חדשות בקטנה: דיווח לקוי של מאט הנקוק על מניות שהחזיק בחברה בעלת פוטנציאל לסגור חוזה עם ה-NHS מביא להמשך ההאשמות בהתנהלות בעייתית של השמרנים. בכירים בכנסייה תוקפים את הדרכון הירוק ועלולים ליצור לחץ על נציגי הכנסייה בבית הלורדים. בריטניה והאיחוד האירופי שוב במו”מ, שוב בגלל צפון אירלנד. ואיגוד יונייט נערך לבחירות כדי להחליף את המזכ”ל היוצא לן מקלסקי, וקיר סטארמר מעוניין באחד מאנשי שלומו בתפקיד | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10
עכשיו, כשהלווייתו של הנסיך פיליפ מאחורינו, אפשר להתמקד במה שבאמת חשוב (וכן, ברצוני להגיד שלמרות שלמותו של פיליפ כן ישנה חשיבות, ההלוויה עצמה אולי מסקרנת אבל לא מאוד חשובה). יש כמה סיפורים קטנים ששווה להתעדכן בהם.
בעל המניות
הסיפור הראשון הוא מעין המשכון גרוע לפרשת גרינסיל. אין קשר אמיתי בין הסיפור הזה לפרשת גרינסיל, אבל בגלל פרשת גרינסיל הוא הפך מסיפור שבקושי מתייחסים אליו לעוד קש על גב הגמל. במרכז הסיפור: שר הבריאות מאט הנקוק. במרץ האחרון הנקוק הצהיר בפני הגורמים הרלוונטיים בפרלמנט שיש לו מניות בשווי 15% בחברה שהייתה מועמדת לחוזה עם ה-NHS. רק שהחברה הזו נהייתה למועמדת כבר ב-2019. כמו כן, כשמונה לתפקיד שר הבריאות הוא לא דיווח שלאחותו יש נתח אפילו יותר גדול של מניות בחברה. בממשלה טוענים שלא היה פה ניגוד עניינים ושהנקוק נהג כיאות. למעשה, לא רק הוא טוען את זה: גם קיר סטארמר לא רומז שהנקוק הפר את החוק.
אז למה זה סיפור? או. כי פרשת גרינסיל, שגורמת לעובדה שהנקוק לא דיווח באופן מלא על המניות שלו או של אחותו להיראות כמו עוד חלק מהביוב שעולה למעלה על התנהלותה של המפלגה השמרנית. סטארמר טוען שעל הנקוק לענות על שאלות. שר הבריאות בממשלת הצללים ג’ונת’ן אשוורת’ דרש מראש השירות הציבורי לבחון האם בדיווח הלוקה שלו הנקוק הפר את הקוד המיניסטריאלי. רק להזכירכם, הציפייה היא שכאשר שר מפר את הקוד המיניסטריאלי הוא צריך להתפטר. בממשלה טוענים שהדיווחים נעשו בהתאם לקוד המיניסטריאלי. כמו כן, לפי גורמים במשרד הבריאות, הנקוק כן נועץ בנושא עם אנשי המשרד, שאמרו לו שניתן לטפל בכל ניגוד עניינים בהתאם לקוד המיניסטריאלי, כך שאין לו מה לדאוג.
לכאורה אם יש פה משהו בעייתי אלו הכללים, ולא הנקוק. היה אפשר לצפות ממנו להגדיל ראש ולדווח באופן מלא ושקוף, אבל מסתמן שכנראה הסיפור הזה לא ייגמר עם מסקנות מרעישות במיוחד. אבל פרשת גרינסיל מאפשרת ללייבור להמשיך עם רטוריקת “הנלוזות השמרנית” (Tory sleaze) גם בסיפור הזה. הקביעה של ראש הוועדה המפקחת על הסטנדרטים בחיים הציבוריים שהממשלה צריכה לעשות יותר בבדיקות תלונות כלפי שרים מתדלקת גם היא את העניין.
