כשהתוצאות באי הבריטי לגבי הבחירות לפרלמנט האירופי ידועות, אפשר לנסות ולהבין מה קרה. בקצרה, לא קרה משהו שלא ציפינו לו: המפלגות הגדולות שניסו לייצג את המחנה הסופט-ברקזיטרי קיבלו מכה קשה מהציבור, בזמן שהמחנה ההארד-ברקזיטרי והמחנה הרימיינרי זכו לעלייה מרשימה. גם המפלגות שהיה צפוי שלא ייכנסו אכן לא נכנסו. עכשיו קורבין צפוי להתמודד מול לחץ גובר מהמחנה הרימיינרי במפלגתו, בזמן שההארד-ברקזיטרים במפלגה השמרנית ינסו להפוך את הבחירות לקרש קפיצה להנהגה המפלגה | מפת התוצאות מוויקיפדיה
תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי באי הבריטי כבר כאן (עדיין אין תוצאות מצפון אירלנד, אך בכל מקרה המערכת המפלגתית שם שונה לחלוטין וספק אם יהיה משהו דרמטי). אמנם בכל הקשור לפלח הקולות שכל מפלגה קיבלה, נראה שהנתונים מבוססים בעיקר על ויילס ואנגליה, בלי סקוטלנד, אך הם עדיין מהווים אינדיקציה מספיק טובה כדי לנתח אותם.
יש לציין, לפני הכל, שהבחירות האלו אמנם יכולות להוות אינדיקציה לגבי הבחירות הכלליות, אבל זה כל מה שהן: אינדיקציה. פחות מארבעים אחוזים מהבריטים הגיעו להצביע, שיטת הבחירות לפרלמנט האירופי שונה מזו של בית הנבחרים, ורוב הבריטים רואים בבחירות האלו ובבחירות המקומיות בחירות לא מאוד חשובות, ומשתמשים בהן להצבעות מחאה. לכן, כן אפשר להבין בגדול לאן הרוח נושבת, אבל מצד שני לא צריך להסתכל על זה כעל תחזית לבחירות הכלליות.
אז נתחיל מאחוז ההצבעה: בפוסט התחזיות לבחירות הנ”ל, אמרתי שצריך לשים לב אם יש ירידה חדה באחוז ההצבעה שתצביע על החרמת הבחירות שלא היו אמורות להתקיים, או לחלופין עלייה חדה שתצביע על רצון עז למחאה. בפועל, הייתה עלייה קלה, שאפשר לספור כחלק מטרנד של עלייה בשיעור ההצבעה במערכות הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי. כלומר, קשה להגיד שהברקזיט השפיע באופן נראה לעין על הגעתם של המצביעים הבריטים לכאן או לכאן.
מחנות
סופט-ברקזיט
המחנה הזה, התומך ביציאה עם הסכם שבאופן ודאי יקשור את בריטניה לאיחוד באופן כלשהו, יוצג על-ידי שתי המפלגות הגדולות, השמרנים והלייבור. שתי המפלגות האלו חטפו קשה, כשהשמרנים איבדו למעלה מ-80% מחברי הפרלמנט שהשיגו ב-2014, והלייבור איבדו כמעט 50%. השמרנים, כמובן, הם אלו שחטפו את ההשפלה הגדולה, כשהם מגיעים למקום החמישי, אחרי המפלגה הירוקה, עם ארבעה חברים בלבד ופחות מעשרה אחוזים מהקולות. הלייבור גם חטפה מכה בדמות כך שאזורי בחירה רבים בהם המפלגה הגיעה ראשונה ב-2014 דחקו אותה למקום השני במקרה הטוב. בסך הכל, לפי הספירה כרגע, למחנה יש בסך הכל 23.2% מקולות הבוחרים ועשרים אחוזים מהמושבים הפנויים באי הבריטי (כי בצפון אירלנד בכל מקרה אין למפלגות האלו למה לצפות).
