מעבר לברקזיט: והפעם, נושא הפשיעה האלימה, ובייחוד פשיעת הסכינאות. התופעה הזו נמצאת בעלייה בבריטניה, בעיקר באנגליה ובוויילס, כבר מספר שנים. הסיבות עליהן מצביעים מגוונות: החל מקיצוץ בתקציבי המשטרה, דרך הירידה בשימוש בפרקטיקה של “עצור וחפש” וכלה ברקע ממנו מגיעים הפושעים. עכשיו רק נותר לראות אם ראש הממשלה הבא יצליח להביא לתוצאות בעניין הזה | צילום: kat wilcox

לבריטים, ובעיקר לאנגלים, יצא בעולם שם של אנשים מנומסים להפליא. נכון, אמנם יש את החוליגנים במגרשי הכדורגל, אבל בגדול, כשאנחנו חושבים על אנגלים, אנחנו חושבים על אנשים שיושבים לתה מנחה כשהם לבושים במיטב המחלצות, ושותים מספלי פורצלן בזמן שהזרת שלהם זקורה. עם זאת, בעיה שמטרידה רבים באנגליה ובוויילס היא בעיה של פשעי סכינאות. הנושא חוזר ועולה בדיונים רבים בפרלמנט הבריטי, ואין ספק שהדבר הפך לסוגיה פוליטית של ממש.

קצת נתונים

התופעה של פשעי סכינאות באנגליה ובוויילס נמצאת בעלייה מתמדת מאז 2015. ב-2015 העלייה עוד הייתה יחסית קלה, אבל ב-2016 הקצב התחיל לעלות. בשנה שבין אפריל 2018 למרץ 2019 תועדו לא פחות מ-43,516 פשעים אלימים שעירבו סכין או חפץ חד כלשהו. זאת, לעומת 40,215 בשנה שקדמה לה. יש לציין שהמספרים האלו לא כוללים את מנצ’סטר רבתי, בגלל ספירה בעייתית של המשטרה המקומית, כך שהמספרים גדולים אף יותר. באותה שנה (2018/19), החלק הארי של פשעי הסכינאות נעשה במטרה לפגוע במישהו, ומה שנראה כמו עניינים יותר חומריים – קרי, איום למטרות שוד – הגיע רק למקום השני. עוד נתון, שמהווה דאגה להורים רבים, הוא שלמרות שרוב הנפגעים הם בגירים, מספר הקטינים המעורבים בפשעים מסוג זה הולך וגדל.

מקום של “כבוד” שמור ללונדון, בה הפשיעה גבוהה משמעותית מבשאר המדינה. בשנת 2018/19, שיעור פשעי הסכינאות בה היה 169 לכל 100,000 תושבים. זאת, בזמן שבשאר האזורים באנגליה ובוויילס, אף אזור לא עבר את השיעור של 100 פשעי סכינאות ל-100,000 איש. ניתן לטעון, כמובן, שלונדון היא המטרופולין היחידי שנספר בסטטיסטיקה הזו – בזמן ששאר האזורים כוללים הן אזורים אורבניים והן אזורים כפריים – הנתון הזה בעייתי, שכן באזורים אורבניים מראש מתרחשים יותר פשעי סכינאות. עם זאת, גם כשמבודדים אזורים אורבניים, לונדון מובילה בפער.

נתון עוד יותר מטריד הוא שבשנת 2017/18, פשעי סכינאות היוו בסך הכל שישה אחוזים מסך הפשעים האלימים שתועדו באנגליה ובוויילס. 79% מהפשעים האלימים באותה שנה כלל לא כללו כלי נשק כלשהו. זה אומר שסך הפשעים האלימים הוא עצום ומפחיד. כשמקרי הרצח שבוצעו על-ידי סכין לבדם נמצאים בעלייה, קשה להאשים שרבים חוששים לחיי ילדיהם.

למה זה קורה?

