ג’רמי קורבין החליט לנסות לאפשר לשותפיו לאופוזיציה לחיות עם הרעיון שלו כראש ממשלת האחדות הלאומית. במכתב ששלח לראשי מפלגות האופוזיציה ולמספר חברי פרלמנט שמרנים, הוא הציע את הפלת הממשלה והקמת ממשלת אחדות קצרת מועד שכל תפקידה יהיה להשיג הארכה מהאיחוד האירופי, כדי שיהיה אפשר ללכת לבחירות כלליות בראש שקט. בבחירות האלו, מבטיח קורבין, הלייבור תכניס למצעה הבטחה למשאל עם שני. אבל למרות ההצעה המפתה, השותפים הפוטנציאליים לא מתלהבים. חלקם רוצים משאל עם לפני הבחירות, וחלקם פשוט לא רוצים את קורבין כראש הממשלה בשום צורה. בינתיים, סטיבן קינוק, חבר מפלגת הלייבור, מנסה להחזיר את הסכם היציאה של ת’רזה מיי לחיים, ומראה שהולך להיות לא פשוט לגבש קואליציית אנטי-ברקזיט | צילום: paulnew, ויקיפדיה
אם אתם זוכרים, בפוסט הקודם בבלוג, דנתי באפשרות שתקום ממשלת אחדות לאומית כדי למנוע יציאה ללא הסכם. ג’רמי קורבין יגיש הצעת אי-אמון, הממשלה תיפול כי הרוב שלה קטן מאוד ויש מספיק שמרנים שיפנו נגדה, ובמקומה תקום ממשלת אחדות לאומית וכולם יהיו מאושרים. כלומר, חוץ מהפרט הקטן הזה שאין הסכמה מי ינהיג את ממשלת האחדות הזו. קורבין, המועמד הטבעי לתפקיד, מהווה את חלום הבלהות של יותר מדי חברי פרלמנט, ולכן יתקשה לגבש סביבו רוב שיזכה באמון הפרלמנט. מצד שני, לכו עכשיו תמצאו מישהו אחר שיוכל לעמוד בראש הממשלה הזו.
אבל אולי, רק אולי, נמצא מוצא מהפלונטר. קורבין, כך נראה, מוכן לעשות ג’סטה. במכתב ששלח אתמול (ד’) למספר חברי פרלמנט רלוונטיים, קורבין התחייב לצעדים הבאים: ראשית, קורבין יגיש הצעת אי-אמון ברגע הראשון שיהיה בטוח שהיא תעבור. שנית, קורבין יקים ממשלת אחדות לאומית קצרת מועד, שתתמקד בהשגת הארכה מהאיחוד האירופי, ולאחר מכן תכריז על הליכה לבחירות כלליות. שלישית, בבחירות האלו, מפלגת הלייבור תבטיח במצעה משאל עם שני, בו תיכלל האפשרות להישאר באיחוד האירופי. פשוט לא?
מי בקנוניה?
חברי הפרלמנט אליהם נשלח המכתב הם כדלהלן: איאן בלאקפורד, ראש ה-SNP בווסטמינסטר; ג’ו סווינסון, ראשת המפלגה הליברל-דמוקרטית; ליז סאוויל, ראשת פלייד קמרי (המפלגה הלאומית הוולשית) בווסטמינסטר; קרוליין לוקאס, חברת הפרלמנט היחידה מטעם המפלגה הירוקה; דומיניק גריב, אוליבר לטווין וקרוליין ספלמן, חברי פרלמנט שמרנים; וניק בולס, שפרש מהמפלגה השמרנית. נעדרת מרשימת התפוצה: אנה סוברי, ראשת הקבוצה העצמאית לשינוי.
זה חשוב, כי בכך קורבין למעשה מכריז מי בעלי הברית שלו בעניין הזה. הוא לא סימן רק את מפלגות האופוזיציה ככאלה, אלא גם הכריז מי חברי הפרלמנט השמרנים שהוא מקווה לזכות בתמיכתם. זה גם למה העובדה שקורבין לא שלח את המכתב לסוברי מתמיהה במקצת. אמת, סוברי עומדת בראש מה שנראה כמו בדיחה פוליטית מאוד לא מוצלחת. ונכון, המפלגה הזו נוצרה במקורה על-ידי חברי לייבור שמאסו בקורבין. ובכל זאת, לא רק שסוברי היא שמרנית לשעבר ואין בינה לבין קורבין דם רע כמו שהיה עשוי להיות עם פורשי הלייבור, גם כל קול חשוב בתכנית פוליטית כזו. ייתכן שהוא פשוט סומך על כך שסוברי וחבריה יצטרפו לכל ממשלה שתבטיח לעצור את הברקזיט.
מה השינוי?
עקרונית, ג’רמי קורבין לא ויתר כאן בשום צורה שהיא על דרישתו לעמוד בראש ממשלת האחדות הלאומית. עם זאת, הוא מבטיח דבר שעשוי, לפחות בתאוריה, לעזור לחברי הפרלמנט הנחוצים להתגבר על הבעיה שיש להם איתו כראש הממשלה. הוא לא יחפש להיות ראש ממשלה לטווח ארוך, אלא רק יבטיח שיהיה אפשר ללכת לבחירות בלי לחשוש מיציאה ללא הסכם תוך כדי. כמו כן, הוא מבטיח שמפלגתו תפעל לקידום משאל עם שני כחלק ממצע הבחירות שלה. בכך, הוא למעשה יצרף את הלייבור באופן שאינו משתמע לשני פנים לשאר מפלגות האופוזיציה, שתומכות בדיוק בזה. לכן, על פניו, חברי הפרלמנט האחרים אמורים להיות מסוגלים לסבול את ראש הממשלה ג’רמי קורבין לשבועיים-שלושה + תקופת הבחירות, כשיש להם את ההזדמנות להדיח אותו בבחירות. לסבול אותו לתקופה הזו, כדי למנוע יציאה ללא הסכם בתוספת סיכוי לבטל את הברקזיט כולו.
יש לציין שאם תכנית מסוג זה תוסכם, הדבר ירווח באופן משמעותי את לוח הזמנים שיעמוד לרשות האופוזיציה להפיל את הממשלה מבלי להסתכן בבחירות שייפלו על תאריך היציאה מהאיחוד האירופי. אם המטרה היא ללכת לבחירות בלי ממשלת אחדות באמצע, לוח הזמנים יהיה מאוד צפוף, ואפילו אם הממשלה תיפול בשבוע הראשון של ספטמבר, הבחירות ייערכו כשבוע לפני הדדליין ליציאה. לעומת זאת, אם הולכים על ממשלת אחדות לאומית שמטרתה להוביל לבחירות באופן שלא מסכן ביציאה ללא הסכם, אפשר להפיל את הממשלה אפילו באוקטובר.
סיכויים
הבעיה היא, כמו תמיד, שיש מציאות. במקרה הזה, המציאות היא העמדות של מי שאמורים להיות שותפיו של קורבין. הם הרבה פחות נלהבים לשתף פעולה עם התכנית שלו. איאן בלאקפורד אמר שהוא מעוניין להיפגש עם קורבין במהירות האפשרית, ודומיניק גריב אמר שהוא “ישקול זאת עם קולגות”, אבל אחרים הראו תגובה פושרת בהרבה. קרוליין לוקאס וליז סאוויל אמרו שהן אמנם מברכות על המאמץ שקורבין מראה, אך מתעקשות שמשאל עם צריך להתקיים לפני בחירות כלליות. זה לא אומר שהן לא יתמכו במאמץ של קורבין, אבל לא בהתלהבות גדולה, והן עלולות להערים קשיים. ג’ו סווינסון דחתה את ההצעה מכל וכל בטענה ש”ג’רמי קורבין הוא לא האדם שיוכל לבנות אפילו רוב זמני”.
עמדה סבירה?
לעניות דעתי, העמדות של שלוש חברות הפרלמנט האלו בעייתיות משהו. אם לוקאס וסאוויל יהיו מוכנות להתפשר על מועד המשאל כנראה שיהיה בסדר, אבל אם יתעקשו מדובר בעמדה בעייתית: מפלגת הלייבור הבטיחה במצע הבחירות שלה לכבד את תוצאות משאל העם של 2016. מבחינתה, לקדם משאל עם לפני בחירות פירושו לפעול ללא מנדט מהציבור שבחר במפלגה. לכן, עדיף בהרבה ללכת לבחירות במטרה לנסות להשיג רוב פרלמנטרי עם מנדט ציבורי למשאל עם שני.
אבל העמדה המדהימה היא זו של ג’ו סווינסון, לפיה היא לא תעשה את המאמץ להצטרף לרוב של קורבין כי הוא לא יצליח להשיג רוב אז למה שהיא לא תבטיח שהוא לא ישיג רוב? היא הסבירה שיהיו שמרנים ואפילו חברי לייבור שלא ירצו לראותו כראש הממשלה. אבל האם באמת אף אחד לא יסכים להתפשר על העניין אפילו למספר שבועות? הרי אם הצעת אי-אמון תוביל לבחירות בלי ממשלת אחדות באמצע, הרי בכל מקרה יש סיכוי שקורבין יהיה ראש הממשלה. אז זה באמת כל כך משנה? יש לציין שלמרות שיש אנשים שעולים בבורסת השמות, אין באמת מועמד מוסכם שיעמוד בראשות הממשלה במקום קורבין. בסקר שנערך בקרב חברי המפלגה השמרנית לא מזמן, הם הסכימו לברקזיט אפילו אם זה יפרק את האיחוד או יפגע בכלכלה – אבל הסכימו לוותר עליו אם ברקזיט פירושו קורבין כראש הממשלה. הרימיינרים, כך נראה, מוכנים להסתכן בברקזיט מהסוג הגרוע ביותר אם זה יבטיח שקורבין לא יהיה ראש הממשלה.
ומה תגובת הממשלה?
כמובן, יש גם את הצד של בוריס ג’ונסון. מוקדם יותר אתמול, ג’ונסון ערך סשן מיוחד של שאלות לראש הממשלה. הפרלמנט בפגרה, אז במקום שאלות מחברי פרלמנט, ג’ונסון ענה לשאלות מהציבור. השאלות, כמה מפתיע, נראה כאילו נבחרו בפינצטה כדי שיאפשרו לו להפיץ שוב את המסרים הקבועים שלו ולא להיות מאותגר באמת. במהלך הסשן הזה, ג’ונסון האשים חברי פרלמנט רימיינרים בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי כדי לעצור את הברקזיט. זה מרגיש כמעט כאילו ג’ונסון החליט לתת לנייג’ל פרג’ פייט בפופוליזם.
בכל מקרה, כשזו הרטוריקה, קשה להיות מופתעים שג’ונסון הגיב גם למכתב של קורבין בסגנון דומה. בגדול, התגובה מדאונינג 10 אמרה שהבחירה היא בין בוריס ג’ונסון שיכבד את תוצאות משאל העם, לבין ג’רמי קורבין שיתעלם מהן. לפי התגובה, פוליטיקאים לא יכולים לבחור לכבד רק את התוצאות שנוחות להם. יש לציין שזו הרטוריקה השמרנית ברשתות החברתיות בערך מאז שג’ונסון נכנס לתפקידו כראש הממשלה.
ובינתיים
האם יכול להיות שהסכם היציאה של ת’רזה מיי יחזור לחיים? סטיבן קינוק, חבר פרלמנט מטעם הלייבור (ובנו של ראש המפלגה בשנים 1983-1992, ניל קינוק), העלה את האפשרות הזו. קינוק עומד בראש קבוצה של כשלושים חברי פרלמנט שמתנגדים למשאל עם שני ודורשים לכבד את תוצאות משאל העם מ-2016. כשהתקיימו שיחות בין הלייבור לשמרנים כדי למצוא פשרה סביב ההסכם של ת’רזה מיי, קינוק היה בעד הגעה להסכם בין המפלגות כדי לצאת מהאיחוד בבטחה. כעת, הוא רוצה ללחוץ על ג’רמי קורבין לנסות שוב להגיע לפשרה סביב ההסכם.
לדבריו, אם ילחצו מספיק על קורבין להציע לחדש את השיחות עם השמרנים כדי למצוא פשרה, הכדור יהיה במגרש של בוריס ג’ונסון. עם מספיק חברי פרלמנט שיתמכו כנראה שלא תהיה לו בררה אלא להשיב לחיים את ההסכם של מיי. אם קורבין לא ישתף פעולה, חברי הפרלמנט יצטרכו ללחוץ ישירות על ג’ונסון לקדם את ההסכם, מתוך הנחה שהם יוכלו להשיג מספיק תמיכה כדי להתגבר על התנגדות ההארד-ברקזיטרים, ולהעביר את ההסכם.
זה, כמובן, בגדר חלום באספמיה. אם ג’ונסון יעביר הסכם שכולל את ה-backstop, אפילו אם המפלגה לא תדיח אותו במקום, הבוחרים כן. כמו כן, קינוק יוצא מנקודת הנחה שהוא יוכל לספק מספיק חברי פרלמנט שיתגברו על ההתנגדות של ההארד-ברקזיטרים, אבל הוא שוכח שגם הרימיינרים מצביעים נגד הסכמי היציאה. אין להם שום ערובה שיצליחו להעביר הסכם כזה בפרלמנט.
אבל זה משנה מסיבה אחרת: איך מישהו/י – ג’רמי קורבין או כל אחד/ת אחר/ת – אמור/ה לגבש רוב פרלמנטרי לממשלת אחדות שמקדמת משאל עם שני, אם קבוצה כה נרחבת בלייבור מתנגדת למשאל עם שני, ורוצה יציאה עם הסכם? ייתכן שקינוק וחבריו יחברו לקואליציה כזו כדי למנוע יציאה ללא הסכם, אבל באותה מידה הם עשויים להבטיח לבוריס ג’ונסון תמיכה בתמורה לקידום מחדש את ההסכם של מיי.
בקיצור, כרגע אין באמת רוב פרלמנטרי לשום אופציה. הדרך היחידה להשיג כזה היא בחירות כלליות, אבל כרגע לא בטוח שיגיעו אליהן בזמן.