מאה אלף. מדובר במספר הבלתי נתפש של קורבנות הקורונה בבריטניה. מחציתם במעט יותר מחודשיים. המספרים מתחילים להתייצב, אבל בסיטואציה הלא פשוטה הזו הממשלה ביקשה להציב הגבלות חדשות ולהאריך את הסגר עד תחילת מרץ. אז, בוריס ג’ונסון מקווה שיהיה ניתן לפתוח את בתי הספר, שהפכו לנקודה רגישה. התכנית הזו מתבססת על ההנחה שארבע קבוצות העדיפות הראשונות במבצע החיסונים יקבלו את המנה הראשונה עד אמצע פברואר. העובדה שגורמים באיחוד האירופי מאיימים לשבש את אספקת החיסונים של פייזר לבריטניה והעובדה שבתוך המפלגה השמרנית ישנם משת”פים של מתנגדי חיסונים לבטח לא יועילו לקידום העניין. בנוסף, החמרה נוספת בביקורת הגבולות, כשמגיעים ממדינות בסיכון גבוה יישלחו לבידוד חובה במלון על חשבונם | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
שלשום (ג’) בריטניה ציינה ציון דרך עצוב: יותר מ-100,000 (מאה אלף) מתי קורונה. זה שם את בריטניה במקום הרביעי בעולם מבחינת תמותה לנפש. בהתחשב בעובדה שהמחזיקה במקום הראשון, סן מרינו, כוללת פחות מ-34 אלף בני אדם, כך שכל מת יוצא מפרופורציה כשסופרים מתים לנפש, בריטניה בפועל במקום השלישי. מעליה רק בלגיה וסלובניה. אם להשתמש במילותיו של קיר סטארמר, מדובר במאה אלף “מקומות ריקים ליד השולחן”. לשם השוואה, במלחמת העולם השנייה, למרות שנהרגו הרבה יותר חיילים מזה בחזיתות השונות, המתקפות הגרמניות על העורף הבריטי גבו הרבה פחות קורבנות. ורק כדי להבהיר את מהירות המכה: יותר ממחצית מהמתים הללו נכנסו למניין הקורבנות החל מה-11 בנובמבר. יותר מ-50 אלף מתים בפחות מחודשיים.
וכעת, הממשלה הבריטית, שמתמודדת עם מוטציה חדשה בשטחה ועם מוטציות שמיובאות ממדינות אחרות, צריכה לעשות מעשים כדי שלא ימותו עוד מאה אלף. נכון, מבצע החיסונים הבריטי הוא מהטובים בעולם, אחרי ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. ונכון, כבר ניכרת ירידה במספר המאומתים היומי, אבל אי-אפשר להתרפק על זה יותר מדי. כולם מסכימים: אמצעים נוספים נחוצים.
מתכוננים למרץ
אתמול (ד’) ראש הממשלה בוריס ג’ונסון נשא הצהרה בפרלמנט בה נתן את התאריך הראשון בו יהיה ניתן לדבר על יציאה מהסגר באנגליה (כי הרי לשאר הממלכה יש סגרים משלהם): ה-8 במרץ. ההסבר לכך הוא פשוט למדי: הציפייה היא שעד אמצע פברואר יסיימו לתת לארבע קבוצות העדיפות הראשונות את המנה הראשונה של החיסון (להזכירכם, הוחלט לחכות עם המנה השנייה 12 שבועות). ב-22 בפברואר, על-סמך הנתונים בשטח, הממשלה מתכוונת לפרסם את אסטרטגיית היציאה. בתי הספר, שג’ונסון מעוניין שיהיו הראשונים לחזור לשגרה, יצטרכו לפחות שבועיים היערכות. לכן, ה-8 במרץ הוא הזמן המוקדם ביותר שניתן לתת. ייתכן גם שיהיה צורך לדחות את הפתיחה עוד קצת, אם התחלואה לא תרד מספיק. בכל מקרה, לאחר שבתי הספר יחזרו יהיה ניתן לדבר על הקלות נוספות.
חוזרים ללימודים
בתי הספר, יש לציין, הם נקודה רגישה. מבחינת בוריס ג’ונסון הם פרויקט דגל, אבל גם דרך לעקוץ את סטארמר. לא פעם ולא פעמיים הוא דרש מסטארמר שיגיד בקול ברור שבתי הספר בטוחים, במקום לענות על השאלה. סטארמר לא נשאר חייב בתשובתו להצהרת ג’ונסון אתמול, והזכיר שראש הממשלה הוא זה שסגר את בתי הספר מאחר שהם “מוקד להדבקות”. ג’ונסון ענה על כך שאין סתירה בין השניים: בתי הספר בטוחים עבור התלמידים, אבל מהווים מקור להדבקה בגלל ההתקהלויות שיש בבתי הספר. או במילים אחרות, ג’ונסון סבור שבגלל שרוב הילדים הם א-סימפטומטיים, בית הספר לא מסכן אותם ישירות, אבל הגעתם לבית הספר מסכנת את הסביבה. יכול להיות – אני לא מומחה לקורונה – אבל אז לאמירה “בתי ספר בטוחים” אין שום משמעות. אם הם בטוחים לתלמידים אבל לא לסביבה, לא ניתן להחזיר את התלמידים.
סטארמר גם הזכיר את הכישלונות של ג’ונסון להפוך את בתי הספר לבטוחים. כאנקדוטה, אפשר לציין את המחקר של ארגון הבריאות העולמי, לפיו בתי הספר לא אמורים להיות מוקד הדבקה אם יש סביבם תשתית אפידמיולוגית חזקה. ג’ונסון, למעשה, כשל ביצירת תשתית כזו לבתי הספר. בכל מקרה, סטארמר גם דרש שהמורים יקבלו קדימות בקבלת החיסונים, ושיחוסנו עד הפתיחה המחודשת של הלימודים. ג’ונסון דחה את דרישתו של סטארמר בטענה שרשימת העדיפויות של הממשלה הוכנה על-ידי מיטב המומחים.
מרגישים לחץ
למספר מאה אלף ללא ספק הייתה השפעה על הדיון, והלחץ על בוריס ג’ונסון הולך וגובר. קיר סטארמר ביקש גם בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה וגם בתגובה להצהרה של ג’ונסון שראש הממשלה יענה על שאלה אחת פשוטה: למה זה קרה? ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי שאל שוב מתי תיפתח ועדת חקירה עצמאית שתבדוק את כל הכשלים.
ג’ונסון, כהרגלו, סירב לענות. לדבריו, יהיו זמן ומקום לחקירת הטעויות של הממשלה. ובכן, עם כל-כך הרבה טעויות יהיה צורך בהרבה זמן ובהרבה מקום. בכל מקרה, לדבריו של ג’ונסון, זה לא הזמן או המקום. כרגע ההתמודדות עם הקורונה נמצאת בעיצומה, ולא יכול להיות שראש הממשלה, שריו ומשרתי הציבור הבכירים יוסחו בגלל ועדות. בנוסף, הוא הוסיף שבסופו של דבר כולם יצטרכו לענות על שאלות, כולל פוליטיקאים מהאופוזיציה. וכשהם יישאלו האם הם הראו תמיכה בממשלה והציגו חזית אחידה, הם יתקשו לענות. כי לפי ג’ונסון, הם עוסקים בהשגת רווח פוליטי ובפוליטיקה מפלגתית.
וכאן צריך להגיד שמדובר, במחילה, בבולשיט. אני לא מתכוון לנושא ועדת החקירה. יש טעם בטיעון שמוטב לתת לוועדה לעשות את שלה אחרי שהשיא יהיה מאחורינו. אבל ג’ונסון הוא האחרון שיכול לבוא בטענות על משחקים בפוליטיקה מפלגתית. האיש הוא זה שהחזיר את הפוליטיקה המפלגתית לתוך הקורונה, כשבמקום לענות ברצינות לשאלות מהאופוזיציה – שמילאה את תפקידה – הוא ניסה לזרוק עליה רפש כי לא הסכימה איתו. ונכון, סטארמר רוצה לנצח בבחירות, אבל ג’ונסון לכלך את הידיים ראשון. ראש ממשלה חכם היה מודה לאופוזיציה על הביקורת שלה ומיישם. היו אולי שלושה אנשים שהיו זוכרים שג’ונסון קיבל את הרעיון מסטארמר, וגם אם כן הוא היה יכול להצטייר כמנהיג קשוב. במקום זה, הוא מעדיף לסתום את האוזניים ולצעוק “לא שומע”. אז יש הרבה מקום לביקורת על האופוזיציה, אבל לא במקומות שג’ונסון מסתכל בהם.
טיסות
גם בוריס ג’ונסון בהצהרתו ומאוחר יותר גם פריטי פאטל בהצהרה משלה, הודיעו על צעד נוסף: הגבלות נוספות על טיסות. קודם כל, מי שירצו לטוס מחוץ למדינה יצטרכו סיבה מוצדקת, שזהה למעשה לזו של נסיעות בתוך הממלכה. הסיבות האפשריות הן עבודה שלא יכולה להיעשות מהבית, עניין רפואי ולצורך לימודים. הובהר בפירוש שלא יהיה חוקי לנסוע לחו”ל לחופשה, ושמי שינסה לעשות זאת יישלח הביתה משדה התעופה עם אופציה לקנס.
שנית, מי שיחזרו משורת מדינות, בהם דרום אפריקה, פורטוגל ומדינות דרום אמריקה – ברובן יש סימנים למוטציות חדשות – יצטרכו ללכת לבידוד בבית מלון. לפי ג’ונסון, לא יהיו יוצאים מן הכלל. הבידוד במלון יהיה על חשבון המבודדים ויימשך עשרה ימים. יציאה מהחדר תיאסר שלא לצרכים קריטיים, וכך הממשלה מקווה לאכוף את חובת הבידוד על מי שיגיעו ממדינות בסיכון גבוה. זה בנוסף להגבלות על כניסת מי שאינם תושבי בריטניה באופן קבוע, שכבר קיימות.
בוויילס וסקוטלנד לא חושבים שהממשלה הולכת רחוק מספיק. ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד קרא לג’ונסון ללכת יותר רחוק. לדבריו, האמצעים בהם נוקטת הממשלה המרכזית הם “אמצעים למחצה”. השרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג’ון מעוניינת להגיע להסכמה של ארבע הממשלות על הנושא, אבל אם לא תצליח היא תציג הגבלות מחמירות משלה בשבוע הבא. בוויילס גם רוצים הגבלות חמורות יותר על נושא התעופה, אבל כרגע עוד לא מאיימים על הגבלות עצמאיות. אף אחד לא אומר ממש מה ההגבלות המחמירות יותר צריכות להיות, אבל ניתן לנחש שתהיה רשימה הרבה יותר ארוכה של מדינות שיחייבו בבידוד בבתי מלון.
צרות עם חיסונים
נכון שממש התגעגעתם לריבים בין בריטניה לאיחוד האירופי? אני מקווה שכן, כי הנה זה שוב מגיע. הפעם, ריב על חיסונים. הסיפור הוא כזה: האיחוד האירופי, כידוע, לא מאוד מצטיין בחיסונים לעומת בריטניה. וכעת, הוא גם חווה בעיות באספקה, לאחר שמפעלי אסטרהזניקה (שהחיסון שלהם ידוע גם כחיסון אוקספורד) נותנת קדימות לבריטניה, ארץ האם, כך שהייצור האיטי מהצפוי גורם לעיכובים באספקה לאיחוד. הסיבה היא לא לביסוס המפעלים בבריטניה, אלא שבריטניה חתמה על ההסכם עם אסטרהזניקה שלושה חודשים לפני האיחוד האירופי. אבל באיחוד מסרבים לקבל את זה: לדברי נציבת הבריאות של האיחוד סטלה קיריאקידו, “זה אולי עובד אצל הקצב אבל לא בחוזים ולא בהסכם הרכישה המוקדמת שלנו”. אולי, אבל אם לאסטרהזניקה יש בעיות בייצור, היא תצטרך להפר את החוזה עם מישהו.
לא הייתי נדרש לזה לולא היה גם חשש שיושמו חסמים בפני היצואנים של חיסוני פייזר, המיוצרים בשטחי האיחוד. בנציבות של האיחוד מנסים לשכך את החשש הזה, אבל יש מי שיותר נחרצים. למשל, פטר ליזה, חבר הפרלמנט האירופי מטעם ה-CDU (מפלגתה של אנגלה מרקל). הוא אמר שאם אירופה תקבל יחס סוג ב’ ממפעלים שמבוססים בבריטניה, התוצאה היחידה של זה תהיה מלחמת סחר ושבריטים לא יוכלו ליהנות מ”החיסונים המצוינים” של פייזר.
לא בטוח שזה באמת יגיע לזה, אבל אם זה יגיע לזה יהיה מדובר בחתיכת קלאסטרפאק מבחינת הבריטים. גם ככה ג’ונסון הוסיף להם יותר מחודש של סגר במינימום, על-סמך ההנחה של סיום ההתחסנות במנה הראשונה עד אמצע פברואר. עיכובים לחיסונים של פייזר – למרות השימוש בחיסונים של חברות נוספות – עשויים לשבש את כל העסק. גם ככה פייזר הודיעה על עיכוב במשלוחים כדי להרחיב את המפעלים שלה בבלגיה, ועדיין. וזה עוד לפני שמדברים על זה שהתנהגות מסוג זה באמת תוביל למלחמת סחר. יהיה כיף.
מתנגדי חיסונים
שם שעלה כמה פעמים בבלוג הזה הוא דסמונד סוויין. הוא אחד המורדים הבולטים במפלגה השמרנית בכל הנוגע לקורונה. הוא כבר טען שמדובר באחת הממשלות האוטוריטריות שבריטניה ידעה. כעת, הוא כבר חצה את הקווים לכיוון מתנגדי החיסונים. הוא לא מתנגד חיסונים בעצמו, אבל הוא עודד קבוצת מתנגדי חיסונים להמשיך בקמפיין נגד ההגבלות בטענה שה-NHS מעוות את נתוני התחלואה. זה קרה בנובמבר. כעת, בראיון לסקיי ניוז, הוא סירב להתנצל על כך. הוא ממשיך לטעון שבריטניה הפכה ל”מדינת משטרה” ושאר הרטוריקה האהובה כל-כך על מתנגדי הסגרים בכלל ועל מכחישי הקורונה בפרט. העובדה שיש כעת מאה אלף מתים כנראה לא הרשימה אותו במיוחד.
זה לא עניין חדש במיוחד. אבל אם גורמים במפלגה השמרנית מתחילים לקשור קשרים עם קבוצות קונספירטיביות, תוך כדי שהם טוענים בעצמם לעיוות נתונים וקונספירציות, אפשר רק לשער למה זה יוביל. במובן הפוליטי לפחות, זה יהיה כאב ראש עבור בוריס ג’ונסון. הוא כבר נאלץ להתמודד עם מורדים שבאו בעשרות ועמד בפרץ. אבל להכיל גורמים שמכחישים את הנתונים הרשמיים בתוך המפלגה שלו זה כבר נזק רציני. מה גם שכמו שאמרו חוקרי מיסאינפורמציה, דברים כאלו עלולים לעלות בחיים של אנשים שפשוט לא יישמעו להנחיות.
סגר פשוט זה לא יהיה.