אחרי ההקלות שהביאו לבוריס ג’ונסון סיבה למסיבה, כדאי להסתכל גם על המהמורות שממשלתו חוותה השבוע. ראשית, שערורייה סביב שר הבינוי רוברט ג’נריק (בתמונה), שלפי המיוחס לו אישר פרויקט בנייה בתמורה לתרומה למפלגה השמרנית. בוריס ג’ונסון מסרב לפטרו למרות לחצי האופוזיציה, שהולכים וגדלים. ואם זה לא מספיק, אז ההשוואה של זה לפיטורים של רבקה לונג-ביילי על-ידי קיר סטארמר עקב שיתוף של מאמר עם טענה שנחשבת לאנטישמית. שנית, הממשלה ויתרה על הרחבת המסחר ביום ראשון לאחר שיותר מחמישים מחברי המפלגה השמרנית הביעו את התנגדותם. אמנם כישלון של הממשלה להרחיב את המסחר ביום המנוחה הוא כמעט בגדר מסורת בריטית, אבל זה לבטח לא תורם לתדמיתו של ג’ונסון, שגם כך עשה לא מעט פניות פרסה לאחרונה | צילום: דאונינג 10
למרות ההקלות שהוכרזו לפני שלושה ימים, שני סיפורים מקשים לציין את השבוע החולף כשבוע מוצלח לבוריס ג’ונסון. הדבר הבולט יותר הוא פרשת השוחד לכאורה שניתן לשר הבינוי רוברט ג’נריק בתמורה לקידום פרויקט בנייה גדול. הדבר השני הוא זניחת תכנית של הממשלה בהצבעה בגלל מרידה של בקבנצ’רס, דבר לא מובן מאליו בממשלה עם רוב פרלמנטרי בממדים שג’ונסון השיג בבחירות 2019. הם מן הסתם לא יסיימו לו את הקריירה, אבל הם עשויים לשמש חומר כנגדו בטווח הארוך.
הסקנדל
נתחיל עם רוברט ג’נריק, שר הבינוי, הקהילות והשלטון המקומי, במה שזכה לשם “פרשת וסטפרי”. הסיפור המלא מתואר היטב ובפשטות כאן, אבל הנה התקציר: מוקדם יותר השנה השר אישר פרויקט בנייה בווסטפרי בשווי מיליארד ליש”ט. זאת, למרות התנגדות המועצה המקומית של טאוור האמלטס והצוות המקצועי במשרד הבינוי, שנבעה בעיקר בגלל שהפרויקט לא החיל מספיק דירות בנות השגה. 12 ימים אחרי שהפרויקט אושר, התקבלה במפלגה השמרנית תרומה על סך 12 אלף ליש”ט. התורם: ריצ’רד דסמונד, היזם של פרויקט הבנייה שג’נריק אישר. הדבר כמובן העלה שאלות רבות, והאופוזיציה בפרלמנט דרשה תשובות. ג’נריק בהתחלה ניסה להתחמק, אבל הלחץ היה בלתי מתפשר. שלשום (ד’) האופוזיציה איימה להשתמש באחד מימי הדיון שמוקדשים לה כדי להעלות להצבעה הצעה לחייב את ג’נריק לחשוף מסמכים רלוונטיים. בסוף הוא הבטיח לחשוף אותם בעצמו, בלי צורך בהצבעה. ואכן עשה כך.
המסמכים הם בעיקר התכתבויות בין ג’נריק לדסמונד. הוא חשב שבזה הוא יסיים את העניין, אבל האופוזיציה דרשה עוד תשובות בעקבות המסמכים. הם מצאו שהמכתבים שלו היו מפלילים יותר מאשר מזכים. לטענת חלק מחברי הפרלמנט הם הראו פערים בין ההצהרות של ג’נריק בפני הפרלמנט, לפיהן כל פעולותיו היו בהתאם לחוק, לבין המסמכים ששחרר. למשל, לפי המסמכים האלו ג’נריק לא דיווח בזמן על שיחה שהייתה לו עם דסמונד בארוחת ערב מרובת משתתפים. כמו כן, נטען, הם מעידים שהוא מיהר לאשר את הפרויקט כדי לחסוך לדסמונד עשרות מיליונים של היטלים לרשות המקומית.
גיבוי מלא
אבל בוריס ג’ונסון לא התרשם. מזכיר הקבינט מארק סדוויל הצהיר שמבחינת ג’ונסון לאחר שחרור המסמכים “הנושא סגור”. מאוחר יותר, דאונינג 10 מסר שלראש הממשלה יש “אמון מלא” בג’נריק. קשה להגיד שזה מפתיע במיוחד: בוריס ג’ונסון הוא המגבה הלאומי. הוא מתמיד בסירובו לפטר את יועצו הבכיר דומיניק קאמינגס לאחר שחרג מהנחיות הקורונה. הוא גיבה את פריטי פאטל לאחר ההתנגשות שלה עם מנכ”ל משרד הפנים פיליפ רוטנם. ג’ונסון אולם טוען שאף אחד לא זוכה לגיבוי מלא, אבל נכון לעכשיו ראינו שהיחידים שהודחו מתפקידם פשוט התנגשו עם השאיפות הפוליטיות שלו. אז גם אם שלושת המקרים להלן באמת לא הצדיקו פיטורים, אנשים רבים כבר לא מאמינים שג’ונסון מסוגל לפטר מישהו שעשה מעשה לא ראוי.
האופוזיציה ממשיכה בשלה וגורמים בתוכה לוחצים על ג’נריק להתפטר. קיר סטארמר אמר שהעניין “רחוק מלהיות סגור”. כמו כן, לדבריו, עכשיו גם כושר השיפוט של ראש הממשלה עומד למבחן. הוא פנה למארק סדוויל בדרישה שיחקור האם ג’נריק פעל בהתאם לקווים המנחים של השרים. סטיב ריד, שר הקהילות והשלטון המקומי בממשלת הצללים (בממשלת הצללים מופרד משרת השיכון), קרא לג’נריק לפרסם מסמכים נוספים שיבהירו טוב יותר את התמונה. ראש עיריית טאוור האמלטס ג’ון ביגס טען שג’נריק “פוצץ את האמון שהיה במערכת התכנון”. אגב, לא רק לחברי לייבור יש בעיה עם ג’נריק: אנדרו וודס, חבר מועצת טאוור האמלטס מטעם השמרנים, התפטר במחאה לאחר עקיפת הסמכויות של ג’נריק.
מה הביג דיל?
אפשר לשאול מה הסיפור הגדול: אם אכן היה פה שוחד, מדובר בסך הכל ב-12 אלף ליש”ט. זה שוחד דיי עלוב. אז מה העניין? ובכן, בעניין הזה צריך לזכור שני דברים: ראשית, שוחד יכול להיות גם קטן, וזה שמישהו לא יודע לדרוש קצת יותר מזה לא אומר שהוא לקח שוחד אלא שהוא פשוט ממש גרוע בלקבל אותו. כמובן, באמת לא בטוח שג’נריק קיבל שוחד. אבל הסכום הנמוך לא מוכיח שהתרומה הזו למפלגה השמרנית לא היוותה שוחד. שנית, גם אם הסכום הספציפי הזה הוא לא שוחד, משהו פה מסריח: ג’נריק עקף את מועצת טאוור האמלטס ואת אנשי המשרד שלו. למה? הרי זה לא שהמועצה מתנגדת לכל פרויקט בנייה חדש בשטחה – היא פשוט רוצה שהוא יעמוד ברף שהציבה לאחוז דיור ציבורי. דסמונד היה יכול פשוט להציע פרויקט שכן יעמוד בתנאים. אבל לג’נריק היה דחוף לאשר לו את הפרויקט הספציפי הזה ויהי מה. וכל זה עוד לפני שמתעסקים במשמעויות הדמוקרטיות של עקיפת המועצה המקומית.
לכן, לדעתי, עדיין נדרשות כאן לא מעט תשובות והבהרות.
דוגמה שכנגד
כאילו כדי להוציא את ג’ונסון עוד יותר רע, קיר סטארמר כן פיטר שרה מממשלת הצללים שלו. ולא סתם שרה, את רבקה לונג-ביילי, שרת החינוך שלו עד אתמול (ה’) ולפני כן מתמודדת מולו על ראשות הלייבור. הכל התחיל מכך שלונג-ביילי שיתפה ריאיון עם השחקנית מקסין פיק. רובו של הריאיון בכלל עסק בדברים כמו קפיטליזם ואנשים שנטשו את הלייבור, אבל הייתה שורה אחת שעצבנה הרבה מאוד אנשים: “גזענות מערכתית היא עניין גלובלי. הטקטיקה בה משתמשים השוטרים באמריקה, לכרוע על הצוואר של ג’ורג’ פלויד, נלמדה בסמינרים עם השירותים החשאיים של ישראל”. וזה נתפש בעיניי רבים כאנטישמי.
Maxine Peake is an absolute diamond https://t.co/uzxPEm8VkI
— Rebecca Long-Bailey (@RLong_Bailey) June 25, 2020
לא לקח הרבה זמן, וסטארמר פיטר אותה על הרקע הזה. לאחר מכן, לונג-ביילי טענה שהיא לא התכוונה לקדם את החלק המדובר מתוך הריאיון. כמו כן, לדבריה, היא נדרשה להוריד את הציוץ, וביקשה לדבר עם סטארמר לפני שיינקטו צעדים נוספים בעניין, אבל הוא כבר החליט. לונג-ביילי, בכל מקרה, מתכוונת להמשיך לתמוך בסטארמר מהספסלים האחוריים. סטארמר מצדו הבהיר שהוא הצהיר לאורך כל הדרך שמלחמה באנטישמיות בתוך הלייבור היא העדיפות הראשונה שלו.
רבים דיברו על כך שסטארמר לא רק גילה מנהיגות וממש נלחם באנטישמיות, אלא גם משמש דוגמה נגדית לג’ונסון. בזמן שג’ונסון מגן על כל שר ויועץ שסורחים, אצל סטארמר אין הנחות. מעבר להדגשת ההבדלים ביניהם, זה גם לא יאפשר לג’ונסון לעשות איזשהו ואטאבאוטיזם אם סטארמר ישאל אותו על כך בפרלמנט – כי סטארמר עשה את מה שהוא דורש מג’ונסון.
משמעויות ללייבור
אמנם הפוסט עוסק במשמעויות לבוריס ג’ונסון, אבל שווה רגע להסתכל גם על המשמעויות ללייבור שעומדות מאחורי פיטוריה של לונג-ביילי. ראשית, לא כולם מסכימים שהאמירה של מקסין פיק הייתה אנטישמית, שכן ביקורת על ישראל היא לא ישראל היא לא ישר אנטישמיות. אמנם מקרי האלימות של משטרת ישראל לרוב לא מתבטאת בכריעה על הצוואר, ועדיין יש מי שבשלהם. שלא במפתיע, הטענה הזו הגיעה מקורביניסטים כמו ג’ון מקדונל, שר האוצר בממשלת הצללים של קורבין. אבל, לונג-ביילי קיבלה גיבוי גם מימין: ג’ררד באטן, פעם ראש UKIP והיום גרסה בריטית של “מסיבת התה” (שזקוק גם להפסקה מהטוויטר), טען גם הוא שהטענה של פיק היא לא “קונספירציה אנטישמית”. לדבריו, משטרות מרחבי העולם מחליפות רשמים, כך שאין שום דבר מיוחד בטענה של פיק. אבל, יש לציין, ניק לקחה צעד אחורה מההערה הזו.
מעבר לזה, נשאלת שאלת התזמון: ההדחה של לונג-ביילי היא על גבול הנוחה מדי לסטארמר. כשהוא הקים את ממשלת הצללים שלו, הוא נתן מקום לקורביניסטים ולבלייריסטים ביחד. לפני הקמת ממשלת הצללים רבים חששו שסטארמר מתכוון להעיף את הקורביניסטים לכל הרוחות. ייתכן שמינויה של בעלת בריתו הקרובה של קורבין לממשלת הצללים היה שיטת הרדמה (אם כן, היא עבדה גם עליי), שמטרתה לתת לו לגיטימציה בקרב כל חלקי המפלגה. מהרגע שהלגיטימציה הושגה, סטארמר רק היה צריך לחכות להזדמנות להדיח את הקורביניסטים שקיבלו תפקיד. מה גם שהנסיבות – גם תואר הלוחם באנטישמיות וגם הבידול שלו מההתנהלות של ג’ונסון – בכלל הופכות את המהלך הזה למשתלם עבורו. האם שיתוף מאמר עם טענה דומה מצד שר צללים בלייריסט היה מביא את אותו אפקט? לא בטוח. וזה למה המהלך של סטארמר עשוי להחריף את הפילוג בלייבור במקום לרפא אותו.
כניעה ממשלתית
הסיפור השני, עליו גם התבקשתי לכתוב על-ידי אחד הקוראים, עוסק במרידות. ממשלות בבריטניה, בעיקר אם זכו לרוב גדול, מתמודדות מעת לעת עם תופעה של מרידה מצד בקבנצ’רס ממפלגת השלטון. מרגרט ת’אצ’ר התמודדה עם מרידות שהובלו על-ידי לא אחר מאדוארד הית’, ראש הממשלה השמרני בשנים 1970-1974. טוני בלייר התמודד עם מרידות של איזה אחד, ג’רמי קורבין. זה עניין שבשגרה. בדרך כלל, אם הרוב הממשלתי גדול מספיק, המרד לא מספיק כדי לבלום את היוזמות הממשלתיות והן ממשיכות כמתוכנן.
אבל זה לא מה שקרה השבוע. השבוע, מרידה שכללה לא פחות מ-50 בקבנצ’רס שמרניים בלמה יוזמה של הממשלה. היוזמה הייתה להקל למשך שנה את חוקי המסחר ביום ראשון. לפי החוק הקיים, לחנויות אסור לפעול בימי ראשון יותר משש שעות, לבחירת בית עסק בשעות 10:00-18:00 (כלומר, אפשר לדוגמה מ-10:00-16:00 או מ-12:00-18:00, אבל לא מ-13:00-19:00). כמובן, יש החרגות מהחוק הזה, כמו בתי מרקחת. בכל מקרה, הממשלה רצתה לאפשר לסופרמרקטים לפתוח בימי ראשון ליותר זמן. המטרה: עידוד הכלכלה לאחר משבר הקורונה.
אבל כמו שאתם יכולים לנחש, לא כולם התלהבו מזה. מפלגת הלייבור כמובן התנגדה, עקב החשש שהדבר יפגע ברווחתם של עובדי הסופרמרקטים. מארק דייוויס, הבישוף הקתולי של שרוסברי, הביע התנגדות למהלך במהלך המיסה שערך בראשון האחרון (21.6) בטענה שזה יפגע באיכות החיים של רבים, והתועלת הכלכלית לא תפצה על כך. וכמובן, לא מעט חברי פרלמנט שמרניים: לפי מכתב שהגיע לידי הטלגרף ונחתם על-ידי שבעה שמרנים, לפחות חמישים מחברי המפלגה התכוונו להצביע נגד ההצעה. הסיבה שלהם עשויה להישמע לכם מוכרת: יום ראשון הוא יום מנוחה שצריך להיות מוקדש למשפחה.
עם פרסום קיומו של המכתב, היו מי שהתחילו לתהות האם ממשלת ג’ונסון עומדת בפני תבוסה פרלמנטרית ראשונה מאז בחירות 2019. בסופו של דבר, שלשום (ד’), הממשלה העדיפה לחסוך לעצמה את ההשפלה, ומשכה את ההצעה. הבקבנצ’רס השיגו את שלהם.
משמעויות
צריך להגיד: נפילת ההצעה הזו היא לא אשמתו של ג’ונסון. מסחר ביום ראשון בבריטניה לא שונה במהותו הפוליטית ממסחר בשבת בישראל: עדיף לא להכניס לזה את הראש. מרגרט ת’אצ’ר, עם רוב גדול מזה של ג’ונסון, ניסתה להגדיל ב-1986 את המסחר בראשון, שבאותם ימים היה מוגבל בהרבה. היא לא משכה את ההצעה, אלא הפסידה בפרלמנט לאחר שיותר משבעים מחברי מפלגתה הצביעו נגד ההצעה. החוק הקיים לגבי מסחר בראשון עבר ב-1994 על-ידי ממשלתו של ג’ון מייג’ור, היה פשרה וגם הניסיון ה-27 להקל על כללי המסחר בראשון מאז 1950, אז עבר החוק שת’אצ’ר ניסתה לשנות. ב-2014 דייוויד קמרון ניסה בתורו להקל עוד יותר על המסחר ביום המנוחה, אבל גם הוא נכשל. בקיצור, מסחר בראשון הוא בעייתי מבחינה פוליטית, וראשי ממשלות סובלים ממרידות בתוך מפלגתם בעניין באופן קבוע.
אבל, זה לא אומר שאין לזה משמעויות. בוריס ג’ונסון גם ככה מתחיל לבנות לעצמו שם של מי שלוקח פניות פרסה, לאחר שלקח כאלו בנוגע לביטוח בריאות לעובדי NHS זרים ובנוגע למימון ארוחות לילדים ממשפחות עניות. הוויתור הזה על הקלת המסחר בראשון, אם ינוצל היטב על-ידי האופוזיציה, עשוי לתחזק את הדימוי הזה. וזה, כמובן, לא תדמית שג’ונסון רוצה לתחזק.
אבל מעבר לכך: זה מראה שלמרות שג’ונסון הדיח בקיץ הרבה מחברי המפלגה שלא התיישרו, המפלגה עדיין לא נתונה לשליטתו המלאה. המפלגה אמנם עומדת דום כשזה נוגע לברקזיט, אבל בכל דבר אחר היא לוקחת לעצמה חופש. זה קרה כבר עם וואוויי הסינית, ששמרנים רבים לא רוצים לתת לה גישה לתשתית ה-G5 של בריטניה. זה קרה גם עם מדיניות הקורונה הראשונית של הממשלה, אז גם גורמים שמרנים השמיעו ביקורת. לא כל מרידה כזו מובילה להפסד, אבל זה כן מספר לכולם שהשליטה של ג’ונסון במפלגתו לא מוחלטת. מבחינה דמוקרטית זה סימן טוב, אבל עלול להתפרש כלפי חוץ גם כסימן לחולשה.
לסיכום
שני הסיפורים האלו לא מגיעים מאותם שורשים, אבל הם כן עשויים להיות בעלת השפעה דומה: הפעלת לחץ על ג’ונסון. הסיפור של רוברט ג’נריק, אם האופוזיציה תתמיד בו (בניגוד לסיפור דומיניק קאמינגס), עשוי לשים את ג’ונסון או במצב בעייתי. או שהוא יפטר את ג’נריק ובכך יכיר בפעולה הלא ראויה שנעשתה וגם שהוא פעל באיחור, או שהוא יצטייר עוד יותר כמי שלא לוקח אחריות על שום דבר שממשלתו עושה. הסיפור של המסחר בראשון מחזק את התדמית שלו כמי שלוקח פניות פרסה בקלות, לא מוביל אלא מובל. זה, בקיצור, היה שבוע מוצלח לאופוזיציה.
כמובן, הבחירות עוד רחוקות, ומה שקרה השבוע לא אומר כלום לגבי מה שיקרה בעוד ארבע שנים. אבל, פוליטיקה היא לא ספרינט אלא מרתון. נכון שהרבה פעמים דברים עשויים להתהפך תוך כדי מערכת הבחירות, אבל התדמית של הפוליטיקאים נקבעת באמצעות עבודה קשה במשך שנים. התדמית של בוריס ג’ונסון היא של טמבל חביב, דבר שמאפשר לו להתחמק לא פעם מזעם ציבורי כשהוא נתפס משקר או לא מדייק בעובדות. האופוזיציה, אם ברצונה להושיב אותו על ספסליה, רצוי שקודם תסדוק בתדמית הזו לטובת תדמית של מנהיגות חלשה. אף אחד לא יזכור את שני הסיפורים האלו באופן ספציפי בבחירות הבאות, אבל הם עדיין עשויים לסייע בקטן. ג’ונסון, מצדו, עשוי להזדקק להישג גדול יותר מכמה הקלות כדי להחזיר את הכדור לידיים שלו.