אחוזי התמיכה שמפלגת הלייבור צפויה לקבל בקרב יהודי בריטניה בבחירות הקרובות צפויים להיות נמוכים ביותר. הדבר נובע, בין היתר, מהאנטישמיות המיוחסת למפלגה תחת ג’רמי קורבין. הדבר מעלה את השאלה האם נוצר כאן שבר של ממש בין המפלגה לבין ציבור שנטה להצביע לה בהמוניו, או שמדובר דווקא בהקצנה של מגמת הצבעה רבת שנים. אתם מוזמנים להצטרף לקריאה היוצאת בעקבות הנתונים כדי לענות על השאלה: כיצד מצביעים היהודים בבריטניה? | בתמונה: בית הכנסת של צפון לונדון, פינצ’לי (צילום: vHH, ויקיפדיה)

נושא האנטישמיות המיוחסת למפלגת הלייבור מעלה לא פעם את השאלה כיצד יצביעו היהודים. ראיתי כבר כאלו שטוענים שג’רמי קורבין מבריח את המצביעים היהודים של המפלגה, אחרי שהיהודים נהגו ברובם להצביע ללייבור במשך שנים רבות. לכן, חשבתי שיכול להיות מעניין להיות פרובינציאלי לכמה דקות, כדי לבדוק איך בדיוק מצביעים היהודים בבריטניה.

קצת היסטוריה

עד מלחמת העולם השנייה (וגם קצת אחריה), יהודים נטו להצביע למפלגה הליברלית ואחר-כך ללייבור. חוקרים גם מציינים שההצבעה הן לליברלים והן ללייבור הייתה התנגדות ישירה לשמרנים. מעט אירוני, בהתחשב בעובדה שראש הממשלה היחידי ממוצא יהודי שבריטניה ידעה, בנג’מין ד’יזראלי, היה שמרן. לאחר מלחמת העולם השנייה, חוקרים מצאו שיותר ויותר יהודים החלו להצביע למפלגה השמרנית. בואו לא נשכח שמחוז הבחירה של מרגרט ת’אצ’ר – לא בדיוק הטייפקאסט של מועמדת לייבור – היה פינצ’לי, שעד היום הוא אחד האזורים המאוכלסים ביותר ביהודים בכל בריטניה.

יש לשינוי המגמה הזה הסברים שונים. הסבר אחד הוא, שהיהודים “מצביעים על הכלכלה, למעט כאשר יש הבדל ענקי בין המפלגות במדיניות כלפי ישראל”. המגמה הזו, כך מסבירים חוקרים, לא התחילה שלשום. ממשלתו של קלמנט אטלי התעכבה עם ההכרה במדינת ישראל, ממשלתו של הרולד וילסון הייתה אמביוולנטית כלפי ישראל במלחמת ששת הימים וקן ליווינגסטון ובכירי לייבור אחרים בממשל המקומי שחררו הצהרות אנטי-ציוניות לאוויר עם תחילתה של מלחמת לבנון הראשונה. היהודים, כך החוקרים, הצביעו בהתאם. עם זאת, הם ידעו להעניש גם את השמרנים: לאחר שראש הממשלה השמרן אדוארד הית’ תמך באמברגו נשק על ישראל בעקבות מלחמת יום כיפור, היהודים הצביעו בעד הלייבור והשמרנים הודחו לאופוזיציה.

אדוארד הית' - היהודים
נפגע ממדיניותו כלפי ישראל. אדוארד הית’ (צילום: אלן וורן)

כמובן, ההסבר השני נמצא בפתיחת ההסבר הראשון: היהודים מצביעים על הכלכלה. בסופו של דבר, יהודי בריטניה הם לא בובות של ישראל, והם קודם כל מצביעים למען האינטרסים שלהם, כמו רוב המצביעים. הצבעה מצד יהודים למפלגת הלייבור במחצית הראשונה של המאה העשרים דיי הגיונית. בשלב הזה אחוזים ניכרים מהם היו מהגרים שהשתייכו למעמד העובדים (אוסוולד מוסלי, הפשיסט הבריטי, בחר לאחת הצעדות שלו, ולא במקרה, בשכונה יהודית-פועלית מובהקת באיסט אנד). בגלל שההצבעה בבריטניה נעשית על רקע מעמדי, היה רק טבעי שהיהודים יתמכו בלייבור. עם הזמן, יותר ויותר מהם הצטרפו למעמד הביניים, ומטבע הדברים יותר מהם עברו להצביע למפלגה השמרנית.

לאחרונה

בתחילת שנות ה-2000, נמצא כי המצביעים היהודים היו מפוצלים, עם תמיכה פחות או יותר שווה ללייבור ולשמרנים, ועוד תמיכה קטנה יותר אך משמעותית לליברל-דמוקרטים. היה נראה שהדבר נכון גם בבחירות הכלליות של 2010, כשהמפלגה רצה תחת גורדון בראון. באופן כללי, סקר שנערך מספר חודשים לפני בחירות אלו מצא ש-31% מהיהודים מתכוונים להצביע ללייבור, 30% לשמרנים ו-11% לליברל-דמוקרטים. בפילוח, צעירים, נשים, רווקים, שכירים, תושבי צפון אנגליה וצפון ומזרח לונדון, חילונים ורפורמים הצביעו בסבירות גבוהה יותר ללייבור. זאת, מול מבוגרים, גברים, נשואים, עצמאים, תושבי הרטפורדשייר ומערב לונדון, דתיים ואורתודוקסים, שהצביעו בסבירות גבוהה יותר לשמרנים. בסופו של דבר, בבחירות עצמן הנטייה הייתה לכיוון השמרנים, עם 58% מקולות היהודים שהלכו אליהם לעומת 21% ללייבור.

לקראת בחירות 2015, הג’ואיש כרוניקל ערך סקר על כוונות ההצבעה של היהודים. בבחירות אלו, מי שעמד בראשות מפלגת הלייבור היה אד מיליבנד. לפחות לפי הסקר, הוא לא הצליח לשפר את התמיכה בלייבור בקרב היהודים: בניכוי אלו שסירבו או לא ידעו להשיב, 68.9% מהנשאלים ענו שבכוונתם להצביע למפלגה השמרנית. רק 22.2% ענו שבכוונתם להצביע למפלגת הלייבור. זאת, למרות שמיליבנד הוא היהודי הראשון לעמוד בראשות מפלגת הלייבור ואמו היא ניצולת שואה. גם למרות שהבטיח לחזק את הקשרים עם ישראל והביע תהיות לגבי פתיחת שגרירות בריטניה בטהרן על-ידי ממשלת קמרון, עקב נטיית איראן לחמש את חמאס וחזבאללה. ייתכן שהעובדה שביקר את הפגיעה בבלתי מעורבים על-ידי צה”ל במהלך מבצע צוק איתן לא עשתה לו טוב. ייתכן גם שפשוט הם לא רצו להצביע למי שמזוהה עם השמאל הכלכלי.

אד מיליבנד - היהודים
לא סחף את היהודים. אד מיליבנד (צילום: המטה של אד מיליבנד)

תחת קורבין

כמובן, ניצחונו של ג’רמי קורבין במרוץ לראשות מפלגת הלייבור ב-2015 יצר התעניינות חדשה בנושא הקול היהודי. קורבין, יחד עם חבריו להנהגת המפלגה, נראים כמי שנעים בין אנטישמיות במקרה הרע לבין יצירת אווירה נוחה לאנטישמים במקרה הטוב. לכן, נשאלה גם השאלה כיצד הדבר ישפיע על הצבעת היהודים למפלגת הלייבור. לשמחת החוקרים, ב-2017 ת’רזה מיי החליטה להקדים את הבחירות, מה שאפשר לבדוק את הנושא.

התוצאות, איך לומר, מפתיעות משהו. למרות שבתחילה הסקרים חזו ללייבור 13% בלבד מקולות היהודים, בקלפי התוצאות היו שונות. בעשרת מחוזות הבחירה בעלי שיעור היהודים הגבוה ביותר, חלקה של מפלגת הלייבור היה גבוה יותר בבחירות 2017 מאשר בבחירות 2015 או בחירות 2010. כמובן, זה לא אומר הרבה, מכיוון שיש עוד קבוצות אוכלוסייה בעשרת המחוזות האלו, ולא בטוח שאלו היהודים שהלכו להצביע לקורבין. אבל גם באופן כללי, שיעור ההצבעה של יהודים למפלגת הלייבור ב-2017 עמד על כ-26%, ירידה של 3% אחוזים בלבד לעומת הצבעת היהודים ב-2015 בפועל. שזה, איך לומר, מרשים מאוד בהתחשב בעובדה שאנטישמיות מיוחסת למפלגה הזו. יש לציין שישנה כתבה בטיימס אוף ישראל שטוענת שהלייבור קיבלה רק 11% מקולות היהודים ב-2017, אבל לא מצאתי לכך סימוכין נוספים.

בבחירות הנוכחיות, מצבה של מפלגת הלייבור הרבה פחות מזהיר. לפי אחד הסקרים, רק שבעה אחוזים מקולות היהודים צפויים ללכת למפלגת הלייבור. כשיהודים שעדיין מתכוונים להצביע ללייבור נשאלו למה, חלקם הסבירו זאת בהתנגדות למפלגות האחרות. אחרים טענו שלמרות הכל, הסכנה האמיתית למיעוטים מגיעה דווקא מהימין הקיצוני. בנוסף לכך, 47% מהיהודים אמרו שישקלו להגר מבריטניה אם קורבין ייבחר לראשות הממשלה. במקביל, וככל הנראה בגלל הברקזיט, כרבע מהיהודים מתכוונים להצביע לליברל-דמוקרטים, הישג חסר תקדים עבור המפלגה. השמרנים צפויים לקבל כ-64% מקולות היהודים, ירידה קלה מ-2017.

ג'רמי קורבין - היהודים
היהודים נוטשים. ג’רמי קורבין (צילום: כריס מקאנדרו)

זה חשוב בכלל?

נשאלת השאלה אם זה משהו ששווה להסתכל עליו בכלל: שיעור היהודים באוכלוסייה הבריטית הוא לא מאוד גבוה, אז כמה הם יכולים להשפיע? ובכן, לפי ג’פרי אלדרמן, שחוקר את ההצבעה היהודית בבריטניה מאז שנות השבעים, הם בהחלט יכולים. בגלל שהרבה מאוד מהיהודים חיים במחוזות בחירה מאוד ספציפיים, יש להם יכולת לקבוע את התוצאה בהם. נכון, לא מדובר כאן בעשרות מחוזות בחירה, אבל בבחירות הנוכחיות, בהן כל מושב עשוי להשפיע על היכולת להרכיב קואליציה או להשיג רוב, זה לא מעט כוח.

לסיכום

היהודים בבריטניה הם לא היהודים בארצות הברית, שמצביעים בהמוניהם למפלגה הדמוקרטית. או יותר נכון, הפוליטיקה הבריטית היא לא הפוליטיקה האמריקאית. בארצות הברית, גם אם בשנים האחרונות יש פולריזציה, הקונצנזוס בתוכו נבנו המפלגות הגדולות הוא קונצנזוס יחסית ליברלי מבחינה כלכלית. זאת, בזמן שבבריטניה התחרות העיקרית בין שתי המפלגות הגדולות הוא בין ימין כלכלי לשמאל כלכלי (גם אם שתי המפלגות הלכו ימינה ושמאלה בהתאם לאינטרסים שלהן). לכן, סוג הבחירה בין המפלגות שעומד בפני היהודים בארצות הברית הוא שונה מזה שעומד בפני יהודי בריטניה. במדינה עם הצבעה מעמדית, מיעוט שהצליח להתברג יפה לתוך מעמד הביניים לא בהכרח ימהר להצביע למפלגת שמאל. לזה, כמובן, אפשר לצרף את הנושא הישראלי ואת עניין האנטישמיות. מזה מתקבל תהליך שהתחיל עוד לפני שקורבין בכלל הלך לפוליטיקה, בו תמיכת היהודים בלייבור דעכה ועברה לשמרנים. עם זאת, האנטישמיות המיוחסת לקורבין בהחלט מזרזת את נטישת היהודים את הלייבור.

כעת, בין השאר בגלל שהבחירות האלו הן לא על הכלכלה אלא על הברקזיט, הרבה יהודים צפויים להצביע לליברל-דמוקרטים. כעת, במחוז פינצ’לי וגולדרס גרין, בו יש קהילה יהודית גדולה, לוסיאנה ברגר היא המתמודדת מטעם הליברל-דמוקרטים. ברגר היא חברת פרלמנט יהודייה שבעבר רצה מטעם הלייבור, אך נטשה את המפלגה על רקע מה שתיארה כהתעללות אנטישמית. בהמשך היא הצטרפה לליברל-דמוקרטים. אין ספק שהיא הוצבה שם מסיבה מאוד מסוימת. במחוז פינצ’לי (ממנו בנו את מחוז פינצ’לי וגולדרס גרין), הפעם האחרונה בה היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הליברלית הייתה ב-1923. כעת, ג’ו סווינסון מקווה שהיהודים יביאו למחוז נציגה ממפלגה ליברלית לראשונה מזה כמעט מאה שנה.

לוסיאנה ברגר - היהודים
בונה על קולות היהודים. לוסיאנה ברגר (צילום: כריס מקאנדרו)

נראה.

הערה

צריך לזכור שבסופו של דבר, גם הנתונים שניתנו לגבי הצבעת היהודים בבחירות ולא רק בסקרים מקדימים, הם בגדר הערכות, שכן לא ניתן למדוד במדויק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *