הפרלמנט מעלה הילוך בהתנגדות לבוריס ג’ונסון: יותר ממאה חברי פרלמנט העלו בפני ג’ונסון דרישה להחזיר את הפרלמנט מפגרת הקיץ לפני ספטמבר, בהתאם לקונבנציה של דיוני חירום. במכתב ששלחו לג’ונסון, חברי הפרלמנט לא רק טענו שמדובר במצב חירום, אלא גם טענו שג’ונסון מתנהל באופן לא אחראי ופופוליסטי מבלי לתת דין וחשבון לפרלמנט. לג’ונסון, מצדו, אין באמת סיבות טובות להיענות לבקשה: מצד אחד, בפרלמנט המתנגדים ליציאה ללא הסכם סוגרים עליו, כולל יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו. מצד שני, ג’ונסון מנסה להראות שהוא מוכן ליציאה ללא הסכם, אך הרבה מצעדיו מתגלים כבלוף, ואין לו שום רצון לתת על זה דין וחשבון לפרלמנט. בכל מקרה, אם לא יכנס את הפרלמנט עכשיו, יצטרך להתמודד איתו ב-3 בספטמבר | צילום: הפרלמנט הבריטי
יכול להיות ששמתם לב שמאז כניסתו של בוריס ג’ונסון לדאונינג 10, הבלוג נמצא במהלכה של סוג-של עונת מלפפונים. כלומר, היה על מה לדווח, אבל הדברים קורים בקצב הרבה יותר רגוע כעת. זה לא נובע אך ורק מכך שיש ירידת מתח מאז שנודע לנו מי ניצח במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, אלא בעיקר מכך שהפרלמנט בפגרה. הדבר מביא לכך שאמנם נרקחים כל מיני דילים, אבל יש גבול עד כמה דברים יכולים להתקדם לפני ה-3 בספטמבר, אז הפרלמנט ישוב. ובכן, יש כעת חברי פרלמנט שמנסים לקצר את עונת המלפפונים הזו, ולהחזיר את הפרלמנט לפעולה מוקדם מהמתוכנן.
יותר ממאה חברי פרלמנט חתומים על מכתב לבוריס ג’ונסון, בו התבקש לכנס את הפרלמנט באופן מידי, בלי לחכות לספטמבר. במכתב, חברי הפרלמנט – המייצגים את כל המפלגות למעט ה-DUP – דרשו מג’ונסון לכנס את הפרלמנט לפני ה-3 בספטמבר, כדי שלפרלמנט תהיה אפשרות לדון במעשי הממשלה בנוגע לברקזיט. הם הזכירו שורה של תקדימים מאז מלחמת העולם השנייה בהם זה קרה, בעיקר של מקרי חירום כמו הפיחות בליש”ט, משבר סואץ, מלחמת פוקלנד ופיגועי התאומים. לדבריהם, הסיכון שביציאה ללא הסכם מצדיק את כינוסו המוקדם של הפרלמנט. המכתב האשים את ג’ונסון בכך שאת ההצהרות הפוליטיות שלו הוא נותן לתקשורת, ולא לפרלמנט, ושהרטוריקה שלו נהייתה יותר ויותר פופוליסטית. כמו כן, הוזכר שמו של היועץ הבכיר של ג’ונסון, דומיניק קאנינג, שלטענתם מתנהל באופן בעייתי ביותר.
לכן, הסיקו חברי הפרלמנט החתומים, זה לא זמן לפרלמנט להיות בפגרה, ועל ג’ונסון לבקש (בשם המלכה) מיו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו לכנס מחדש את הפרלמנט. אם ג’ונסון משוכנע שבריטניה תהיה מוכנה ליציאה ללא הסכם, אין לו סיבה לחשוש מכינוס הפרלמנט. המכתב הסתיים בעקיצה הבאה: “דמוקרט אמיתי לא צריך לחשוש מבחינה ביקורתית כזו. השאלה היא, האם אתה אחד?”.
This is a national emergency. There is no mandate for an undemocratic no deal #Brexit. Reckless Johnson + unelected Cummings want to gag our democracy. We have written to the PM to demand he recalls Parliament. RT if you believe @BorisJohnson should #RecallNow pic.twitter.com/VSiLl6sOTw
— Luciana Berger (@lucianaberger) August 17, 2019
לפרק ולהרכיב
כדאי להיכנס רגע לעובי הקורה לגבי ההאשמות שמוטחות בג’ונסון במכתב. נתחיל מהאמצע: הטענות נגד ג’ונסון שהוא משתמש ברטוריקה פופוליסטית. כשג’ונסון רק נבחר לראשות המפלגה השמרנית, טענתי שהוא לא פופוליסט מהסוג של נייג’ל פרג’, למשל. אבל מאז שנהיה ראש ממשלה, הרטוריקה שלו התחילה לנטות יותר לכיוון הפופוליסטי בסגנון פרג’. שתי דוגמאות: ראשית, בהצהרת הפתיחה שלו לפרלמנט, ג’ונסון מיתג את המפלגה השמרנית כ”מפלגת העם”, מאחר שהיא היחידה שמחויבת בכל לבה לברקזיט. נעשה שימוש במיתוג זה בתעמולת המפלגה. עכשיו, מן הסתם יש חשיבות לשאלה האם מפלגה מקבלת על עצמה את תוצאות משאל העם או לא. אבל האם בגלל שאלה אחת המפלגות האחרות הפסיקו לייצג ציבורים שלמים? הדוגמה היותר בולטת, שגם הופיעה במכתב, היא הטענה של ג’ונסון לקונספירציה בין חברי פרלמנט רימיינרים לבין האיחוד האירופי, כדי לעצור את הברקזיט. הדבר מזכיר קונספירציות דיפ-סטייט.
מעבר לכך, ישנו העניין של יציאה ללא הסכם, שבוריס ג’ונסון אמר שהוא מעוניין להימנע ממנה באמצעות יציאה עם הסכם, אבל גם אמר שלא יהסס להשתמש בכל הכלים שלרשותו כדי לכפות יציאה ללא הסכם. בזה, הוא כלל גם את האפשרות להשעות את הפרלמנט, גם אם לדבריו הוא מעריץ של הגישה הזו. אז האפשרות הזו, בגדול, נחסמה כמעט לחלוטין, אבל עדיין ג’ונסון גורם לחששות רבים.
או במילים אחרות, חברי הפרלמנט חוששים למעמדם כאלו שהממשלה זקוקה להם כדי לקבוע מדיניות. אם יש בפרלמנט רוב ליציאה ללא הסכם, זה עניין אחד. אבל מה שהם תופשים כניסיון של ג’ונסון לעקוף את הפרלמנט בכל מה שנוגע לברקזיט, גורם לחברי הפרלמנט לחששות כבדים. לכן, כעת הם דורשים ממנו לוותר על השבועיים שנותרו לו בלי כאב ראש פרלמנטרי, ולבקש לכנס את הפרלמנט. לפי הקונבנציה, יו”ר הפרלמנט מכנס/ת מחדש את הפרלמנט לבקשת הממשלה, אם יש מקרה חירום. לכן, יש צורך בכך שג’ונסון יעשה את הצעד וידבר עם ג’ון ברקו.
השלכות אפשריות
ההשלכה הכי ברורה היא מתן שבועיים נוספים לאופוזיציה ולמתנגדי יציאה ללא הסכם להתארגן להפלת הממשלה בהצעת אי-אמון. אם הממשלה תיפול השבוע או בשבוע הבא, יהיה עבור ג’ונסון מאוד בעייתי לעכב את הבחירות עד אחרי ה-31 באוקטובר, וסביר להניח שיהיה מספיק זמן עבור ראש/ת הממשלה הבא/ה לבקש הארכה. זה אומר שג’רמי קורבין וחבריו לאופוזיציה יצטרכו להשקיע הרבה פחות מאמצים בגיבוש רוב פרלמנטרי שיכשיר ממשלת מעבר שתדאג לבקש הארכה וללכת לבחירות.
במקביל, החלו בימים האחרונים לצוץ ידיעות לגבי בחישה של יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו בברקזיט. לפי המוסכמות, יו”ר בית הנבחרים לוקח/ת עמדה א-מפלגתית, ונמנע/ת מקידום עמדה זו או אחרת. את ברקו כבר האשימו יותר מפעם אחת שהוא מסייע לצד הרימיינרי בוויכוח על הברקזיט, וישנן טענות שהוא לוקח את זה אפילו צעד אחד נוסף קדימה. נחשף שברקו קיים פגישות עם חברי פרלמנט מכל המפלגות במטרה לחסום יציאה ללא הסכם. זאת, בנוסף להצהרות של ברקו שחסום כל ניסיון להשעות את הפרלמנט כדי לכפות יציאה ללא הסכם.
מהצד השני
בוריס ג’ונסון עדיין לא הגיב למכתב הזה באופן פומבי. היום (א’), הוא היה עסוק בקידום של נושא אחר שקשור בברקזיט: סיום חוק בריסל מ-1972. חוק בריסל הוא למעשה אחד הכלים החקיקתיים שמאפשר לחוקי האיחוד האירופי לחול על בריטניה. שר הברקזיט, סטיבן ברקלי, חתם על צו שיסיים את תוקפו של החוק הזה ביום היציאה מהאיחוד. ברקלי וג’ונסון טוענים שהדבר מראה על רצינות לגבי היציאה מהאיחוד האירופי, וראיה לכך שאין דרך חזרה מברקזיט ב-31 באוקטובר. על-פי מומחים למשפט, השניים מטעים את הציבור. הצו ייכנס לתוקפו רק כשבריטניה תצא מהאיחוד האירופי. כלומר, הוא ייכנס לתוקפו ב-31 באוקטובר אך ורק אם בריטניה אכן תצא מהאיחוד בתאריך זה. אם יהיה עיכוב ביציאה, יהיה עיכוב גם בכניסת הצו לתוקף.
כמו כן, במהלך השבוע ג’ונסון צפוי להיפגש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. הפגישות האלו צפויות להקדים את פסגת ה-G7 המתוכננת לסוף השבוע הקרוב ותחילת השבוע הבא בביאריץ (צרפת). הוא צפוי לנסות לשכנע את השניים לוותר על ה-backstop. כמובן, לפי כל ההערכות, אנגלה מרקל צפויה לדחות את הניסיון הזה של ג’ונסון. בהתחשב בעובדה שהיא הייתה יותר גמישה עם בריטניה מבין השניים, סביר להניח שגם עמנואל מקרון לא יתגמש עם ג’ונסון.
ולמה זה רלוונטי?
ובכן, את הדברים הבאתי כדי לחזק את הערכתי שבוריס ג’ונסון לא יחזיר את הפרלמנט מהפגרה לפני הזמן. ראשית, כי כפי שאפשר לראות, רוב הפרלמנט כנראה נגד יציאה ללא הסכם. אם ג’ון ברקו, שבפעם האחרונה בה נבחר לתפקיד היו”ר קיבל שבחים על ההגינות ועל הא-פוליטיות שלו, לוקח חלק בתכניות פוליטיות, המצב הפרלמנטרי של ג’ונסון באמת רע. ואולם, הפרלמנט לא יכול לפעול כשהוא בפגרה. לכן, סביר להניח שג’ונסון לא ימהר להחזיר את יריביו לעמדת כוח. בטח שלא אם הדבר ייתן ליריביו עוד זמן להפיל את ממשלתו בנחת רוח.
שנית, ג’ונסון מספק בעיקר המון אוויר חם. אמת, הוא העביר תקציבים מסוימים, אבל הרבה ממה שהוא עושה זה בעיקר שואו-אוף. הצו עליו חתם סטיבן ברקלי לא שווה הרבה בלי יציאה מהאיחוד, ובטח שלא מקבע את היציאה ל-31 באוקטובר. המאמצים של ג’ונסון מול מרקל ומקרון גם לא עשויים להעלות פרי. כפי שהדברים נראים, לג’ונסון אין באמת תכנית, אין לו חלופה רצינית ל-backstop, ואין לו באמת תכנית רצינית לרכך את המכה שביציאה ללא הסכם. ואולם, כרגע אין לו פרלמנט על הראש שידרוש ממנו דין וחשבון, מה שמאפשר לו לפעול הרבה יותר בנינוחות. במכתב, כאמור, יש תלונה על כך שג’ונסון מדבר עם התקשורת במקום עם הפרלמנט, אבל נראה שזה בדיוק מה שג’ונסון רוצה.
לכן, אין לג’ונסון סיבה אמיתית להיעתר לבקשה זו. יכול להיות שהוא ייעתר לה, אבל אני רואה את זה כתרחיש לא סביר. ג’ונסון דיבר בזכות הפרלמנט והדמוקרטיה הייצוגית בזמן המרוץ לראשות המפלגה השמרנית, אבל בינתיים הוא שינה רטוריקה. זה לא שהוא לא חוזר על הדברים האלו בכלל, אבל בו זמנית הוא מאשים את חברי הפרלמנט בהאשמות קונספירטיביות ומאמץ רטוריקה פופוליסטית. לכן, קשה לי לראות אותו הולך לקראת הפרלמנט בעניין הזה. אני כמובן אשמח להודות בטעותי אם תהיה כזו.
עד שנגלה, חברי הפרלמנט המתנגדים ליציאה ללא הסכם יצטרכו להתכונן ל-3 בספטמבר.