במשך חודשים הפוליטיקאים והפרשנים הבריטים הזהירו מפני “חורף חוסר הנחת”, בעקבות האפשרות שהקורונה תתגלה כקשה הרבה יותר בתקופה הקרה של השנה. והחורף נמצא איתנו והביא איתו שורה של אירועים שמביאים לחוסר נחת. לסגר השלישי עדיין אין סוף ברור באופק, בזמן שהקצבאות עומדות להתכווץ עד האביב. הסחר עם אירופה סובל מהפרעות, פגיעה בסחורה המיוצאת ומחסור בסחורה המיובאת. שיטפונות שוטפים את ויילס וצפון אנגליה. זה כנראה לא ייגמר כמו החורף של 1978/9, אבל אם לא יימצאו פתרונות הממשלה בהחלט עשויה למצוא את עצמה מתמודדת עם חוסר נחת | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
מושג שחוזר כבר תקופה בשיח הפוליטי הבריטי הוא “חורף חוסר הנחת” (winter of discontent). הרפרנס הוא לחורף של 1978/9, שידע הרבה מאוד שביתות שהובילו לפגיעה רצינית בשגרת החיים של תושבי בריטניה. החורף הזה נחשב לסיבה המידית להפסד של מפלגת הלייבור בבחירות 1979 ולעלייתה של המפלגה השמרנית בראשות מרגרט ת’אצ’ר. המושג הזה חזר בעיקר בגלל החשש של מה שתעולל הקורונה לבריטניה בחודשי החורף, אבל התקופה האחרונה מראה שהחורף הזה הולך להיות חסר נחת למדי. הנה כמה דברים שקרו בהם שמצביעים שהחורף הזה לא הולך להיזכר לטובה.
בריאות וכלכלה
המצב של הקורונה בכי רע. נכון, בעקבות הסגר מתחילה להיראות ירידה במספר המקרים היומי, אבל זה רחוק מלהספיק. אנחנו עדיין מדברים על יותר מ-40 אלף מקרים חדשים ביום. הלחץ על ה-NHS עודנו גדול מדי. בוריס ג’ונסון כבר רמז שלפני אמצע פברואר, אז אמור להסתיים מבצע ההתחסנות עבור ארבע קבוצות העדיפות הראשונות, אין ממש מה לדבר על סיום הסגר. בכל מקרה, הוא לא מתכוון לתת תאריך סיום מוגדר. בגלל המוטציה הבריטית, שמתפשטת הרבה יותר מהר, יש גם חשש לפתוח מחדש גם כשהתחלואה תרד, כי לכו תדעו כמה זמן זה כבר יחזיק.
אבל כידוע, הקורונה היא לא משבר בריאותי בלבד, אלא גם כלכלי-חברתי. אחד הנושאים שבוערים על סדר היום הוא האשראי האוניברסלי (universal credit), מערכת הקצבאות הבריטית. כחלק מהתגובה לקורונה, שר האוצר רישי סונאק העלה את הקצבאות בעשרים ליש”ט לשבוע. תוקף ההעלאה הזו צפוי להסתיים ב-31 במרץ, למרות שככל הנראה הרבה מאוד מההגבלות על הכלכלה יישארו במקומן. לכן, הממשלה נמצאת תחת לחץ להאריך את ההעלאה. הצבעה לא מחייבת בנושא מטעם הלייבור עברה בפרלמנט לאחר שהשמרנים קיבלו הוראה להיעדר מההצבעה (שישה הפרו את המשמעת הסיעתית והצביעו בעד). השר הזוטר להתחסנות נאדים זהאווי כינה את המהלך “פעלול פוליטי”. ובכן, לקבוע סדר עדיפויות זה פוליטי, גט אובר איט. בינתיים, ישנה לא מעט עצבנות מה יקרה החל מה-1 באפריל.
I've been helping at a South London foodbank, somewhere more and more families have had to turn to during this crisis.
Yet the Conservatives plan to cut Universal Credit – costing six million families £1,000 a year.
Today they can, and must, vote with Labour to #CancelTheCut. pic.twitter.com/8ZGPjDIzYY
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) January 18, 2021
והתסיסה סביב התמיכה מגיעה מכיוונים נוספים. למשל, הקרן Pregnant Then Screwed, שמסייעת לאימהות עובדות למצות את זכויותיהן, עתרה לבית המשפט נגד הממשלה. זאת, בטענה שעצמאיות שלקחו חופשת לידה בשנים האחרונות מקבלות הרבה פחות סיוע לעצמאיים מזה שמקבלים אלו שלא לקחו חופשת לידה. לפי הקרן, מדובר בלא פחות מ-75 אלף נשים.
הרכיב הראשון בחורף חוסר הנחת החדש שלנו הוא סגר שלא ברור מתי ייגמר, יחד עם תמיכה כלכלית מלאה חורים. ברור שבסוף הממשלה תאריך את הקצבאות המוגדלות. ההיסטוריה שלה מלמדת שהיא תתקפל. אבל בינתיים, יהיה חשש שעשוי להביא לתסיסה.
הסחר עם אירופה
אז איך עובדים בינתיים היחסים החדשים בין בריטניה לאיחוד האירופי? היה יכול להיות יותר טוב, תודה ששאלתם. הסכם הסחר שנחתם בסוף דצמבר אמנם קבע שאין מכסים ומכסות, אבל קבע גם המון בירוקרטיה. המון. בצפון אירלנד הדבר הביא לפגיעה בשרשראות האספקה ולמחסורים בסופרמרקטים. גם באי הבריטי המצב לא מזהיר, כשאלו בעיקר היצואנים שנאבקים בבירוקרטיה כשהם מייצאים סחורה לאיחוד האירופי. זה מוביל לתורי הענק של משאיות בנקודות היציאה לאירופה. בסחורות מסוימות פירוש הדבר הוא קלקולן עוד לפני הגעתן ליעד. מי שנשא ונתן מול בריטניה מטעם האיחוד, מישל ברנייה, הזהיר שההפרעות האלו כאן כדי להישאר. מבחינתו, לא ניתן לפתוח את ההסכם. לא הייתי מתרשם מזה במיוחד, בהתחשב בעובדה שבאיחוד הבהירו שגם הסכם היציאה של מיי לא ייפתח מחדש. בכל מקרה, המסחר נפגע.
התסיסה כבר מתחילה להיראות. השיא כנראה הגיע בהפגנת דייגים בלונדון (לקריאה בהרחבה בעברית). דייגים מדבון וסקוטלנד נסעו במשאיותיהם כל הדרך לווסטמינסטר כדי להפגין נגד הממשלה בטענה שאם המצב יימשך קהילות הדייגים יקרסו. צריך להזכיר שרוב הדגים שנתפסים במים בריטים נמכרים באירופה ולא בבריטניה. המחשבה שהבריטים פתאום יתחילו לאכול הרבה יותר דגים רק כי הגדילו את מכסות הדיג היא תמוהה במקרה הטוב. ולטענת המובילים, גם במקרה שכל הניירת ממולאת כמו שצריך יש עיכובים בגבול. התסיסה הזו היא עדיין לא מה שראו ב-1979, אבל אם כל המאבק על מכסות הדיג שכמעט קבר את הסכם הסחר ייגמר בכך שתעשיית הדיג הבריטית תיפגע, זה יהיה הרבה יותר מרק סימבולי.
ובואו נגיד שבריטניה לא עושה הרבה כדי להפוך את הדברים לפשוטים יותר. הממשלה מסרבת לתת לדיפלומטים מטעם האיחוד סטטוס דיפלומטי ברמה של דיפלומטים ממדינות ריבוניות. לפי מקורות בדאונינג 10 זה כדי לא ליצור תקדים, אבל יש 142 מדינות שכבר יצרו את התקדים הזה. גם הסירוב של ג’ונסון לאפשר הארכה לאיחוד כדי לאשרר את ההסכם לא תורמת לאמון בין הצדדים.
בחורף כמו בחורף
אמרנו חורף, לא? אז קבלו את כריסטוף. כריסטוף הוא סופת גשמים שעברה השבוע בוויילס וצפון אנגליה, ואף יצאה אזהרה לגבי דרום סקוטלנד. לאחר שהחורף הקודם הביא לנו שיטפונות בצפון אנגליה ובוויילס, השנה זה מגיע שוב. בוויילס גובה המים הגיע לשיאים חדשים, ובמנצ’סטר ההצפות הן משהו שרוב התושבים לא חוו בימי חייהם. תושבי שכונות שלמות התבקשו להתפנות מבתיהם, ואחר-כך חזרו כדי להתמודד עם הנזקים. כיף זה ממש לא.
והשנה זה הרבה יותר מסובך: לפנות את הבית בגלל שיטפון ואז לתקן את ההריסות זה דבר אחד. עכשיו תעשו את זה כשטכנית אתם בסגר שדורש מכם להישאר בבית. זה לא רק הקטע הזה של לאן להתפנות: כפי שהעלו בצדק חדשות ערוץ 4, הבית עכשיו הוא גם מקום העבודה ובית הספר. זו חתיכת סמטוחה.
לזכותו של בוריס ג’ונסון ייאמר שאם בחורף שעבר הוא התמהמה להגיע, עכשיו הוא הגיע מיד. הוא הודה לרשויות הסביבה שעושות ככל שביכולתן להתכונן לשיטפונות האלו. אבל, ג’ונסון לא העמיד פנים שהכל מאחורינו: עוד גשמים צפויים בשבוע הבא ואיתם צפויים גם שיטפונות. כמו כן, הוא העלה את החשש שעקב משבר האקלים השיטפונות האלו יהפכו למשהו שנתי.
עכשיו, צריך להגיד, בניגוד להשלכות הברקזיט והקורונה, קשה להאשים את הממשלה בעניין הזה. נראה שבסך הכל הופקו לקחים מהחורף שעבר. אבל אנשים בכל זאת איבדו את בתיהם או שקיבלו אותם במצב רע. וזה עשוי להוביל לתסיסה. זה לא מה שייצור את חורף חוסר הנחת הבא, אבל זה בהחלט יצטרף לשאר הגורמים.
השלכות פוליטיות
האם אפשר לדבר על “חורף חוסר הנחת” ברצינות? ובכן, תלוי למה הכוונה. אם ישנה ציפייה שעד האביב בריטניה תלך לבחירות אז התשובה היא לחלוטין לא. ב-1979 הממשלה בראשות ג’יימס קלהאן הייתה ממשלת מיעוט, לאחר שהרוב הפרלמנטרי הזעום שהושג באוקטובר 1974 נמחק בשורה של בחירות ביניים לא מוצלחות. זה אפשר לת’אצ’ר להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון ולכפות בחירות מוקדמות. בוריס ג’ונסון נהנה מרוב פרלמנטרי מוצק, ואפילו עם המרידות אין סיכוי שיהיו מספיק חברי פרלמנט שיצביעו נגד הממשלה. בהתאם, ייתכן שעד הבחירות הבאות החורף הזה כבר יישכח והשמרנים לא כפי שהיה ניתן לצפות.
אבל פוליטיקה היא לא רק על הבחירות. אנשים נמצאים בסגר שלישי בלי תאריך יציאה ברור. התמיכה הממשלתית מתגלה ברעועה עבור מגזרים רבים. המסחר עם אירופה פוגע ביצואנים ובתושבי צפון אירלנד. אנשים נאלצים לפנות את בתיהם באמצע פנדמיה כדי לחזור אליהם כשהם מוצפים. הדברים האלו הם לא עניינים קטנים, שגורמים להרבה יותר מאשר חוסר נחת פעוט. אם הם לא ייפתרו, עם הזמן הם יביאו לתסיסה אמיתית. קשה לדעת איך היא תבוא לידי ביטוי, בעיקר כי סביר להניח שחלק מהבעיות ייפתרו. יכול להיות שיהיו הפגנות ענק. ייתכן שיהיו שביתות. אולי צפון אירלנד תיטה לאיחוד עם הרפובליקה מדרום. יכול להיות שאף אחד מאלו. ועדיין זה עשוי להתגלות ככאב ראש לממשלה שמנסה להוציא את עצמה מהקורונה באמצעות מבצע חיסונים יחסית מרשים, תוך כדי שהיא מבקשת להימנע מקריסת בתי החולים.
אז כנראה חורף חוסר הנחת בה”א הידיעה זה לא יהיה. אבל זה בהחלט הולך להיות חורף של הרבה חוסר נחת.