פוסט אורח: המשבר באפגניסטן והשתלטות טליבאן על המדינה הביאו את הממשלה הבריטית להכריז על תכנית ליישוב מחדש של 20 אלף פליטים אפגנים בשטחי הממלכה. בוריס ג’ונסון התגאה בנדיבות של התכנית ובגודלה, אבל רבים סבורים שהיא לא מקיפה מספיק: היא תעניק מקלט לאלפים בודדים של פליטים בשיאו של המשבר, ויש הטוענים שגם מכסת היעד שלה לא מספקת. בה בעת, הממשלה הולכת ומקשיחה את מדיניות ההגירה והמקלט שלה. דרור שרון מציעה להסתכל על התוכנית לקליטת הפליטים האפגנים בהקשר רחב יותר, שבו היא נראית נדיבה פחות | צילום: R4vi, פליקר
ב-18 באוגוסט, יומיים לאחר נפילת קאבול לידי הטליבאן, הודיעה ממשלת הממלכה המאוחדת על תוכנית ליישוב מחדש (resettlement) של 20 אלף פליטים אפגנים במדינה. התכנית החדשה תפעל במקביל למדיניות ההעברה והסיוע לאפגנים (Afghan Relocation and Assistance Policy – ARAP) שנכנסה לתוקף באפריל השנה, ושכאלפיים אזרחים אפגנים שהועסקו בשירות הממשלה הבריטית הועברו לממלכה המאוחדת במסגרתה עד אוגוסט. בשבועיים האחרונים של אוגוסט פינה חיל האוויר המלכותי למעלה מ-15 אלף איש מאפגניסטן, במבצע שתואר כפינוי הצבאי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אלה כללו את כל כוחות הצבא, הסגל הדיפלומטי והאזרחים הבריטים במדינה, לצד יותר מ-8,000 אפגנים שעבדו בשירות הממלכה המאוחדת, כמתורגמנים או בתפקידים אחרים.
בשונה מ-ARAP, התוכנית ליישוב מחדש מיועדת לסייע לאוכלוסייה האזרחית, בדגש על קבוצות שהוגדרו כפגיעות במיוחד, כגון נשים ונערות, ילדים, ומיעוטים דתיים. לפי הכרזת הממשלה, התכנית אמורה לסייע להגירתם של 5,000 אפגנים בשנה הראשונה לפעילותה, ולהגיע בסופו של דבר למכסה של 20 אלף איש. היא מבוססת על התכנית ליישוב מחדש של אנשים פגיעים מסוריה שיזמה ממשלתו של דייוויד קמרון ב-2014. במסגרת התכנית ההיא, נקלטו בבריטניה כ-20 אלף פליטים סורים לאורך שבע שנים. כאשר אנו משווים בין התכניות, כדאי לזכור שאוכלוסייתה של אפגניסטן גדולה בהרבה מזו של סוריה, וכמובן, שלבריטניה הייתה נוכחות צבאית באפגניסטן בשני העשורים האחרונים. ואכן, עם הצגת התוכנית לקליטת הפליטים מאפגניסטן, התייחס ראש הממשלה בוריס ג’ונסון לאחריות של בריטניה כלפי “כל מי שעבד איתנו בעשרים השנים האחרונות כדי להפוך את אפגניסטן למקום טוב יותר. רבים מהם, ונשים במיוחד, זקוקים בדחיפות לעזרתנו. אני גאה בכך שהממלכה המאוחדת הצליחה ליצור נתיב שיאפשר להם ולמשפחותיהם לחיות כאן בבטחה”. למרות זאת, מכסת הפליטים נותרה זהה לזו של סוריה.
תכנית מבלבלת ומבולבלת
כפי שכבר נכתב כאן, כמה מחברי הפרלמנט מתחו ביקורת חריפה על המדיניות הבריטית בתגובה למשבר באפגניסטן בדיון החירום שנערך בנושא. הביקורת שנגעה לתכנית היישוב מחדש של פליטים נגעה לשתי נקודות עיקריות: מעט מדי, ולאט מדי. ראש האופוזיציה, קיר סטארמר, טען שהרציונל לקביעת היעד של 5,000 פליטים בשנה הראשונה לתוכנית אינו ברור. לילה מוראן מהמפלגה הליברל-דמוקרטית טענה שקליטת 20 אלף פליטים מאפגניסטן “צריכה להיות נקודת ההתחלה של התכנית, לא היעד הסופי”. גם במפלגה השמרנית נמתחה ביקורת על התכנית. חבר הפרלמנט טוביאס אלווד טען שתגובת הממשלה להשתלטות הטליבאן רחוקה מלהיות מספקת. “הממשלה מוכרחה לראות את התמונה הגדולה ולהבין את גודל המשבר שיצרנו. קבענו מכסה של 5,000 בשנה הראשונה, שבה האיום נמצא בשיאו”. בתגובה לביקורת ענתה שרת הפנים פריטי פאטל שהממלכה המאוחדת אינה מסוגלת לקלוט 20 אלף פליטים בבת אחת. “בכל הכנות”, אמרה פאטל, “יהיה נורא אם נביא לכאן אנשים מבלי שנוכל לתת להם את התמיכה שיזדקקו לה כדי להיטמע ואת ההזדמנות לבנות מחדש את חייהם בממלכה המאוחדת”.
באופן אירוני, תגובתה של פאטל למבקרי התוכנית בפרלמנט מדגימה את הביקורת שנמתחה עליה מצד נציגת נציבות הפליטים של האו”ם בממלכה המאוחדת ומצד ארגוני פליטים נוספים: התכנית מבולבלת ומבלבלת, ואינה מתאימה לנסיבות הנוכחיות באפגניסטן. למעשה, היא גם לא ממש עונה להגדרה “יישוב מחדש”. יישוב מחדש הוא אחד משלושה “פתרונות בני קיימא” שהגדירה נציבות הפליטים של האו”ם, שמטרתם לאפשר לפליטים לשוב ולזכות באזרחות ולבנות מחדש את חייהם, לצד חזרה מרצון לארץ המוצא והיטמעות במדינת המקלט. זה פתרון מסודר מאוד, המספק לפליטים המעתיקים את מקום מגוריהם למדינה שלישית גישה ללימודי השפה והתרבות המקומית, להשכלה ולתעסוקה. מצד שני, הוא רלוונטי רק למי שחצו כבר את הגבול מארץ המוצא שלהם למדינה אחרת והוכרו כפליטים – בעוד שכרגע, מאות אלפי בני אדם שנאלצו להימלט מבתיהם חיים כעקורים בתוך שטחה של אפגניסטן. במילים אחרות, לא מדובר במענה מידי למצבי חירום, אלא בפתרון לטווח הארוך הכרוך בלא מעט בירוקרטיה. התכנית הסורית, הזכיר טים נאור הילטון, מנהל ארגון Refugee Action, יצאה לפועל שלוש שנים לאחר פרוץ מלחמת האזרחים. המשבר באפגניסטן, לעומת זאת, נמצא כעת בשיאו.
הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו
רובם המכריע של מי שנעקרו מבתיהם צפויים, אם כן, להישאר בשטחה של אפגניסטן, או להימלט לאחת המדינות השכנות, כמו פקיסטן ואיראן. גם לפני הסכמי דוחא, נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן והשתלטות הטליבאן על המדינה, אירחו שתי האחרונות את הכמות הגדולה ביותר של פליטים אפגנים, בפער משמעותי ממדינות אירופה. בשנת 2019, למשל, חיו בפקיסטן 1,419,084 פליטים אפגנים, ובאיראן – 951,142. אוכלוסיית הפליטים האפגנים בממלכה המאוחדת, ה-11 בגודלה בעולם, עמדה אז על 9,513.
למרות זאת, מאות אלפים בוחרים לצאת למסע ארוך ומסוכן לאירופה, ומשלמים לשם כך סכומי כסף גדולים למבריחים. אלה שצולחים את המסע עשויים לנסות להגיש בקשת מקלט במדינה שאליה הגיעו. אך מנתונים שפרסם משרד הפנים השבוע עולה כי רק 489 מתוך 1,089 מבקשי מקלט אפגנים שבקשותיהם נדונו השנה זכו להגנה משפטית כלשהי. יתר על כן, בשבוע האחרון של אוגוסט דווח כי משרד הפנים מחק את ההנחיות לדיון בבקשות מקלט שהגישו אפגנים בממלכה המאוחדת, בטענה שהן אינן רלוונטיות למצד הנוכחי. המשרד טרם פרסם הנחיות חדשות, והנחה שופטים בבתי הדין להגירה שלא לדון בבקשות להגנה שהוגשו על ידי אפגנים. עורכי דין, ארגוני זכויות פליטים וחברי פרלמנט טענו שהמצב מעכב את ההכרעה בעניינם של 3,213 מבקשי מקלט אפגנים בבריטניה, ומשאיר אותם בלימבו משפטי.
תכנית הפינוי לאפגנים, שג’ונסון תיאר כ”נדיבה ביותר בתולדותינו”, מאפשרת לממלכה המאוחדת לבחור מי יגיע אליה, מתי ואיך. במקביל, הממשלה מבקשת להקשיח את מדיניותה ההגירה והמקלט שלה. מילות המפתח בהצהרות הממשלה בנושא הן “דרכים בטוחות וחוקיות”. המטרה העיקרית היא צמצום ההגירה הלא-סדירה לבריטניה על ידי הרתעת מהגרים המבקשים להגיע לבריטניה בנתיבים “לא חוקיים” ולהגיש בה בקשת מקלט. יש כל מיני דרכים שבהן אנשים נכנסים לממלכה המאוחדת מבלי לעבור בנמל כניסה רשמי, אבל הדיון בנושא נוטה להתמקד באלה המגיעים מקאלה שבצרפת דרך תעלת למאנש. חלקם מוברחים כנוסעים סמויים במשאיות הנוסעות דרך מנהרת התעלה, ואחרים שטים לבריטניה בסירות קטנות או דוגיות רעועות. מספרם של האחרונים נסק מאז פרוץ מגפת הקורונה, שעה שהמספר הכולל של בקשות המקלט בבריטניה דווקא ירד.
במרץ השנה הציגה הממשלה תכנית הגירה חדשה, שבמרכזה עומדת הצעת חוק לשינוי הסדרי ההגירה והמקלט בבריטניה. הצעת החוק, שעברה בקריאה שנייה בבית הנבחרים, מבקשת לפצל את מערכת המקלט בממלכה המאוחדת לשתי רמות, בהתאם לדרך שבה נכנסו המבקשים למדינה, ולהעניק יחס מועדף למי שנכנסו בדרך “בטוחה וחוקית” – כלומר, במסגרת תכנית ליישוב מחדש או איחוד משפחות. בנוסף, הצעת החוק מרחיבה את האיסור הפלילי על הגעה לא חוקית לבריטניה.
שינויי המדיניות והחקיקה קשורים, איך לא, גם לברקזיט. עד לעזיבת האיחוד האירופי בתחילת השנה, נהנתה הממלכה המאוחדת מהסדר המקלט שנקבע בתקנת דבלין III, הקובעת על איזו מדינה מוטלת האחריות לבחינת בקשת מקלט נתונה. לרוב, מדובר במדינת האיחוד הראשונה שאליה הגיע מבקש המקלט. תחת החברות באמנת דבלין, יכלה בריטניה להחזיר מבקשי מקלט למדינות אחרות באיחוד האירופי, כמדינות בטוחות למבקשי המקלט. כעת, בלי הסכם או מסגרת בינלאומית שתאפשר החזרה למדינה אחרת, הפתרון העיקרי שנותר לממשלה הוא הרתעה. גם פליטים אפגנים, רמזה השבוע פאטל, לא ייהנו מהקלות או הנחות אם ינסו להגיע לבריטניה בסירה. “הגירה לא-סדירה לא קורית רק בממלכה המאוחדת, אנשים מגיעים לכאן דרך מדינות אירופה – והם יכולים לבקש מקלט במדינות אירופה”.