מעבר לברקזיט: נושא שמעסיק את הפוליטיקה הבריטית כבר שלוש שנים הוא מאסרה של האזרחית הבריטית נזנין זגארי-רטקליף (בתמונה לצד בעלה) בכלא האיראני. הדבר חזר ביתר שאת לכותרות בשבוע שעבר, כשהיא פתחה בשביתת רעב. לשביתה זו הצטרף בעלה, ריצ’רד רטקליף, ששובת מול השגרירות האיראנית בלונדון. טענה רווחת היא שהאיראנים מקווים באופן זה ללחוץ על בריטניה להחזיר לה חוב של מאות מיליונים, אותו היא מתחמקת מלהחזיר כבר יותר מארבעים שנה. וגם: איך בוריס ג’ונסון קשור לכל זה? | צילום: MrZeroPage, ויקיפדיה

נושא בן שלוש שנים חזר בשבוע שעבר לתודעה הפוליטית של בריטניה: מאסרה של נזנין זגארי-רטקליף באיראן. הדבר נובע משני דברים: ראשית, בשבוע שעבר זגארי-רטקליף פתחה בשביתת רעב במחאה על מאסרה, אליה הצטרף במקביל בעלה ריצ’רד רטקליף. שנית, כי הסיפור שלה משמש ככלי לניגוח נגד בוריס ג’ונסון. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

בקצרה

נזנין זגארי-רטקליף מחזיקה באזרחות כפולה: בריטית ואיראנית. ב-2016 היא הגיעה לאיראן יחד עם בתה גבריאלה, במטרה לבקר את משפחתה. כשהגיעה לשדה התעופה בטהרן כדי לחזור לבריטניה, היא נעצרה. יותר מאוחר, היא הורשעה על-ידי בית המשפט ונגזרו עליה חמש שנות מאסר. סעיפי האישום נוגעים לריגול ולפגיעה בביטחון הלאומי. שנה לאחר המעצר, בית המשפט העליון של איראן אישר את ההרשעה. ההסברים שלה שהיא הגיעה לאיראן לחופשה לא הועילו. היא נמצאת במאסר עד לרגע זה. גבריאלה, בתה של זגארי-רטקליף, עודנה באיראן, וחיה אצל הסבים שלה.

כפי שהיה אפשר לתאר, נזנין וריצ’רד לא ויתרו בלי מאבק. עוד לפני שזגארי-רטקליף הורשעה, ריצ’רד כתב לדייוויד קמרון – שאז בדיוק כילה את ימיו האחרונים כראש הממשלה – בבקשה שיתערב למען שחרורה. בנובמבר 2016, זגארי-רטקליף פתחה בשביתת הרעב הראשונה שלה. ריצ’רד המשיך בניסיונות הלחץ שלו על גורמים בממשלה הבריטית, כדי שזו תתערב למען שחרור אשתו. אבל יכול להיות שעל התבטאות אחת של הממשלה בנושא הוא היה שמח לוותר.

בנובמבר 2017, שר החוץ דאז בוריס ג’ונסון הגיע להעיד בפני ועדה פרלמנטרית. הוא אמר לוועדה: “כשאנו מסתכלים במה שהיא עשתה, היא פשוט לימדה אנשים עיתונות”. טעות רצינית. כזכור, זגארי-רטקליף טענה בפני השלטונות האיראניים שהיא בחופשה. ארבעה ימים לאחר העדות של ג’ונסון, זגארי-רטקליף הובאה לבית המשפט לשימוע בעניין הפצת תעמולה נגד המשטר. במשפט, נעשה שימוש בעדותו של ג’ונסון כדי להגיד שהיא “ביקרה במדינה בשביל כל דבר למעט חופשה”.

שינוי בגישת הממשלה הבריטית לנושא התרחש כשג’רמי האנט נכנס לתפקיד שר החוץ במקומו של ג’ונסון. אמנם ג’ונסון גישש בכיוון בעת ביקור בטהרן, אבל האנט היה זה שהעלה את דרגת החשיבות הדיפלומטית שנתן משרד החוץ לנושא. בחודש שעבר, גם הוצאה אזהרת מסע לאיראן. במקביל, זגארי-רטקליף פתחה בעוד שתי שביתות רעב. אחת בינואר האחרון, ועוד אחת שהחלה לפני עשרה ימים. במקביל לה, בעלה ריצ’רד שובת רעב מול השגרירות האיראנית בלונדון.

ההשפעה של ג’ונסון

האמירה האומללה של ג’ונסון הביאה לזעם רב. ג’רמי קורבין טען שיש לפטר את ג’ונסון על כך ששם את חייהם של אזרחים בריטים בסכנה. טוליפ סידיק, חברת הפרלמנט מטעם המחוז של זגארי-רטקליף, דרשה שג’ונסון יחזור בו מההצהרה. בסופו של דבר, ג’ונסון הביע צער וחרטה על “המצוקה והייסורים” שדבריו גרמו לזגארי-רטקליף ולמשפחתה. אבל, הנזק כבר נעשה. כעת, במהלך המרוץ לראשות המפלגה השמרנית, הנושא הזה עולה נגד ג’ונסון. הטענה היא שאם חוסר הרגישות של ג’ונסון לאמת גורמת כזה נזק, לא בטוח שהוא מתאים לראשות הממשלה. ג’ונסון מנסה לטעון שדבריו לא באמת שינו הרבה, ושהאחריות למצב היא כולה על משטר האייתוללות. ריצ’רד רטקליף לא מקבל את הטענה הזו, וטוען שגם ג’ונסון נושא באחריות מסוימת.

האם ג’ונסון צודק? קשה לדעת. לפי אילן זלאיט, אנליסט מזרח תיכון, לא בטוח שאפשר לדבר על משפט צדק בהקשר של זגארי-רטקליף, אבל “זו לא דיקטטורה בה השלטון מכתיב קו אחד. יש מחנות פוליטיים שונים – בעיקר הרפורמיסטים/מתונים והשמרנים. הם נבדלים בין היתר בקו מתון או תקיף ביחסי החוץ. שני המחנות נמצאים כל הזמן במאבקי כוח על מוסדות השלטון. לכן, כל מקרה של תקרית דיפלומטית הוא בסופו של דבר תוצאה של מאבקי כוח פנימיים, ויכול להיות שגם המשפט יושפע מהם”. כשנשאל על האפשרות שההרשעה של נזנין זגארי-רטקליף סומנה מראש, הוא לא נכנס לפרטי המקרה הספציפי, אבל אומר שגם אם המטרה אכן סומנה מראש, בהחלט ייתכן שהאמירה של ג’ונסון סייעה בהרשעה. איך שלא יהיה, צריך לזכור שבכל מקרה בחלק מהסעיפים היא הורשעה עוד בטרם ג’ונסון פתח את הפה.

בוריס ג'ונסון - נזנין זגארי-רטקליף
יש לו אחריות? בוריס ג’ונסון בעת ביקור בטהרן, 2017 (צילום: מוחמד חסנזאדה)

למה בעצם?

נזנין זגארי-רטקליף, כמובן, היא לא האזרחית הזרה היחידה שנאסרה על-ידי איראן. נכון ל-2014, 2.9% מהאסירים שאכלסו את בתי הסוהר באיראן היו זרים. “קורה מדי פעם שהאיראנים עוצרים אזרחים זרים (או יהודים איראנים)”, אומר זלאיט. “הם משמשים כמנוף לחץ על מדינות מערביות – לצורך חילופי אסירים, עניינים כספיים וכו’. כמובן, לא מן הנמנע שחלק מהאסירים באמת היו סוכנים”.

אפשר לשאול, כמובן, מה האיראנים עשויים לרצות. על הנייר, הם לא העלו דרישת כופר. מטעם משרד החוץ האיראני אמרו ש”אלו שנשפטו על ריגול, צריכים לרצות את עונשם”. בפועל, יכול להיות שיש משהו שמאוד מעניין את האיראנים. לבריטניה יש חוב של כ-400 מיליון ליש”ט לאיראן, עוד מהימים שקדמו למהפכה האסלאמית. לפי דיווחים מסוימים, ולפי טענות של ריצ’רד רטקליף, החזקתה של זגארי-רטקליף היא כלי להשבת החוב. בחלונות הדיפלומטיים של שני הצדדים מכחישים את הרעיון. הבריטים ניסו להתחמק שנים מהחוב בטענה שלא חוקי להחזיר את הכסף במסגרת הסנקציות. כשהיה שר החוץ, בוריס ג’ונסון ניסה לפעול להשבת החוב, אך נתקל בהתנגדות במשרד ההגנה.

וגם, צריך לזכור, היחסים בין איראן לבין בריטניה הם לא הדבר הכי אידילי שיש, ויש הרבה דואליות. מצד אחד, הרטוריקה של הפוליטיקאים הבריטים כלפי איראן לא שונה בהרבה מזו של ישראל או ארצות הברית. לאחר התקרית במפרץ עומאן, משרד החוץ הפנה אצבע מאשימה לכיוון האיראנים. מצד שני, בתגובה למצגת הקלסרים של בנימין נתניהו על הסכם הגרעין, בוריס ג’ונסון הגן על ההסכם, וג’רמי האנט בהמשך אמר שהוא חלוק על טראמפ בנושא ההסכם.

גם מצד איראן העסק לא פשוט. “הייתי אומר שהמשטר האיראני רואה את בריטניה איפשהו בין ארצות הברית, ‘השטן הגדול’, לסתם עוד מדינה מערבית לא מזיקה שאפשר לקיים איתה יחסים ועסקים”, אומר אילן זלאיט. “זה מעניין, כי היסטורית הבריטים פגעו באיראן יותר מהאמריקאים, אבל כנראה שהם מבינים שהיום בריטניה היא כבר לא מעצמה חשובה. כשהוטלו הסנקציות על הנפט, השגרירות הבריטית גורשה בכביכול-הסתערות של אזרחים. היא נפתחה מחדש ממש אחרי הסכם הגרעין ב-2015”.

שגרירות איראן בלונדון - נזנין זגארי-רטקליף
יחסים סבוכים עם שורשים ארוכים. שגרירות איראן בלונדון (צילום: Shaunnol, ויקיפדיה)

מה קורה עכשיו?

כאמור, עכשיו יש שביתת רעב הן של נזנין זגארי-רטקליף והן של ריצ’רד רטקליף. רטקליף שובת מול השגרירות האיראנית. השגריר האיראני טען שהדבר הופך את העבודה בשגרירות לבלתי אפשרית, ושהיא מפעילה לחץ רב על עובדי השגרירות. רטקליף זוכה להרבה מאוד חיזוקים מבכירים במערכת הפוליטית, וההאשטאג #FreeNazanin מאוד פופולרי בטוויטר. כמו כן, לדוגמה, ג’רמי קורבין הגיע היום לבקר את רטקליף במקום מושבו מול השגרירות.

It was a pleasure and an honour to meet Richard Ratcliffe outside the Iranian embassy. I was moved by his strength,…

Posted by Jeremy Corbyn on Tuesday, June 25, 2019

במקביל, כפי שכבר הוזכר קודם, בוריס ג’ונסון מנסה להדוף האשמות לגבי אחריותו למצב. לדבריו, האחריות על המצב היא כולה של המשטר האיראני, והעברת האחריות אליו רק משרתת את המשטר. רבים לא משתכנעים, כולל ריצ’רד רטקליף עצמו. ועבור רבים, הדבר מהווה הוכחה לכך שהאמירות חסרות הרסן של ג’ונסון לא רק פוגעניות, אלא גם גורמות נזק של ממש עבור אנשים אמיתיים.

בינתיים, כדאי לזכור, נזנין זגארי-רטקליף יושבת בכלא האיראני, רחוקה מבעלה, ורואה את הבת שלה פעם בשבוע. וזה כנראה מה שהכי חשוב בסיפור הזה.

הטוויטר של אילן זלאיט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *