דודס לפרלמנט

יש חברה חדשה בבית הנבחרים: ג’יין דודס, מטעם המפלגה הליברל-דמוקרטית, שהצליחה לנצח את המועמד השמרני כריס דייוויס בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר. עם זאת, הניצחון שלה בפועל קטן בהרבה ממה שנראה בתחילה, אבל הוא עשוי להיות קרש קפיצה לבריתות בין מפלגות מתנגדות ברקזיט. כמו כן, למרות שהמפלגה השמרנית הצליחה הרבה יותר מהמצופה, הרוב של הממשלה בפרלמנט ירד לחבר אחד בלבד. זה אומר שייתכן שהבחירות הכלליות קרובות מאוד | צילום: קית’ אדקינס

בהתאם לכל הציפיות, ג’יין דודס מהמפלגה הליברל-דמוקרטית ניצחה בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר. כעת, דודס תהיה חברת הפרלמנט החדשה מטעם מחוז הבחירה. אבל זו המשמעות הקטנה ביותר של הניצחון הזה.

התוצאות

לפני שנתפנה לתוצאות עצמן, שווה להקדיש רגע לאחוז ההצבעה. בסך הכל הגיעו להצביע 31,814 בוחרים, שמהווים 59.6% מכלל הבוחרים הרשומים במחוז הבחירה. זה אמנם יחסית נמוך לממוצע של בחירות כלליות, אבל זה גם גבוה ביחס לבחירות ביניים במקומות אחרים. אמנם נמוך ביחס לבחירות הביניים של 1985 במחוז, אבל יותר גבוה מפיטרבורו המתנדנדת. סביר מאוד להניח שבוחרים רבים הבינו את מה שעומד על הפרק: הרוב של ממשלת ג’ונסון בפרלמנט, ההזדמנות לתת קול ברור למפלגה רימיינרית מובהקת וכמובן הסיכון שחבר פרלמנט שסרח והודח יחזור לפרלמנט.

וכעת, בלי עיכובים נוספים, אלו תוצאות ההצבעה:

כישלונות והצלחות

ראשית, לכישלונות הגדולים. העובדה ש-UKIP קיבלה פחות קולות ממפלגת המפלצות הפרודית, פשוט מראה שלפחות באזור בחירה זה, UKIP היא פשוט מפלגה לא רלוונטית. זה לא שבעבר המפלגה הצליחה לנצח שם, אבל זו באמת השפלה. עם זאת, המוכה האמיתית כאן היא הלייבור, שלא רק ירדה מהמקום השלישי לרביעי, אלא גם ירדה לאחוז חד-ספרתי של קולות. ההסבר לכך דיי ברור: הלייבור אף פעם לא הייתה מועמדת אמיתית לזכייה במחוז הבחירה. הפעם האחרונה בה היא ניצחה בו הייתה ב-1974. יחד עם העמדה המגומגמת של ג’רמי קורבין לגבי הברקזיט, הדבר גרם לכך שהרימיינרים העדיפו להצביע אסטרטגית לליברל-דמוקרטים, בעוד הברקזיטרים חשו נבגדים מעמדת המפלגה הנוכחית והעדיפו להצביע למפלגת הברקזיט.

אבל, כמובן, היו גם הצלחות. מפלגת הברקזיט הצליחה שוב להראות שהיא מסוגלת לעקוף מפלגות גדולות בסיבוב. עם זאת, היא הצליחה הרבה פחות מאשר בפיטרבורו, והמפלגה השמרנית השאירה לה אבק. זו כבר הצלחה של המפלגה השמרנית, שהצליחה לא לאבד את הבכורה למפלגת הברקזיט כמו בבחירות הביניים בפיטרבורו. אין ספק שהעמדה הנחרצת בהרבה של ראש הממשלה החדש בוריס ג’ונסון לגבי הברקזיט מאפשרת לשמרנים להחזיר מלחמה לנייג’ל פרג’ ולזכות מחדש באמון הציבור. אם הדבר יימשך כך, מפלגת הברקזיט תהפוך למפלגה שבעיקר מפריעה למפלגות האחרות: לו רק חצי ממצביעי מפלגת הברקזיט היו מצביעים לשמרנים, מועמד המפלגה כריס דייוויס היה חוזר לפרלמנט.

וזה מה שכדאי לזכור לגבי הניצחון של הליברל-דמוקרטים. לא רק שמועמדת המפלגה ג’יין דודס ניצחה בפער קטן בהרבה מזה שחזו, בסופו של דבר היא ניצחה בניצחון מיעוט. אם סופרים כעת את המפלגה השמרנית כמפלגה שבאמת ובתמים מחויבת לברקזיט, עקב המנהיגות החדשה של ג’ונסון, אז הרי שלמפלגות הברקזיטריות (שמרנים, מפלגת הברקזיט ו-UKIP) יש רוב מוחלט. דודס, יש לזכור, ניצחה בין השאר בזכות העובדה שמפלגות רימיינריות אחרות החליטו לא להתמודד כדי למנוע פיצול קולות. אם גם מפלגות ברקזיטריות יפעלו באופן דומה, ניצחונות מהסוג שהושג כעת יהיו הרבה פחות מובנים מאליהם.

משמעויות

השפעה משמעותית של הניצחון היא מומנטום נוסף לליברל-דמוקרטים. ג’יין דודס, ראשת השלוחה הוולשית של המפלגה, היא בעלת ניסיון פוליטי רב בפוליטיקה מקומית, אך פעמים רבות הפסידה בבחירות השונות על מושבים בוויילס. הניצחון שלה כעת הוא זריקה מוראלית חשובה. הדבר גם יהווה תמריץ עבור המפלגה הליברל-דמוקרטית לכרות בריתות עם מפלגות רימיינריות נוספות לקראת הבחירות – על בסיס של חלוקת אזורי הבחירה כך שבכל אזור רק אחת המפלגות תעמיד מועמד/ת, כך שהמפלגות לא יתחרו זו בזו – כדי להגדיל את כוחם של מתנגדי הברקזיט המובהקים בתוך הפרלמנט.

אבל כמובן שמה שמעניין את כולם הוא העובדה שכעת לבוריס ג’ונסון יש רוב של חבר פרלמנט אחד בלבד על האופוזיציה. ג’יין דודס היא עוד קש אחד על גב של גמל שגם כך מתקשה לעמוד בנטל. פחות בגלל שבנאום הזכייה שלה דודס הבטיחה שהדבר הראשון שתעשה כחברת פרלמנט יהיה “למצוא את מר בוריס ג’ונסון, בכל מקום בו יתחבא, ולהגיד לו בקול רם וברור: ‘תפסיק לשחק בעתיד הקהילות שלנו ושלול יציאה ללא הסכם'”. ספק שג’ונסון אפילו מתרגש מהעניין הזה.

היא קש נוסף, בעיקר כי מדובר בעוד קול נגד ממשלה לא יציבה גם כך. יש מי שחושבים שהדבר ימנע מג’ונסון להכריז על בחירות כלליות מוקדמות, עקב המומנטום השלילי לכאורה. אני לא שותף לדעה הזו: ראשית, אם ג’ונסון לא יכריז בחירות כלליות, זה לא בגלל בחירות הביניים האלו, אלא כי הוא לא מעוניין בבחירות לפני יישום הברקזיט. שנית, הממשלה נמצאת במצב מאוד לא יציב. לכן, יכול להיות מאוד שג’ונסון יבחן את האפשרות לרוץ לבחירות כלליות, אולי תוך כדי כריתת ברית עם מפלגת הברקזיט, כדי לאפשר לעצמו רוב הגיוני יותר לעבוד איתו. וגם אם לא, קורבין עכשיו נמצא בעמדה הרבה יותר טובה להביא לפרלמנט הצעת אי-אמון. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אתקשה לעשות פרצוף מופתע אם הממשלה תופל לפני אמצע ספטמבר.

מיום ליום, בחירות כלליות לפני הברקזיט נהיות פחות לשאלה של “האם?” ויותר לשאלה של “מתי?”.