הפרלמנט הסקוטי בהולירוד התפזר ופנינו לבחירות. המפלגות מתחרות לא רק על הבכורה אלא גם על האפשרות לקיים או לחסום משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. ה-SNP מעוניינת להשיג רוב מוחלט כדי להראות שיש רוב סקוטי שמעוניין בעצמאות, אבל לא בטוח שתשיג את המושבים הנדרשים וגם צפויה לסבול מהפרעות מצד המפלגה החדשה של אלכס סלמונד. השמרנים והלייבור ינסו לחסום את ה-SNP אבל גם לעלות במדרג בתוך הפרלמנט, משימה לא פשוטה כלל עבור שתיהן. וגם: איך לעזאזל עובדת שיטת הבחירות לפרלמנט הזה? | בתמונה: מליאת הפרלמנט הסקוטי (צילום: מרטין פטיט)
בסוף השבוע שעבר הפרלמנט הסקוטי אשר בהולירוד, אדינבורו, התפזר לקראת הבחירות שייערכו בעוד קצת פחות מחודש וחצי. זו סיבה נהדרת לעשות סדר בבחירות האלו – איך הן עובדות, מה מונח על הכף, מי נגד מי ומה התחזיות.
מתי מצביעים?
בחמישי ה-6 במאי. לרוב מסיימים לספור את הקולות במהלך הלילה שלאחר הבחירות, אבל הקורונה הביאה לכמה שינויים בהליך הספירה. לכן, לא יתחילו לספור את הקולות לפני הבוקר שאחרי, וככל הנראה התוצאות הסופיות לא יגיעו לפני סוף השבוע שלאחר הבחירות.
איך מצביעים?
שיטת הבחירות לפרלמנט הסקוטי נקראת, בתרגום חופשי, שיטת החברים הנוספים (Additional Member System, או AMS). בשיטה זו המצביעים מקבלים שני טפסי הצבעה. הראשון מהם הוא לבחירה אישית במחוז הבחירה, והמועמדים שעומדים לבחירה כנציגי מחוזות הבחירה האלו נבחרים בדומה לחברי הפרלמנט הבריטי. כלומר, המועמד/ת עם מספר הקולות הגבוה ביותר, מבלי קשר לשיעור התמיכה בו, נבחר/ת לתפקיד. 73 מחברי הפרלמנט הסקוטי נבחרים באופן זה. בטופס השני יש לבחור רשימה, בדומה לישראל, אבל בחלוקה לאזורי בחירה ששולחים שבעה חבר פרלמנט כל אחד. כל אזור כולל בתוכו מספר מחוזות בחירה בודדים, אבל המספרים משתנים מאזור לאזור. 56 חברי פרלמנט נבחרים בצורה זו. המפלגות מחלקות את חברי הפרלמנט האזוריים בשיטה שמתחשבת במספר חברי הפרלמנט שהמפלגה השיגה באזור באמצעות הטופס הראשון.
אבהיר. שיטת חלוקת המושבים באזורים נקראת שיטת ד’הונד, או שיטת ג’פרסון. בשיטה הזו, מחלקים את מספר הקולות של כל המפלגות במספר המושבים שכבר קיבלו + 1. כלומר, בשיטה שנשענת נטו על חלוקה יחסית מהסוג הזה, טרם חלוקת המושבים מחלקים את מספר הקולות של כל המפלגות ב-1 (0+1). מי שלאחר החלוקה הזו יש לה את מספר הקולות הגבוה ביותר, מקבלת מושב אחד, ואז חוזרים על החישוב הזה שוב, אבל הפעם נחלק את הקולות של מי שקיבלה כבר מושב אחד ב-2 (1+1). וכך חוזרים על העניין שוב ושוב עד שמחלקים את כל המושבים שישנם. בשיטת החברים הנוספים יש טוויסט: החלוקה כוללת את המושבים בהם זכתה המפלגה באמצעות הטופס הראשון (כלומר, נציגי המחוזות שנבחרים בדומה לשיטה הבריטית). כלומר, אם יש מפלגה שבאזור בחירה מסוים הצליחה לנצח בשני מחוזות בחירה, מספר הקולות שלה לא יתחלק בהתחלה ב-1, אלא ב-3 (2+1). אם ההסבר לא מספיק נהיר, יש גם אמצעים ויזואליים.
