התשתיות לבחירות בסקוטלנד ממשיכות להיבנות. אמנם מועדן שנקבע בחוק הוא במאי 2021, אבל המפלגות כבר מתכוננות במרץ. השרה הראשונה ניקולה סטרג’ון ניצלה את נאומה לפרלמנט הסקוטי כדי להבטיח טיוטת תכנית למשאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד. בתכנית, היא אמרה, לרוץ לבחירות עם הבטחה שהטיוטה תתקדם לשלבים הבאים אם ה-SNP רק תזכה לרוב. בינתיים, בלייבור דורשים להדיח את ראש השלוחה הסקוטית ריצ’רד לאונרד, כי הסקרים מראים שהוא לא הולך להביא הצלחות בבחירות הקרבות. עבור מפלגה שבבחירות הכלליות זקוקה לסקוטלנד, מדובר במשימה חשובה ביותר | צילום: משרד השרה הראשונה של סקוטלנד

יש עוד יותר מחצי שנה עד הבחירות לפרלמנט הסקוטי, אבל המערכת הפוליטית מכינה את עצמה כבר זמן מה. השלוחה הסקוטית של השמרנים חיפשה ראש חדש, וקיבלה את דאגלס רוס. ה-SNP התחילה לשחק במשחקי כיסאות ומי יתמודדו מטעם מי. אבל זה היה בסוף יולי ותחילת אוגוסט. מאז העניינים התחממו אפילו יותר. הפעם על הפרק: ניקולה סטרג’ון מכינה את הקרקע לדרישת משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד, והשלוחה הסקוטית של הלייבור שולפת סכינים.

משאל עם שני

כידוע, ב-2014 נערך משאל עם על עצמאות סקוטלנד, בו הוחלט בתוצאה של 55%-45% להישאר בממלכה המאוחדת. משאל העם הזה היה הישג עבור השר הראשון של סקוטלנד דאז אלכס סלמונד. הוא השיג את הסכמת ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון למשאל, ובתנאי שההחלטה שתתקבל בו תהיה סופית. אבל ההצבעה בעד הישארות בממלכה המאוחדת נעשתה מנקודת הנחה שבריטניה הולכת להישאר באיחוד האירופי. ובכן, כמו שכולנו יודעים, זה לא ממש קרה. לכן, ה-SNP דורשת כבר זמן רב משאל עם חוזר על עצמאות סקוטלנד, שיאפשר לסקוטים להצביע בהתאם לשינויים בשטח. ממשלת בריטניה, שלא במפתיע, סירבה עד כה.

בשבוע שעבר, התקיימה המקבילה הסקוטית לנאום מן הכס, כלומר הנאום בו מוצגת בפני הפרלמנט תכנית הממשלה לשנה הקרובה. שם, לצד הבטחה לתכניות תעסוקה לצעירים ועבודות ירוקות, השרה הראשונה ניקולה סטרג’ון הבטיחה שלפני פיזור הפרלמנט הסקוטי הממשלה תציג טיוטת הצעת חוק למשאל עם חדש. הכוונה היא לשאלה על טופס ההצבעה, ללוח הזמנים ולכל השאר. בבחירות, כך סטרג’ון, בכוונת ה-SNP להקדיש את הקמפיין למען עצמאות. כלומר, למעשה, סטרג’ון אומרת שהיא תנצל את כוחה כשרה הראשונה כדי לפרסם תכנית שהיא תנסה ליישם אך ורק אם מפלגתה תזכה לרוב (כרגע בסקוטלנד יש ממשלת מיעוט).

הבעיה של סטרג’ון היא שהסמכות לקיים משאל עם היא בבלעדיות ממשלת בריטניה. בוריס ג’ונסון אמר שלא יאפשר עוד משאל עם, ולפי פוליטיקאי שמרן בסקוטלנד זה יהיה הסוף שלו אם יסכים לקיים אחד. ישנן שמועות שבדאונינג 10 מחלחלת ההבנה שאם במאי ה-SNP תזכה לרוב, ממשלת בריטניה תתקשה להמשיך להתעלם.

ההתנגדות

כמובן, גם בלי קשר לג’ונסון, הנאום של סטרג’ון לא עבר בלי התנגדות. דאגלס רוס האשים את סטרג’ון שהיא חיה בתוך “בועת הולירוד” (הולירוד – מקום מושבו של הפרלמנט הסקוטי). לדבריו, במקום לשים את האינטרס הצר שלה בצד, היא מספרת שהפתרון לכל הבעיות הוא עוד משאל עם. ולא רק זה, משאל עם בעיצומה של מגיפה. לגבי החלק האחרון, חייבים להגיד שזה לא בהכרח מדויק: לאף אחד אין מושג איפה העולם יעמוד בבחירות במאי 2021 מבחינת החיסון. על המצב מספר חודשים לאחר מכן, הזמן המינימלי שיידרש כדי להעביר את המשאל בפרלמנט ולקיים אותו (וזה לפני שמכניסים את ההבנות מול ממשלת בריטניה). מה גם שאנחנו מצפים שעד אז נהיה קצת יותר חכמים לגבי חיים בצד הקורונה. בקיצור, להאשים את סטרג’ון שהיא רוצה לקיים משאל עם בעיצומה של מגיפה זה מעט דמגוגי.

דאגלס רוס
נגד “בועת הולירוד”. דאגלס רוס (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

בנוסף, גורמים מזהירים שלא בטוח שסקוטלנד תצליח להצטרף לאיחוד האירופי. הסיבה היא שספרד עשויה להטיל וטו, כדי לא למצוא את עצמה מעוררת מחדש את הדרישות של קטלוניה לעצמאות משלה. מאחר שה-SNP מתכוונת להבטיח שהיא תחזיר את סקוטלנד לאיחוד האירופי אם רק תצליח לזכות בעצמאות, זו בהחלט בעיה מבחינתה.

אבל זה כנראה לא יעצור את סטרג’ון. מאז יוני הסקרים מראים בעקביות רוב לתומכי העצמאות. מגמת העלייה בתמיכה הזו נראית דיי ברורה. סטרג’ון מבחינתה על הגל, והיא צריכה להבטיח שהגל הזה לא ידעך לפחות עד מאי 2021. אחר-כך, היא תצטרך להתעמת עם בוריס ג’ונסון כדי שיעשה פניית פרסה גם בנושא הזה. זה כבר יהיה קשה בשבילו, מאחר שהוא במסע הבחירות של המפלגה השמרנית ב-2019 הוא הזהיר שקואליציית לייבור-SNP פירושה יהיה שני משאלי עם (על עצמאות סקוטלנד ועל הברקזיט). אבל סטרג’ון, מעודדת מהסקרים ומכך שג’ונסון לא ממש עומד על שלו כשזה לא נוגע לברקזיט או למינויים פוליטיים, לא תוותר בקלות.

למה זה קורה?

אתם יודעים מה הבעיה במשאלי עם של “פעם בדור”, כמו זה שהיה על עצמאות סקוטלנד? שהם מטומטמים. משאל של פעם בדור נועד להפיל את הבעיה על הדור הבא. הרי הזהות הלאומית הסקוטית לא הלכה לשום מקום בגלל שמתנגדי העצמאות ניצחו ב-2014. לו הרימיינרים היו מנצחים במשאל העם על הברקזיט ב-2016, הברקזיטרים לא באמת היו עוזבים את זה. אתם באמת חושבים שנייג’ל פרג’ היה הולך הביתה? נכון שכמו ב-2016, לפעמים התוצאה מכריחה הכרעה באותו הרגע, אבל לרוב מדובר במשיכת זמן. וזו רק אחת מהבעיות של משאלי העם מהסוג הזה.

הבעיה של בריטניה היא שהיא אף פעם לא באמת קבעה כללים למשאלי עם. כשהרולד וילסון ערך ב-1975 את משאל העם הארצי הראשון בקנה מידה ארצי, הוא קיווה שיהיה מדובר בעניין חד-פעמי. כשהוחלט אז להישאר בקהילה האירופית, וילסון אמר שהם סגרו את הוויכוח הזה למשך דור. טוני בלייר ערך מספר משאלי עם מקומיים כגורם מאשרר לרפורמות שלו. הוא לא היה מעוניין לערוך משאל עם של פעם בדור. הייתה לו רפורמה ברורה, שהוא היה מעוניין להעביר אבל בגלל שהיה לה אופי חוקתי הוא העדיף לקבל את תמיכת הציבור. אבל בשום מקום לא נקבע שזה המקרה בו עורכים משאל עם. כשדייוויד קמרון הגיע, הוא ערך שלושה משאלי עם שנועדו להיות עניין של פעם בדור. בשלושתם התקווה הייתה שיצביעו בעד הסטטוס קוו ושהאחריות לפתור את הבעיות שהביאו לדרישה למשאל עם ייפלו על מישהו אחר. באופן מרשים, אפילו ב-2016 הוא הצליח להפיל את האחריות על מישהי אחרת.

דייוויד קמרון
זרק אחריות. דייוויד קמרון (צילום: Chatham House)

הבעיה במשאלי עם כאלה היא שהם מחדדים את הקיטוב הפוליטי סביב נושא ספציפי. רימיינרים מול ברקזיטרים. לאומנים מול יוניוניסטים. משאל העם של 1975 העלה ביתר שאת את הנושא האירופי לדיון הציבורי. משאל העם של 2016 הבטיח שהסיפור הזה יהיה לחלק ממשי בזהות הפוליטית של אנשים. שלא במפתיע, גם משאל העם של 2014, בניגוד למה שקמרון קיווה, דאג להנכיח את הנושא באוויר.

סכינאות בלייבור

בשבוע שעבר, ממש בסוף אוגוסט, דווח שהשלוחה הסקוטית של הלייבור ניסתה להדיח את ראש השלוחה ריצ’רד לאונרד. לפי המדווח, קבוצה של בכירים בשלוחה הסקוטית דרשו מלאונרד להתפטר. בראש הקבוצה עומד דובר המפלגה (מקביל לשר צללים) לענייני משפט ג’יימס קלי. חתיכת מרד. זה מגיע על רקע סקרים שמראים שרוב הציבור הסקוטי לא יודע מי זה בכלל ריצ’רד לאונרד למרות שהוא מנהיג את השלוחה בפרלמנט הסקוטי במשך שלוש שנים. כמו כן, הסקרים לא חוזים עתיד ורוד ללייבור בבחירות הקרובות, עם סיכוי רציני לאבד חמישה מושבים מ-23 המושבים שיש להם עכשיו. מספר ימים לאחר מכן, ג’יימס קלי התפטר מתפקידו כדובר לענייני משפט בטענה שאין לו אמון בראש המפלגה שלו. אליו הצטרפו בכירים נוספים במפלגה. כעת ישנם גם ניסיונות לקדם הצבעת אי-אמון נגד לאונרד.

ריצ'רד לאונרד
מישהו מזהה? ריצ’רד לאונרד (צילום: הפרלמנט הסקוטי)

התסכול של הלייבור מלאונרד דיי מובן. הלייבור נהגה בעבר לשלוט בסקוטלנד. אבל ב-2007 ה-SNP הצליחה לדחוק את הלייבור מהשלטון בסקוטלנד עם הקמת ממשלת מיעוט. ב-2015 ה-SNP צבעה כמעט את כל סקוטלנד בצהוב בבחירות הכלליות והביאה לירידה משמעותית בכוחה של הלייבור, למרות שבאנגליה דווקא הצליחה להרוויח מושבים. לא רק זה, הלייבור מקבלת בסקוטלנד אפילו פחות מהשמרנים, למרות שבעבר הפער בין המפלגות היה משמעותי לטובת הלייבור. לכן, כשנראה שעם לאונרד מגמת ההידרדרות הולכת להימשך, אפשר להבין למה רוצים להיפטר ממנו כמה שיותר מהר.

אבל ריצ’רד לאונרד הוא לא אחד שמוותר בקלות. הוא גינה את הניסיונות להדיחו, ואמר שהוא מאמין שהוא האיש המתאים לראשות המפלגה. את המהלכים נגדו הוא כינה “ניסיון חבלה” והבטיח שיתמודד מול כל מי שינסה לאתגר אותו על החזקת התפקיד. עם זאת, הוא כן מקבל עליו אחריות לכך שהלייבור הגיעה לאן שהגיעה. מבחינת חבריו למפלגה השעון מתקתק: אם רוצים שיהיה ראש מפלגה חדש שגם יספיק לצבור מומנטום לקראת הבחירות, צריך לבצע את ההחלפה בזמן הקרוב. אחר-כך, הוא בעיקר יצטרך להתמודד עם הירושה שתשאיר אחריה הסכינאות. ולא נראה שלאונרד הולך לוותר.

החשיבות

עבור הלייבור מדובר בקרב של ממש, כי יש לכך גם חשיבות לאומית. השמרנים מסוגלים לזכות לרוב בפרלמנט הבריטי רק באמצעות ניצחונות באנגליה ובוויילס, הודות למחוזות בחירה כפריים רבים. אצל הלייבור זה כמעט בלתי אפשרי, והיא חייבת גם ניצחונות בסקוטלנד. אף אחד לא באמת צפה אפשרות של ממשלת רוב ללייבור ב-2019. האפשרויות עליהן הלכו לבחירות היו ממשלת רוב בראשות בוריס ג’ונסון אל מול קואליציית קורבין-סטרג’ון. גג ממשלת מיעוט של קורבין עם תמיכה מבחוץ של ה-SNP. וקורבין, דווקא בגלל היותו רדיקל, היה יכול להרשות לעצמו לגשש אחר שת”פים כאלה. אבל כעת הלייבור מונהגת על-ידי קיר סטארמר המתון בהרבה. מבחינתו שת”פ עם הלאומנים של ה-SNP פשוט לא בא בחשבון מהבחינה האלקטורלית.

קיר סטארמר
יתקשה לשתף פעולה עם ה-SNP. קיר סטארמר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הסקוטי)

וזה אומר שהלייבור חייבת לשנות את המגמה ולהתחיל לצמוח בחזרה בסקוטלנד. היה נראה שג’רמי קורבין הצליח לעשות זאת ב-2017, אבל זה לא החזיק. בפרלמנט הסקוטי הדעיכה למעשה מעולם לא התחילה, מהסיבה שכבר מהבחירות השניות לפרלמנט זה הלייבור החלה לאבד מושבים. גם ככה המפלגה שם נמצאת בצרות, שכן היא מתחרה על קולות היוניוניסטים עם השמרנים, ועל קולות הפרוגרסיבים עם ה-SNP. הדבר מביא לקריעה שלה בזמן ששתי המפלגות האחרות מצליחות להתרומם. לכן, רבים בשלוחה הסקוטית של הלייבור לא מרגישים שהם יכולים להיות מובלים על-ידי מישהו שלמעלה ממחצית מהציבור בסקוטלנד לא מזהה.

יש עוד זמן עד שקמפיין הבחירות יחל באופן רשמי. בפועל, הקמפיינים האלו מתחילים כבר עכשיו. המפלגות מניחות את כל היסודות, ובעלי הכוח לא מנסים אפילו להסתיר את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *