קורונה בצד, היו מלחמות: ממשלת בריטניה הציגה הצעת חוק שתדאג למנוע חקירות נגד חיילים בריטיים ששירתו במקומות רחוקים בגין פשעים שביצעו במסגרת שירותם, ובתנאי שעברו יותר מחמש שנים מאז שבוצעו. בינתיים, חיילים שעומדות מולם חקירות על שירותם בצפון אירלנד בתקופת “הצרות”, לא נכללים בהצעה. הממשלה מבטיחה להסדיר גם את העניין הזה, אבל זה לא כל-כך פשוט. המשוכות העיקריות שהממשלה צריכה לעבור הן ממשלת צפון אירלנד והרפובליקה האירית, עקב כפיפות להסכמים מ-2014. ככל הנראה, בריטניה תצטרך לחכות בעניין הזה | בתמונה: חיילים בריטיים במלחמת עיראק (צילום: קארה כהן)
קורונה זה לא הכל בחיים. לפעמים, כאסקפיזם, מתעסקים גם במלחמות. נכון, המלחמות שהפוסט הזה עוסק בהן התרחשו לפני יותר מעשור וחצי, אבל אסקפיזם זה אסקפיזם. אבל יש לזה גם הקשר אקטואלי: מוקדם יותר השבוע, הממשלה הציגה חקיקה שתגביל את משך הזמן במסגרתו יהיה ניתן לקיים חקירות ולהעמיד לדין חיילים בריטים על פשעים שביצעו במהלך שירותם מעבר לים. מדובר בנושא טעון בבריטניה, וכבר עסקתי בו בעבר, בימיו הראשונים של הבלוג.
אז מה בדיוק על השולחן?
אם להיכנס יותר לפרטים, אז ברביעי (18.3) הממשלה הציגה חקיקה לפיה כדי לשפוט חייל ששירת מחוץ לממלכה המאוחדת יותר מחמש שנים אחרי המקרה, יהיה צורך בנסיבות “יוצאות דופן”. מי יחליטו אם הנסיבות באמת יוצאות דופן? התובע/ת הכללי/ת. שר ההגנה בן ולס אמר שהדבר יפתור מצב לא הוגן שמתרחש כבר שנים. השר הזוטר לענייני וטרנים במשרד ההגנה, ג’וני מרסר, הבטיח שהחקיקה הזו תבטיח את הקלת הלחץ על אנשים שגם ככה מקריבים לא מעט.
לדעתי, לא בטוח שבריטניה רוצה לצעוד בשביל הזה, מסיבה פשוטה. עקרונית, בית הדין הבינלאומי בהאג (ICC) נמנע מהגשת תביעות נגד פרטים, בתנאי שהמדינות של אותם פרטים מוכיחות שהן שופטים אותם בעצמם. בריטניה היא גם ככה המדינה המערבית היחידה (למעט ישראל) שבית הדין הבינלאומי בודק כרגע (בשלב הבדיקה המקדימה, עדיין אין תביעות). בניגוד לישראל, בריטניה גם חברה באמנה שהקימה את בית הדין. זאת, בשל חשדות למעשים שנעשו על-ידי חיילים בריטיים בעיראק. אם בריטניה נמצאת במצב הזה, זה אומר שהיא כנראה לא משכנעת שהיא מעלה למשפט את אנשיה. זאת, למרות שהיא אכן חוקרת (אחרת, לא היה צורך בהצעת החוק הזו). או במילים אחרות, הממשלה אמנם רוצה לעזור לחייליה, אבל כל מה שהיא תשדר זה “אנחנו מוותרים על שפיטת החיילים בעצמנו, שה-ICC יתאמץ קצת”.
או במילים אחרות, צעד כזה שייעשה באופן לא נכון עלול דווקא לפגוע בחיילים. וזה עוד לפני שנכנסים לוויכוח על מהות ההצעה הזו. אבל האמת היא שזה לא החלק המעניין בסיפור הזה.
עניינים באירלנד
כאמור, הצעת החוק הזו נוגעת רק לחיילים ששירתו מחוץ לתחומי הממלכה המאוחדת. העניין הוא שיש עוד קבוצה של חיילים שחשופים לחקירות, והם שירתו דווקא בתוך הממלכה המאוחדת. הכוונה היא לחיילים ששירתו בצפון אירלנד בתקופת “הצרות”, התקופה בה ה-IRA השליט טרור באזור למען אחדות אירלנד. בתקופה הזו, חיילים היו מעורבים בפגיעות באזרחים, כשהדוגמה הזכורה ביותר היא יום ראשון העקוב מדם (Bloody Sunday). לכן, עד היום, יותר מעשרים שנה אחרי שהעניין הזה נגמר, עדיין עומדות חקירות נגד חיילים רבים ששירתו באזור. הצעת החוק הנ”ל, כפי שיכולתם לנחש, לא נוגעת לצפון אירלנד.
אז כמובן, יש כוונה לטפל בעניין הזה. בן ולס הבטיח שהמשרד לענייני צפון אירלנד יציג הצעות משלו, שישוו את התנאים. אבל האמת היא שהתכנית בפועל תהיה מעט שונה. תיקים לא סגורים יעברו לנציבות חקירות עצמאית, וזו תוכל לפתוח בחקירה של ממש רק אם יצוצו ראיות חדשות. לפי אחת ההערכות, ייתכן שאלפיים משפחות בצפון אירלנד שאיבדו את יקיריהן לא יוכלו להשיג צדק. מנגד, טוענים, הסיטואציה בצפון אירלנד הייתה מורכבת והחיילים שם ניסו לשמור על חיי האזרחים מפני הטרור של ה-IRA מצד אחד וגם מפני אלימות של יוניוניסטים מהצד השני. בסופו של דבר, רוב החקירות שנפתחו הן לא נגד חיילים אלא נגד לאומנים.
חקירות באי
כל הסיפור לטובת החיילים ששירתו בצפון אירלנד נעשה בתיאום מול ממשלת אירלנד ומול ממשלת צפון אירלנד. רק שסגן ראש ממשלת אירלנד ושר החוץ, סיימון קובני, לא ממש מעוניין לספק שכפ”ץ לחיילים בריטיים. קובני לא מוכן שמקרי המוות שהתרחשו בתקופת הצרות, ולא משנה מי ביצע אותם, לא ייחקרו. כמו כן, לדבריו, צעד שכזה נוגד את אמנת סטורמונט מ-2014. בהסכם הזה בריטניה ואירלנד שוות במעמדן, ולכן בריטניה לא יכולה לעשות את הדברים האלו על דעת עצמה.
גם בצפון אירלנד לא מאוד מרוצים מהעניין הזה. מישל אוניל, סגנית השרה הראשונה של צפון אירלנד (השווה במעמדה לשרה הראשונה) מטעם השין פיין, אמרה שממשלת בריטניה מפרת את ההתחייבויות שלה. קולום איסטווד, ראש ה-SDLP הלאומנית, טען שמדובר ב”חוסר תום לב מרהיב” והבטיח שמפלגתו תתנגד לחקיקה. איסטווד הוא חבר הפרלמנט היחידי מטעם המפלגה בפרלמנט הבריטי, כך שזה לא עד כדי כך מרשים. בנוסף לאלו, השלוחה של ארגון אמנסטי בצפון אירלנד טוענת שמדובר בלא פחות מבגידה במשפחות הקורבנות, שגם ככה הוזנחו על-ידי הממשלה הבריטית בכך שלא הוקם מנגנון מתפקד שיחקור את המקרים האלו. ואכן, המנגנון שהיה אמור לקום כחלק מהסכם סטורמונט מעולם לא הוקם בפועל.
אבל בבריטניה משוכנעים בנחיצות הצעד הזה. שר צפון אירלנד ברנדון לואיס אמר שהחקיקה הזו נדרשת כדי להביא למיצוי מהיר של החוק, ול”סיום מעגל החקירות”.
צפי
להערכתי, בריטניה לא תעז לזוז בלי הסכמת ממשלת אירלנד. הסיבה פשוטה: אירלנד עדיין לא הקימה ממשלה קבועה, וכמו ישראל מתפקדת במשבר הקורונה באמצעות ממשלת מעבר. תוצאות הבחירות ברפובליקה הביאו לכך שיש תרחיש מאוד סביר בו שין פיין תהפוך לשותפה בממשלה, בעיקר בעת משברית שכזו. לשין פיין גם ככה יש מספיק אינטרסים לחרב את הסכמי הסחר של בריטניה עם האיחוד, ולבריטניה אין שום סיבה לספק למפלגה שהנהיגה פוליטית את הטרור הלאומני בתקופת הצרות אינטרסים נוספים לכך. בוריס ג’ונסון עדיין, מאמין בדיפלומטיה, גם אם זה לא נראה ככה. הוא מבין איפה עוברים הגבולות ומה ניתן לעשות ומה לא ניתן לעשות. לכן, סביר להניח שבסופו של דבר הממשלה תנצל את משבר הקורונה כדי להתמודד עם העניין הזה אחר-כך.
כי ג’ונסון אולי יוכל לנצל את המשבר כדי להעביר את החקיקה הזו כבדרך אגב, אבל המשבר הנוכחי מתישהו ייגמר, ואירלנד והלאומנים בצפון אירלנד יחכו לבריטניה בצד השני. לכן, אם אני טועה והוא כן יעביר את זה, הוא ייכנס למשבר פנימי מול צפון אירלנד ולמשבר דיפלומטי מול אירלנד. בימים כאלה, טוב זה לא יביא.
הבלוג, כמובן, יעקוב.