איסור דתי
הוויכוח על הדרכון הירוק עולה שלב. עכשיו גם הכנסייה מפעילה את כובד משקלה בעניין: יותר מ-1,200 ראשי כנסיות, מהכנסיות האנגליקנית והקתולית, חתמו על מכתב פתוח לבוריס ג’ונסון נגד רעיון הדרכון הירוק. במכתב, אנשי הכנסייה נתנו מספר הסברים. הראשון הוא שאין בכך היגיון אפידמיולוגי: אם החיסונים מגנים ברמה גבוהה, אין למחוסנים צורך שגם אחרים יתחסנו. אבל קודם כל זה לא נכון, כי החיסונים לא מקנים הגנה מלאה, וכמו כן הדבר גוזר את המשך ההסתגרות עבור מדוכאי החיסון שלא יכולים לבחור אם להתחסן או לא. כמו כן, טוענים הכמרים, החיסון לא מונע הדבקה לכשעצמה, כך שהדרכון הירוק לא מקנה אישור אמיתי שהנושא שלו לא מפיץ את המחלה. וזה בדיוק למה השאיפה שבהתקהלויות גדולות יהיו בעיקר מחוסנים. בקיצור, הנימוקים האפידמיולוגיים שלהם לא באמת מחזיקים מים.
ואז באים הנימוקים המוסריים, שהם – לפחות מאז שהיא הפסיקה להיות הספונסר של המדענים – הפורטה האמיתי של הכנסייה. שם עלו הנימוקים המוכרים גם מהוויכוחים בישראל: “אפרטהייד רפואי”, “חברה של שתי רמות” וקצת אזהרות נוסח “1984” מפני סוף הדמוקרטיה הליברלית והקמת מדינת משטרה. כמו כן, מדגישים הכמרים, הם לא מוכנים להפלות בין המתפללים שיגיעו אליהם על בסיס אישור בריאותי כלשהו. צריך להגיד: חשוב לנהל דיון על הדרכונים הירוקים והאופן בו הם מיושמים, ולו כדי לא לסלול דרך לצעדים אחרים שיהיו באמת הרסניים לדמוקרטיה. אבל הטיעונים לעתים קצת יותר מדי דרמטיים.
בכל מקרה, לעניין הזה יש חשיבות לא רק בגלל המעמד של החותמים. לכנסייה האנגליקנית יש 26 חברים בבית הלורדים, מה שנקרא “לורדים רוחניים” (Lords Spiritual). אמנם איש מהם עדיין לא נמצא ברשימת החותמים, אבל כל-כך הרבה חתימות יכולות להוות גב רציני ללורדים הרוחניים להתנגד להצעה הזו בבית הלורדים, ולהפוך לעוד כיס התנגדות בפרלמנט. לא מה שבוריס ג’ונסון היה רוצה. כלומר, זו פחות העצומה הזו, ויותר האינדיקציה שהיא מביאה איתה, והיא שגם אם הבישופים והארכיבישופים לא מתנגדים לדרכון הירוק, הם יצטרכו להתמודד עם תסיסה ממסדית אם לא יתנגדו למהלך בבית הלורדים.
קצת ברקזיט
אל תגידו שלא התגעגעתם. אם אתם זוכרים, בפעם הקודמת האיחוד האירופי פתח נגד בריטניה בצעדים משפטיים. זאת, לאחר צעדים חד-צדדיים של בריטניה כדי להקל את החסמים הבירוקרטיים בהעברת הסחורה מהאי הבריטי לצפון אירלנד, הלב של הסכם היציאה. עכשיו, בריטניה והאיחוד האירופי יושבים – שוב – למו”מ. זאת, כדי לפתור את הבעיות שהסכם היציאה, זה שבוריס ג’ונסון רץ עליו בבחירות 2019, גורם בצפון אירלנד מאז סיום תקופת המעבר. חלקן כבר התקלחו למהומות של ממש.
שני הצדדים העידו שהשיחות היו פרודוקטיביות, אבל באיחוד האירופי מבהירים שהפעם הפתרון יהיה צריך להיות מוסכם, ושהתביעה של האיחוד נגד בריטניה תישאר על השולחן ככל שיידרש. כרגע, הבעיה של האיחוד עם מה שבריטניה מציגה כרגע היא שמדובר במשהו מאוד כללי. שם רוצים תכנית מפורטת, עם דדליינים, נקודות ציון, אמצעים להתקדמות וכדומה. או בקיצור, באיחוד כבר לא מוכנים לקנות מבוריס ג’ונסון שום דבר, אחרי שהוא הוכיח כל הסכם שהוא מוכר להם זה הסכם שהוא בשלב מסוים מעוניין לעקוף איכשהו. ככה זה כששוחקים את האמון. וזה לא שהאיחוד היה צדיק בכל המו”מ על הברקזיט, אבל בחוסר האמון הזה ממשלת בריטניה יכולה להאשים בעיקר את עצמה.
כמובן, ללחץ הזה נוספת גם העובדה שב-DUP רוצים להיפטר מכל ההסדר של הסכם היציאה, הידוע כפרוטוקול צפון אירלנד. אבל לא ממש ברור מה ארלין פוסטר ושאר הנהגת המפלגה מעוניינת לראות. עם כל הכבוד, זה לא שאפשר פשוט לבטל הסכם בינלאומי באופן חד-צדדי ולצפות שדברים ילכו בסדר. ה-DUP גם לא אהבו את ה-backstop של ת’רזה מיי, והם לא מציעים שום אלטרנטיבה משלהם להשאיר את הגבול עם הרפובליקה האירית פתוח. אבל הזמן של המפלגה מתקתק. בעוד כשנה ייערכו בחירות לאסיפת צפון אירלנד. אם הלאומנים יזכו ליתרון משמעותי בגלל השינויים הדמוגרפיים ובגלל התסכול מהברקזיט, הדרך למשאל עם על איחוד עם אירלנד עשויה להיות קצרה, למורת רוחם של היוניוניסטים.
בחירות גם בקיץ
כדי שלא תרגישו שאחרי ה-6 במאי כבר לא יהיו יותר בחירות, דאגו לכם לבחירות גם בקיץ. הפעם מדובר בבחירות לתפקיד מזכ”ל איגוד העובדים יונייט (Unite). זאת, כדי להחליף את המזכ”ל הנוכחי לן מקלסקי. מקלסקי נחשב למקורב לראש הלייבור הקודם ג’רמי קורבין, ועכשיו הוא מפנה את מקומו. קצת קשה להגיד מי נגד מי, כי למרות שיש מספר מועמדים, עד סגירת ההרשמה ב-11 ביוני עשויים להגיש את מועמדותם עוד בעלי תפקידים באיגוד. כן ניתן להגיד שמבין אלו שצפויים להתמודד על הכתר, שלושה נחשבים למי שיהיו מזוהים עם האגף השמאלי של הלייבור, ורק אחד מהם יהיה בעל פוטנציאל להיות מקורב לקיר סטארמר. יש לכך חשיבות, כיוון שבאופן מבני הלייבור נשענת על איגודי העובדים, למרות שהמפלגה היא כבר מזמן לא מפלגת פועלים קלאסית.
בינתיים, כבר הרוחות סוערות ביונייט. בעבר כדי להתמודד היה צורך בתמיכת 50 סניפים של האיגוד. כיום, יש צורך ב-174 סניפים, שמהווים 5% מכלל הסניפים של יונייט. היריבים של מקלסקי באיגוד טוענים שזה ניסיון של ההנהגה לשים להם רגליים ולשמר את הכוח בידי הקליקה של מקלסקי ושאר הקורביניסטים. הבחירות יסוקרו יותר מקרוב החל מיוני, אבל ניתן לראות שכבר כעת, כשהלייבור נמצאת בעומקן של מערכות בחירות מועצות ולפרלמנטים המקומיים, היא כבר צריכה להסתכל הלאה על הבחירות לאחד הגופים שהכי ישפיעו על עתידה.