הפרלמנט חזר מפגרת הקיץ, ונראה שבוריס ג’ונסון מתחיל לדהות. פניות הפרסה המרובות שלו מתחילות להתנקם בו בסקרים וגם בדיונים הפרלמנטריים. קיר סטארמר תקף ולינדזי הויל נזף, אבל הצרות הגדולות מגיעות מתוך הבית. מנהיגי ועידת 1922, ועידת הבקבנצ’רס של השמרנים, מעידים על תסכול בקרב חברי המפלגה שלא מסוגלים להגן על מדיניות הממשלה. ניסיונות ההרגעה באמצעות שר האוצר רישי סונאק עשו בעיקר נזק תקשורתי. וגם הניסיון של ג’ונסון להתחמק מפגישה עם משפחות שבניהן מתו מקורונה לא מוסיפה לו נקודות. המזל של ג’ונסון הוא שהוא הביא את בריטניה לנקודה שבה משתלם יותר לחכות מאשר לנסות להדיח אותו | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

לא רק בתי הספר חזרו השבוע לעבודה, אלא גם הפרלמנט, עם תום פגרת הקיץ. ונראה שלא היה מדובר בפתיחה מוצלחת של המושב עבור ראש הממשלה בוריס ג’ונסון. לא סתם שהייתה לו הופעה לא מוצלחת בפרלמנט – נראה שגם חברי המפלגה שלו מתחילים לאבד את הסבלנות. ואלו אף פעם לא חדשות טובות.

שאלה לראש הממשלה

ההופעה של בוריס ג’ונסון בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה הייתה אחת ההופעות החלשות ביותר שלו במסגרת הז’אנר, אם לא החלשה שבהן. כמובן, צריך לשים את העניין בפרופורציה: ג’ונסון מעולם לא היה מבריק בכל הנוגע למענה על שאלות. בשלב הזה לא ברור אם הוא לא עונה על מה שנשאל כי הוא לא רוצה או כי הוא פשוט לא יכול. אבל לרוב העניין עובר בלי אירועים מיוחדים. הפעם, זה היה רע לתפארת.

קיר סטארמר הגיע מוכן לעימות המרכזי של הסשן. הנושא המרכזי: מדיניות פניות הפרסה של הממשלה. כפי שהסברתי בפוסט הקודם, הממשלה הצליחה לבצע ב-14 שבועות 11 פניות פרסה. אם זה לא מספיק, ממש תוך כדי שסטארמר וג’ונסון החליפו מהלומות, בוצעה פניית הפרסה ה-12 במספר. הפעם העניין היה החלטה על ביטול הקלות קורונה מקומיות שתוכננו להתחיל בחצות ממש כמה שעות לפני שהיו אמורות להיכנס לתוקף. בכל מקרה, זה לא נכנס לרשימה של סטארמר, שכן ההודעה יצאה ממש תוך כדי שדיבר. במקום זאת, הוא תקף את הממשלה על מה שנראה כמו פניית פרסה פעם בשבוע, מה שנראה לרבים כמו ממשלה לא מתפקדת. לדבריו, פניית פרסה אחת או שתיים כדי לתקן טעויות זה בגדר הסביר, אבל מה שממשלת ג’ונסון עושה זה בגדר בדיחה.

ג’ונסון הלך על מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להתחמק מהשאלה עצמה, לטפוח לעצמו על השכם ולהשמיץ את סטארמר. אבל מעבר להופעה החלשה יחסית, החלק האחרון רק העמיק את הביזיון. ג’ונסון ניסה להזכיר שסטארמר היה חבר בכיר בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין, על כך המשתמע מכך. בתחילה, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל החליט לקטוע את ג’ונסון שכן לא השיב לשאלה. בגלל שג’ונסון הזכיר את תמיכת קורבין ב-IRA בעבר, סטארמר הזכיר את עבודתו כפרקליט בצפון אירלנד, ודרש שג’ונסון יחזור בו. ג’ונסון התפתל ולא חזר בו, מה שגרם להויל שוב לקטוע אותו ולסטארמר להגיד ש”נראה שלעשות את הדבר ההגון וראש הממשלה לא הולכים ביחד”.

עצבים במפלגה

כפי שסטארמר הזכיר בשאלותיו, התסכול מפניות הפרסה של ג’ונסון הוא לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מהשמרנים. זאת, לאחר שהמדיניות הזו של ג’ונסון הביאה את השמרנים מהובלה ברורה על הלייבור בסקרים לתיקו. צ’רלס ווקר, סגן יו”ר ועידת 1922 המאגדת את הבקבנצ’רס השמרנים, אמר שחברי המפלגה מתקשים להגן על מדיניות הממשלה בתקשורת. זה לא קל, מאחר שווקר נחשב לנאמן של ג’ונסון. לאחר פניית הפרסה ה-12, יו”ר ועידת 1922 גראהם בריידי אמר שהוא “מאוכזב” מההחלטה שלא להסיר את המגבלות. יש לציין שפניית הפרסה הזו נעשתה על רקע עלייה בתחלואה בערים בהן המגבלות הוטלו מלכתחילה, ונעשה בתיאום עם הרשויות המקומיות. ועדיין, התזמון גרם לזה להיראות חלטוריסטי. בכל מקרה, בריידי היה מבין אלו שהובילו את הלחץ על ת’רזה מיי להתפטר מתפקידה. לכן, אם הוא עצבני על ג’ונסון אלו בהחלט לא חדשות טובות עבורו.

גראהם בריידי
מאוכזב מהממשלה. גראהם בריידי (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

מרמור פומבי מצד בכירים במפלגת השלטון אף פעם לא מהווה סימן טוב לראש הממשלה. בסופו של דבר, אם בישראל יש ביקורת על סכינאות במפלגות שנכשלות להגיע לשלטון, בבריטניה הסכינים נשלפות גם נגד ראשי הממשלה. מרגרט ת’אצ’ר, טוני בלייר ות’רזה מיי ישמחו להעיד. הם קיבלו את הסכינים שלהם דיי בצדק. וזה מעיד שג’ונסון מתחיל לצעוד לתוך טריטוריה מסוכנת.

יכול להיות שזו הסיבה שבגללה שר האוצר רישי סונאק הגיע להרגיע את חברי הפרלמנט השמרנים שנבחרו בבחירות 2019 לגבי התכנית הכלכלית. חברי הפרלמנט האלו חוששים לעתידם הפוליטי, כיוון שהם ניצחו במחוזות לייבור קלאסיים. אם הדברים יימשכו כך, הלייבור לא תתקשה לזכות במחוזות האלו בחזרה. סונאק דיבר לחששם מפני העלאות מסים כשהפנדמיה העולמית נמשכת. הוא הבטיח שלא יהיה מדובר ב”מופע אימים” עם העלאות מסים בלי סוף. אבל, לדבריו יש להסביר לציבור הבריטי שהתמיכה הכלכלית צריכה להיות ממומנת מאיפשהו. מה שלא תרם לכך היה שההערות האלו טרם פורסמו לציבור באופן מסודר, אלא נחשפו מהערות שסונאק כתב לעצמו וצולמו במקרה כשיצא מביתו בדאונינג 11.

לפגוש משפחות

שאלה שקיר סטארמר העלה לסיום החלק שלו בסשן שאלות לראש הממשלה היה בעניין משפחות שאיבדו את יקיריהן בקורונה. העניין הוא כזה: משפחות שכולות מ-COVID-19 לצדק, קבוצה של 1,600 משפחות שהקורונה לקחה מהן את היקר מכל, ביקשה להיפגש עם ג’ונסון. בפגישה הן מקוות שג’ונסון יכריז על ועדת חקירה למחדלי הקורונה. ג’ונסון סירב לפגישה, בטענה שמאחר שהמשפחות השתמשו בעורכי דין הדבר צריך לעבור דרך הלשכה המשפטית של דאונינג 10. סטארמר ביקש ממנו לשקול שנית. ג’ונסון ענה שהוא ישמח להיפגש עם המשפחות. עם זאת, הוא הבין שהקבוצה הספציפית הזו נמצאת בהידיינות עם הממשלה. לכן, הוא מחכה שההידיינות תסתיים לפני שייפגש עם המשפחות האלו.

אבל עורך הדין של המשפחות, אלקן אברהמסון, טען שדבריו של ג’ונסון “פשוט לא נכונים”. הוא הסביר שהקבוצה שלחה מכתב בבקשה לפתוח בהידיינות הזו, אבל שמעולם לא התקבלה תגובה מטעם הממשלה שתוכל להתחיל את התהליך. ג’ו גודמן, אחת ממקימות משפחות שכולות מ-COVID-19 לצדק, טענה שאין שום פעולה משפטית שאמורה להצדיק את כל הטרטור הזה.

הדבר מזכיר את הפעם ההיא מבחירות 2019 בה ג’ונסון סירב להביט בתמונה של ילד שישן על רצפת בית החולים בגלל מחסור במיטות. ג’ונסון לא אוהב את העימותים האלו עם מי שעל פניו הוא גרם לפגיעה בהם. מה שחסר לו עכשיו זה פגישה עם נציגים של 1,600 משפחות שיכולות להאשים אותו שהמדיניות בתחילת משבר הקורונה הביאה למות יקיריהם. ועוד כאלו שירצו ועדת חקירה שעלולה לקבוע באופן רשמי שזו אשמתו. אבל ככה זה גם נראה בציבור, וזה בטוח לא משחק לטובתו.

לאן הולכים?

למרות שג’ונסון נראה רע, ולמרות שהתסיסה במפלגה השמרנית כבר נראית לעין, ייקח עוד זמן עד שנראה סכינים נשלפות ברצינות. הסיבה לכך נעוצה בכישלון נוסף של ג’ונסון: מה שנראה כמו הליכה לסיום תקופת המעבר בלי הסכם סחר עם האיחוד האירופי. ב-31 בדצמבר, עוד פחות מארבעה חודשים, בריטניה תצא מהשוק המשותף – עם הסכם או בלעדיו. בניגוד להסכם היציאה מהאיחוד, אליו בוריס ג’ונסון הגיע במהירות מרשימה בזכות זה שהוא שינה סעיפים ספציפיים בהסכם של ת’רזה מיי – כאן העניין שונה. אין איזושהי טיוטה שרק צריך לשנות, אלא יש ממש חוסר הסכמה על עניינים מהותיים וההסכם עדיין לא כתוב. צריך להיות סוג מיוחד של אידיוט כדי להיכנס לדאונינג 10 רגע לפני ההתרסקות הזו כשברקע יש משבר כלכלי עולמי, ובכך לרשום את הקטסטרופה הפוטנציאלית על שמו. הרבה יותר חכם פוליטית לתת לג’ונסון להישאר כרגע בתפקיד. או שהוא ישיג איכשהו הסכם ברגע האחרון, ואז דברים ישתפרו עבור המפלגה, או שהוא ייכשל ואז הדחתו תהיה ממש מתבקשת.

בוריס ג'ונסון
הסכם הסחר שלא נחתם כרגע מושיע. בוריס ג’ונסון (צילום: דאונינג 10)

לכן, אני סבור, עתידו הפוליטי של ג’ונסון ייקבע במהלך ארבעת החודשים הקרובים. הוא יצטרך או להצליח לייצב את מדיניות הממשלה או לחלופין להגיע להסכם סחר עם האיחוד. הראשון יאפשר לחברי מפלגתו להגן על מדיניות הממשלה. השני יהיה בגדר הישג אדיר בתקופת שפל, שיזניק אנרגיה בשמרנים. אם הוא ייכשל בשני אלו, התמורות הפוליטיות מחוץ למפלגה השמרנית יהיו מספיק גדולות כדי שייתכן שמשהו יזוז גם בתוכה. ואם זה יקרה – תוך הזהירות המתבקש בנבואות מסוג זה – ג’ונסון עלול, אולי, להפוך לראש הממשלה השמרני החמישי שמאבד את משרתו בגלל היחסים עם אירופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.