הגענו לרגע: הבחירות המקומיות והאזוריות ברחבי האי הבריטי יוצאות לדרך! סקוטלנד תלך לבחור האם פניה למשאל עם נוסף על עצמאות, בעוד שבוויילס השאלה תהיה יותר האוטונומיה. הבחירות המקומיות באנגליה, וכמו כן בחירות הביניים בהרטליפול, יהיו בעיקר מבחן לקיר סטארמר ובוריס ג’ונסון – מי שיפסיד יביא על המפלגה גם מפלה מוראלית. בסופו של דבר כל מערכות הבחירות האלו לא יישארו עניין מקומי בלבד וישפיעו על הפוליטיקה הלאומית בכללותה. וכל המתח הזה יצטבר במשך הסופ”ש, שכן הקורונה הביאה להחמרת נהלי הספירה באופן שיאט אותם. בחירות 2021 – כל מה שחשוב לדעת רגע לפני קו הסיום | צילומים מימין לשמאל: סיימון דוסון, דאונינג 10; לשכת מרטין שולץ; ממשלת סקוטלנד; ממשלת ויילס; ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

היום (ה’) רוב אוכלוסיית האי הבריטי תיקרא להגיע לקלפיות. בסקוטלנד ובוויילס התושבים ילכו להצביע לפרלמנטים האזוריים שלהם. באנגליה, מדובר בבחירות המקומיות ובפרט הבחירות לראשות עיריית לונדון. בנוסף, הרטליפול תלך לבחירות ביניים על חבר הפרלמנט שלה. זה המון בחירות. אז רגע לפני שסוגרים את הקלפיות, הבה נעבור בקצרה על כולן: מה הציר בבחירות האלו? מי נגד מי? מה הסיכויים של כל אחד? ומה יהיו המשמעויות של כל תוצאה?

הבחירות לפרלמנט הסקוטי

מה על הכף?

נתחיל בבחירות שמושכות הכי הרבה תשומת לב. הבחירות לפרלמנט הסקוטי, בגדול, נטשו את הרעיון של בחירות בין מפלגות שמציעות מסמכי מדיניות שונים. במקום זאת, הן על נושא אחד ויחיד: עצמאות לסקוטלנד. ה-SNP מעוניינים להשיג רוב מוחלט בפרלמנט הסקוטי, או למצער להשיג כזה ביחד עם הירוקים תומכי העצמאות. אם יצליחו, ידרשו משאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד וינסו להפעיל לחצים על דאונינג 10 כדי לקבל בו הכרה מלמעלה ולערוך אותו באופן חוקי. אם לא יצליחו בכך, הם בכל מקרה לא יוכלו להעביר חקיקה כזו בפרלמנט הסקוטי והסכמה מצד דאונינג 10 (שלא תגיע) כך שלא יהיה טעם להתאמץ.

הבחירות האלו, בבחינת היותן בחירות של נושא אחד, הן המשך ישיר לברקזיט. הברקזיט הפך את העצמאות לרלוונטית שוב, בגלל שב-2014 החברות באיחוד האירופי שימשה כפיתוי עבור הסקוטים להצביע נגד עצמאות. כעת, טוענים ב-SNP, הנסיבות השתנו וצריך לאפשר הצבעה חוזרת שמשקללת את הברקזיט לתוך מאגר השיקולים. כמובן, אם לבריטניה היו חוקים מסודרים לגבי משאלי עם, במקום הכלל שאומר שבשביל משאל עם מישהו צריך לצעוק מספיק חזק עד שהאיש בדאונינג 10 מסכים, לא היינו בסמטוחה הזו. אבל עם רעיונות כמו “משאל עם של פעם בדור” שלא מהווה חלק מהחוק אלא מהסכם פוליטי, האנשים בווסטמינסטר יכולים להאשים רק את עצמם שהם התעקשו להמשיך ולהחזיק במשאל העם ככלי פוליטי במקום להפוך אותו לכלי דמוקרטי מסודר.

הצעת חוק משאל עם סקוטלנד
תהיה עוד אחת? הצעת החוק למשאל העם של 2014 (צילום: ממשלת סקוטלנד)

מי נגד מי?