כך, אמורה להיות התחשבות גם בצורך בנציגים שיהיו מחויבים באופן אישי לאזור בחירה מסוים, וגם ברצון שחלוקת המושבים תתאם איכשהו את התפלגות הקול הפופולרי (מה שלא קורה בפרלמנט הבריטי).
כמה צריך בשביל רוב?
בסך הכל יש 129 מושבים בפרלמנט הסקוטי, כך שיש צורך לזכות ב-65 מושבים לפחות כדי לזכות ברוב מוחלט ולא להזדקק לקואליציה. בפועל, הייתה רק פעם אחת בה מפלגת השלטון זכתה לרוב מוחלט, בבחירות 2011. אז אלכס סלמונד הצליח להוביל את ה-SNP לזכות ב-69 מושבים. בשאר הזמן, מפלגת השלטון (הלייבור בתחילה וכיום ה-SNP) הייתה זקוקה לקואליציה כלשהי. בפרלמנט היוצא, ה-SNP נהנתה מתמיכה מבחוץ של הירוקים.
מה הנושא העיקרי?
העיניים של בריטניה כולה נשואות למה שיקרה בבחירות האלו לפרלמנט הסקוטי. זאת, משום שבכוונת ה-SNP לדרוש משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד אם זו תצליח לזכות ברוב מוחלט. בוריס ג’ונסון לא מעוניין לאפשר משאל עם נוסף בכל מקרה שלא יהיה, אבל אם ה-SNP אכן תצליח להגיע לרוב כפי שעשתה ב-2011, הדבר עלול להוביל לחתיכת עימות רציני בין ממשלת הממלכה המאוחדת לממשלת סקוטלנד. בנוסף, הלייבור ממשיכה לנסות להחזיר לעצמה את הבכורה בסקוטלנד, שבלעדיה אין לה סיכוי לזכות ברוב מוחלט בבחירות לפרלמנט הבריטי.
מי המפלגות?
כמובן, לא ניתן לעבור על כל המפלגות שמשתתפות בבחירות, אבל הנה השחקנים העיקריים ומה שהם רוצים.
המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP)
ראשת המפלגה
ניקולה סטרג’ן
מספר מושבים נוכחי
61
המצב בסקרים
לפי העדכון האחרון של פוליטיקו נכון לכתיבת שורות אלו, המפלגה צפויה לקבל 49% מהקולות בהצבעה לנציגי מחוזות הבחירות ו-41% בהצבעה לרשימות
על סדר היום
כאמור, ניקולה סטרג’ן מעוניינת להביא למשאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד, לאחר הכישלון של תומכי העצמאות במשאל העם של 2014. הטיעון המרכזי של המפלגה בעד משאל עם שני הוא שהברקזיט טרף את הקלפים ושינה את המצב (סטרג’ן מעוניינת להשיב את סקוטלנד לאיחוד האירופי). כעת, מנסים להשתמש בפופולריות של סטרג’ן שעלתה בעקבות הטיפול שלה בקורונה (שלא היה שונה מהותית מזה של ג’ונסון, אבל עם יחסי ציבור טובים יותר), כדי להצדיק שוב שסקוטלנד ראויה לעצמאות, או לפחות לקבוע בעצמה אם היא מעוניינת בכך. לו תזדקק לעזרת הירוקים תומכי העצמאות, ייתכן שה-SNP תנסה להסתפק בזה כדי לדרוש משאל עם נוסף.
תחזיות
הסיכוי שה-SNP לא תמשיך להיות המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הסקוטי הוא נמוך למדי. המפלגה זוכה לפופולריות שהמפלגה במקום השני לא מסוגלת אפילו לאתגר. מצד שני, לו הבחירות היו נערכות לפני כחצי שנה הסיכויים לרוב מוחלט היו גבוהים יותר. אמנם הפופולריות של ה-SNP בסקרים גבוהה יותר ממה שהייתה בתחילת 2020, אבל בחודשים האחרונים היא במגמת ירידה, בעיקר על רקע פרשת סלמונד. מה גם שהדיבורים על עצמאות בתקופת פנדמיה לא בדיוק עושה טוב למפלגה בעיניי רבים בציבור.
המפלגה השמרנית
ראש המפלגה
בוריס ג’ונסון
ראש השלוחה הסקוטית
דאגלס רוס (בתמונה. רות’ דייווידסון הובילה עד כה את השמרנים בפרלמנט הסקוטי מאחר שרוס הוא לא חבר של פרלמנט זה)
מספר מושבים נוכחי
30
המצב בסקרים
22% בהצבעה לנציגי המחוזות ו-21% בהצבעה לרשימות
על סדר היום
שמה המלא של המפלגה השמרנית הוא המפלגה השמרנית והיוניוניסטית. כלומר, מאוד חשוב לרוס קודם על לחסום את ה-SNP ושאר תומכי העצמאות. בנוגע למדיניות, כידוע, השמרנים תומכים בקו מרכז-ימין, כלומר כלכלה חופשית יחסית (אבל תוך מתן שירותים ציבוריים חזקים). כמו כן, השמרנים תומכים באופן מפורש בברקזיט.
תחזיות
כנראה שהשמרנים יצליחו לשמור על מקומם כמפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הסקוטי. גם אם יצליחו להגיע למקום הראשון, קשה לראות איך דאגלס רוס יהיה השר הראשון החדש של סקוטלנד. אין לשמרנים סיכוי להגיע לרוב מוחלט, ולא סביר שרוס יצליח לבנות קואליציה יוניוניסטית. הלייבור והליברל-דמוקרטים ראו איזו התרסקות אלקטורלית מהווה ישיבה עם השמרנים, ולכן הסיכוי שייכנסו מתחת לאלונקה הזו קטנים ביותר.
מפלגת הלייבור
ראש המפלגה
קיר סטארמר
ראש השלוחה הסקוטית
אנאס סארוואר (בתמונה)
מספר מושבים נוכחי
23
המצב בסקרים
20% בהצבעה לנציגי המחוזות ו-18% בהצבעה לרשימות
על סדר היום
אנאס סארוואר וגם קיר סטארמר מעוניינים להחזיר את שליטת הלייבור בסקוטלנד. סטארמר אפילו גייס למשימה את גורדון בראון. בנוסף, הלייבור היא גם מפלגה יוניוניסטית, אפילו כשהייתה תחת ג’רמי קורבין, ולכן גם היא רוצה לראות את ה-SNP חוזרת לאופוזיציה, או לכל הפחות מקבלת מים צוננים על משאל העם שלה. מבחינה כלכלית היא לא מאוד שונה מה-SNP, אבל עדיין ממוקמת מעט מימינהּ, בעיקר אחרי ההתמרכזות של סטארמר.
תחזיות
מצד אחד, אנאס סארוואר נכנס לתפקידו כראש השלוחה רק בסוף פברואר 2021, וקיבל מעט מאוד זמן לנסות לשקם את המפלגה אחרי התקופה הכושלת אלקטורלית של ריצ’רד לאונרד בתפקיד. מצד שני, נראה שהוא נכנס בדיוק בזמן כדי ליהנות מהבוסט של ראש חדש. מאז כניסתו לתפקיד הלייבור נהנית מעלייה קטנה אך עקבית בסקרים, ולעתים נמצאת כמעט ראש בראש עם השמרנים. לא בטוח שזה יעזור לה להפוך לפחות למפלגת האופוזיציה העיקרית, אבל אפשר לצפות שהיא לפחות לא תאבד את מה שכבר יש לה.
מפלגת אלפה
ראש המפלגה
אלכס סלמונד
מספר מושבים נוכחי
0 (נכנסה למערכת הבחירות בסופ”ש האחרון)
המצב בסקרים
טרם נערכו סקרים שכוללים את המפלגה
על סדר היום
אם שואלים את אלכס סלמונד, לשעבר ראש ה-SNP, הוא טוען שהוא מעוניין להשיג רוב עצום לתומכי העצמאות. הרציונל הוא כזה: אם ה-SNP יצליחו יותר מדי בשלב בחירת נציגי מחוזות הבחירה (הבודדים), הקולות שהם יקבלו לרשימה יתחלקו עוד טרם חלוקת השלל במספר גבוה. זה יוביל לכך שההצבעה לרשימת ה-SNP לא תביא לחברי פרלמנט נוספים מטעם המפלגה. לכן, אם תומכי העצמאות יחלקו את ההצבעה שלהם בין שתי המפלגות, יוכלו שתי המפלגות יחד להשיג יותר מושבים מאשר ה-SNP לבדה. אחרים טוענים שהוא פשוט בא לנקום בניקולה סטרג’ן על חלקה בפרשת סלמונד.
תחזיות
קשה להגיד. סלמונד לוקח כאן סיכון רציני שעשוי להצליח אבל בסבירות גבוהה פשוט יתפוצץ לסלמונד ולשאר תומכי העצמאות בפרצוף. כמו שהתכנית עשויה לעבוד, סלמונד עשוי פשוט לגזול קולות מה-SNP בלי לתת תמורה. זה תחת ההנחה שאלפה לא תריץ מועמדים במחוזות הבחירה אלא רק ברשימות. אם הוא יריץ גם מועמדים בודדים במחוזות הבחירה, נדידת הקולות מה-SNP לאלפה עלולה להביא לניצחונות יוניוניסטים. כמו כן, כפי שהצביע עיתונאי האינדיפנדנט ג’ון רנטול, ניצחון שיושג באמצעות תמרון של שיטת הבחירות בעיקר יביא לוויכוחים על הלגיטימיות של הניצחון הזה. בקיצור, סלמונד עשוי בעיקר להרוס לסטרג’ן.
מפלגות נוספות
אין טעם להיכנס לכל המפלגות, אז רק נפרט בקצרה. הליברל-דמוקרטים הם צלע נוספת במאבק היוניוניסטי. הירוקים תומכים גם הם בעצמאות סקוטית, ובמקרה הצורך צפויים לתת גם הפעם תמיכה מבחוץ לממשלת SNP. וגם מפלגת רפורמה לבריטניה (הידועה יותר בשם מפלגת הברקזיט, לפני שנייג’ל פרג’ שינה לה את השם) בעסק. גם המפלגה הזו יוניוניסטית, אבל בגלל שזו המפלגה של פרג’ ספק אם במקרה בו היא תכניס חברי פרלמנט איזושהי מפלגה יוניוניסטית תתלהב לשתף איתה פעולה. כמובן שאם לא תהיה בררה, יעבדו עם מה שיש.
אז מה יהיה?
הנבואה ניתנה לשוטים, אבל התחזיות אומרות בעיקר שימור של הסטטוס קוו: ה-SNP יקימו גם את הממשלה הבאה, כנראה עם תמיכה מבחוץ. השמרנים ישמרו על מקומם כמפלגה הגדולה והלייבור תסתפק שוב במקום השלישי. כמובן, הפרש של כמה מושבים לכאן או לכאן עשוי לשנות את כל התמונה. ייתכן גם שדאגלס רוס יעמוד בראש ממשלת מיעוט שתיפול תוך זמן קצר מאוד באי-אמון, אבל תאפשר לפחות להוריד את ה-SNP מההגה לזמן קצר. אין ספק שמערכת הבחירות הזו תהיה תוססת ביותר.
ועוד דבר אחד
למקרה שיש לי כאן קוראים ישראליים שחיים בסקוטלנד: בבחירות לפרלמנט הסקוטי זכאים להצביע גם מי שלא מחזיקים באזרחות בריטית אבל כן בתושבות. לכן, אם אתם מתגוררים דרך קבע בסקוטלנד, אתם יכולים להירשם להצביע עד ה-19 באפריל בקישור הזה.