בתקופה האחרונה, הכותרות הבריטיות מתרכזות בהתפשטותו של הווריאנט ההודי של הקורונה בממלכה. הווריאנט הזה, בעל יכולת הדבקה גבוהה עוד יותר משל הנגיף שהתחיל את הסיפור ושל הווריאנטים המפורסמים שלו, הגיע לבריטניה ומאיים לעכב את היציאה שלה לחופש. אבל ההתפשטות שלו בבריטניה היא לא רק סיפור אפידמיולוגי, אלא גם סיפור פוליטי. למה לא נאסרה כניסה מהודו בשלב הרבה יותר מוקדם? למה הממשלה מקלה על הכנסתם של וריאנטים נוספים עם הקלה על כניסה ממדינות רבות? למה תקלה במערך האפידמיולוגי לא טופלה כיאות במשך שלושה שבועות קריטיים? אין ממש תשובות לשאלות האלו, אבל עושה רושם שמשת”פ של הווריאנט ההודי היה הגורם האנושי | בתמונה: אילוסטרציה כללית של קורונה (תמונה: המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות של ארה”ב)
בריטניה נמצאת על המסלול לצאת מהקורונה, אבל הווריאנט ההודי מקשה עליה. כבר דיברתי על זה קצת, אבל הנושא מסרב להרפות מהכותרות בתקשורת הבריטית. והסיפור הוא לא רק האיום עצמו, אלא גם הדברים שאפשרו לדברים להגיע לאן שהגיעו.
הווריאנט ההודי: קצת רקע
יש למעשה שלושה וריאנטים של הנגיף SARS-CoV-2 (הידוע גם כנגיף הזה של הקורונה שתקע אותנו יותר משנה בבתים) שמקורם בהודו. הם מואשמים בקטסטרופה שעוברת על הודו בימים אלו, על המוני נספיה. שניים מתוך השלושה האלו, על-פי הממצאים בשטח, מדבקים יותר מהנגיף המקורי שגורם ל-COVID-19. השלישי ככל הנראה גם, אבל לא נאספו מספיק נתונים לגביו. אחד מהווריאנטים, לא חשוב שמות (באמת לא חשוב, זה לא שהם יגידו לכם משהו), נמצא בעלייה בבריטניה. הווריאנט הזה מצליח להפיץ את עצמו טוב יותר בהרבה מאשר הווריאנטים האחרים שהגיעו לאי, כמו הברזילאי או הדרום-אפריקאי.
בסך הכל, צריך להגיד, התחלואה הכללית בבריטניה, הודות למבצע החיסונים, עודנה בירידה. ועדיין, העובדה שהווריאנט ההודי מצליח להגדיל את התפוצה שלו יוצרת סיבה לדאגה אצל קובעי המדיניות. החיסון אמנם, ככל הנראה, יעיל גם נגד הווריאנט הזה, אבל רק 30 אחוזים מהאוכלוסייה הבריטית התחסנה בשתי המנות, ויותר מ-40% לא קיבלו אפילו מנה אחת. לכן, הווריאנט המהיר הזה מהווה סיבה לדאגה. בהתאם, בוריס ג’ונסון כבר הזהיר שייתכן שהלו”ז ליציאה ממגבלות הקורונה עשוי להשתנות קצת ולהתעכב.
אבל לא באנו הנה לדבר על אפידמיולוגיה, אלא על פוליטיקה. ויש ממנה הרבה.
סגירת הגבול
השאלה הראשונה שעלתה לגבי סגירת הגבולות עם הודו. הודו דיווחה על יותר מ-100 אלף מקרים חיוביים של קורונה ב-5 באפריל. אבל בריטניה הכניסה את הודו לרשימת המדינות האדומות שלה רק ב-23 באפריל. הממשלה טוענת שהיא סגרה את הגבול עם הודו לפני שהווריאנט ההודי התגלה בממלכה, אבל רבים משוכנעים שההמתנה הזו של 18 ימים מרגע הדיווח של הודו ועד לסגירת הגבול עמה לא הייתה עניינית.
דומיניק קאמינגס, מי שבעבר היה יועצו הקרוב של בוריס ג’ונסון והיום נמצא בעיצומה של ונדטה נגד ראש הממשלה, קרא למדיניות הבריטית “בדיחה”. אבל הביקורת הרצינית ביותר הגיעה מצדה של איווט קופר, חברת פרלמנט מטעם הלייבור ויו”ר ועדת הפנים. היא טענה שהסיבה שהודו לא נכנסה לרשימה האדומה הייתה הרצון לבחון את האופציה להכניס אותה לשם רק אחרי הביקור המתוכנן של בוריס ג’ונסון בהודו. הביקור הזה, בסוף, בוטל ברגע האחרון. היא האשימה את הממשלה בכך שבזמן שהציבור הבריטי עשה את החלק שלו, הממשלה לא. לטענתה, הודו הייתה צריכה להיכנס לרשימה האדומה בתחילת אפריל, יחד עם בנגלדש ופקיסטן.
לטענה האחרונה השיב שר הבריאות מאט הנקוק שמפקיסטן ובנגלדש מגיעים יותר אנשים. רק שבודקי העובדות של ה-BBC מצאו שבזמן שאכן יותר אנשים הגיעו לבריטניה מפקיסטן מאשר מהודו, בנגלדש ניצבת הרבה מאחורי שתיהן. כשנשאל על כך בפרלמנט, הנקוק נתן שורה של נתונים שאף אחד מהם לא פומבי, כך שלא ניתן לבדוק עד כמה הוא מדייק. אבל הנקודה בעינה עומדת: מאיזושהי סיבה, עניינית או לא, בריטניה התעכבה זמן רב בסגירת הגבולות עם הודו. התשובות שהיא מספקת לכך פשוט לא משכנעות.
מדינה בצבע ענבר
אפרופו גבולות, יש גם שאלות רציניות יותר לגבי הרשימות האדומות והירוקות. לממשלת בריטניה יש חלוקה לשלוש קטגוריות של מדינות: אדומות, כתומות (טכנית בצבע ענבר, amber) וירוקות. הכניסה ממדינה אדומה תותר רק לאזרחי בריטניה, אירלנד ולמחזיקי תעודת תושב בבריטניה. כניסה משם תחויב בבדיקות ובבידוד, ותושבי בריטניה לא אמורים לנסוע לשם לחופשה. מהמדינות הכתומות אין הגבלה לגבי מי יכולים להיכנס, אבל עדיין יהיה צורך בבדיקות קורונה ובבידוד. המגיעים מהמדינות הירוקות יזדקקו לבדיקה לפני ובדיקה אחרי הנחיתה, אבל יידרשו לבידוד רק אם יימצאו חיוביים. בלבול רציני היה סביב מדינות הענבר.
למה? ההנחיה הממשלתית היא לא לנסוע לחופשה במדינות הכתומות. אבל נראה שבממשלה לא ממש סגורים על מה זה אומר. שר הסביבה והחקלאות ג’ורג’ יוסטיס אמר בראיון שבריטים יכולים לנסוע למדינות הכתומות “אם הם חשים צורך” לבקר משפחה או חברים, ובתנאי שיקפידו על תנאי הבידוד בשובם לאי. סיימון הארט, שר ויילס, אמר שהנוסעים למדינות הללו צריכים לחשוב האם הנסיעה שלהם חיונית, אך הודה שיש מי ש”עשויים לחשוב שחופשה היא חיונית”. ג’יליאן קיגן, שרה זוטרה במשרד החינוך, אמרה שהמדינות האלו הן לא מדינות שכדאי לנסוע אליהן לחופשה. דברים דומים אמר גם שר התחבורה גרנט שאפס. הדבר גרם לבלבול רב. אפילו באיזיג’ט התלוננו על כך. כמובן, שם גם רוצים להזיז את רוב היעדים באירופה לרשימה הירוקה, אבל התסכול מחוסר ההחלטיות בעינו עומד. בסופו של דבר, בוריס ג’ונסון הבהיר שאין לנסוע לחופשה במדינות הללו, אבל הנזק כבר נעשה.