בצד תומך העצמאות תוכלו למצוא את ה-SNP, הירוקים ואת אלפה (כן, באנגלית כותבים “אלבה”, אבל הוגים את זה אלפה). מהצד השני תוכלו למצוא את המפלגות הכלל-בריטיות, שמהוות את הגוש היוניוניסטי: השמרנים, הלייבור והליברל-דמוקרטים. ה-SNP ישמחו לרוב מוחלט משלהם, שבאמצעותו יוכלו להראות שהדרישה לעצמאות היא אמיתית. בלית בררה, שחזור של הברית עם הירוקים שקיימת כעת היא גם אופציה. אם היוניוניסטים יזכו לרוב, הדבר היחידי שהם יוכלו לעשות בו זה לחסום משאל לעצמאות. ממשלה הם לא יוכלו להקים. רעיונות לקואליציה יוניוניסטית ירדו מהפרק כבר מזמן. כולם זוכרים שאחרי שהליברל-דמוקרטים נכנסו לאותה מיטה עם השמרנים בווסטמינסטר, הם חטפו מכה אלקטורלית קשה ממנה לא הצליחו להתאושש עד עכשיו. לכן, במקרה של ניצחון הגוש היוניוניסטי, סביר יותר להניח שתהיה איזו ממשלת מיעוט של ה-SNP שלא תעשה שום דבר רדיקלי מדי.

הלייבור תחת אנאס סארוואר מנסה לצאת מתגית היוניוניסטית נטו, כנראה כי יש לה מצביעים שדווקא תומכים בעצמאות. בדיבייט שנערך בערוץ 4, סארוואר ניסה להסיט את הדיון משאלת העצמאות לשאלות של הכלכלה והיציאה ממשבר הקורונה. הדבר מזכיר מעט את הניסיון של ג’רמי קורבין לעסוק יותר ב-NHS מאשר בברקזיט בבחירות 2019. מצבה העגום של הלייבור הוא שבכל פעם שמערכת בחירות היא על נושא אחד בלבד, זה דווקא על נושא שמפלג את שורות המפלגה.

מה אומרים הסקרים?

ה-SNP מובילה בפער. אבל, לפי סיכומי הסקרים של פוליטיקו ושל פייננשל טיימס, היא נמצאת במגמת ירידה. הדבר בולט במיוחד בהצבעה לרשימות האזוריות, ופחות בהצבעה לנציגי המחוזות, אבל גם שם היא קיימת. הלייבור והשמרנים הולכות כמעט ראש בראש, עם הובלה קלה לשמרנים, שכנראה תיתרגם לכמה חברי פרלמנט יותר. אבל שתיהן הרבה מאחורי ה-SNP. מגמת העלייה שלהן קלה בהרבה ממגמת הירידה של ה-SNP. הירוקים והליברל-דמוקרטים נמצאים הרחק מאחור עם מגמה פחות או יותר יציבה. בנוסף, נראה שהתכנית של אלפה – לזכות בכל חברי הרשימות שה-SNP לא תוכל לזכות בהם בגלל שיטת הבחירות הסקוטית – לא ממש עובדת, וחוץ מלקחת קולות מה-SNP לא ממש מצליחה להתרומם. לכן, הרעיון שגם בשיתוף הירוקים תומכי העצמאות לא יצליחו לקבל רוב הוא לא מופרך.

מה המשמעויות?

אם היוניוניסטים ישיגו רוב, הדברים יוכלו להירגע. ה-SNP תקבל מקלחת של מים צוננים על רעיונות העצמאות שלה (גם הסקרים מראים שתומכי העצמאות איבדו את היתרון שלהם על פני המתנגדים). היא תוכל לנסות שוב בבחירות הבאות, אבל אין הבטחה שיהיה איזשהו מומנטום לכך. היא תוכל במקום זאת לעבוד על לובי לטובת האצלת סמכויות נוספות למוסדות הסקוטיים על חשבון המוסדות הכלל-בריטיים. לכך היא תוכל לגייס בקלות גם את הלייבור, מאחר שקיר סטארמר הבטיח האצלה כזו בדיוק.

אם ה-SNP תצליח להשיג רוב עם הירוקים – ועוד יותר אם תשיג רוב מוחלט לבדה – הדבר יגביר את המתח. לא בטוח שבוריס ג’ונסון ייכנע ללחצים להעניק להם משאל עם נוסף, אבל השסעים יחריפו. ה-SNP תקבל אמתלה לטעון שבריטניה מדכאת את הסקוטים בכך שהיא מתעלמת מתוצאות ההצבעה לפרלמנט ותפעל להגברת הניכור מווסטמינסטר. כבר כיום, העובדה שלשתי מפלגות השלטון של בריטניה כולה אין כמעט נציגים מטעם סקוטלנד גורמת לכך שכל ממשלה בריטית שלא תקום לא לכלול בתוכה נציגות לסקוטלנד ובכך מגבירה את הניכור. גם אם ה-SNP לא תקבל את משאל העם שלה עכשיו, היא תוכל ליצור תסיסה בשטח שתיטיב איתה בסיבוב הבא. הצלחה פרלמנטרית כזו תהיה חדשות רעות עבור היוניוניסטים, גם אם משאל העם לא יוענק עכשיו.

ניקולה סטרג'ון
אילו יחסים יהיו עם דאונינג 10? ניקולה סטרג’ון (צילום: ממשלת סקוטלנד)

הבחירות לסנד’

מה על הכף?

הבחירות לפרלמנט הוולשי (סנד’) הרבה פחות גורליות מאשר אלו שמתקיימים בצפון האי הבריטי. השאלה העיקרית היא האם הלייבור תצליח להמשיך להחזיק בשלטון בוויילס או שתצליח לאבד גם את המעוז הזה. למרות שגם בוויילס יש דורשי עצמאות המיוצגים בעיקר על-ידי המפלגה פלייד קמרי וגם קצת על-ידי הירוקים, אין שם קרב בין הלאומנים ליוניוניסטים. התשובות לשאלה הזו מיוצגות לא באופן בינארי אלא על ציר. בקצה הלאומני, כאמור, פלייד קמרי שדורשת משאל עם על עצמאות (אם יתקיים, ההפסד של תומכי העצמאות בטוח). מתונה יותר היא הלייבור, שמעוניינת להאציל סמכויות נוספות לסנד’ ולממשלה הוולשית על חשבון וסטמינסטר. אחריה בציר ממוקמים השמרנים, שמעוניינים להשאיר את מצב הסמכויות של המוסדות הוולשים על כנם. לאחריהם, בקצה השני של הציר, נמצאת המפלגה בעלת השם הקליט המפלגה לביטול האסיפה הוולשית. היא רוצה, כפי שוודאי ניחשתם, לבטל את הסנד’ לחלוטין ולהחזיר את סמכויותיו לווסטמינסטר.

סנד'
סקאלה של אוטונומיה. בניין הסנד’ (צילום: Pymouss, פליקר)

אבל זה לא הנושא היחידי או המכריע. הוא אחד מתוך שלל נושאים עליהם מתקיימת מערכת הבחירות הזו. השאלה הראשונה היא עד כמה מרוצים מהתמודדותו של השר הראשון מארק דרייקפורד עם הקורונה. כמובן, גם השאלה כיצד ויילס תתאושש מהמשבר שיצרה הקורונה תעמוד על הפרק. העצמאות והאוטונומיה הן נושאים חשובים, אבל לא היחידים. ייתכן שאם המפלגה לביטול האסיפה הוולשית תכניס מספר יפה של חברי סנד’ היא תוכל לשנות את השיח בוויילס ככה שגם הוא ייסוב סביב מעמדה של האומה בתוך הממלכה המאוחדת.

מי נגד מי?

בדומה למערכת הלאומית, המאבק העיקרי הוא בין הלייבור – ששולטת בוויילס מאז שקיבלה אוטונומיה – לבין השמרנים. אבל בגלל ששיטת הבחירות הוולשית מקשה הרבה יותר להגיע לרוב מוחלט, יש גם עניין של קואליציות. עד היום הלייבור ישבה בקואליציות בעיקר עם הליברל-דמוקרטים או פלייד קמרי. לכן השאלה היא בסופו של דבר אילו קואליציות יהיה ניתן להרכיב. הליברל-דמוקרטים התכווצו יותר מדי כדי להיות רלוונטיים, מה שמעלה שתי שאלות עיקריות. ראשית, האם ללייבור, פלייד קמרי והירוקים יהיו מספיק מושבים כדי להרכיב קואליציה? שנית, אם התשובה לשאלה הקודמת היא שלילית, האם יש סיכוי כלשהו לשת”פ בין השמרנית לבין המפלגה לביטול האסיפה הוולשית?

מה אומרים הסקרים?

לפי הסקרים, הלייבור עדיין מובילה בפער, ולמרות קפיצות פה ושם המגמה שלה היא יציבות. עם זאת, היא כמעט לא משפרת ביצועים לעומת בחירות 2016, ובכל הנוגע להצבעה לרשימות היא אפילו נסוגה. מי שכן משפרת ביצועים, גם בהצבעה לנציגי המחוזות וגם בהצבעה לרשימות, היא המפלגה השמרנית. היא משפרת בין 6 ל-7 נקודות אחוז בכל אחד מסוגי ההצבעות, והיא צפויה לרשום עלייה יפה, גם אם זו לא תתורגם לניצחון מובהק. פלייד קמרי ניצבת כמעט באותו מקום, וכך גם הירוקים. המפלגה לביטול האסיפה הוולשית כנראה לא תקבל שום מושב במסגרת ההצבעה הישירה לנציגי המחוזות, אבל כן תתקרב להכפלת כוחה בהצבעה לרשימות, ובהתאם עשויה להצליח להכניס מושבים.

מה המשמעויות?

המשמעויות יהיו לא מאוד מרחיקות לכת. כמובן, יהיה שינוי במדיניות במקרה בו השמרנים איכשהו יצליחו להשתלט – למרות שזה לא התרחיש הסביר – יהיה מדובר בהשתלטות על מוקד כוח משמעותי וכמובן גם פגיעה מוראלית אנושה בלייבור. אבל ויילס תישאר בממלכה ואפילו לא באמת תבקש משאל עם. כדי שתהיה דרישה למשאל עם, פלייד קמרי והירוקים יצטרכו להגיע לכדי רוב בפרלמנט לבדם, מה שלא יקרה. כמו כן, אפילו במקרה של שת”פ בין השמרנים למפלגה לביטול האסיפה הוולשית לא באמת יהיה ניסיון לבטל את הסנד’. התסיסה שדבר כזה יביא לא שווה את כאב הראש שבוריס ג’ונסון יחווה בעקבות זאת.

במקום זאת, סביר להניח שבהתאם לתוצאות נראה, איזשהו ניסיון פרגמטי יותר שישנה את סמכויותיו של הסנד’. קואליציית לייבור-פלייד קמרי תנסה להרחיב את האוטונומיה. קואליציה בהובלת השמרנים כנראה תצטרך לפחות לצמצם מעט את האוטונומיה. בהתחשב בקיומן של תאוריות לפיהן מתן אוטונומיה מחזק בטווח הארוך את המגמות הבדלניות במקום לבלום אותן, ייתכנו לזה השפעות ארוכות טווח על עתידה של ויילס. אבל זו כבר ירייה באפלה וייתכן שוויילס נועדה להישאר באקורדיון של הרחבת וצמצום האוטונומיה.

מארק דרייקפורד
יהיה פחות לעומתי. מארק דרייקפורד (צילום: NHS Confederation)

הבחירות המקומיות

מה על הכף?

הבחירות המקומיות, יותר משהן על שירותים מקומיים שהמועצות אמורות לספק, הן מבחן לדעת הקהל על המפלגות. כמובן, המבחן הזה לא מדויק, ומפלגות קטנות כמו הליברל-דמוקרטים מצליחות בו יותר מאשר בפוליטיקה הלאומית. ועדיין, גם הלייבור וגם השמרנים רוצים לנסות להרוויח כמה שיותר חברי מועצה וכמה שיותר מועצות. המשמעות של זה, מעבר להשתלטות על מוקדי כוח נוספים, היא מוראלית. ניצחון שמרני יראה שבוג’ו ממש לא איבד את המוג’ו, וניצחון ללייבור יראה שקיר סטארמר מצליח להפוך את המגמה אליה המפלגה ניצחה בגלל הברקזיט.

מה שבעיקר יעניין את המפלגות זה מה שנקרא “החומה האדומה”. מדובר באזור בצפון אנגליה שהיה שייך ללייבור באופן קבוע, עד שג’רמי קורבין הפסיד רבים מהמושבים האלו בבחירות 2019. בוריס ג’ונסון מעוניין להראות שגם אחרי שהברקזיט נגמר וגם אחרי כמעט שנה של טיפול כושל בקורונה (עד שהוא הביא למבצע חיסונים מוצלח יחסית, למרות העיכובים) הוא מסוגל לנצח במעוזים של מעמד הפועלים. אם הלייבור תשמור על המועצות שלה שם, היא תראה שבחירות 2019 היו כשל חד-פעמי שלא יחזור על עצמו בבחירות הכלליות הבאות.

מי נגד מי?

כל המפלגות הכלל-בריטיות: השמרנים, הלייבור, הליברל-דמוקרטים, הירוקים ועוד. בנוסף, בחלק מהאזורים יתמודדו גם מפלגות אזוריות, כמו מפלגת הצפון-מזרח. כאן קשה לדבר על גושים וקואליציות, מהסיבה הפשוטה שבחלק מהמועצות יושג רוב מוחלט ובחלקן יהיה צורך בקואליציות. הקואליציות במועצות המקומיות הן לעתים בין מפלגות, אבל קואליציות של מפלגות עם חברי מועצה עצמאים הן עניין שבשגרה בפוליטיקה המקומית.

מה אומרים הסקרים?

בניגוד לבחירות בסקוטלנד ובוויילס, אין ממש מעקב אחרי הסקרים של הבחירות המקומיות. זה גם הגיוני: לא כל המועצות עורכות בחירות השנה, ובעיקר מועצות שבשליטת השמרנים עומדות לבחירה. זה אומר שמראש כנראה שיהיו יותר מצביעים שמרנים, אבל זה לא בהכרח ייתרגם ליותר ניצחונות שמרניים. אינדיקציה חלקית יכולה להיות המגמה בסקרי הבחירות הכלליות. השמרנים אמנם מובילים על הלייבור בגדול, אבל בשלושת השבועות האחרונים המגמה היא של סגירת הפער. הלייבור עולים לאט והשמרנים דועכים לאט. זה לא מספיק כדי לסגור את הפער הקיים, אבל יכול להיות שגם אם הלייבור יפסידו זה לא יהיה נורא כמו שחוששים. אבל זה לא שלא נערכו כלל סקרים: סקר של YouGov במועצות החומה האדומה שילכו לבחירות היום מראה שמצב הלייבור לא טוב. היא לא בירידה כמו שהשמרנים בעלייה, והיא עדיין מובילה בקטן. אבל הקטן הזה עלול להיתרגם להרבה מאוד הפסדים בחומה האדומה.

קיר סטארמר מודע לכל הדברים האלו. לפי מכריי בבריטניה ששמעו אותו, הוא נשמע מאוד לא בטוח בעצמו בראיונות ברדיו. הוא אמר שהוא ייקח “אחריות מלאה” על כישלון של הלייבור בבחירות המקומיות. עוד הוא אמר שאי אפשר להשלים “את הטיפוס על ההר” (קרי, שיקום המפלגה) בשנה אחת, כך שאל תתפלאו אם לאחר פרסום התוצאות סטארמר יגיד שאחריות אין פירושה אשמה. הניסיון להדביק לג’ונסון את כל פרשות השחיתות סביב השמרנים לא הולך, ונראה שהציבור לא מאוד מתעניין בהן.

קיר סטארמר
מודע למצבו. קיר סטארמר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

מה המשמעויות?

חלק מהאנשים שדיברתי איתם סבורים שאם הלייבור תספוג הפסדים גבוהים, האגף השמאלי במפלגה ישתמש בזה כדי לאתגר את קיר סטארמר ולנסות להדיחו. ספק בלבי שזה אכן יקרה, פשוט כי סטארמר מקובל על רוב חברי הפרלמנט. אבל זה בהחלט אפשרי שהאגף השמאלי ינסה להשתמש בהפסדים כדי לערער את מעמדו של סטארמר. חושבים שזה מופרך? ובכן, דוח פנימי של המפלגה מראה שבבחירות 2017 האגף הימני של המפלגה עשה מאמצים למנוע מג’רמי קורבין לנצח בבחירות הכלליות. בכל מקרה, סטארמר בהחלט יצטרך להסביר: לא להצליח להביא לניצחונות רבים בגלל שעבודת השיקום עוד נמשכת זה דבר אחד. אבל אם הוא לא יצליח אפילו לעצור את מגמת ההפסדים של הלייבור זה כבר עניין אחר.

מנגד, יש מי שמקווים שהפסדים רבים לשמרנים יראו שכדאי להם להיפטר מבוריס ג’ונסון לכל הרוחות. זו כמובן פנטזיה. יהיה צורך בהפסד אדיר, וגם אז לא בטוח שיקרה משהו. ב-1999 הלייבור תחת טוני בלייר איבדה 1,150 חברי מועצה בכל רחבי האי הבריטי, והוא נשאר בתפקיד לעוד שמונה שנים. ספק אם ג’ונסון יפסיד אפילו מספר תלת ספרתי של חברי מועצה. מה שכן, שורת הפסדים או אפילו ניצחונות מינוריים בלבד עלולים להצביע על כך שג’ונסון איבד מומנטום. זה עשוי להלחיץ אותו מעט.

בקטנה על לונדון

כמובן, לא נשכח את הבחירות לראשות עיריית לונדון. לפי הסקרים, ראש העיר המכהן סאדיק קאן עומד לעשות זאת בענק. הוא צפוי לא רק להשאיר למתחרה השמרני שון ביילי אבק, אלא גם להצליח יותר מאשר בבחירות 2016. עם זאת, ההובלה של קאן על ביילי נמצאת במגמת צמצום: עד לא מזמן קאן היה אמור להיות מסוגל לנצח את ביילי בלי להזדקק לספירת ההעדפות השניות – לראשונה מאז שהוחלה בלונדון הבחירה הישירה – וכעת הוא חזר לכך שההעדפה הראשונה לא תספיק לבדה. יותר מכך, יש מי שמאמינים שהסקרים מפרגנים לקאן יותר מדי, ושלביילי יש סיכוי בכל זאת להדיח את קאן. זה ייתכן, אבל הרשו לי לפקפק: קאן אולי במגמת ירידה, אבל ביילי הוא אישיות דיי לא מוכרת. כשבוריס ג’ונסון ניצח בבחירות 2008, הוא עשה זאת באמצעות הוצאת מצביעים שמרנים מהבית. לביילי אין את היכולת לעשות את זה, וספק שקאן יגרום למספיק מצביעי לייבור להישאר בבית.

בחירות הביניים בהרטליפול

לא הרבה השתנה מאז הפוסט של לפני שלושה ימים, ולכן אתקצר. הרטליפול הוא מחוז בחירה פרלמנטרי שנמצא בשליטת הלייבור מאז הקמתו ב-1974. היום התושבים יצטרכו לבחור לו נציג חדש לפרלמנט, לאחר שחבר הפרלמנט הקודם התפטר על רקע הטרדות מיניות. והסקרים מראים שמי שינצחו שם יהיו השמרנים. הדבר יראה שסטארמר לא מסוגל לנצח אפילו במחוזות הבחירה שג’רמי קורבין הצליח לשמור עליהם בבחירות 2019. יותר מזה: מצב בו מפלגת האופוזיציה מפסידה מושב למפלגת השלטון בבחירות ביניים הוא מצב נדיר, וקרה רק פעמיים בארבעים השנים האחרונות. לכן, בחירות הביניים האלו מהוות עוד מוקד לחץ על קיר סטארמר.

מתי יהיו התוצאות?

בגלל הקורונה, הספירה לא תחל מיד עם סגירת הקלפיות, אלא לכל המוקדם מחר (ו’) בבוקר. בזמן שבוויילס ובחלק מהמועצות המקומיות באנגליה אפשר לצפות לתוצאות בשישי בערב, בסקוטלנד כנראה לא יהיו תוצאות לפני שבת ולחלק מהמועצות התוצאות יגיעו רק ביום ראשון. הקורונה תביא לכך שגם לא יהיו מדגמים בסקוטלנד, ואין סימנים שיהיו גם בוויילס. בבחירות המקומיות באנגליה באופן כללי אין מדגמים. בקיצור, הפעם יהיה צורך להתאזר בסבלנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *