דונלד טראמפ עוד לא הגיע לביקור בבריטניה, וכבר הממלכה כמרקחה. טראמפ עשה את מה שנראה כמו קידום חסר בושה לבוריס ג’ונסון במרוץ למפלגה השמרנית. כמו כן, הוא גם קרא להכניס את נייג’ל פרג’ לצוות המו”מ על הברקזיט. האמירות של טראמפ הן לא מופת של דיפלומטיה, אבל נשאלת השאלה האם התקשורת הבריטית והפוליטיקאים הפנו את הזרקור לאמירה הנכונה | צילום: הבית הלבן
תאהבו את דונלד טראמפ או תשנאו אותו, לדבר אחד בו אי אפשר להתכחש: הוא יודע לעצבן. מחר יחל הביקור המדיני שלו בבריטניה, שכולל את כל הכיבודים של פגישות עם משפחת המלוכה וכדומה. אבל כבר במהלך הסופ”ש הנוכחי (סופ”ש בעיניים בריטיות, כמובן), עוד לפני שהגיע, הוא כבר מעורר סערה. היה אפשר לצפות שבכל הנוגע אליו, יתמקדו דווקא במתנגדים לבואו של טראמפ, כמו ראש עיריית לונדון סאדיק קאן שקרא לא לפרוש בפני טראמפ שטיח אדום. אולי בחברי פרלמנט שמתכוונים לקחת חלק בהפגנות נגדו. בפועל, טראמפ מצליח, שוב, להשיג את תשומת הלב לעצמו.
החבר בוריס
ההתבטאות הראשונה של טראמפ שמשכה תשומת לב רבה בפוליטיקה הבריטית הייתה האמירה שלו שלדעתו בוריס ג’ונסון, המועמד המוביל לרשת את ת’רזה מיי כראש המפלגה השמרנית וכראש הממשלה, הוא “מצוין” ו”מוכשר”. את הדברים האלו, טראמפ אמר בריאיון לכלי התקשורת הבריטי “הסאן” שהתפרסם בשישי. הוא גם הוסיף שהוא וג’ונסון הם “חברים”. ספק אם ב-2015 היה אומר דבר כזה. אז, טראמפ טען שישנם אזורים בלונדון שמסוכן להיכנס אליהם, בשל הקהילות המוסלמיות שחיות שם. ג’ונסון, אז ראש עיריית לונדון, טען שטראמפ הפגין “בורות מדהימה” שהופכת אותו ל”לא מתאים לתפקיד נשיא ארצות הברית”. יותר מזה, הוא אמר שהוא היה מזמין את טראמפ לראות את לונדון, אך לא מעוניין לסכן את תושבי העיר בפגישה עם דונלד טראמפ.
בפוליטיקה הבריטית התרעמו מיד. ג’רמי קורבין טען שמדובר ב”מאמץ להחליט מי יהיה ראש הממשלה הבא של בריטניה”. לדבריו, מדובר ב”התערבות לא מקובלת בדמוקרטיה שלנו”. שר החוץ לשעבר, מלקולם ריפקינד השמרן, טען שטראמפ הוא “נרקיסיסט ואגוצנטרי”. גם וינס קייבל גינה את התבטאותו של טראמפ בנושא.
החבר נייג’ל
בריאיון שפורסם היום בכלי התקשורת הבריטי “הסאנדיי טיימס”, טראמפ התייחס למו”מ על הברקזיט. הוא טען שאם בריטניה לא מצליחה להשיג את מבוקשה במשא ומתן, עליה פשוט לצאת מהאיחוד ללא הסכם. כמו כן, הוא הציע להכניס את נייג’ל פרג’, שגם לו הוא חלק מחמאות, לצוות המו”מ. לטעמו, העובדה שהממשלה לא מערבת את פרג’ במשא ומתן היא טעות. בין טראמפ ופרג’ אכן ישנם יחסי ידידות, ופרג’ אף לקח חלק קטן בקמפיין הבחירות של טראמפ לנשיאות.
אמנם אמירות אלו של טראמפ זכו לפחות גינויים, כי הן בכל זאת הביעו יותר הבעת עמדה מאשר התערבות בבחירות, אבל עדיין זוכה להדהודים רבים. כלי תקשורת רבים מתייחסים לכך כאמירה לא דיפלומטית במיוחד, ממסגרים אותה יחד עם האמירה על בוריס ג’ונסון ומזכירים שכל האמירות האלו נאמרות רגע לפני הביקור המדיני של טראמפ.