עניין נוסף שעלה לגבי המדינות האלו הוא סיפור ההכנסה לרשימה. שלשום (ד’), בשאלות לראש הממשלה, קיר סטארמר הביע חשש מכך שיש 170 מדינות כתומות. פירושן של מדינות כתומות, לדידו, הוא מדינות שמצד אחד מסוכן מדי לנסוע אליהן שלא לצורך חיוני, ומצד שני יותר קל להיכנס מהן לעומת מה שהיה בעבר. הוא הזהיר שזה מתכון לכניסתם של וריאנטים נוספים. ג’ונסון, כמובן, דחה את הביקורת.
המערך האפידמיולוגי
עוד כשל שעלה הוא המערך האפידמיולוגי. לפי דוח שהגיע לידי ה-BBC, מה שסייע לווריאנט ההודי להתפשט בבריטניה היה לא רק הכניסה של הווריאנט, אלא גם כשלים במערך האפידמיולוגי שאמור לעלות על המקרים האלו ולסייע בבידוד מהיר. במשך שלושה שבועות, נמנעה משמונה מועצות מקומיות גישה מלאה לנתונים, מה שיצר כשל רציני במעקב. הכשל הזה הביא לכך שלא היה ניתן ליצור קשר עם אנשים שהיה חשש שנדבקו ממאובחנים. הממשלה טענה שמדובר בכשל בתוכנה, אבל אם לא מצליחים במשך שלושה שבועות לפתור את זה משהו באמת רע קורה.
קשה, כמובן, לדעת כמה היה ניתן למנוע את התפשטות הווריאנט לולא הכשל הזה. גם בדוח לא יודעים להגיד מה בדיוק היה החלק של הכשל הזה בהתפשטות הנגיף. אבל זה חוזר להרבה מאוד ביקורות שהיו על המערך האפידמיולוגי עוד בחודשי הקיץ. הדבר יוצר את הרושם שממשלת בריטניה עדיין לא מסוגלת לספק מערך אפידמיולוגי מספק, ושכל הזמן מתגלות בו עוד ועוד תקלות. ברור שבכל מערך מדיי פעם יהיו תקלות תוכנה. אבל אם היה צורך בשלושה שבועות לעלות ולתקן את התקלה הזו, משהו לא עובד ברמה האנושית. וזו כבר בעיה רצינית יותר, שבסוף מישהו יידרש לתת עליה תשובות.
לסיכום
ההתפשטות של הווריאנט ההודי בבריטניה היא תופעה אפידמיולוגית, אבל הוא לא תוצר של נתוני הפתיחה של הווריאנט לבדם. נלוו לכך החלטות ותפקוד של המערך הפוליטי. לפעמים היה מדובר בהחלטה תמוהה, לפעמים בהחלטה סבירה אך כזו שמהווה סיבה לדאגה, לפעמים היה מדובר ברשלנות. המזל של הבריטים (ושל כולנו) הוא שלפי ההערכות, החיסונים השונים עובדים גם על הווריאנט ההודי. ועדיין, בריטניה נמצאת בלחץ עקב הרעיון שייתכן שה-21 ביוני לא יהיה התאריך בו ייגמר הריחוק החברתי לתמיד. בוריס ג’ונסון נוהג באחריות כשהוא אומר שייתכנו שיבושים ביציאה המוחלטת לחופש, אבל ייתכן שלו היה מגלה את אותה אחריות עוד באפריל, לא היה צורך באחריות הזו עכשיו.