הפסקה קטנה מדרמות הברקזיט, עם קפיצה קטנה למתרחש בגלאזגו, סקוטלנד: שם, מועצת העיר החליטה לאסור על הפגנות של אירים רפובליקנים ושל לויאליסטים. זאת, עקב שני סופי שבוע רצופים במהלכם שתי הקבוצות הגיעו לעימותים אלימים במהלך צעדות שקיימו. כעת, הארגונים הפרוטסטנטיים בעיר מפגינים נגד החלטת המועצה, וטענו שמדובר במדיניות של ה-SNP נגד הדת הפרוטסטנטית באופן ספציפי. בינתיים ראשת המועצה מסבירה שצריך למצוא דרך להבטיח שהאלימות לא תחזור לרחובות. ורק דבר אחד בטוח: יש עניין עמוק בהרבה מכמה הפגנות שיצאו משליטה | בתמונה: בניין מועצת גלאזגו (צילום: מייקל ד’ בקווית’)
מחלוקת בין רפובליקנים לנאמנים לכתר (לויאליסטים) היא לא משהו חדש בבריטניה. גם לא ממש חדש שהיא מגיעה לפסים אלימים. בצפון אירלנד, הדבר הביא לשלושה עשורים של טרור, מה שזכה לכינוי “הצרות”. בסופי השבוע האחרונים, המחלוקת הזו מביאה ללא מעט אלימות בגלאזגו שבסקוטלנד.
רגע, מה?
מההתחלה: בסקוטלנד פועלים מספר ארגונים רפובליקנים אירים, שלמעשה מעוניינים בהתנתקות צפון אירלנד מהממלכה המאוחדת והצטרפותה לרפובליקה האירית. הארגונים האלו החלו לקום בשנות השבעים, בזמן תקופת “הצרות” בצפון אירלנד, ונשארו עד היום. מעבר לציון תאריכים שונים בתקופת הצרות, כמו יום ראשון העקוב מדם, הארגונים האלו עדיין מנסים לדחוף לרפובליקה אירית מאוחדת. חלק מהארגונים האלו ידועים כעושי צרות. וגם אם לא, הם שנויים במחלוקת עקב ההזדהות עם השין פיין, ובזמן “הצרות” גם עם ארגון הטרור ה-IRA. חלק מהארגונים הלויאליסטים שמתעמתים עמם, נחשבים גם הם לעושי צרות.
בסוף אוגוסט, אורגנה צעדת “אחדות אירית” בגלאזגו. מול מאתיים הרפובליקנים שהגיעו לצעדה, הגיעו 400 לויאליסטים שצעקו “בלי IRA ברחובותינו!”. איך זה נגמר? במכות. סתם, לא. המשטרה הצליחה להפריד כוחות, אז במקום זה נגמר בהבערת פחי אשפה והשלכת בקבוקי תבערה. אמנם לא היו פצועים קשה בסיפור הזה, אבל נזק לרכוש בהחלט נגרם. יומיים לאחר מכן, מכוניתו של טומי סטיבנסון, ראש אחד הארגונים הרפובליקניים, הוצתה. החשד היה שהמניע היה לגרום לסטיבנסון לבטל את הצעדה הבאה בגלאזגו, שתוכננה לסוף השבוע הקרב. מדובר היה בצעדה לזכר הבריגדות הבינלאומיות (שהורכבו ממתנדבים זרים שנסעו לספרד להילחם נגד הכוחות של פרנקו במלחמת האזרחים).
ובכן, כנראה שסטיבנסון לא ממש מבין רמזים, כי הצעדה התקיימה. מועצת העיר של גלאזגו אישרה את הצעדה, לאחר שבחנה אותה שוב לאור האירועים האלימים בצעדה הקודמת. הפעם, המשטרה הייתה ערוכה היטב, והצליחה למנוע היתקלות חריפה יותר בין הארגונים הרפובליקניים לבין הארגונים הלויאליסטים שהגיעו שוב להפגנות נגד. ואולם, עדיין היו ניסיונות לגרור את השטח לאלימות של ממש. אחד המפגינים החליט להשתמש בקצת פירוטכניקה, מה שהביא לפציעתו של אחד השוטרים בשטח.
ועכשיו?
ההפגנות האלו היו קצת יותר מדי עבור השלטונות בגלאזגו ובאדינבורו. מועצת העיר של גלאזגו הודיעה שבכוונתה לעצור “מפגרים המתכוונים לחולל מהומות ברחובות העיר שלנו”. התובע הכללי של סקוטלנד, המזה יוסף, גינה את הצעדות האלו בפרלמנט הסקוטי. הוא אמר שצעדות שקטות הן חלק מחופש הביטוי, אבל שיש כאלו שמנצלים את הזכות הזו לרעה בניסיון להשתיק את קולותיהם של אחרים.
ביום רביעי החליטה מועצת העיר של גלאזגו שלא לאפשר את הצעדות שתוכננו לסוף השבוע הנוכחי (שבת-ראשון), הן צעדות של לויאליסטים והן צעדות של רפובליקנים. הדבר זכה לתמיכתו של יוסף. סיבות מרכזיות לכך היו המודיעין שנאסף, שהצביע על כך ששתי הקבוצות תכננו התנגשויות עם הקבוצה שמנגד, ושהצבת כוחות המשטרה הדרושים להתמודדות עם הנושא תעלה כ-300,000 ליש”ט.
כמובן, זה לא עבר בשתיקה. השלוחה הסקוטית של מסדר אורנג’ – ארגון פרוטסטנטי לויאליסטי – ארגנה הפגנה נגד החלטת מועצת העיר. ג’ים מקהארג, ראש השלוחה, טען שאין שום ראיה שתוכננו איזשהן הפגנות נגד הצעדות שארגן המסדר, ושאין זה הוגן לבטל אותן בגלל צרות בהפגנות הרפובליקניות. לדבריו, המסדר גם בודק אפשרות לפעול משפטית נגד החלטת המועצה.
אבל הטענה המעניינת של מקהארג הייתה שמדובר בפעולה של “רשויות המנוהלות בידי לאומנים”. הכוונה היא כמובן ל-SNP, שמהווה את המפלגה הגדולה הן בפרלמנט הסקוטי והן במועצת העיר של גלאזגו. המפלגה, כידוע, היא לא בדיוק דוגמה ללויאליזם או ליוניוניזם. לדבריו של מקהארג, מדובר ב”אג’נדה נגד פרוטסטנטים”. הכנסייה של סקוטלנד לא הסכימה עמו, וקיבלה את הרעיון שהצעד של העירייה לא נעשה מתוך כוונה להפלות על רקע דתי או לדכא פרוטסטנטים. זה גם הגיוני, מאחר שלרוב רפובליקנים אירים הם קתוליים, וגם הצעדות שלהם נחסמו.
והלאה?
סופי השבוע הבאים בגלאזגו, עד אמצע אוקטובר, כבר משובצים כולם בצעדות. ראשת מועצת גלאזגו סוזן אייטקן הסבירה שהיא לא מעוניינת בעוד הפגנות שידרשו נוכחות של מאות שוטרים ברחובות. לדבריה, האיסור על ההפגנות בסוף השבוע הנוכחי נועדו לתת מרווח נשימה, כדי להבין איך הולכים להתמודד עם המצב. היא מבחינתה לא מוכנה לקבל את המשך המצב, וקראה לראשי הארגונים הרלוונטיים לספק ערובות לכך שהדברים לא יישנו. או, במילים אחרות, אייטקן פתוחה לרעיון שהצעדות יתקיימו כמתוכנן, אבל ממש לא שוללת את האופציה שגם הן ייאסרו על-ידי המועצה.
לא בטוח שיש לאיזשהו מהארגונים יכולת לתת ערובות ששוות משהו, למעט להבטיח שלא לקיים הפגנות נגד. זה, כמובן, פתרון רחוק מאידיאלי. חלק מחופש הביטוי כולל לא רק את היכולת להתבטא, אלא גם את היכולת להתבטא נגד רעיונות של מישהו אחר. כמובן, חופש הביטוי לא כולל את האפשרות לזרוק בקבוקי תבערה על אנשים שלא אוהבים, אבל הוא כן אמור לאפשר הפגנות נגד. לכן, לא יפליא אם גם את הצעדות שתוכננו לסופי השבוע הקרובים תחליט המועצה לחסום.
את הכתבה הזו הכנתי, בעיקר כדי להראות שבבריטניה יש עוד פילוגים מאשר הברקזיט לבדו. יש גם לא מעט שסעים בין יוניוניסטים ללאומנים, ובין רפובליקנים ללויאליסטים. אמנם מה שקורה בגלאזגו זה עניין שיצא מעט משליטה, אבל הוא מהווה סימפטום של עניין עמוק יותר. סקוטלנד גם ככה סובלת מלא מעט שסעים הודות למשאל העם על עצמאות סקוטלנד ב-2014. החברה הבריטית זקוקה לאיחויים נוספים מעבר למה שנוגע לנושא האירופי.