ובכן, מאוד תלוי את מי שואלים. ישנם מספר הסברים לנושא הזה.

בעיות תקציב

מאז 2010, כשהשמרנים חזרו לשלטון, מספר השוטרים באזורים הנ”ל צנח באופן דרסטי. ב-2010 מספר השוטרים באנגליה ובוויילס עמד על יותר מ-140,000. ב-2017, היו קצת יותר מ-120,000 – ירידה של יותר מעשרה אחוזים. ב-2018 נרשמה עלייה קלה מאוד במספר השוטרים. ההפרשים דומים מאוד כאשר מסתכלים על שוטרי השטח למיניהם, אבל אז המספר שלהם מגיע לפחות מ-105,000. על כך, ניתן להוסיף קיצוצים במשאבי המשטרה באופן כללי מאז 2010.

בממשלה – קרי ראשת הממשלה ת’רזה מיי (שגם כיהנה תחת דייוויד קמרון כשרת הפנים, האמונה גם על המשטרה) ושרי הפנים השונים – טוענים שלא ניתן להפיל הכל על הקיצוץ במשאבי המשטרה. למרות שיש בכך הרבה מן הפוליטיקה – הרי הממשלה השמרנית היא זו שהביאה לקיצוץ במספר השוטרים, שעלה באופן כמעט עקבי מאז שנת 2000 – יש בה מן האמת. עם זאת, טוענים גורמי מקצוע שונים שלבעיית המשאבים של המשטרה בהחלט יש תפקיד בעלייה בפשיעה האלימה, ובכך שהמשטרה מתקשה יותר לפתור את הפשעים האלימים הללו.

יש לציין שבשנה שעברה הממשלה הגדילה את תקציב המשטרה בקרוב למיליארד ליש”ט. עם זאת, רבים טוענים שהתוספת הזו לבדה אינה מספיקה. ואכן, לא רק שתוספות התקציב האלו בקושי הספיקו כדי להשאיר למשטרה משאבים זהים בהתחשב באינפלציה, מדובר בתוספת קטנה מאוד בהתחשב בקיצוצים שהמשטרה עברה מאז 2010.

סאג'יד ג'אוויד - סכינאות
יש לו אחריות? שר הפנים סאג’יד ג’אוויד (צילום: Chatham House)

זו המתודה, טמבל

אחרים טוענים, שהבעיה היא בכלל לא במשאבי המשטרה, אלא בדרך בה היא פועלת. הכוונה היא לשיטת “עצור וחפש” (stop and search). כפי שאפשר להבין, הכוונה היא הסמכות של שוטרים לעכב אנשים שנראים להם חשודים, במטרה לבדוק שאין להם שום כלי נשק או משהו לא חוקי. בוריס ג’ונסון אוהב להתגאות שכשהוא היה ראש עיריית לונדון, השימוש בשיטה הזו עלה בלונדון, ובהתאם מספר הפשעים האלימים פחת. לדבריו, בגלל שכעת לא פועלים כך בלונדון, הפשיעה עלתה. בפועל, מאז 2008/9, כשג’ונסון נכנס לתפקידו כראש העיר, סך החיפושים תחת חוקי “עצור וחפש” ירד באופן משמעותי. לא רק בלונדון, אלא ברחבי כל ויילס ואנגליה. מה שכן קרה, זה שעלתה הסבירות שחיפוש מסוג זה יוביל למעצר החשוד/ה. בכל מקרה, עכשיו טוענים שצריך לאפשר את הפרקטיקה יותר.

הבעיה בפרקטיקה הזו היא שהיא מאוד שנויה במחלוקת. הטענה המרכזית היא שמדובר בפרקטיקה גזענית. יש לציין שאכן שחורים נעצרים לצורך “עצור וחפש” הרבה יותר מאשר חבריהם מרקעים אתניים אחרים. בהתחשב בעובדה שבאמצעות הפרקטיקה הזו ניתן לעכב אדם לעד ארבעים דקות, רבים בהחלט לא מרוצים מהאופן בו המשטרה משתמש בה.

רקע

הרבה מסתכלים, כמובן, על הרקע ממנו מגיעים האנשים שלוקחים חלק בפשעי סכינאות. יש כאלו שיטענו שלמשטרה יש סיבה טובה לעשות פרופיילינג לאנשים מרקע שאינו לבן: שליש מההרשעות בפשעי סכינאות ב-2017 (כרגיל, באנגליה ובוויילס) בוצע על-ידי אנשים ממיעוטים אתניים שונים. בלונדון, המספר הגיע אף לשני שליש. בפועל, מחקרים מצאו שאם בוחנים מרכיבים סוציו-אקונומיים, לרקע האתני אין הרבה לעשות עם כל הנושא הזה. מה שבאמת משנה הוא המצב הכלכלי. הדבר לא נוגע רק לצרכי קיום – כאמור, מרבית פשעי הסכינאות לא נעשים במטרה לשדוד – אלא גם, לדוגמה, בחוסר הנגישות לשירותים הולמים של בריאות הנפש.

בממשלה מכירים בכך. ת’רזה מיי הסבירה במספר דיונים בפרלמנט, שכדי לתקוף את נושא הפשיעה, שיטור לבדו אינו יספיק. לדבריה, יש צורך להתמודד עם בעיית הפשיעה עוד לפני שאנשים בכלל מגיעים לפשוע. כלומר, לטפל בגורמים שמביאים אנשים, רבים מהם צעירים, לפשיעה. עכשיו, זה כבר יהיה בידיים של היורש שלה ליישם את התובנה הזו.

בשאר הממלכה

יש שיגידו, ובצדק, שהתייחסתי אך ורק לאנגליה ולוויילס. הדבר נובע מכך שאלו האומות שבמרכז הדיון, ושרוב הנתונים זמינים רק לגביהן. בכל מקרה, הנה מספר נתונים על סקוטלנד וצפון אירלנד. בסקוטלנד, ובכן, המצב טוב מאוד. ב-2005 הוקמה בסקוטלנד היחידה להפחתת האלימות (VRU). הצלחת היחידה הייתה גדולה, ומ-2004/5 ועד 2016/17 מספר מקרי הרצח בסקוטלנד ירד ביותר מ-50%. היחידה השתמשה בסדרה ארוכה של שיטות, שכמו שמיי אמרה, כללה לא רק שיטור אלא גם מתן הזדמנויות ועוד.

נגד סכינאות
שם הנושא הותקל בהצלחה. כרזת בחירות מבחירות 2011 לפרלמנט הסקוטי (צילום: Scottish Labour)

צפון אירלנד היא כבר סיפור אחר. ראשית, יש שם מעשי אלימות על רקע לאומני. אמנם מאז 1998 יש את הסכם יום שישי הטוב שסיים את תקופת “הצרות”, אבל עדיין יש קבוצות לאומניות שמבצעות פעולות טרור. רק באפריל האחרון נרצחה עיתונאית על-ידי קבוצה לאומנית. שנית, כבר שנתיים וחצי שאין לצפון אירלנד ממשלה מקומית מתפקדת, מה שמקשה על טיפול בנושאים שכאלה. שלא במפתיע, גם בצפון אירלנד הפשיעה האלימה נמצאת בעלייה בתקופה האחרונה.

לסיכום

כמובן, צריך לציין, לא הכל שחור. בריטניה עדיין לא הגיעה לרמות של מדינת עולם שלישי. נכון, יש לה הרבה על מה לעבוד, אבל כנראה שרוב הבריטים יכולים לסמוך על כך שהילדים שלהם יחזרו מבית הספר בחתיכה אחת. סטטיסטיקה, כמובן, לא מסייעת למי שנפגע. אבל, כן רצוי לזכור שעדיין לא מדובר באזור מלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.