כבר הרבה זמן שלא היה איזשהו הסכם ברקזיט חדש, אז בבקשה. ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהם הגיע לבריסל כדי לחתום עם האיחוד האירופי על הסכמות חדשות בנושא מסחר ואשרות לצעירים. היה נראה לרגע שההסכם לא יקרה בגלל מחלוקת על שכר לימוד לסטודנטים מאירופה, אבל לעת עתה החליטו לבעוט בפחית במורד הכביש. ברנהם הבטיח שההסכמות יחזקו את הכלכלה הבריטית, אבל בבית הפוליטיקאים הגיבו במנעד שנע בין “זה לא הולך מספיק רחוק” ל”בגידה בברקזיט”. בפועל, ברור לרבים, מדובר בצעד ראשון לעבר מה שברנהם באמת רוצה: לחזור לאיחוד. ואם כבר לחזור כדאי לדבר על מתי אפשר להעלות את האפשרות הזו לדיון | בתמונה: אנדי ברנהם עם נשיא המועצה האירופית אנטוניו קוסטה ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
כשבוריס ג’ונסון העביר כראש ממשלה את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי, הוא לא בחר את ההסכם הטוב ביותר האפשרי. במקום זאת, הוא בחר במשהו שיהיה אפשר להעביר איכשהו בפרלמנט, מתוך הנחה שאחר-כך הוא יוכל לשחק בכיפופי ידיים עם האיחוד ולהשיג תנאים טובים יותר. והוא באמת ניסה ללחוץ בכל מיני נקודות בדיוק בשביל זה. וזה גם הביא לכך שראשי ממשלה, משתי המפלגות, שבאו אחריו נאלצו לחזור לשולחן המשא ומתן כדי לנסות לשפר את התנאים של בריטניה ביחסיה עם האיחוד. בשבוע שעבר הדבר קרה שוב.
קצת רקע
עוד בימי קיר סטארמר במפלגת הלייבור החליטו לשנות גישה ולהפסיק לפחד מדיבורים על הכישלונות של הברקזיט ומהאשמות של מי שקידמו את הרעיון בדשדוש הכלכלי של בריטניה. זה, אגב, לא אומר שהטיעונים האלו מדויקים, אבל חוסר המוכנות להעלות אותם עד לא לפני הרבה זמן לא נבע מרצון לדייק בפרטים, אלא מחשש שזה יתפרש כיציאה נגד המנדט הדמוקרטי שניתן ב-2016 ושיישומו הושג בייסורים. עם ראש הממשלה החדש, אנדי ברנהם, הדבר אפילו יותר בולט, ולא שולל להשתמש במצע הבחירות הכלליות שיתקיימו לכל המאוחר ב-2029 כדי לנסות לסלול את דרכה של בריטניה חזרה לבריסל. הוא גם עורר סערה כשאמר בחודש שעבר שרוסיה ניסתה להתערב במשאל העם, ולאחר מכן היה צורך להסביר שבממשלה לא סבורים שרוסיה הצליחה במזימתה. יצוין שב-2020 הפרלמנט הוציא דוח שהתייחס לכך שבאופן כללי הקרמלין מנסה להשפיע על הדמוקרטיה הבריטית, כך שגם אם בחירת המילים של ברנהם לא הייתה מושלמת, לא אמורה להיות סיבה להתרגשות.