אחריות
ניתן להעלות את השאלה האם אכן טראמפ מתערב בדמוקרטיה של מדינה אחרת. כלומר, אין ספק שלפחות האמירה בעניין בוריס ג’ונסון היא בעייתית משהו. עם זאת, כשמקשיבים להקלטה, אפשר לשמוע שני דברים מהותיים. ראשית, לפחות בהקלטה הערוכה באתר “הסאן” ובטקסט הנלווה, לא נראה שטראמפ קורא להצביע לג’ונסון. הוא מחלק לו מחמאות, אבל מצד שני הוא גם אומר שמוקדם מדי לדעת מי יהיה ראש הממשלה. שנית, טראמפ לא פשוט התחיל לחלק מחמאות לג’ונסון, אלא נשאל במפורש: “האם אתה מצפה לעבוד עם ראש הממשלה ג’ונסון?”. טראמפ השיב שהוא מחבב את ג’ונסון. הוא חילק גם מחמאות לאחרים עליהם נשאל, כמו ג’רמי האנט, שרץ גם הוא לראשות המפלגה.
עכשיו, כמובן, לו טראמפ היה מבין את הקודים הדיפלומטיים הרלוונטיים, הוא כנראה היה אומר שהוא לא מתכוון להשיב על השאלה הזו כדי לא להתערב. אין ספק שטראמפ לא בחר את תשובתו כהלכה. מצד שני, ניתן לשאול, למה מלכתחילה כתב בריטי החליט לשאול את טראמפ על הנושא באופן הזה. לא ידוע מה טראמפ היה עונה לו היה נשאל באופן כללי על המרוץ למנהיגות המפלגה, ולא ברור למה כתב בריטי פותח פתח להתערבות חיצונית בפוליטיקה הבריטית.
לגבי הנושא השני, אכן מדובר בהתעסקות בעניינים של מדינה אחרת. עם זאת, קשה לומר שביקורת על התנהלותן של מדינות אחרות היא לא משהו שגרתי. טוני בלייר ביקר את ההתנהלות של ביל קלינטון בקוסובו. ברק אובמה ביקר את התפקוד הצבאי של בריטניה בלוב ב-2011. ג’ון ברקו ביקר את מה שזכה לכינוי “The Muslim Ban” של טראמפ. סאדיק קאן אמר יותר מפעם אחת, שמאחר ובריטניה וארצות הברית הן כמו החברות הכי טובות, מותר להגיד לחברה הכי טובה שהיא טועה. אז האם לטראמפ אסור להגיד שלדעתו הממשלה לא הצליחה במיוחד עם הברקזיט? זה אמנם לא הכי דיפלומטי לעשות, אבל נשאלת השאלה אם באמת יש כאן הפרה של כללי המשחק. יכול להיות שבגלל הקריאה לקדם אדם ספציפי הוא כבר הלך יותר מדי רחוק, אבל יש פה שאלה לדיון. כמו כן, גם פה טראמפ נשאל ספציפית לגבי ההתנהלות ולגבי מעורבותו של פרג’ במשא ומתן.
ולמען הסר ספק: איני מחובביו של טראמפ, בלשון המעטה, ולדעתי רובה של הביקורת עליו מוצדקת. אני גם לא חושב שתקשורת המיינסטרים היא יצרנית פייק ניוז כמו שרבים בימין הפופוליסטי מנסים לצייר אותה. מן הסתם, גם הגיוני לחלוטין שהפוליטיקאים זעמו שטראמפ לא עצר את הכתב ששאל אותו על ג’ונסון, אלא זרם איתו. ועם זאת, במקרה הזה, קשה להגיד שכלי התקשורת הבריטים גילו אחריות של ממש. יש כאלו שיטענו שזו שאלה עיתונאית סטנדרטית, ושהאשמה היא על טראמפ שלא ענה עליה באופן דיפלומטי. עמדה לגיטימית לחלוטין. אבל, לכל הפחות, היה ניתן לצפות מהדיווחים שיגידו שטראמפ ענה ישירות לשאלה עליה נשאל, ולא פשוט החליט לקדם את ג’ונסון על דעת עצמו.
ועוד נקודה מעניינת
מה שקיבל סיקור הרבה פחות נרחב, שעלה גם הוא בריאיון ל”סאן”, הוא הטענה של טראמפ שאחד המתמודדים לראשות המפלגה השמרנית פנה אליו כדי שזה יתמוך בו בפומבי. טראמפ סירב לומר מי זה היה. כלומר, אם טראמפ התבטא באופן לא דיפלומטי כי משכו אותו בלשון או כי פשוט לא אכפת לו (כנראה השני), נראה שיש מישהו במפלגה השמרנית שממש בסדר עם התערבות חיצונית בהליך בחירת ראש/ת הממשלה הבא/ה. נכון לכתיבת שורות אלו, יש כבר 13 מתמודדים לראשות המפלגה השמרנית. לא אתפלא אם עד סגירת ההרשמה, יהיו יותר מתמודדים מאשר חברי מפלגה. אחד מהם מספיק רוצה בניצחון כדי לשבור את הכלים הדיפלומטיים המקובלים. הרעיון שאותו אדם עשוי לסיים כראש הממשלה מבלי שלחברי המפלגה יש מושג על כך, לטעמי, צריך להטריד את הבריטים הרבה יותר מזה שקל לטמון לטראמפ פח.