הירידה של שתי המפלגות האלו היא ככל הנראה גם חלק מטרנד רחב יותר באירופה, במסגרתו המפלגות מהגוש הסוציאל-דמוקרטי ומגוש המרכז-ימין השמרני ירדו באופן משמעותי, לטובת הגוש הירוק והגוש הליברלי. נראה שהשמאל עובר להצביע יותר על סוגיות סביבתיות מאשר על סוגיות כלכליות, ושבמרכז-ימין נהיים יותר ליברלים. כלומר, יכול להיות מאוד שגם אם ב-2016 משאל העם היה נגמר בהחלטה להישאר באיחוד, עדיין שתי המפלגות האלו היו חוות ירידה כלשהי.
עם זאת, אי אפשר להתחמק מהאמת המרה, והיא שהברקזיט הוא הגורם המרכזי לירידתן. העובדה שמיי כפתה על הבריטים את הבחירות האלו, שלא היו אמורות להתקיים, והסכם הברקזיט הכושל שלה, הביאו מצביעים רבים לברוח ולחפש מפלגות שייתנו פתרון ברור יותר לסוגיה הזו. ההתעקשות של קורבין שלא להתחייב למשאל עם שני, הביאה רימיינרים רבים לברוח למפלגות שכן מחויבות לפתרון הזה.
ת’רזה מיי עכשיו יכולה לקבל קצת מרגוע, כי היא כבר התפטרה וספק אם מישהו באמת יתעקש שההתפטרות שלה תיכנס לתוקף יותר מוקדם. אם היא לא הייתה מתפטרת בשישי, היא כנראה הייתה צריכה להתפטר היום. עם זאת, זה מגדיל את הסיכויים שהמפלגה תבחר לה יורש/ת הארד-ברקזיטרי/ת, כיוון שדיי ברור לאן הקולות של המפלגה בורחים. על ג’רמי קורבין צפוי לגבור הלחץ הפנים-מפלגתי להתחייב למשאל עם שני, למרות שקורבין לא מעוניין בכך. כבר עכשיו יש טרנד בטוויטר תחת ההאשטג #CorbynOut, הקורא להדחתו של קורבין. הוא ניסה להשאיר את הלייבור מפלגה לברקזיטרים ורימיינרים כאחד, אבל זה לא ממש מצליח לו.
הארד-ברקזיט
בגדול, המחנה הזה רשם עלייה מרשימה, עם 34.9% מקולות הבוחרים למפלגת הברקזיט ול-UKIP יחד (לעומת 27.5% ל-UKIP ב-2014), ו-41.4% מהמושבים של האי הבריטי. עם זאת, UKIP עצמה, שזוהתה בבחירות האלו כימין הזוי וגזעני, נמחקה לחלוטין מהפרלמנט האירופי, בלי חבר/ת פרלמנט בודד/ת לרפואה. גם טומי רובינסון, איש הימין הקיצוני שרץ כעצמאי, לא הצליח להיכנס. זה מראה שהבריטים אמנם נמשכים אחר הפופוליזם של נייג’ל פרג’ ולרבים מהם לא אכפת מההשלכות של הארד-ברקזיט, אבל זה עדיין לא אומר שהם נמשכים אחר אלמנטים אחרים המזוהים עם הימין הקיצוני. בטח לא אם אפילו פרג’ אומר שהם כאלה. הגבולות בין הפופוליזם של פרג’ לבין הימין הקיצוני לא תמיד ברורים, אבל הם קיימים.
באופן כללי, המפלגות האירוסקפטיות רשמו עלייה קלה בפרלמנט האירופי, אבל מפלגת הברקזיט של פרג’ מן הסתם זוכה מן ההפקר הבריטי. הוא הצליח לגרום לבריטים רבים לחוש שהממסד גונב להם את הדמוקרטיה, שהוא מנסה הכל כדי להפוך את ההחלטה שהתקבלה במשאל העם של 2016 ועוד. והרבה בריטים חשים שזה נכון. עכשיו פרג’ כבר נושא את עיניו לפרלמנט הבריטי, איפה שהוא צפוי להכניס לא מעט חברי פרלמנט.
רימיינרים
המפלגות הרימיינריות הן הליברל-דמוקרטית, הירוקה, ה-SNP, פלייד קמרי הוולשית ו-Change UK. בסך הכל, כל המפלגות יחד הצליחו להגיע ל-40.4% מהקולות ו-38.6% מהמושבים הפנויים באי הבריטי. עם זאת, צריך לזכור שה-SNP ופלייד קמרי הן גם מפלגות לאומיות, וסביר להניח שלא כל המצביעים שלהן בהכרח רוצים משאל עם שני. אם נוריד אותן, עדיין נקבל 35.9% מהקולות, יותר ממה שהשיגו ההארד-ברקזיטרים.
המנצחת הגדולה היא, כמובן, המפלגה הליברל-דמוקרטית, שהגיעה למקום השני (אחרי מפלגת הברקזיט) באי הבריטי ולמקום הראשון במחוז לונדון רבתי. גם המפלגה הירוקה הצליחה יפה, כשהיא עוקפת בסיבוב את המפלגה השמרנית. כאמור, מדובר בחלק מטרנד כלל-אירופי שהעלה את הליברלים והירוקים, אבל אין ספק שהעמדה הלא מתפשרת של שתי המפלגות האלו על משאל עם שני הצליחה להביא לקליטת מצביעים רבים מהמפלגות הגדולות.
מי שפחות הצליחה (הרבה פחות) היא מפלגת Change UK, שכמו UKIP כשלה מלהכניס חברי פרלמנט כלשהם. לא נראה שהנזק שהמפלגה גרמה למחנה הרימיינרים הוא משמעותי במיוחד, וגם לא ניתן לדעת איך הקולות שלה היו מתפצלים בין המפלגות האחרות. לכן, לא ניתן להתחייב שפרישת המפלגה מהמרוץ הייתה מביאה לעוד חברי פרלמנט פרו-אירופה. בכל מקרה, בהתחשב בתוצאות האלו זה ממש לא מפליא שהמפלגה מחפשת קרש הצלה אצל הליברל-דמוקרטים.
מסקנות
קודם כל, אני ממליץ לא להתרגש יותר מכך שעל פניו המחנה הרימיינרי קיבל יותר קולות מאשר המחנה של פרג’ (במיוחד בהתחשב בעובדה שלא ידועים פילוחי ההצבעה המלאים). לא חסרים הארד-ברקזיטרים שהצביעו למפלגה השמרנית המפולגת, ולא חסרים רימיינרים שהחליטו להצביע ללייבור למרות הכל. כל מה שאפשר להבין מהתוצאות האלו הן שהתמיכה בברקזיט “רך” הולכת ויורדת בציבור הבריטי, בזמן שהקצוות של הישארות באיחוד האירופי או יציאה ללא הסכם הולכים ומתחזקים. ממש לא בטוח שמשאל עם שני יסתיים כפי שהרימיינרים מקווים. הציבור עצמו מפולג לחלוטין, כפי שמראות התוצאות האלו בהן אף מחנה לא מצליח להשיג רוב ברור. יהיו מי שיגידו שיש רוב למפלגות שתומכות בסוג כלשהו של ברקזיט, אבל כפי שיעיד הפרלמנט הבריטי מאז שמיי פרסמה את ההסכם שלה, הסופט-ברקזיטרים וההארד-ברקזיטרים לא מסוגלים להסכים על סוג השתייה שיוגש בישיבות. בעצם, אפילו הסופט-ברקזיטרים לא מסוגלים להסכים על זה עם עצמם.
לגבי הבחירות הכלליות, כאמור, צריך להיות יותר זהירים. שתי המפלגות הגדולות צפויות לחטוף בגדול גם בבחירות האלו, אבל הרבה פחות. ראשית, כי גם אלו שלא מגיעים להצביע הצבעות מחאה יגיעו לקלפיות, מה שאומר בגדול מספר יפה של מצביעי שמרנים ולייבור. שנית, כי שיטת הבחירות שונה, והרבה מאוד יצביעו אסטרטגית למפלגות הגדולות. כלומר, שתי המפלגות יצנחו מאוד, ספק אם מישהי מהן תוכל בכלל לחלום על רוב בפרלמנט.
הדבר היחידי שלמעשה ניתן להגיד בביטחון הוא שהברקזיט מעצב מחדש את המערכת הפוליטית בבריטניה. הכיוון תלוי, בהרבה מובנים בזהות המנהיג/ה השמרנ/ית הבא/ה.