קצת היסטוריה לפתוח את השבוע. ה-SNP ממתגת את העלאת הביטוח הלאומי של ממשלת ג’ונסון כ”מס גולגולת”, תירוץ מצוין להסביר על מס הגולגולת של מרגרט ת’אצ’ר, שהיווה את אחת הסיבות לנפילתה. החל מהרצון של ת’אצ’ר להיפטר מהארנונה, דרך החיפושים אחר מיסוי מקומי אלטרנטיבי, הסיבות שגרמו לה לחשוב שמס גולגולת יהיה רעיון טוב וכלה בסוף של המס | צילום: סיימון ספיד

ב-SNP מכנים את מס הבריאות החדש, שמתחיל כהעלאה של הביטוח הלאומי, “מס גולגולת”. הם מנסים למתג כך את המס החדש בטענה שסקוטים יאולצו לשלם את המס כדי לממן את NHS אנגליה. כמובן, העלאת דמי הביטוח הלאומי, שמשתנים בהתאם למשכורת, לא זהה למס שמוחל באופן שווה ללא קשר להכנסה. אבל ה-SNP יודעים מה הם עושים: המיתוג הזה אמור לזהות את המס החדש עם מס הגולגולת של מרגרט ת’אצ’ר שהוחל בסוף שנות השמונים. מאחר שמס הזה הושת על סקוטלנד לפני שהושת על שאר האי הבריטי, מדובר בכלל במוקד כללי לשנאה באזור. ובמילים אחרות, יש יופי של תירוץ לדבר קצת על מס הגולגולת של אשת הברזל.

מאחר שהפוסט מתבסס בעיקר על ספרות אקדמית ואין ממש לינקים לתת, אגיד שהמקורות העיקריים הם הספר Britain under Thatcher והכרך השני של הביוגרפיה הרשמית של ת’אצ’ר מאת צ’רלס מור.

מה היה מס הגולגולת של ת’אצ’ר?

לפני שנרד לעומק הסיפור שהביא לקביעת מס גולגולת, כדאי להבין מה הוא היה. ובכן, מס הגולגולת – או בשמו הרשמי, דמי קהילה (community charge) – החליף את הארנונה כשיטת המיסוי המקומי ב-1989 (סקוטלנד) ו-1990 (אנגליה ו-וויילס). השיטה הייתה ברורה: כל מועצה מקומית קבעה את גובה דמי הקהילה שלה, והם נגבו באופן זהה מכל התושבים הבגירים ללא קשר להכנסתם (למרות שכן היו הנחות מסוימות למי שלא היה ברשותם הרבה). הרעיון של מס שטוח הוא לא פופולרי ומסיבות דיי הגיוניות. אז מה הביא את ת’אצ’ר לקבוע אחד?

השנאה לארנונה

במרץ 1974 ראש האופוזיציה דאז, אדוארד הית’, מינה את מרגרט ת’אצ’ר לשרת הסביבה בממשלת הצללים שלו. באותה תקופה משרד הסביבה היה אחראי על השלטון המקומי, מה שהביא את ת’אצ’ר לפתח אובססיה כלפי הארנונה. השנאה העזה שלה לארנונה נבעה מכמה סיבות. ראשית, היה מדובר במס רכוש, דבר שבאופן עקרוני היא לא אהבה. שנית, ארנונה על עסקים היוותה “מיסוי ללא ייצוג”, שכן עסקים לא הצביעו (כן הייתה להם זכות הצבעה לרשויות המקומיות בעבר). שלישית, היא ראתה בארנונה מס לא הוגן, שכן פנסיונרים שגרו בגפם שילמו את אותו סכום ששילמו מספר שותפים צעירים בבית בגודל זהה. רביעית, בבחירות המקומיות הלייבור נהגה להבטיח את הרחבת השירותים המוניציפליים שימומנו על-ידי העלאת הארנונה. רוב מצביעי הלייבור בקושי הושפעו מההעלאות הללו כיוון שלא היו בעלי רכוש רב או בעלי עסקים, אבל הם כן השתמשו בשירותי העירייה, כמו רווחה או סבסוד תחבורה ציבורית. ת’אצ’ר תיארה את המצב: “אלו שמפיקים תועלת לא משלמים. אלו שמשלמים לא מפיקים תועלת”.

מאז, ת’אצ’ר הבטיחה שתביא לביטול הארנונה. לאחר שהית’ נכשל בניסיון להשיב את השמרנים לשלטון בבחירות הפתע של אוקטובר 1974, ת’אצ’ר אתגרה אותו על הנהגת המפלגה והחליפה אותו ב-1975. אבל השנאה היוקדת לארנונה עוד הייתה שם. למצע הבחירות של 1979 נכנסה ההבטחה לבטל את ארנונת המגורים ברגע שיסיימו לקצץ במס ההכנסה.

מרגרט ת'אצ'ר
נשבעה להחליף. מרגרט ת’אצ’ר ב-1975 (צילום: מריון ס’ טריקוסקו)

מחפשים כיוון

כידוע, ב-1979 השמרנים בראשות ת’אצ’ר הדיחו את הלייבור מהשלטון והחלו בשינוי רדיקלי בכלכלה הבריטית. ארבע שנים אחרי ת’אצ’ר התכוונה להקדים את הבחירות ובכך לסיים את כהונתה הראשונה. אבל הארנונה עדיין הייתה שם. לא רק שהיא הייתה שם, לשמרנים לא היה אפילו מושג ירוק במה הם הולכים להחליף אותה. בינתיים, הלייבור ביססה את עצמה בעיקר בשלטון המקומי, ובהינתן קיצוץ התמיכה הממשלתית במועצות המקומיות, הארנונה המשיכה לטפס. כדי לפצות על כך בבחירות של 1983, הוכנסו למצע שתי הבטחות שמטרתן הייתה להראות שמשהו נעשה: הגבלת ארנונה במועצות שהיה נראה שמתפרעות בהתנהלותן הפיננסית וביטול המועצות המטרופוליטניות, ובראשותן זו של לונדון. שתי ההבטחות האלו קוימו, לא בלי מאבק עיקש מצד המועצות שהושפעו מכך (אבל זה לפוסט אחר), אבל הארנונה עודנה הייתה שם, והיה צריך למצוא מיסוי מקומי אחר שיחליף אותה.

זה לא שלא היו ניסיונות לפני הבחירות הללו למצוא אלטרנטיבות. צוות שבחן חלופות לארנונה הציע ב-1981 שלוש חלופות אפשריות: מס הכנסה מקומי, מס קנייה מקומי ומס שטוח (קרי, מס גולגולת). מס ההכנסה המקומי נפסל, כיוון שהשמרנים כיוונו להיות המפלגה שמפחיתה את מס ההכנסה, לא מכפילה אותו. מס הקנייה המקומי ירד מהפרק בשל החשש שהוא יפגע בעסקים (שכן, צרכנים יחפשו את המועצה עם מס הקנייה הנמוך ביותר בסביבתם). גם המס השטוח נדחה כי הוא היה שקול להתאבדות פוליטית. אז מה עושים?

הפתרון: מס גולגולת (דמי קהילה)

בכהונה השנייה של ת’אצ’ר הצורך למצוא אלטרנטיבה לארנונה דחק אפילו יותר, בגלל שהחוק הסקוטי דרש להעריך מחדש את הארנונה כל חמש שנים. השמרנים מצאו שהעניין הזה יעלה למשלמי הארנונה בסקוטלנד מספיק כדי להרחיק עוד יותר את הסקוטים מהשמרנים. לפי חלק מההערכות, הארנונה בסקוטלנד הייתה צפויה לעלות ב-170% (העלייה האוטומטית הייתה תוצאה של הצמדת הארנונה לערכים שונים, מעבר לקביעת הסכום הסופי על-ידי המועצות). לכן, היה צורך למצוא אלטרנטיבה לארנונה לפני הבחירות הכלליות שתוכננו ל-1988 (והתקיימו בפועל ב-1987). משום כך, ב-1984 ת’אצ’ר הורתה לשר הסביבה שלה, פטריק ג’נקין, לנסות שוב למצוא אלטרנטיבה.

במרץ 1985 השר לענייני שלטון מקומי קנת’ בייקר והשר הזוטר במשרד הסביבה ויליאם ואלדגרייב – שניהם כפופים לג’נקין – הציגו בפני ת’אצ’ר ועוד שרי קבינט בצ’קרס את התכנית שלהם. לאחר שבייקר הסביר על כלל הבעיות בארנונה, ואלדגרייב הציג את החלופה אותה ביקש צוות החשיבה להציע: דמי קהילה, קרי מס גולגולת. הרעיון היה שכל הבגירים יצטרכו לשלם אותו, וגם אם העניים יקבלו הקלות, הן לא יהיו מספיקות כדי שמישהו יוכל להתחמק מהעלאות מס אם וכאשר יהיו כאלה. אם ב-1981 הרעיון נראה כמו התאבדות פוליטית, הפעם ת’אצ’ר קיבלה אותו בהתלהבות.

ויליאם ואלדגרייב - מס גולגולת
שיווק את המהלך. ויליאם ואלדגרייב, 2020 (צילום: רוג’ר האריס)

למה? שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שמס כזה יחזק את הרעיון שמי שרוצה שירותים צריך לשלם עבורם. אפילו השם, “דמי קהילה” במקום “מס קהילה” או “מס מקומי”, נבחר מתוך הרעיון שלא מדובר במס כללי אלא בדמי שימוש בשירותים שמספקת המועצה. שנית, כעת אם מועצות בשליטת הלייבור יעלו את המס המקומי כדי לספק שירותים נוספים, הן קודם כל יכבידו על האלקטורט של הלייבור עצמה, מה שיעלה לה בבוחרים בהמשך. ביחד עם הלחץ לקראת ההערכה מחדש של הארנונה בסקוטלנד, זה היה נראה לפחות כמו הרע במיעוטו. “דמי הקהילה נולדו”, הוכרז בפגישה בצ’קרס.

ההתנגדות בממשלה

מי שפחות התלהב מהמס החדש – סליחה, מדמי הקהילה – היה שר האוצר נייג’ל לוסון. הוא לא נכח בפגישה בצ’קרס, אבל ברגע ששמע על התכניות החדשות של ת’אצ’ר הוא ניסה לשכנע אותה לרדת מהן. לאחר שכשל מלעשות זאת, הוא הפיץ מזכר בו כתב: “ההצעה למס גולגולת תהיה לחלוטין לא ישימה ותהווה קטסטרופה פוליטית”. אתם יודעים, הקטע הזה עם ההתאבדות הפוליטית מ-1981. לוסון הסביר שהמס ייראה לא הוגן, מפני שעני ועשיר ישלמו אותו הדבר, וכמו כן שמועצות שנוטות להוציא הרבה כסף ימשיכו במנהגן אבל יאשימו את הממשלה במה שזה עושה לעניים. ת’אצ’ר וחברי הוועדה שהייתה אחראית על המס לא התרשמו מהאזהרות האלו.

נייג'ל לוסון
התנגד נחרצות. נייג’ל לוסון (צילום: Chatham House)

מוקד התנגדות נוסף הגיע ב-1986 משר הסביבה החדש ניקולס רידלי (שהחליף את קנת’ בייקר, שהחליף את ג’נקין ב-1985). לפני כניסתו לתפקיד, הממשלה תכננה לעשות מעבר הדרגתי בן עשר שנים, במהלכו תהיה “הרצה כפולה”. כלומר, תהיה תקופה ארוכה בה יהיו גם ארנונה וגם דמי קהילה, עד שדמי הקהילה יחליפו לחלוטין את הארנונה. רידלי התנגד לכך, בטענה המוצדקת שהוא מאוד מטופש, כי אנשים ממש לא יאהבו לשלם שני מסים במקביל. הודות להתנגדות קולנית גם מבחוץ, רידלי – בניגוד ללוסון – דווקא הצליח לשכנע בעמדתו.

לוסון צדק

ההערכות הראשוניות לגבי דמי הקהילה – שבשלב הזה האופוזיציה הרחבה לתכנית הצליחה למתג מחדש כ”מס גולגולת” – היו שיותר אנשים ירוויחו מהמהלך מאשר יפסידו. אבל עד 1989 ההערכות הגיעו לכך ש-82% ישלמו יותר עם מס הגולגולת מאשר עם דמי הקהילה. המועצות המקומיות פעלו בדיוק כפי שלוסון חזה, והעלו את המס תוך כדי האשמת הממשלה. המצב הגיע למצב כזה שכפי שהגבילה את הארנונה, כעת היא הגבילה את מס הגולגולת. זאת, בניגוד לרעיון שדמי הקהילה יהיו דרך להבטיח שהמצביעים יענישו ישירות את המועצות שיגבו יותר מדי. דרך נוספת של הממשלה להתמודד עם המצב הייתה להעביר כספים למועצות כדי שישמרו על המסים בהן נמוכים, אבל מעבר לכך שזה לא ממש הועיל הדבר גרם להגדלת ההוצאה הציבורית בניגוד להיגיון הת’אצ’ריסטי. הצעד הזה הגדיל את ההוצאה בכ-4 מיליארד ליש”ט נוספים עד 1991.

והציבור? שנא את מס הגולגולת בדם. היו מחאות אלימות (כמו ההפגנה בכיכר טרפלגר), וגם אלקטורליות. למשל, בבחירות ביניים שנערכו במחוז מאוד נוח לשמרנים (עם פער של 15 אלף קולות על המקום השני בבחירות 1987), הם הצליחו להפסיד ללייבור בפער של כמעט 10,000 קולות. הציבור, במקום לכעוס על המועצות שהעלו את המס, כעס על הממשלה שהציגה מס גולגולת מלכתחילה. אבל ת’אצ’ר כבר עשתה ממס הגולגולת את ספינת הדגל שלה (מסמכים מראים עד כמה היא הייתה מעורבת אישית ברפורמה), והיא סירבה לסגת לאחור. יחד עם חילוקי דעות לגבי הקהילה האירופית, מס הגולגולת יצר קרע בין ת’אצ’ר לבין רבים מחברי ממשלתה ומפלגתה. בסופו של דבר, אלו הביאו את המפלגה להחליט שמי שעומדת בראש מאבדת קשר עם האלקטורט ושמספיק.

מחאה נגד מס הגולגולת
המחאות היו קשות. התנגשות בין מפגינים נגד מס הגולגולת למשטרה, 1990 (צילום: ג’יימס בורן)

לאחר מעשה

בנובמבר 1990 ת’אצ’ר אותגרה על תפקידה כראשת המפלגה השמרנית. לאחר סיבוב בו ניצחה אבל לא שריינה את מקומה, היא הבינה שהגיעה העת לפרוש מראשות המפלגה וראשות הממשלה. מי שנבחר להחליפה על-ידי המפלגה היה ג’ון מייג’ור. בסשן האחרון של שאלות לראשת הממשלה בו השתתפה, ראש האופוזיציה דאז ניל קינוק שאל אותה למה לדעתה כל המתחרים לרשת אותה מחפשים דרך “להיחלץ ממלכודת מס הגולגולת”. ת’אצ’ר ענתה שהיא מקווה שישמרו על המס, שלדעתה עדיין היה עדיף על הארנונה. בסשן הראשון של מייג’ור, קינוק דרש ממייג’ור שיבטל את מס הגולגולת. מייג’ור לא התחייב שהמס יבוטל, אבל הבטיח שהדבר נמצא “תחת בחינה”.

בסופו של דבר, ב-1991 מייג’ור החליט להיפטר ממס הגולגולת. במקומו הוצג “מס מועצה” (council tax), שבדומה לארנונה היה גם הוא מס רכוש, אבל עבד על מנגנון שונה. המס הזה נכנס לתוקף רק ב-1993, אבל יש מי שמאמינים שהוא סייע לשמרנים כבר בבחירות 1992 למרות הסקרים שהראו אפשרות לניצחון זעום של הלייבור. העובדה שהובטח להיפטר מהמס כבר ב-1991 – הבטחה שקינוק תכנן שתהיה ספינת הדגל שלו בבחירות – ושחקיקת מס המועצה הושלמה זמן קצר לפני הבחירות הורידה את האנטגוניזם הציבורי כלפי השמרנים מספיק כדי לזכות בקולות הנדרשים (היה גם את אלמנט “הטורי הביישן”, אבל זה לפעם אחרת). באופן כללי, אם חלקים גדולים מהמורשת של ת’אצ’ר חיה ובעטה עד היום (גם אם הקורונה החלישה אותה), המורשת שלה בתחום השלטון המקומי קרסה ברובה תוך עשור וחצי או פחות מרגע פרישתה.

האם העלאת הביטוח הלאומי היא מס גולגולת חדש?

כאמור, כנראה שב-SNP מודעים לכך שהעלאת הביטוח הלאומי היא לא באמת מס גולגולת, גם אם היא מעצבנת. אבל בפוליטיקה הבריטית השתרש הביטוי “מס הגולגולת של X”. הכוונה היא שמדיניות כלשהי צפויה להיות כל-כך לא פופולרית, שהיא בסופו של דבר תביא לנפילת מי שיזמ/ה אותה. ה-SNP למעשה מנסים גם להזהיר את ג’ונסון שהמס החדש יביא לנפילתו, וגם לשכנע את המצביעים הסקוטים שהמס החדש ראוי להביא להתנגדותם לממשלה המרכזית. איך זה יעבוד נדע רק כשנגיע לבחירות הבאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *