ההקלות עוד רגע כאן. בוריס ג’ונסון הכריז אתמול (ג’) על שורת הקלות קורונה שיתקיימו באנגליה החל משבת הבאה. בין אותן הקלות ניתן למנות את פתיחת הפאבים, בתי הקולנוע והמספרות. שני משקי בית יוכלו להיפגש כמעט בלי הגבלה. והכי חשוב: הריחוק החברתי יורד משני מטרים למטר אחד, או “מטר פלוס” כפי שקרא לזה ג’ונסון. האופוזיציה, גם אם הייתה חשדנית ודרשה זהירות, באופן כללי בירכה על ההקלות. אבל רבים חוששים מהאפשרות של התפרצות נוספת, כפי שקרה במקומות אחרים בעולם. וגם: ההקלות של ג’ונסון תקפות רק לאנגליה, בזמן שבוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד ההקלות אחרות, ואף אחת מהן לא מוכנה להקל את חוק שני המטרים, מה שעשוי להעיד על גדילת הקרע בין חלקי הממלכה | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
אתמול (ג’) בוריס ג’ונסון הצהיר בפני הפרלמנט הצהרה חשובה: החל משבת ה-4 ביולי ייכנסו לתוקף שורה של הקלות על סגר הקורונה. זאת, כך ג’ונסון, לאחר שהממשלה השתכנעה שהמצב עומד בכל המבחנים שהממשלה הציבה: יכולת של ה-NHS לעמוד במספר החולים, ירידה קבועה במספר המתים היומי, ירידה בשיעור ההדבקה, יכולת לדאוג למספיק בדיקות וציוד מגן, וביטחון שניתן להימנע מגל שני. בריטניה, הכריז ג’ונסון, מגיעה לסיומה של שנת החורף הארוכה שלה. מהרבה בחינות, שורת ההקלות הזו תציב את בריטניה לא הרבה מאחורי ישראל בכל הקשור להגבלות שהוסרו. בחלק מהתחומים אפילו לפניה. וכשמתמודדים עם פנדמיה עולמית – יש גם מי שחוששים מכך.
אילו הקלות הוכרזו?
לפי ההצהרה של ג’ונסון, יש הרבה מאוד הקלות. הדבר המרכזי שהוקל הוא הריחוק החברתי: עד כה, אנשים התבקשו לשמור על מרחק של שני מטרים זה מזה. מה-4 ביולי, הם עדיין יתבקשו לעשות כך כאשר אפשרי, אבל אם לא, ההנחיה היא לשמור על מרחק של “מטר פלוס”. עוד הקלה: כעת כל שני משקי בית בכל גודל שהוא יכולים להיפגש בכל תצורה שהיא. ההמלצה היא לא לפגוש יותר ממשק בית אחד במבנה סגור, מסיבות ברורות. אם יש יותר משני משקי בית, עדיין יש הגבלה לשישה אנשים. הלאה: פאבים, מסעדות, בתי קולנוע, מוזיאונים, ספריות, מספרות, מכוני ציפורניים ועוד יוכלו להיפתח תחת הנחיות מסוימות. השאיפה תהיה למזער את המגע בין הלקוחות לנותני השירות. גם להעביר את הלילה בתנאים מסוימים בבתי הארחה ומלונות תתאפשר. אבל, לא הכל מוקל. מועדוני לילה, חדרי כושר, בריכות שחייה, מכוני ספא ועוד נכון לעכשיו יצטרכו להמתין. חתונות יוכלו להיערך עם מגבלת מקום של עד שלושים איש.
יש לשים מספר סייגים על הקלות אלו. ראשית, כחלק מההקלות, כל הנחיות הריחוק החברתי שהיו בחוק יהפכו להמלצות, אותן יתבקשו האזרחים למלא מרצונם הטוב. ג’ונסון הסביר שהוא סומך על שיקול הדעת של הציבור הבריטי. שנית, ג’ונסון בכל זאת מודע לכך שגל שני בהחלט ייתכן. זה גם עלה במסיבת העיתונאים היומית – שהייתה האחרונה בסדרה עד להודעה חדשה – מטעם ראשי מערך הרפואה שליוו את ג’ונסון. לכן, חשוב שהציבור כן יימנע ככל הניתן ממגעים חברתיים ויציית להנחיות. שלישית, כל ההקלות האלו מלוות בכך שעסקים ירתמו לסייע במערך המעקב אחר הקורונה, למשל באמצעות בקשת פרטי הקשר של הלקוחות. יש כבר עסקים שאמרו שישמחו לקחת חלק בעניין. בקיצור, כמו בכל מקום אחר בעולם, הקלות לא באות בלי אמצעי זהירות.
תגובת האופוזיציה
כאמור, הצהרתו של ג’ונסון ניתנה בפרלמנט. כלומר, היו גם תגובות של האופוזיציה. קיר סטארמר אמר שלמרות שבכוונתו להמשיך ולדרוש פיקוח על הממשלה, הוא בגדול מברך על ההכרזה על אותן הקלות. הוא גם שאל מספר שאלות לגבי פרסום הראיות המדעיות עליהן מתבססת הממשלה, מערכת המעקב הממשלתית אחר שרשראות ההדבקה ועוד. החלק המוזר ביותר היה הקריאה של סטארמר להחזיר את כל התלמידים לבתי הספר במהירות האפשרית. זה היה מוזר, כי רק בשבוע שעבר סטארמר סירב לענות לג’ונסון אם הוא חושב שבטוח שהתלמידים יחזרו לכיתות. זה גם מוזר כי האידיליה הזו פתאום לא מתאימה על רקע חזרתה של הפוליטיקה המפלגתית לפני כמה שבועות. נראה שסטארמר לא רוצה להצטייר כהורס המסיבות.
מי שהיו קצת פחות נחמדים לג’ונסון היו ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד וראש הליברל-דמוקרטים בפועל אד דייווי. בלאקפורד אמר שדרושה זהירות רבה, ונתן כדוגמאות את ההתפרצויות האחרונות בגרמניה ובדרום קוריאה. כמו כן, הוא דרש שג’ונסון יצהיר שההקלות האלו תקפות רק באנגליה, ושעל תושבי ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד לעקוב אחר ההנחיות של הממשלות המקומיות שלהם. ג’ונסון אישר את הנקודה האחרונה (תוך עקיצה קטנה לבלאקפורד), ואף הסכים איתו על נושא הזהירות למרות הנימה הפסימית של בלאקפורד שלבטח לא הייתה לרוחו של ג’ונסון. אד דייווי אמר שזה הזמן ללמוד ממשגי העבר ודרש להקים ועדת חקירה להתנהלות הממשלה סביב הקורונה. ג’ונסון ענה שלדעתו זה לא הזמן לבזבז את זמנם של גורמים רשמיים על ועדות חקירה.
חששות
הקלות מביאות איתן גם חששות ושאלות. למשל, נשאלה השאלה: למה בתי קולנוע כן ותיאטראות לא? הוצעה ההצעה שהדבר נובע מכך שבתיאטרון השחקנים עשויים להפיץ זאת ליושבים בשורות הראשונות (ובחלק מההצגות לכל הקהל, כיוון שהיום מקובל מאוד שהשחקנים מסתובבים בתוך הקהל). אבל זו רק דוגמה אחת לעניין יותר רחב: אנשים לא בטוחים מה מנחה את הממשלה, ומה ההיגיון מאחורי הקלה שניתנה ומאחורי הקלה שלא ניתנה. חוות הדעת המדעיות לא מתפרסמות, ואנשים לא מבינים למה ההנחיות לא ברורות יותר לגבי כל סקטור תוך מתן הסברים.
שנית, כפי שהוצג קודם לכן, ישנו חשש גדול מחזרה על מה שקרה בגרמניה ודרום קוריאה (ובמובנים מסוימים גם בישראל). עכשיו, יש לזכור שגרמניה ודרום קוריאה לא נכנסו לסגר מלא בשנית, אלא שמו סגר על אזורים מאוד ספציפיים בהם היו התפרצויות של ממש. ועדיין, רבים חוששים שהשילוב הזה של הקלות בבת אחת הוא הזמנה לאסון. נצטרך כמובן לחכות ולראות האם תסריטי האימים יתגשמו.
ובכל זה צריך לזכור שהיה צריך להקל במשהו. לפי מומחים מסוימים, שלא משרתים כרגע בממשלה, אי אפשר היה להמשיך בסגר הזה לנצח. מתישהו צריכים לשלוח את האנשים לחופשי. כדאי לזכור שלסגר יש עוד מחיר מלבד החירות עצמה – מחיר כבד בפני עצמו – יש גם מחיר נפשי וכלכלי. לכן, לפי גורמים מסוימים, הקלות הן הכרח המציאות בנקודה הזו.
מחוץ לאנגליה
כפי שאיאן בלאקפורד העלה בדיון הפרלמנטרי, אותן הקלות עליהן ג’ונסון הכריז תקפות רק לאנגליה. בשאר חלקי הממלכה יהיה צורך לחכות להנחיות של הממשלות המקומיות. אז איפה הן עומדות? בסקוטלנד רק היום (ד’) השרה הראשונה ניקולה סטרג’ון צפויה להכריז על הקלות משלה, אבל כבר בישרה שלא צפויה להיות הקלה לכיוון ה”מטר פלוס” של ג’ונסון. לפחות עד שתהיה חוות דעת מדעית בעניין, מה שעשוי לקחת עד ה-2 ביולי. לא סתם בלאקפורד העלה את העניין בפרלמנט: הוא רצה להזכיר שבריטניה כבר לא פועלת כגוף אחד בעניין הזה – עניין שג’ונסון עצמו התחיל עם נטישת הסלוגן “הגנו על ה-NHS”.
בוויילס, לא צפויה פתיחה של הפאבים והמסעדות לפני הבחינה הבאה של המצב שתיערך ב-10 ביולי. לגבי בתי ההארחה והמלונות, ויילס תצטרף לאנגליה רק ב-13 ביולי. כנ”ל בתחום המספרות. בתחום פתיחת עולם התרבות עדיין אין לוויילס תכנית שפורסמה. חוק שני המטרים נשאר על כנו, ובניגוד לאנגליה, שני משקי בית לא יוכלו להיפגש במקומות סגורים. מצד שני, בתחומים מסוימים ויילס הקדימה את אנגליה, למשל בנושא בתי התפילה, שכבר פתוחים בוויילס אבל באנגליה ייפתחו רק עם יתר ההקלות שהוזכרו קודם.
ממשלת צפון אירלנד הכריזה על הקלות משלה כבר שלשום (ב’), וכבר מאתמול שישה אנשים ומטה יכולים להיפגש גם במקומות סגורים. זאת, בלי אפשרות להישאר ללילה, בניגוד לאנגליה. מה-6 ביולי, ההנחיות האלו יהיו נכונות גם לאנשים בקבוצות סיכון. פאבים ומסעדות יוכלו להיפתח כבר ב-3 ביולי, יום אחד לפני אנגליה. מצד שני, השרה הראשונה ארלין פוסטר הודיעה, בדומה לוויילס וסקוטלנד, שחוק שני המטרים נשאר על כנו.
במילים אחרות, לא סתם שר הבריאות של ויילס ואן גטינג (בתקווה שהבנתי נכון איך הוגים את שמו הוולשי) קרא לג’ונסון “ראש הממשלה של אנגליה”. ולא סתם: גטינג עשה את זה כחלק מהצהרה קבועה לתקשורת שהתייחסה להקלות עליהן ג’ונסון הכריז. זה לא יכול להיות ברור יותר: ממשלת בריטניה מאבדת לאט אבל בטוח שליטה על האיחוד שבממלכה.
לסיכום
בסופ”ש הבא אנגליה תתחיל שורה של הקלות, שעלולות להכניס אותה למצב מסוכן אם לא יתבצעו בצורה נכונה. מצד שני, אין באמת בררה אלא להקל במשהו, וקצת קשה לדעת תוך כדי תנועה מה הדבר הכי נכון להתחיל בו. בינתיים, חוסר שיתוף הפעולה בין הממשלה המרכזית לממשלות המקומיות מביא לכך שבריטניה לא מתנהלת בצורה אחידה, מה שמביא לקרע בין חלקיה השונים של הממלכה המאוחדת. בזמן החירום הזה, ג’ונסון הוא ראש הממשלה של אנגליה בלבד (למעט בתחום הכלכלי), דבר בעייתי מאוד עבור ממשלה מרכזית. או במילים אחרות: יש הקלות על הציבור, אבל לא בהכרח על המצב הפוליטי.