ספק שבוריס ג’ונסון האמין שממשלתו תפסיד בהצבעה בפרלמנט כל-כך מהר. אבל עובדה, הדבר אכן קרה: האופוזיציה הצליחה להשתלט הלילה על סדר היום הפרלמנטרי, במטרה להביא להצבעה הצעת חוק (לא בלתי בעייתית בפני עצמה) שתמנע מבוריס ג’ונסון לצאת ללא הסכם מבלי שיקבל את אישור הפרלמנט. ג’ונסון מבחינתו דורש בחירות כלליות, והאופוזיציה תהיה מוכנה לתת לו אותן רק לאחר שהחוק יאושר. הדבר מבטיח ימים סוערים בטווח הקצר, וצורך בשינוי מבנה השלטון הבריטי בטווח הארוך | צילום: הפרלמנט הבריטי
וואו, זה היה מהיר. קצת יותר מחודש מאז שבוריס ג’ונסון נכנס לתפקידו כראש ממשלת בריטניה, מתוך התקופה הזו הפרלמנט היה מכונס רק יומיים – וכבר הפסד ראשון לממשלה בהצבעה בפרלמנט. וזה לא שבוריס ג’ונסון לא ניסה להימנע מהמצב הזה: הוא הפציר בחבריו למפלגה שלא להצביע עם האופוזיציה. הוא איים שחברי פרלמנט שמרנים שיצביעו עם האופוזיציה ייזרקו מהמפלגה. ללא הועיל – האופוזיציה ניצחה בהצבעה.
אבל רגע, נתחיל מההתחלה. אתמול (ג’) הפרלמנט חזר מפגרת הקיץ. בגלל שבוריס ג’ונסון החליט לבקש מהמלכה להשעות את הפרלמנט החל מהשבוע הבא, באופוזיציה גיבשו תכנית חירום. חבר הפרלמנט אוליבר לטווין, שכבר שיתף פעולה עם האופוזיציה בעבר, ביקש דיון חירום כדי לקיים הצבעה שתיתן לאופוזיציה את השליטה על סדר היום הפרלמנטרי במהלך היום (ד’). למרות שג’ונסון טען שהדבר יפגע ביכולת המשא ומתן מול האיחוד האירופי, הממשלה הפסידה בפער של 27 קולות. פירוש הדבר הוא שהיום האופוזיציה תוכל להביא את הצעת החוק שלה, שתקשה על יציאה ללא הסכם, להצבעה.
מה הצעת החוק כוללת?
הצעת החוק, כפי שפרסם אותה חבר הפרלמנט הילארי בן (לייבור), אומרת כך: בוריס ג’ונסון יקבל עד ה-19 באוקטובר להשיג הסכם, או לחלופין לאשר בפרלמנט יציאה ללא הסכם. התאריך ה-19 באוקטובר נבחר, שכן זה התאריך לאחר סיום הפגישות של המועצה האירופית. אם ג’ונסון יצליח לאשר הסכם אליו הגיע, או לחלופין יציאה ללא הסכם, החוק יישאר חסר משמעות. אם הוא לא יצליח, העניינים יסתבכו. ג’ונסון יצטרך לכתוב מכתב, שנוסחו מצורף להצעת החוק, בו הוא מבקש מהאיחוד האירופי דחייה של יציאת בריטניה מהאיחוד עד ה-31 בינואר 2020. אם האיחוד יציע תאריך אחר, לג’ונסון יהיו יומיים לקבל את ההצעה, אלא אם ישכנע את הפרלמנט לדחות אותה.
זה בעצם אומר שג’ונסון לא יכול להתחייב ליציאה בכל מחיר אליה התחייב. כלומר, הוא יכול לעבור על החוק ולא לבצע את לשון החוק, כפי שרמז שבכוונתו לעשות. אבל אז הוא ימצא את עצמו מאותגר בבתי המשפט, וזה עלול להיגמר רע. כמובן, שמורה עבורו האפשרות לשכנע את הפרלמנט לאשר יציאה ללא הסכם, אבל הסבירות לכך היא נמוכה.
מדובר בשבירת עיקרון חוקתי (למרות שלבריטניה אין חוקה כתובה). בכל הנוגע להנהגת מדיניות, הממשלה מכתיבה אותה והפרלמנט מאשר אותה. למעשה, גם לא תמיד יש צורך באישור הפרלמנט. בכל מקרה, זה מאוד יוצא דופן שהפרלמנט יגיד לממשלה באיזו מדיניות לנקוט. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל הדבר מראה ששבירת העקרונות החוקתיים של הברקזיט הם לא עניין חד-צדדי מכיוונו של בוריס ג’ונסון. יש מי שיגיד שאלו אמצעים נואשים שננקטים בזמנים נואשים, אבל זה לא מוריד מהעניין.
מה סיכויי הצעת החוק לעבור?
גבוהים למדיי. מרבית חברי הפרלמנט שהצביעו הלילה בעד ההשתלטות על סדר היום הפרלמנטרי, עשו זאת כדי להצביע היום בעד הצעת החוק. ייתכן שג’ונסון יצליח לגרום למספר חברי פרלמנט מהאופוזיציה שמעוניינים לצאת מהאיחוד, כמו סטיבן קינוק, להצביע נגד כדי לחזק את הסיכויים להסכם, אבל הסיכויים לא מאוד גדולים. מעבר לכך, לג’ונסון אין יותר רוב בפרלמנט: אתמול, חבר הפרלמנט השמרני פיליפ לי ערק למפלגה הליברל-דמוקרטית. זה אומר שהממשלה במיעוט של חבר פרלמנט. לכן, ככל הנראה בהמשך היום ג’ונסון ימצא שהחוק עבר בפרלמנט.
המהלך של ג’ונסון
בוריס ג’ונסון ממש לא פראייר. אחרי ההשפלה שחטף (ג’ון מקדונל, שר האוצר בממשלת הצללים, צעק לעברו עם הכרזת התוצאות: “לא התחלה טובה, בוריס”), ג’ונסון אמר שבכוונת הממשלה להביא לדיון הצעה ללכת לבחירות מוקדמות. לדבריו, הוא לא מעוניין בבחירות, אבל לציבור מגיעה הזכות לבחור: ממשלה בראשות ג’רמי קורבין ש”תתחנן” בפני האיחוד האירופי לדחייה נוספת, או ממשלה בראשות בוריס ג’ונסון שתוציא את בריטניה מהאיחוד עד ה-31 באוקטובר. זה לא מפתיע, וגם דיי צפוי.
ומה אמרו באופוזיציה? ג’רמי קורבין, איאן בלאקפורד וג’ו סווינסון הבהירו שהם ישמחו ללכת לבחירות, אבל רק לאחר שהצעת החוק של הילארי בן תהפוך לחוק. או במילים אחרות, אין להם שום כוונה לתת לבוריס ג’ונסון את האפשרות לצאת מהאיחוד האירופי ללא הסכם, בלי שיקבל לכך את אישורו המפורש של הפרלמנט. מבחינתם, אם ג’ונסון רוצה לצאת ללא הסכם, שישיג רוב שתומך ביציאה כזו, ואז נדבר. כזכור, ג’ונסון חייב שיתוף פעולה מצד האופוזיציה כדי ללכת לבחירות.
מצב האומה
הדבר רק מחמיר את המאבק בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, עליו דובר בבלוג מוקדם יותר השבוע. יהיה עם הברקזיט אשר יהיה, מערכת השלטון הבריטית כבר לא תהיה כפי שהייתה לפני שת’רזה מיי הביאה את הסכם היציאה שלה לאישור הפרלמנט. היחסים בין הפרלמנט לממשלה השתנו ללא היכר. עכשיו גם בתי המשפט נכנסים לזה עקב העתירות שהוגשו נגד השעיית הפרלמנט על-ידי ג’ונסון. המערכת שפעלה על כללים ג’נטלמניים, שלרוב לא הצריכו חוקה כתובה מפני שפשוט כולם קיבלו על עצמם כללי התנהגות מסוימים, כבר לא מוכיחה את עצמה. קשה להגיד בשלב הזה כיצד תשתנה המערכת, אבל היא תצטרך להשתנות על-מנת להבטיח את הישרדותה של המערכת.
בינתיים, דבר אחד בטוח: ימים סוערים (ואולי מרגשים) עומדים בפנינו.