידועה לכול והשנייה לא בדיוק מכניסה לו מיליונים. קצת יותר חמורה הייתה החשיפה שג’ייקוב ריס-מוג, מנהיג בית הנבחרים (מי שאחראי על ענייני הבית מטעם הממשלה), לא הצהיר על הלוואות זולות מאוד בשווי 6 מיליון ליש”ט מחברה בה הוא משמש כדירקטור. ריס-מוג מבחינתו מתעקש שמאחר שלא מדובר ברווח הוא לא נדרש לדווח, אבל בלייבור כבר דרשו לפתוח בחקירה. זה סיפור יותר רציני מאחר שריס-מוג הוא הראשון מהממשלה שמסתבך בשערוריית הגועל הטורי. השם הזה, “גועל טורי”, כבר נהיה שם קוד להתנהלות בעייתית של חברי הפרלמנט בכל הנוגע לעבודות נוספות.

תזמון זה עניין של טיימינג

וכדי להוסיף על כל אלו ועוד, הממשלה החליטה שזה יהיה תזמון מעולה לקדם רפורמה בנציבות הבחירות (המקבילה לוועדת הבחירות הישראלית, אבל עם הרבה יותר סמכויות אכיפה). ג’ונסון נמצא תחת חקירה של הנציבות, שמטרתה לבדוק האם המימון לשיפוץ דירת השרד של ג’ונסון ברחוב דאונינג נעשה בהתאם לחוק. הרפורמה שמוצגת כעת בפני הפרלמנט תיתן לממשלה כוח, בפועל, לקבוע לנציבות סדר יום. זה אמור, באופן רשמי, “לחזק את הדמוקרטיה”. בפועל, דיי ברור למה אף אחד לא קונה את זה. ההחלטה לנסות להעביר את זה עכשיו היא באמת, במחילה, אחת האידיוטיות שהתקבלו בממשלה הזו. אני בטוח שיש כמה תזמונים יותר מוצלחים להעביר רפורמה שנראית כאילו נועדה לחלץ את ג’ונסון מהחקירה ולתת לשמרנים יתרון במנגנון הבחירות. נגיד, כל זמן שהוא לא כשכל פרשות השחיתות השמרניות מתפוצצות זו אחר זו.

מגיעים לדיון

הסיפור עם אואן פטרסון עדיין לא נגמר. אמת, הוא עצמו התפטר, אבל בגלל התרגיל של הממשלה המליאה לא הצביעה על הדוח שהפיקה ועדת האתיקה. לבקשתו של יו”ר הוועדה כריס בריאנט, נקבע מועד להצבעה על תיקון שיבטל את התיקון שהעבירה הממשלה בתחילת הפרשה ויאשר את הדוח. ביום שני ההצבעה הייתה אמורה להיעשות בהליך מהיר וסימבולי, שרק יפסיק את המצב בו הדוח תלוי באוויר. אבל אז חבר הפרלמנט השמרני כריסטופר צ’ופ החליט שאני צריך לצפות בעוד דיון וצעק “התנגדות!”, מה שאילץ את התיקון לעבור הליך הצבעה מלא כולל דיון. זה נערך שלשום (ג’).

בדיון היה אפשר להבין בדיוק למה הממשלה רצתה ללכת להליך המהיר. ג’ייקוב ריס-מוג דיבר קצרות כנציג הממשלה, שוב אמר שהיה מדובר בטעות לקשור את הצורך לערוך רפורמה בוועדת האתיקה במקרה הספציפי של פטרסון. ולמרות שהיו כמה חברי פרלמנט שגיבו אותו, הרוב ביקרו אותו קשות. תנגם דבונייר (מנהיגת בית הנבחרים בממשלת הצללים), פיט וישארט (המקביל של ריס-מוג ודבונייר ב-SNP), ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי, יו”ר ועדת האתיקה כריס בריאנט ואחרים קרעו את ריס-מוג לגזרים.

דבונייר הזכירה לפרטי פרטים כיצד השמרנים עשו טעות אחר טעות בשבועיים החולפים, והזכירה שכולם הזהירו את ריס-מוג בדיוק מפני מה שקרה. וישארט אמר שלא יאומן שאחרי משבר בן שבועיים ריס-מוג עוד בתפקידו וקרא לו ולבוריס ג’ונסון להתפטר, וגם דחק בשמרנים שנבחרו ב-2019, שנראה היה שנטו למרוד בממשלה בהצבעה המקורית, להדיח את ההנהגה הישנה. השניים גם ביקרו קשות את ריס-מוג וג’ונסון שלא התנצלו בפני בית הנבחרים על מה שעשו. גם בריאנט הראה הרבה יותר כבוד לשמרנים החדשים, ופירק את הטענות של המתנגדים למבנה ועדת האתיקה אחת-אחת. ת’רזה מיי ביקרה את התנהלות הממשלה והזהירה מפני הנזק המתמשך שהממשלה גרמה לפרלמנט בהתנהגותה. לשמחתו של ריס-מוג, כשיו”ר בית הנבחרים שאל מי בעד ומי נגד התיקון, איש לא צעק שהוא נגד ובכך נחסכה הצבעה של ממש שהייתה יוצרת רק מבוכה נוספת לממשלה.

הצעה מול הצעה

שלשום (ג’), ביום הדיון, עלו גם שתי הצעות במקביל לגבי העבודות הנוספות של חברי הפרלמנט. במסיבת עיתונאים, ראש הלייבור קיר סטארמר הציג את הרעיון שלו. סטארמר הזהיר שההתנהלות השמרנית פוגעת באמון הציבור בפוליטיקה ככוח חיובי. לכן, הוא הודיע שינצל את יום האופוזיציה (יום בו האופוזיציה שולטת בסדר היום הפרלמנטרי) שנקבע ליום שלאחר מכן (אתמול, ד’) כדי להציע חקיקה שתסיים את הסקנדלים בתחום העבודות השניות. סטארמר קרא לשלושה שינויים: ראשית, איסור על כל עבודה שנייה, למעט כמה יוצאי מן הכלל. שנית, תקופת צינון של חמש שנים לבכירים בממשלה שיוצאים לאזרחות ורוצים לעבוד בחברות גדולות. שלישית, סיום התרומות מחו”ל שמקבלים השמרנים וחקיקה נגד תרומות מחברות קש. רביעית, הקמת רגולטור חדש שיבחן את ההתנהלות בכספי ציבור. חמישית, הקמת נציבות אתיקה עצמאית לממשלה (כיום ראש הממשלה קובע אם השרים הפרו את הקוד המיניסטריאלי). הוא הזהיר שאם בוריס ג’ונסון לא יאמץ את ההצעה, ממשלת הלייבור הבאה תחוקק אותה.

כשסטארמר סיים את נאומו והתיישב ליד סגניתו אנג’לה ריינר כדי לענות לשאלות העיתונאים, זו בישרה לו שבדיוק פורסם שבוריס ג’ונסון כתב ליו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל כדי לספר לו שהוא מקדם יוזמה שתאסור על חברי פרלמנט לקחת עבודה נוספת. במכתב להויל, ג’ונסון הציע שתי נקודות עיקריות. ראשית, להבטיח גבולות לעבודות שניות כך שהן לא יפגעו בעבודתם כשליחי ציבור. שנית, לאסור באופן מוחלט על עבודה כיועצים פוליטיים. ההצעות האלו הן מתוך דוח שנכתב על כללי האתיקה לחברי הפרלמנט ב-2018 וטרם אומץ (גם ההצעות של סטארמר נכתבו בהשראת הדוח). בוריס ג’ונסון אמר שכעת הממשלה מעוניינת לראות את אימוץ הדוח “כעניין בהול”. מעניין שזה לא היה עניין בהול עד שהסקרים התחילו לחבוט בג’ונסון באופן סדרתי.

מצאו את ההבדלים

אז מה בדיוק ההבדלים בין ההצעות של סטארמר וג’ונסון? ההצעה של סטארמר לא הכילה את כל מה שהוא דיבר עליו בנאומו. היא מונה שלושה סעיפים: ראשית, אימוץ ההמלצה של הדוח מ-2018 לפיה יש לאסור על חברי פרלמנט לעבוד כיועצים פוליטיים. שנית, ועדת האתיקה תגבש המלצות כיצד ליישם זאת עד ה-31 בינואר 2022. שלישית, אם לא נקבע תוך 15 ימי עבודה פרלמנטריים מפרסום המלצות ועדת האתיקה שום דיון כדי לקדם את החקיקה, יו”ר הפרלמנט יוכל לתת קדימות לכל חבר או חברת פרלמנט שיגישו הצעה לחקיקה בהתאם לדוח.

בגלל שהיה מדובר ביום אופוזיציה, ג’ונסון הציע תיקון לחקיקה של סטארמר, שלמעשה מוחק את כולה לטובת סעיף יחיד וארוך. אחרי חפירה על כך שבית הנבחרים מכיר בחשיבות כללי האתיקה לנבחרים ובכך שהסעיפים שג’ונסון ציטט מהדוח של 2018 במכתבו להויל יכולים לספק את הסחורה. לכן, הבית קורא לעבודה בין-מפלגתית על ההמלצות האלו שתיעשה בוועדת האתיקה, שתגיש את מסקנותיה עד ה-31 בינואר 2022.

בקיצור, ההבדל העיקרי הוא שסטארמר קבע לוח זמנים למה שיקרה אחרי שהוועדה תגיש את המלצותיה, בעוד ג’ונסון לא. זה, על פניו, משאיר פתח למסמוס. אבל כבר נגיע לביקורת על ההצעות של שני הצדדים. אתמול (ד’) היה יום ארוך ויש הרבה על מה לעבור.

שאלות לראש הממשלה

הדרמה הראשונה התרחשה בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. הדיון הזה היה סוער בהרבה מהמקובל. סטארמר דרש מג’ונסון להתנצל על התנהגותו, וזה רק הודה בטעותו אבל סירב לעשות יותר מכך. הוא ניסה להזכיר שגם סטארמר עצמו לקח עבודה שנייה לא רעה בכלל, אבל יו”ר הבית לינדזי הויל חסם אותו שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא רק הזכיר לג’ונסון שמדובר בסשן שאלות לראש הממשלה ולא לראש האופוזיציה. בפעם השנייה הוא כבר עקץ ואמר: “אלו החוקים ואנחנו משחקים לפי החוקים, נכון?”, מה שהביא לפרצי צחוק עזים מהאופוזיציה. בפעם השלישית הוא כבר רתח מזעם ואמר: “אל תאתגר אותי. אתה אולי ראש הממשלה של המדינה הזו אבל בבית הזה אני אחראי”. סטארמר לא ענה להאשמות של ג’ונסון, ואמר שג’ונסון הוא “פחדן ולא מנהיג”. גם האמירה הזו זכתה לנזיפה מהויל, שכן המילה “פחדן” אינה פרלמנטרית. סטארמר התבקש לחזור בו וכך עשה, רק כדי לשחרר בטוויטר הקלטה מהסשן אומר בדיוק את זה, מה שרוקן הכל מתוכן.

ראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד, היה נחרץ גם הוא. לאחר שלעג לג’ונסון שבניגוד למתרחש בדרך כלל בשאלות לראש הממשלה, הפעם ספסלי השמרנים היו דלילים משהו (מה שזכה להתייחסות גם בתקשורת), הוא תקף את הרפורמות שהציע ג’ונסון כ”חצי אפויות”. לדבריו, הרפורמות האלו לא יעצרו רבות מפרשות השחיתות שהתפוצצו בשבועות האחרונים, ושוב השתמש בתגית של “גועל טורי”, שלדבריו השמרנים מכוסים בו עד צוואר. הוא תהה אם ראש הממשלה הוא היחידי במדינה שחושב שכל הפרשות האלו אינן שחיתות אלא “צירוף מקרים גדול”. ג’ונסון ניסה לטעון שלדבר על שחיתות ו”גועל” עושות אי-צדק עם תושביהן של מדינות פחות מתוקנות, בהן לא ניתן לדרוש דין וחשבון מנציגי השלטון. כלומר, בגדול, בגלל שמותר להעביר ביקורת על השלטון כשיש בו שחיתות זה לא לגיטימי לדבר עליה. הגיוני.

צרות פנימיות

אבל נראה שג’ונסון בצרות גם מול המפלגה שלו עצמו. הוא קיים לפני ההצבעות על החקיקות האמורות פגישות עם רבים במפלגה השמרנית. לפי הדלפות, נראה שהשמרנים, כולל יריבים מרים בתוך המפלגה, הצליחו להתאחד נגד ג’ונסון סביב מה שהוא מתכנן. לא מפתיע: לתשעים מהם יש עבודה שנייה. לפי דיווחים אחרים, האווירה בפגישות דווקא הייתה חיובית. ג’ונסון הבין שאחרי כנס מפלגה מוצלח באוקטובר, הוא “הוריד את העיניים מהכביש” והביא את הרכב המטאפורי לתוך התעלה. כנראה שהוא הצליח לרצות אותם לזמן מה, אבל קשה להיות בטוחים: ג’ונסון יצטרך לעבוד היטב על מסמוס ההמלצות של ועדת האתיקה כדי לא להזמין מרידה נוספת כפי שהוא חווה היום בצורת פאסיב-אגרסיב בשאלות לראש הממשלה.

הדיון וההצבעה

ביום האופוזיציה הזה נערכו שני דיונים. אחד בהובלת אנג’לה ריינר, על הסתכלות לתוך החוזים מעלי התהיות (אם להיות עדין) של הממשלה עם רנדוקס, החברה ששכרה את שירותיו של אואן פטרסון. אני מקווה שייסלח לי שאני מדלג עליו, אבל אנחנו רוצים לסיים מתישהו. השני, בהובלת תנגם דבונייר, עסק בחקיקה לגבי משרות שניות. דבונייר, אומללה שכמותה, נאלצה שוב לחזור על עיקרי טיעוניה מכמה וכמה דיונים קודמים בשבועיים החולפים. באופן כללי, היא וחבריה לאופוזיציה הטילו את מלוא כובד האחריות על מעשיה של הממשלה. לדבריה, לולא היא עשתה מה שעשתה לפני שבועיים, לא היינו כאן עכשיו. על התיקון השמרני היא אמרה שהוא רק מנסה למסמס את ההצעה של הלייבור.

השמרנים מצדם ניסו ליצור סימטריה שלא באמת קיימת ביניהם לבין הלייבור. ללייבור אכן יש כמה תפוחים רקובים משלה, אבל אם להשוות את המצב הנוכחי הם פחותים בהרבה ולרוב מושעים מהמפלגה ביעילות רבה יותר. בכל מקרה, אם תהיתם למה הממשלה הציגה את התיקון שלה, אז ג’ייקוב ריס-מוג נתן את התשובה הרשמית: במבנה החוקתי הבריטי הממשלה שולטת בסדר היום הפרלמנטרי. הסעיף השלישי למעשה מפקיע ממנה חלקית את השליטה הזו ברגע שיינתנו לחברי פרלמנט קדימויות כדי לקדם את הדיון. זה טיעון שהוא הוגן, אבל קצת חוטא לאמת. ההצעה של הלייבור נותנת לממשלה טווח זמן של 15 ימי עבודה למצוא זמן לדיון הזה. היא יכולה לעשות זאת ביום לבחירתה ובכך להבטיח שהוא ייעשה בזמן שמתאים לה. השמרנים גם לא הציעו שום אלטרנטיבה שתבטיח שהדיון לא ייגרר.

בכל מקרה, להצבעה: ההצעה המקורית של הלייבור נפלה בתוצאה של 231 תומכים מול 282 מתנגדים. מרגע שההצעה הזו נפלה, ההתנגדויות הוסרו והתיקון של ג’ונסון עבר עם 291 תומכים ואפס מתנגדים. הטעמים ברורים: עדיף ללייבור שהתיקון הזה יעבור מאשר ששום דבר לא יעבור. אפשר לנחש כמובן שהביקורת על התיקון נשארה במקומה.

מה הלאה?

כעת לוועדת האתיקה יש חודשיים וחצי, מתוכם הרבה חגים, לעבוד על המלצות ברוח התיקון שעבר. אחר-כך נראה. הבעיה בצעד השמרני היא שהוא עשוי לתת דלק להמשיך את המשך המתקפה על הממשלה. לו הייתה נותנת להצעה של הלייבור לעבור כלשונה היא הייתה מראה בכך טוהר כוונות ושהיא באמת רוצה להשיג קונצנזוס על הסוגיה. אבל המעשה שלה רק נראה כמו עוד חלק מאותו גועל טורי. לכן, ייתכן מאוד שנשמע על כך עוד הרבה בעתיד. ג’ונסון מנסה לתת תחושה שהוא מחזיר את המוסדות לתלם, אבל יש לו עוד דרך לעבור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *