חדשות בקטנה: באופוזיציה זועמים על צמצום משרדים ממשלתיים, בניגוד לאינסטינקט הישראלי. בוריס ג’ונסון מתנגד לסיפוח ישראלי של שטחי C, אבל זה לא באמת אמור להפתיע אף אחד. הממשלה עושה פניית פרסה ולמרות התנגדותה הקודמת תספק ואוצ’רים לארוחות חמות לילדים גם בחופשת הקיץ. הממשלה מפרסמת דו”ח שמראה שמיעוטים אתניים נפגעים יותר מקורונה, כי בפעם הראשונה היא לא פרסמה את ההמלצות לפעולה. אחרי שהפגנות Black Lives Matter עשו בלגן בבריטניה, הגיע תורו של הימין הקיצוני להגיב. ולסיום, קצת ברקזיט | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
היו כמה דברים שקרו בשבוע האחרון שלא הספקתי לכתוב עליהם. סיבה מעולה לעוד פינה של תה מנחה, כדי לתת בקטנה את כל הסיפורים האלו. אם יהיו התפתחויות חשובות, כמובן, הן יקבלו פוסט רחב יותר בהמשך.
איחוד כוחות
בזמן שבישראל הכעס הוא על פיצול משרדים, בבריטניה הזעם הוא דווקא על צמצומם. מהתחלה: אתמול (ג’) בוריס ג’ונסון הצהיר בפני הפרלמנט על כוונתו לאחד את משרד החוץ ואת משרד הפיתוח הבינלאומי למשרד אחד: משרד החוץ, חבר העמים והפיתוח הבינלאומי. קאטצ’י. האופוזיציה לא אהבה את זה. שתי טענות עיקריות עלו: ראשית, מדובר בהסחת דעת מהמשבר בתוך בריטניה עצמה. שנית, דווקא בשעה בה העולם המתפתח נושא עיניו לבריטניה, זו מחליטה לנטוש את מחויבותה לטיפול בעוני בעולם. טענה נוספת, פחות בולטת, שנשמעה היא שזה חלק ממדיניות הריכוזיות של ג’ונסון.
עכשיו, צריך להגיד: בניגוד למשרד ההסברה או המשרד לשיתוף פעולה אזורי בישראל, משרד הפיתוח הבינלאומי הוא לא משרד מומצא. השרה שעומדת כרגע בראשו היא חברה קבועה בקבינט, ומדובר במשרד ממשלתי לכל דבר ועניין. המשרד מסייע לאזורים עניים או מוכי אסון ברחבי העולם. זאת, בזמן שמשרד החוץ עוסק בעיקר בנושא הדיפלומטי. באופוזיציה מוצאים לנכון שיהיו שני משרדים נפרדים, אחד בעל אופי פוליטי (חוץ) ואחד בעל אופי הומניטרי (פיתוח בינלאומי). בממשלה, וכמו כן יו”ר ועדת החוץ טום טוגנדהאט, מאמינים שמדובר במצב של יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, מה שמביא לחוסר עקביות במדיניות החוץ הבריטית.
הדיון, יש לציין, להוציא מיעוט המשתתפים, הרגיש כמו דיון פרלמנטרי פרה-קורונה. פוליטיקה מפלגתית פר-סה, כולל החלפת ההאשמות בין הפוליטיקאים לראש הממשלה. אני מציין זאת, כי ברוב המקרים הייתה הלימה בין עמדה (מפלגת שלטון/אופוזיציה) לבין עמדת הדוברים. גם אם עלו טיעונים נכונים, לא בטוח שהם הגיעו ממניעים ענייניים. טוב לחזור לשגרה.
לא לסיפוח
סיפור שהגיע גם לחדשות בישראל הוא התנגדותו של בוריס ג’ונסון לסיפוח שטחי C באופן חד-צדדי על-ידי ישראל. הדבר קרה באותו דיון מהחלק הקודם. קריספין בלאנט, חבר המפלגה השמרנית ויו”ר ועדת החוץ לפני טוגנדהאט, שאל את ג’ונסון האם בכוונתו להתחייב להטיל סנקציות על ישראל במקרה של סיפוח חד-צדדי, עקב ההפרה של החוק הבינלאומי שכרוכה במעשה כזה. ג’ונסון השיב שהוא מתנגד לסיפוח כזה.
‘@CrispinBlunt challenges Prime Minister @BorisJohnson on illegal Israeli annexation of occupied Palestinian territory, “a grave breach of international law.” https://t.co/RMOJHUZcMY pic.twitter.com/ERDyb76UVE
— Caabu (@Caabu) June 16, 2020
אז שתי הערות בעניין זה: ראשית, זה לא מפתיע. כלומר, זה מפתיע את מי שקיבלו את הרושם שבוריס ג’ונסון הוא אכן “טראמפ הבריטי” כפי שאוהבים לכנות אותו. זה לא מפתיע את מי שעוקבים קצת יותר מקרוב (נגיד, אחרי בלוג מסוים, לא חשוב שמות) אחר דמותו של ג’ונסון. ג’ונסון הוא אמנם לא ג’רמי קורבין, אבל הוא גם לא בקטע של מדיניות צ’ק פתוח. עוד כשר חוץ בממשלתה של ת’רזה מיי, הוא הביע תמיכתו בפתרון שתי המדינות. את תכנית המאה של טראמפ הוא קידם בשל היכולת שלה לקדם את פתרון שתי המדינות. האם היא אכן מקדמת זו שאלה אחרת. באוגוסט, שר החוץ דומיניק ראב דחק בישראל לא להרחיב התנחלויות. בפברואר, ג’יימס קלברלי, השר למזרח התיכון וצפון אפריקה במשרד החוץ, גינה את הכוונה הישראלית לבנות בגבעת המטוס ובהר חומה. בקיצור, ג’ונסון דיי עקבי לגבי הסכסוך.
רוצה לומר, זה ממש לא אמור להפתיע שלשאלתו של בלאנט, ג’ונסון ענה: “אני מאמין שמה שמוצע על-ידי ישראל יהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי, דבר שאנחנו מתנגדים לו בתוקף. אנחנו תומכים בפתרון שתי המדינות ונמשיך לקדם אותו”. מה שכן, ג’ונסון כמו ג’ונסון, לא ענה ישירות לשאלה. בלאנט שאל על סנקציות, ג’ונסון אפילו לא כלל את המילה “סנקציות” בתשובתו.
ארוחות חמות
עוד דבר שקרה אתמול הוא פניית פרסה מפוארת של הממשלה. הסיפור הוא כזה: בבריטניה משפחות רבות ממעמד סוציואקונומי נמוך בונות על כך שהילדים מקבלים בבית הספר ארוחה חמה בחינם. בגלל הקורונה אין בית ספר, ולכן הממשלה נרתמה לתת למשפחות שזקוקות לכך ואוצ’רים לארוחות חמות. אבל, הממשלה לא רצתה להמשיך לממן את הארוחות האלו מחוץ לזמן הלימודים, בטענה שאם לא הייתה קורונה הילדים היו מפסיקים לקבל את הארוחות במהלך הקיץ.
זה שהצעד עורר התנגדות לא אמור להפתיע. אבל, עוצמת ההתנגדות הפתיעה. מי שהתגייסותו עשתה את ההבדל היה הכדורגלן מרקוס רשפורד, חלוץ במנצ’סטר יונייטד ובנבחרת אנגליה. רשפורד כתב מכתב פתוח לחברי הפרלמנט בו הסביר על הקשיים שהוא עבר כילד. לדבריו, אמו עבדה במשרה מלאה, וזה עדיין לא הספיק כדי להבטיח שלמשפחה תהיה ארוחה חמה על השולחן בכל ערב. הוא טען שהמערכת לא הייתה בנויה כך שמשפחות כמו שלו יוכלו להצליח.
המכתב סייע מאוד ללחץ הכולל לעשות את שלו, ואתמול (ג’) הממשלה הודיעה שהיא תספק ארוחות חמות גם במהלך הקיץ. לא רק זה: בוריס ג’ונסון אף דיבר עם רשפורד בטלפון ושיבח אותו. לדברי רשפורד, ג’ונסון היה אסיר תודה על כך שמישהו עשה שימוש חיובי בכוח ובפרסום שהיו לו כפי שעשה רשפורד.
קיר סטארמר כינה את המהלך “פניית פרסה מבורכת”. בדיון שהוזכר בשני הסיפורים הקודמים, סטארמר שוב קרא לזה “פניית פרסה”. הוא יודע למה הוא משתמש ברטוריקה הזו, בה השתמש גם כאשר ג’ונסון החליט לא להשית על עובדים זרים ב-NHS את מס הבריאות הקבוע לזרים, לאחר שהתכוון כן לעשות כך. ג’ונסון מנסה לבחור את הקרבות שלו ולא להתעקש על כל דבר, וסטארמר משתמש בכך כדי להראות את האופוזיציה כמי שמצליחה לקבוע מדיניות. יש לסטארמר הרבה זמן לבנות לעצמו קרדיט, והוא נראה נחוש לנצל כל רגע ממנו.
המלצות לגזענות
אתמול (ג’) פורסם דו”ח של המחלקה לבריאות הציבור באנגליה, שנפתח במשפט הלא מעודד הבא: “יש ראיות ברורות לכך ש-COVID-19 לא משפיע על כל קבוצות האוכלוסייה בצורה שווה”. הדגש הוא על כך שאם מישהו שייך לקבוצה אתנית לא לבנה (מה שנקרא גם BAME, קיצור ל-Black, Asian and minority ethnic), סיכוייו להיפגע מהמחלה גדול בהרבה. אם זה לא מספיק, הדו”ח מעלה את החשש שבגלל גורמים שונים, ביניהם “גזענות היסטורית”, אנשים ממיעוטים אתניים עלולים שלא ללכת לטיפול גם כשהם זקוקים לאחד, ואם מדובר באנשי צוות רפואי הם עלולים שלא להשמיע את קולם כאשר יש להם חשש שנוגע לציוד מיגון אישי (PPE).
הדו”ח הזה הוא פעם שנייה שהדו”ח הזה מתפרסם. הפעם הקודמת הייתה לפני שבועיים. אך בשבוע שעבר פרופ’ ראג’ בופאל, שהתבקש לערוך ביקורת עמיתים לדו”ח, האשים את הממשלה שהיא מסתירה את האמת מהציבור ומהפרלמנט. עיקר הביקורת הייתה על כך שהדו”ח שפורסם לא כלל המלצות לשיפור המצב, למרות שלפי בופאל היו המלצות מוכנות. כעת הדו”ח אכן מפורסם עם ההמלצות. ובכל זאת, אחרי שזה נעשה, קשה להשתחרר מהתחושה שהממשלה מנסה להסתיר משהו.
במקרה הזה, זה בכלל מדהים שצריך שינזפו בממשלה כדי שתפרסם את ההמלצות. אחרי ההפגנות בבריטניה עקב המוות של ג’ורג’ פלויד בארצות הברית, שלעתים יצאו מכלל שליטה, היה אפשר לצפות מהממשלה שתפעל טוב יותר. כרגע השיח על גזענות ממוסדת חזק מאוד. לפרסם דו”ח על זה שהקורונה גם דופקת חזק יותר מיעוטים בלי לטרוח לפרסם את ההמלצות לפעולה פשוט יוצרת את הרושם שעם כל הדיבורים היפים של ג’ונסון על מלחמה בגזענות, הוא לא מתכוון לפעול בנושא. לג’ונסון יש לרוב הבנה טובה של דעת הקהל, כך שלא ברור למה היה צריך נזיפה, ואם כבר היה צריך נזיפה, למה היה צריך חמישה ימים בינה לבין פרסום הדו”ח המלא.
הימין הקיצוני
אפרופו ההפגנות, בואו נחזור אליהן רגע. אם אתם זוכרים, ההפגנות האלו כללו גם הפלות והסרות פסלים. אחד הפסלים המאוימים ביותר היה של וינסטון צ’רצ’יל, מצד אחד גיבור מלחמת העולם השנייה ומצד שני מישהו שגרם ללא מעט מוות ברחבי האימפריה הבריטית. באסה שההיסטוריה מורכבת, אה? בכל מקרה, המצב איתו כל-כך יוצא משליטה, שהמשטרה הציבה סביבו קופסת מתכת כדי להגן עליו ממשחיתים.
עד כה, השחתת הפסלים ותקיפת השוטרים זוהתה בעיקר עם קבוצות מהשמאל. עכשיו, הגיע תורו של הימין הקיצוני לעשות קצת מהומות. מפגינים המזוהים עם הימין הקיצוני, ביניהם טומי רובינסון וקבוצת “בריטניה תחילה”, הבטיחו להגן על הפסל של צ’רצ’יל. בשבת התקיימה ההפגנה. כמה טוב זה הלך? בכלל לא. המפגינים עשו את מה שנתפש כהצדעה במועל יד (למרות שאחד הקוראים הפנה את תשומת לבי שייתכן שזה נלקח ממגרשי הכדורגל). בנוסף, המפגינים האלו גם הגיעו להתנגשויות אלימות עם המשטרה. בין השאר כי הם תקפו שוטרים. התוצאה הייתה 27 פצועים. הדבר היה כל-כך חמור שבוריס ג’ונסון, שלרוב לא ממהר להגיב, הפעם כן מיהר לגנות את “הבריונים הגזענים”.
"Winston Churchill is one of our own"
Statues teach us about our history. For example, how many of you knew that Winston Churchill was a brain dead football hooligan who did Nazi salutes? pic.twitter.com/EGSfCjTqMt— Parody Boris Johnson (@BorisJohnson_MP) June 13, 2020
תמונה מפורסמת משם (שלא מתפרסמת כאן מטעמי זכויות יוצרים), היא של אדם שחור, ככל הנראה ממפגיני Black Lives Matter, שנושא את אחד המפגינים שמזוהים עם הימין הקיצוני. האנושות ללא ספק מספקת רגעים נפלאים.
בכל מקרה, קשה להגיד שהדבר מפתיע. כולם מכירים את החוק השלישי של ניוטון על התגובה הנגדית והשווה. אחרי שמפגיני שמאל הורידו מונומנטים בגלל מעשיהם של המונצחים, בימין חשו שגונבים להם את המרחב הציבורי והם גמרו אומר לתבוע עליו בעלות בחזרה. האם זה מצדיק הצדעות נאציות? לא. אבל קשה להגיד שזה מפתיע שההתנגשויות האלו קרו. מאז, בכל אופן, אין הפגנות של ממש מאף צד, לפחות לא כאלה שצדות את תשומת לבה של התקשורת.
ברקזיט בקטנה
באופן עקרוני, מתוכנן לכם פוסט מושקע לשבוע הבא על ההתקדמויות בברקזיט, אבל כדי שלא תישארו מחוץ ללופ: בשבוע שעבר בריטניה אישרה את עמדתה העיקשת שאין בכוונתה לבקש הארכה למשא ומתן על הסכם הסחר. שלשום (ב’), לאחר שיחה בין בוריס ג’ונסון לבין נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, ג’ונסון הביע אופטימיות כהרגלו. לדבריו, אין סיבה שהסכם סחר לא ייסגר כבר ביולי. כלומר, חוץ מהקטע הזה שהפעם הוא לא קיבל הסכם מוכן שרק היה צריך להחליף בו אלמנט ספציפי, אלא הוא צריך לבנות את ההסכמים מאפס. באיחוד האירופי בעיקר אומרים שהסכם סחר הוא אינטרס משותף שגם האיחוד מעוניין לקדם. יותר בהרחבה, כאמור, בשבוע הבא.