בכל מקרה, כרגע אי-אפשר לחזור לאיחוד, בגלל שמצע הבחירות שעליו רץ סטארמר שלל במפורש את האפשרות הזו, או אפילו חזרה לאיחוד המכסים, השוק המשותף או להסכמי התנועה החופשית. מאחר שברנהם מכהן מתוקף המנדט שסטארמר השיג ללייבור, ומאחר שבבריטניה למצע יש מעמד יותר רציני מזה שיש לו בישראל, עד שיהיו בחירות עם מצע שמבטיח לנסות לחזור לאיחוד, אין על מה לדבר. לכן, בינתיים ברנהם יכול לעשות שני דברים. ראשית, להפוך את הדיון על חזרה ללגיטימי. הוא ממש אמר בפרלמנט שהוא מעוניין בכך. שנית, בינתיים, להשיג לבריטניה תנאים טובים יותר ביחסים עם האיחוד בזמן שהיא מחוצה לו (לא בלי להזכיר בכל הזדמנות שההסכם אליו הגיעו השמרנים היה כושל). לשם כך נועדה הפסגה של בריטניה והאיחוד האירופי שהתקיימה שלשום (ו’), שלמעשה הייתה אמורה להתקיים ביולי אבל נדחתה בגלל ההתפטרות של סטארמר. כלומר, בפרלמנט הנוכחי הוא יקרב את בריטניה לאיחוד ככל שמצע הלייבור מ-2024 מרשה לו, ובמצע הבא השמיים הם הגבול.
חילופי סטודנטים
כאמור, שלשום התקיימה הפסגה, וגם הגיעו בה להסכמות. לפני שנדון בהן, ראוי לדבר על מה שכמעט הרס אותן (לפחות לפי דיווחים): שכר הלימוד לסטודנטים אירופאים באוניברסיטאות בריטיות. נכון להיום, שכר לימוד לתואר ראשון עבור סטודנטים בריטים עומד על קצת פחות מ-10,000 ליש”ט בשנה. זה שכר לימוד גבוה בפני עצמו, ויש לא מעט בריטים ששקועים בחובות בגלל זה (עניין בוער שיטופל בהזדמנות אחרת). עבור סטודנטים שאינם בריטים, שכר הלימוד יכול להגיע ל-38 אלף ליש”ט בשנה (מדובר בטווח רחב, אבל זה בכל מקרה יקר יותר). כשבריטניה הייתה כפופה לכללי האיחוד, סטודנטים מאירופה שילמו שכר לימוד בריטי, אבל זה נגמר ב-31 בדצמבר 2020. האוניברסיטאות היו מעוניינות בהעלאה מדורגת של שכר הלימוד לאירופאים, אבל זה לא קרה, ובהתאם מספר הסטודנטים מהאיחוד ירד במהירות. כעת, כחלק מחימום היחסים בין לונדון לבריסל, באיחוד רצו להשיב את הסדר שכר הלימוד למה שהיה טרם הברקזיט.
אלא שבבריטניה לא להוטים לכך. אמנם האוניברסיטאות העדיפו העלאה מדורגת, אבל עדיין עדיף להן המצב הנוכחי. לפי הערכה אחת, מהלך כזה יכול לעלות לאוניברסיטאות בבריטניה 140 מיליון ליש”ט בשנה. ראוי לזכור שמסיבות שונות האקדמיה הבריטית בצרות פיננסיות, והיא לא להוטה להוסיף עליהן. לזה אפשר להוסיף שמישהו יצטרך לממן את זה, ואלו לא יהיו משלמי המסים באיחוד. וכמובן, כל עוד לברנהם מנדט לחזור לאיחוד, הוא צריך להציב יותר גבולות. מאחר שהורדת שכר הלימוד, בהנחה שהיא הדדית, תסייע אולי בסטודנטים בריטים שרוצים ללמוד באירופה (אין המון כאלה) אבל תפגע בסקטור שלם, שווה לברנהם למות על הגבעה הזו.

בערך. בזמן שלא הושג פתרון בעניין, והוסכם לתת לצדדים עוד חצי שנה לנסות למצוא אחד, מקורות באיחוד האירופי אמרו לכלי תקשורת שברנהם הסכים לרדת ל-12 אלף ליש”ט, שזו בגדול כמעט כל הדרך למטה. בהתאם, זה הספיק כדי לספוג ביקורות מהאופוזיציה. ברנהם טוען ששאר ההסכם לא ייפגע מהמחלוקת הזו, אבל מקורות באיחוד האירופי מספרים שגם מה שהוסכם עליו לא ייכנס לתוקף בלי שהעניין הזה ייפתר, אז בהצלחה לכולם.
מה שכן הושג
כאמור, בריטניה והאיחוד הצליחו להסכים על כמה דברים. ראשית, המכסים והניירת תוסר מתוצרת חקלאית שתיוצא מבריטניה לאיחוד. בתמורה, בריטניה תצטרך להתיישר עם הרגולציות האירופיות בכל הנוגע לחקלאות, כשהיא יכולה להגיב על שינויים שייעשו אבל לא תהיה לה זכות הצבעה. שנית, סחורות שעוברות בין הצדדים לא יהיו נתונות להיטלים ירוקים על סחורות מיובאות, מתוך הנחה ששניהם מטילים רגולציות דומות. שני הסעיפים הנ”ל אמורים להיכנס לתוקף ב-2028. שלישית, תכנית ניידות לצעירים, בה כל צד בהסכם יפתח 100 אלף אשרות לצעירים מתחת לגיל 32 מהצד השני, שיהיו בתוקף לשלוש שנים. הסעיף הזה אמור להיכנס לתוקף עד 2030 לכל המאוחר. לדברי ברנהם, כבר השבוע יוצגו בפני הפרלמנט הצעות החוק הדרושות ליישום ההסכמות, מה שמבחינת ברנהם מהווה ראיה לכך שנושא שכר הלימוד לא יפגע בהסכמות שכן הושגו.
במילים אחרות, ללא ספק צעד בכיוון של תומכי החזרה לאיחוד: פתיחה של שווקים והורדת בירוקרטיה מול האיחוד ויותר אנשים שיוכלו ליהנות מחופש תנועה, ובתמורה ויתור על היכולת של ממשלת בריטניה לקבל החלטות בתחומים מסוימים (ועוד בתנאים גרועים יותר, שכן בתוך האיחוד לבריטניה לפחות הייתה זכות הצבעה). זה גם היה הכיוון המוצהר של ברנהם במסיבת עיתונאים משותפת יחד עם נשיא המועצה האירופית אנטוניו קוסטה ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין שהתקיימה בבריסל. בזמן שהשניים אמנם אמרו כמה דברים על התועלות שיצמחו מההסכם וכמה שהם שמחים שהיחסים מתחממים, היה ברור שברנהם צריך למכור את ההסכם לקהל בבית. בהתאם, הוא התמקד בכמה הכלכלה הבריטית נפגעה מהברקזיט וכמה ההסכם יסייע לה (עוד 0.5% לתמ”ג, לפי הערכות) והדגשה של התרומה לצעירים, שלדבריו נפגעו יותר מכולם מההסכם. וכדי להרגיע, כולם הבטיחו שנושא ההגירה הלא מוסדרת נמצא בדיונים כדי למצוא הסכמות גם שם.
התגובות
בברקזיט כמו בברקזיט, אי-אפשר להישאר אדישים, ורבים הגיבו. שר החוץ אד מיליבנד הסביר את הרציונל מאחורי ההסכם: לדבריו, כשאנשים הצביעו בעד ברקזיט ב-2016, הם הצביעו לשינוי. בפועל, הם קיבלו קדחת, עם הסכם גרוע שהביאו השמרנים, ולשיטתו ההסכם החדש מתחיל לתקן את הנזקים. מי שהיה קצת יותר ביקורתי היה ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, שאמנם שיבח את תכנית האשרות לצעירים, אך טען שזה לא קרוב למספיק בכל הנוגע להתקרבות לאיחוד.

יחד עם זאת, היו גם מתנגדים של ממש. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, שעוד לפני ההסכם הזה ביקרה את כל הרעיון של פתיחת טיב היחסים לדיון נוסף, ביקרה את מתן האשרות לצעירים, בעיקר על רקע העובדה שבבריטניה צעירים רבים לא עובדים או לומדים. הדברים נאמרו על רקע דוח מילברן שהתפרסם מספר ימים לפני כן, ולשיטת בדנוק פתיחת מקומות העבודה הפנויים לתחרות מאירופה רק תחריף את המצב. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ טרח להגיע במיוחד לבריסל (לא בטוח בשביל מה, אבל אם הוא נהנה אני לא אפריע) ואמר שהאיחוד האירופי ניסה להשפיל את בריטניה. במקום אחר הוא טען שלברנהם לא היה בכלל מנדט למשא ומתן הזה, ושהוא מנסה להחזיר את בריטניה לאיחוד בדלת האחורית. אפילו ראשת הממשלה לשעבר, הברונית ת’רזה מיי, הצטרפה לקלחת, כשאמרה שברנהם צריך להימנע מלנסות לחזור לאיחוד, בטענה שהבריטים כבר הצביעו בעד עזיבה.
השאלה שצריכה להישאל
שאלה שהפוליטיקאים שמתנגדים לחזרה לאיחוד בגלל שהייתה הצבעה צריכים לענות על שאלה אחת: ומתי זה יהיה בסדר לפתוח את זה לדיון? נכון, הייתה הצבעה דמוקרטית, ואחרי יותר מדי בעיות ההחלטה יושמה. בדמוקרטיה, אזכיר, “הליכה לקלפי” היא רק חלק מהמשפט המלא, כשההמשך הוא “מדיי פרק זמן”. כפי שלא יהיה שום דבר דמוקרטי בהצבעה לפרלמנט אם הן יוכרזו כבחירות האחרונות, כך המשאל לא יכול להיחשב לדמוקרטי אם אסור בשום שלב לנסות להשיב את הגלגל לאחור (וכן, הייתה בעייתיות דמוקרטית בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור לפני שהברקזיט יושם).
זה לא אומר שצריך לתמוך בחזרה לאיחוד. שבוע לפני ההסכם הושק קמפיין “נשארים בחוץ”, שמראה איך בריטניה רק תפסיד מכך לטובת מדינות מפותחות פחות במזרח אירופה, וזו עמדה לגיטימית לגמרי. גם לגיטימי לא להיות מעוניינים בעוד משאל בגלל שחוששים מההשלכות החברתיות של כך, עמדה בה מחזיקים לא רק מיי אלא גם בוריס ג’ונסון, שהזהיר את ברנהם מפני ההשלכה הזו (וגם שהוא לא ינצח). ברנהם, אגב, השיב שלאור הסכם הברקזיט שג’ונסון הביא אין לו שום כוונה להקשיב לראש הממשלה לשעבר בנושא. מה שאי-אפשר זה למשוך לנצח את עניין האפשרות לחזור באמתלה שהייתה הצבעה. גם הייתה הצבעה בעד הישארות ב-1975, אבל באיזשהו שלב הוסכם שאפשר לעשות אחת חדשה. האם באמת יש צורך לחכות ארבעה עשורים? כמובן, אי-אפשר להצביע על זה כל שנתיים, אבל הגיע הזמן שמי שטוענים שאי-אפשר לשנות כיוון כי הייתה הצבעה יתחילו לתת מסגרת זמנים.
Rejoining the EU would cost us £750m a week. Let’s spend it on our priorities instead. https://t.co/aND73FDmuO
— Stay Out (@StayOutEU) November 13, 2026
כמובן, גם תומכי החזרה לא צריכים להעמיד פנים שזה הולך להיות הרבה יותר כיף מהיציאה מהאיחוד. ככל הנראה, בריטניה לא תקבל תנאים כמו שהיו לה לפני שעזבה את האיחוד. לאיחוד יש אינטרס לקבל כסף בריטי, ועכשיו הוא בעמדת מיקוח לקבל יותר ממנו. למרות החיוכים של פון דר ליין, היא כנראה תנצל את ההזדמנות. מן הסתם, בריטניה תרצה לעמוד על האינטרסים שלה, וזה יוביל למשא ומתן מתיש נוסף ולדיון ציבורי סוער כמו שהיה ב-2016-2019. רצוי לחשוב טוב-טוב אם מעוניינים בכך.
