פארסת הציונים מסרבת לרדת מהפרק, כשהפעם יש שדורשים את ראשו של שר החינוך גווין ויליאמסון. ויליאמסון מואשם בכך שהתנהל בצורה כושלת, וששינוי המדיניות שלו רק מוכיחה שהוא טעה. לכן, יש מי שדורשים את התפטרותו. אבל כרגע ויליאמסון לא מתפטר ולא הולך לשום מקום. אבל הלחץ גובר, לאחר שנחשף שכבר ביולי הזהירו אותו שהאלגוריתם שנבחר להתמודד עם הציונים בשנה בלי בחינות בשל הקורונה עלול לגרום לבעיות. וכדי להוסיף לחוויה מתברר שמרכז הבחינות הממשלתי שכר בלי מכרז את שירותיה של חברה שאנשיה מקורבים לגורמים בממשלה. למרות שהמכלול של סאגת הציונים תופס תשומת לב רבה, כנראה שאם יהיו לה השלכות פוליטיות, אנחנו נראה אותן רק בטווח הרחוק | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10

על פניו, סאגת ציוני הבגרויות בבריטניה היא על נושא לא הכי קריטי בעולם ושלכאורה נפתר. הרי הממשלה עשתה עוד פניית פרסה מפוארת והחליטה שהערכות המורים יקבעו. על פניו, בהתאם, אין סיבה של ממש להמשיך לדוש בנושא הזה, כשאפשר לדבר על המלחמה של הממשלה במהגרים שחוצים את תעלת למאנש או במרוץ לראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית שברביעי יגיע לסיומו. אבל, הסיפור הזה ממשיך להתפתח, כעת פחות בשדה הפרקטי של הציונים עצמם ויותר בשדה הפוליטי, כשבמרכז העניינים עומד שר החינוך גווין ויליאמסון. אז הנה כמה דברים שכדאי לדעת.

פניית הפרסה

כאמור, הממשלה ביצעה פניית פרסה לגבי הציונים של התלמידים באנגליה. בתחילה, שר החינוך גווין ויליאמסון סירב בכל תוקף לסגת מהפתרון החלופי של אפשרות לקבל ציון על סמך בחינת המתכונת. הצעד זכה לביקורת בטענה שזה ייצור חוסר עקביות בין בתי הספר השונים ברחבי המדינה. לבסוף, אחרי לחץ ציבורי מסיבי, ויליאמסון החליט ליישר קו עם סקוטלנד והכריז שהערכות המורים הן אלו שיקבעו את הציון.

פניית הפרסה הזו הייתה צפויה: פניות פרסה הן שיטה של ממש בממשלת ג’ונסון. אם מרגרט ת’אצ’ר נודעה במימרה “The lady’s not for turning”, בוריס ג’ונסון מעדיף גישה אחרת. הוא מעדיף לבחור את הקרבות שלו, כדי שיוכל להתמקד במה שבאמת חשוב לו: הברקזיט, שינוי מערכת ההגירה והרפורמה מרחיקת הלכת שהוא מתכנן לשירות הציבורי. לכן, היה אפשר כמעט לצפות שזה יקרה. ציוני בגרויות הם לא סוגיה מספיק בוערת לג’ונסון כדי להתעקש עליה, ולכן לא אתפלא אם בעתיד ייחשפו עדויות שפניית הפרסה של ויליאמסון הייתה הוראה מלמעלה.

גווין ויליאמסון
יופי של פניית פרסה. גווין ויליאמסון (צילום: Kuhlmann/ MSC)

הדבר, יש לציין, לא פתר את הבעיה לחלוטין ומנהלי בתי ספר מדברים על כך שהציונים של אותה שנה יהיו בעייתיים כך או אחרת. אבל, פניית הפרסה הזו לכל הפחות צמצמה חלק מהנזקים שנגרמו.

לא מדיחים שר חינוך מכהן

הלחץ על גווין ויליאמסון לא שכח ברגע שביצע את פניית הפרסה. היו עליו לחצים רבים להתפטר. קול בולט במיוחד בטוויטר היה של חבר הפרלמנט השמרני לשעבר, נכדו של וינסטון צ’רצ’יל והאיש שחוסר ההבנה שלו את ההאשטאג מביא לעולם האשטאגים מופלאים של ממש – ניקולס סומס. סומס, אגב, לא היסס לכנות את חבר מפלגתו לשעבר “טיפש”. הסיבה ללחץ הזה ברורה: לא רק שוויליאמסון בפועל הודה בכישלון, האופוזיציה הזהירה אותו לפני פרסום הציונים שעליו ללמוד מהסאגה של סקוטלנד. הוא לא למד.

ויליאמסון, כמובן, לא התפטר ולא פוטר. גם זה היה צפוי למדי: יש רושם שבפוליטיקה הבריטית לקיחת אחריות והתפטרות אחרי כישלון הן נורמה. כך למשל ג’ון פרופיומו התפטר לאחר שהסתבך ברומן עם נגיעות ביטחוניות ושיקר על כך לפרלמנט. ת’רזה מיי הציעה לערוך הצבעת אי-אמון לאחר הכישלון הראשון להעביר את הסכם היציאה שלה. גם מספר בעלי תפקידים בשירות הבריאות התפטרו לאחר שהפרו את הנחיות הסגר. לכן, היו מי שציפו שגם ויליאמסון יתפטר.

ת'רזה מיי - גווין ויליאמסון
הציעה הצבעת אי-אמון לאחר הכישלון הראשון. ת’רזה מיי (צילום: ממשלת בריטניה)

אבל, לא תמיד שרים עומדים בציפיות האלו. לפעמים הציפיות האלו נתפשות כמוגזמות על-ידי אחרים. ב-1984 הייתה ציפייה ששר הסביבה פטריק ג’נקין יתפטר מתפקידו אם בית הלורדים יכפה על הממשלה תיקונים לרפורמה שתכננה בממשל המקומי. ג’נקין סירב, ופוטר יותר משנה לאחר מכן מפני שנתפש כמגושם פוליטית. רוצה לומר: ויליאמסון יכול לטעון, ולא בלי צדק, שאכן נעשתה טעות, ושהיה אפשר ללמוד מסקוטלנד, אבל שבסופו של דבר הוא תיקן את הטעות ולא היה מדובר בנושא בלתי הפיך שמצדיק התפטרות בכל מחיר. מי שיצר את הנזק הבלתי הפיך הוא בוריס ג’ונסון, שגישתו לקורונה הביאה לסגר מאוחר וממושך יותר, שלא אפשר למצוא אפשרות אמיתי לקיום הבחינות בזמן. אמנם הוא הכריז על ביטול הבחינות כבר ב-18 במרץ, אבל לו היה נכנס לסגר מוקדם יותר ייתכן שהיה יכול לנקוט מראש בגישה אחרת. ויליאמסון עצמו התמודד עם סיטואציה דיי בלתי אפשרית.

פארסה ידועה מראש

מה שאמרתי על ויליאמסון נכון בעיקרו, אבל אתמול (ה’) קרה משהו שעשוי לשנות את המאזן לרעתו. השר לבתי הספר במשרד החינוך ניק גיב הסגיר את הבוס שלו. בריאיון ל-BBC, המראיין הציג לגיב עדות לפיה התראות על בעיות באלגוריתם שייחשב את הציונים הסופיים כבר בתחילת יולי, לפני שישה שבועות. גיב אישר שאכן כך היה. זו לא איזו חשיפה מרעישה: התחזיות של מרכז הבחינות הממשלתי (שיש לציין שהיה אחראי על חלק נכבד מהביצוע הכושל הזה) לגבי מספר התלמידים שייפגעו מהאלגוריתם היו ידועות עוד לפני פרסום הציונים, והתבררו כדיי מדויקות. גם ראיונות לתקשורת לא היו חסרים. אז אמת שהיה מדובר בחשיפה של הטיימס בנושא, שנתנה לזה משנה תוקף, אבל זה לא אמור להפתיע אף אחד שהיו התראות מוקדמות.

הבעיה: ויליאמסון אמר שלושה ימים קודם לכן (ב’), לאחר פניית הפרסה, שמספר ה”נפגעים” מהמחדל “התברר לו במהלך סוף השבוע”. עכשיו, זה לא אומר שוויליאמסון משקר: ייתכן שהוא האמין שיהיה מדובר במספרים נמוכים בהרבה. אבל העניין הוא שגיב אישר לציבור את עומק הפארסה. אמנם כרגע לוויליאמסון יש מזל כי הפרלמנט בפגרה כך שמנוף לחץ עיקרי של האופוזיציה כרגע לא ברשותה – וגם כי האופוזיציה לא מוצלחת בהתמדה בדברים האלו – אבל הוא כן פגיע יותר. המחשבה שבמשך שבועות הבעייתיות באלגוריתם הייתה ברורה ולא נעשה עם זה כלום לבטח לא מועילה לממשלה.

ניק גיב - גווין ויליאמסון
אישר את קיומו של המחדל. ניק גיב (צילום: דאונינג 10)

וגם קצת שחיתות

במקביל לכתבה של הטיימס, גם הגארדיאן חשף משהו בנושא. שזה כבר מעבר למחדל. לפי הגארדיאן, חברה איתה עבד מרכז הבחינות הממשלתי, פאבליק פירסט, היא חברה שנשלטת על-ידי מקורבים לשר מייקל גוב וליועץ הפוליטי דומיניק קאמינגס. בנוסף, החוזה עם החברה נעשה ללא מכרז. וכדי ממש להפוך את זה למסריח – מרכז הבחינות הממשלתי שמר על חיסיון של החוזה. החברה לא הייתה מעורבת בניסוח האלגוריתם עצמו, אלא יותר בענייני תקשורת ודעת קהל. מרכז הבחינות הממשלתי טוען שהחברה נשכרה בשל העניין הציבורי הרב שנוצר סביב הציונים. יש לציין שמטעם מייקל גוב נמסרה הכחשה לכל קשר לחוזה שנחתם.

עכשיו, צריך להגיד: את זה לא ניתן להפיל על הממשלה ישירות. מרכז הבחינות הממשלתי הוא גוף לא מיניסטריאלי. כלומר, מדובר בגוף שאמנם צריך לתת דין וחשבון לממשלה, אבל הוא לא כפוף ישירות לאף אחד מהשרים. גם הקרבה למייקל גוב לא לגמרי משכנעת: אחד מהבכירים בחברה היה היועץ של גוב כשזה היה שר החינוך בממשלת הצללים של דייוויד קמרון. זה היה בשנים 2007-2010. כמובן, ייתכן שהשניים עוד בקשר וטכנית ייתכן שגוב משך בכמה חוטים עבור החברה, אבל ברוב הסטנדרטים מדובר בתקופת צינון של מעל ומעבר.

מייקל גוב - גווין ויליאמסון
מכחיש קשר לחוזה. מייקל גוב (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

אבל, זה לא אומר שזה לא יבוא נגד הממשלה. הדבר כביכול מספק עוד ראיה לכך שכל ההתנהלות של הממשלה בנושא הציונים הייתה פארסה פתטית מההתחלה ועד הסוף. טכנית, ג’ונסון יוכל להשתמש בנושא החוזה הבעייתי כדי להצדיק את הרפורמה שלו בשירות הציבורי, אבל באופן כללי התמונה הגדולה היא לטובת האופוזיציה. לא ברור עד כמה היא תשתמש ביתרון הזה, אבל הוא קיים.

תחזיות

גווין ויליאמסון כנראה לא יתפטר או יפוטר. ייתכן שבאווירה ציבורית אחרת היה אפשר לצפות לזה, אבל לא נראה שהוא חושב שעליו להתפטר – וזה לא מובן מאליו שהוא צריך – ובוריס ג’ונסון לא ממהר לפטר על דברים מהסוג הזה. אבל, רוב התלמידים שנפגעו מהסיפור הזה יצביעו לראשונה בבחירות הבאות. אם בלייבור ידאגו להזכיר להם את הפארסה הזו, שרבים מהם ירגישו על בשרם גם ב-2023 או 2024, ייתכן שבדיעבד ג’ונסון יתחרט על כך שוויליאמסון נשאר בתפקידו. אבל אלו, כמובן, רק תרחישים אפשריים. ייתכן שהלייבור בבחירות הבאות תהיה עם קמפיין שלא מסוגל לנצל הזדמנויות בדיוק כפי שהיה בבחירות 2019 עם השיטפונות בצפון אנגליה. אבל הנקודה היא כזו: אנחנו כנראה לא נראה בטווח הקצר שינויים פוליטיים של ממש בגלל העניין הזה. ייתכן, אולי, שבטווח הארוך הסאגה הזו תיזכר כגורם שכן הביא לשינוי מסוים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *