חדשות בקטנה: קיר סטארמר מעוניין להחזיר חלקית את קצבאות החורף, אבל לא ברור באיזה היקף. סגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר נמצאת במאבק מאחורי הקלעים עם שרת האוצר רייצ’ל ריבס על אופי המיסוי וההוצאות הציבוריות. נייג’ל פרג’ מבטיח לתת קצבת ילדים ללא הגבלה על מספרם, ובתמורה סטארמר מיתג אותו כמועמד הבא לראשות הממשלה. בתחום החוץ, הסכם צ’גוס נחתם סופית, והשמרנים מנסים כעת לבלום אותו בבית הלורדים. ולסיום, סטארמר הכריז על כך שבריטניה נכנסת למצב “מוכנות למלחמה”, אבל לא ברור איך הוא הולך לממן את זה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
לפעמים יש תקופות כאלה שאני לא מספיק לעדכן כמו שצריך את הבלוג. אז הנה כמה סיפורים מהעת האחרונה בפוליטיקה הבריטית שרצוי להכיר.
יוחזרו קצבאות החורף?
אחת מאבני הריחיים האלקטורליות הגדולות על צוואר ממשלת קיר סטארמר היא ההחלטה מקיץ 2024 לבטל כמעט לחלוטין את קצבאות החורף. הנה תזכורת קצרה: קצבאות החורף, או בשמן הרשמי “תשלומי חימום לחורף”, הומצאו על-ידי ממשלת הלייבור של טוני בלייר ונועדו להבטיח שמי שהגיעו לגיל הפרישה יוכלו להרשות את עצמם לחמם את הבית בחורפים הבריטיים, שנוטים להיות לעתים לא פשוטים במיוחד. עד בואה של ממשלת הלייבור הנוכחית, היה מדובר בקצבה אוניברסלית, שניתנה לכל מי שהגיעו לגיל המתאים מבלי בדיקה של יכולת כלכלית.
כדי לחסוך בהוצאות הממשלה, שרת האוצר רייצ’ל ריבס התנתה את מתן הקצבה בזכאות לקצבאות אחרות שכן מותנות בהכנסה, מה שגרם לזעם רב. לפי סקר שנערך עבור הטיימס, מדובר במדיניות הכי ידועה של הממשלה, והיא זוכה לאפקט השני הכי שלילי בקרב הציבור. לכן, זה לא מפתיע שאחרי התוצאות הלא מוצלחות עבור הלייבור בבחירות המקומיות, עלה הלחץ הפנימי על סטארמר לבטל את הביטול.
האם הלחץ עשה את שלו? עושה רושם שכן. בסשן האחרון של שאלות לראש הממשלה הוא אמר שהוא מעוניין ש”יותר קשישים יהיו זכאים” לקצבה. עם זאת, הוא לא התחייב לפניית פרסה מלאה בעניין, ואמר שהפרטים יפורסמו בתקציב הסתיו, כלומר באוקטובר, ורק בהתאם לכללים הפיסקליים. כלומר, כרגע לא ברור כמה קשישים יחזרו לתוך הקבוצה שנהנית מהקצבה.
בלייבור בירכו על ההחלטה, בלי שברור מה תוכנה. בהתאם, השמרנים ביקרו את סטארמר, כי אם לא מחזירים את הקצבה לכולם, הרי שיש לכך שתי השלכות: ראשית, צריך ליצור מנגנון שיחליט מי יקבלו את הקצבה, מה שלוקח זמן ובינתיים הקשישים יקפאו מקור. שנית, צריך לדאוג ליידע את האוכלוסייה הרלוונטית שהיא צריכה לבקש את הקצבה, הוצאה בפני עצמה. לכן, מוטב לחזור למודל הקודם וזהו. לדעה הזו שותפים גם כלכלנים. אבל בממשלה לא מעוניינים לחזור למצב בו מיליונרים קשישים נהנים מהקצבה. ביקורת נוספת שהושמעה היא שלא ברור מאיפה זה ימומן, שזו קצת חוצפה מצד השמרנים שדרשו להחזיר את הקצבה אבל סירבו להגיד איפה הם היו מקצצים במקום.
בין הסגנית לשרת האוצר
ובכל זאת, שאלת המימון בעינה עומדת. ריבס רוצה להימנע מהעלאת מסים ומהגדלת הגירעון, אז מה שנשאר זה קיצוץ בהוצאות. אלא שלא כולם בממשלה מסכימים איתה. הטלגרף חשף מזכר שסגנית ראש הממשלה ושרת הבינוי אנג’לה ריינר שלחה לריבס במרץ, עם שמונה הצעות להעלאות מסים. מדובר בצעדים שמכוונים לשכבות העליונות, כמו העלאת המס על הבנקים (שמשלמים מס חברות מוגבה), ביטול פטורים שונים למס ירושה, החזרת המס על פנסיות גבוהות במיוחד ועוד.
הדבר הזה חשוב כי הוא מראה כמה מפולגת הממשלה הבריטית: הסיבה שריינר שלחה את המזכר הזה היא שנמאס לה להגן על הקיצוצים בהוצאות הציבוריות ובפגיעה בדמי הרווחה. אזכיר: אם בישראל מקובל ששרים מבקרים את מדיניות הממשלה בה הם יושבים, בבריטניה פירושה של האחריות המשותפת הוא ששרים מגנים על מדיניות הממשלה גם אם היא אינה לטעמם, או מתכבדים ומתפטרים. המכתב הזה, שנשלח מאחורי דלתיים סגורות ודלף, הוא ניסיון של ריינר, המזוהה עם האגף השמאלי של הלייבור, להשפיע על המדיניות של ריבס.
אבל הטלגרף המשיך בפרסומיו, והתברר שהמכתב הזה כלל עוד משהו: ריינר הציעה להקשות על מהגרים לקבל קצבאות ולהעלות את הסכום שעליהם לשלם ל-NHS. ריינר, יצוין, הודתה שמדובר ברעיונות “שנויים במחלוקת”. עוד חשוב להדגיש שכבר היום יש מגבלות רבות על גישה של מהגרים למערכת הרווחה הבריטית, בעיקר בחמש השנים הראשונות לחייהם בממלכה, וריינר בעיקר מציעה להקשיח אותן, במה שנראה כמו ניסיון להתמודד עם עליית כוחה של מפלגת הרפורמה הפופוליסטית.
וזה לא נגמר כאן: מעט לאחר מכן הטלגרף פרסם שריינר גם לוחצת על ריבס להגדיל את הסכומים שהממשלה תקצה לדיור בר-השגה. בחודש הבא ייערכו עדכונים בתקציב, לפני התקציב הגדול הבא בסתיו, וריינר מנסה להבטיח לקבל סכום גדול ככל האפשר, והיא לא מתביישת לעשות לובינג לריבס בעניין. לא בטוח ששרים אחרים ניחנו בתעוזה לעשות כן. השתיים, צריך להגיד, מסתדרות ביניהן היטב ברמה האישית, אבל כל המכתבים האלו מראים שחלקים גדולים בממשלה לא מרוצים מהמדיניות שלה, ורוצים להרגיש כמו ממשלת לייבור.
ההבטחות של פרג’
ואחרון ברווחה. בשבוע שעבר ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ נשא נאום בו הוא דיבר על הרבה דברים, אבל הדבר החשוב לענייננו הוא הרצון שלו ליצור את התנאים שיקלו על הבריטים להביא יותר ילדים. זה כולל, בין השאר, את ביטול המגבלה על קצבאות הילדים לשני הילדים הראשונים בלבד. מדובר במגבלה שהביאו עמם השמרנים, וממשלת הלייבור הנוכחית החליטה להשאיר (למורת רוחם של חברי לייבור רבים). זאת לצד הבטחות להחזיר לחלוטין לאחור את הצמצום של קצבאות החורף, ולהעלות את הרף ממנו מתחילים לשלם מס הכנסה ל-20 אלף ליש”ט בשנה (לעומת 12,570 כיום). ומאיפה הכסף לכל זה? מביטול תכניות שנועדו להביא את בריטניה לאפס פליטות, הפסקת שיכון מבקשי מקלט בבתי מלון, הפסקת תכניות DEI במגזר הציבורי ועוד.
במפלגות הגדולות היו חייבים להתייחס. מל סטרייד, שר האוצר בממשלת הצללים השמרנית, טען שהתכנית של פרג’ לא מחזיקה מים ושהוא “לא חשב עד הסוף” על אף אחד מההבטחות האלו. אבל זה היה בריאיון. ראש הממשלה סטארמר ממש טרח להקדיש לעניין הזה נאום: הוא השווה את פרג’ לליז טראס, שכזכור ה”מיני-תקציב” שלה הביא לסחרור בשווקים. לשיטת סטארמר, פרג’ מוכר את אותן “פנטזיות”, ובהתאם יגרום את אותו הנזק לכלכלה הבריטית. פרג’ מצדו האשים את סטארמר ב”פרויקט פחד 2.0″ (“פרויקט פחד”, אזכיר, היה השם שניתן לאזהרות של המומחים מפני השלכות הברקזיט).
מה שבאמת מעניין פה, כפי שרבים שמו לב, זה שראש הממשלה מציב את פרג’, שבסופו של יום עומד בראש מפלגה בת חמישה מושבים, כשווה לו. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אפילו לא בתמונה. וסטארמר אפילו לא ניסה להסתיר את זה: לדבריו, השמרנים “הגיעו לסוף דרכם”, והבחירה האמיתית בבחירות הכלליות הבאות תהיה בין הלייבור לרפורמה. עכשיו, יכול להיות שזה נכון. אבל אנחנו כל-כך הרבה זמן לפני הבחירות, שזה לא חייב להיות ככה. מה שסטארמר עושה זה לתת את אור הזרקורים לפרג’ ולהבטיח שהוא יהיה מועמד ריאלי לראשות הממשלה. בחירה טובה יותר הייתה צעדי מדיניות שישמטו את הקרקע תחת הרפורמה.
הסכם צ’גוס
וכעת לענייני חוץ. ייתכן שאתם זוכרים שבחודשים האחרונים סיפרתי לכם על ההסכם בין בריטניה למאוריציוס, בו הראשונה תמסור לאחרונה את הריבונות בארכיפלג צ’גוס, למעט על האי דייגו גרסיה, בו יש בסיס אמריקאי-בריטי, ושם השליטה הבריטית תימשך לפחות עוד 99 שנה. יש מספר גורמים שהופכים את ההסכם לשנוי במחלוקת בבריטניה: יש אפשרות להשפיע על נתיבי השיט באוקיינוס ההודי וחשש מריגול סיני (למרות שגורמים במשרד החוץ טוענים שההסכם לא מאפשר זאת). למרבה הפלא, מי שעיכבה את החתימה על ההסכם לא הייתה בריטניה, אלא דווקא מאוריציוס, שלבסוף הצליחה להוציא מממשלת בריטניה גם כמה מיליארדים טובים (יש ויכוח כמה). אמת, ישנה חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק שהארכיפלג שייך למאוריציוס, ואלו השמרנים שהתחילו בכלל במו”מ על העברת הריבונות, אבל קשה לחמוק מהתחושה שהיה אפשר להשיג הסכם יותר טוב.
לבסוף, אחרי הרבה דיונים, ואיזו סאגה משפטית בת כמה שעות, נחתם ההסכם בשבוע שעבר. סטארמר מכר את זה כהסכם ששומר על דייגו גרסיה בידיים בריטיות. זה, במחילה, בולשיט: טכנית ההסכם אכן נועד מצד אחד למלא אחר הוראות בית הדין ומצד שני לשמור על דייגו גרסיה, אבל לא הייתה באמת סכנה שמאוריציוס תסיים עם האי הזה בלי הסכמה בריטית, בטח כשלאמריקאים יש אינטרסים באזור. בדנוק והשמרנים מיתגו את ההסכם כ”גרוע בהיסטוריה של ההסכמים”.
ואז התברר שההסכם גם כולל התחייבות בריטית לעדכן את מאוריציוס על מתקפות שייצאו מדייגו גרסיה, עניין מדאיג שכן מאוריציוס נחשבת לבעלת ברית של סין (זו, אגב, בירכה על ההסכם, בניגוד לטענת סטארמר שהיא התנגדה לו). בקיצור, נראה כמו פלופ רציני. אבל האם זה סוף הסיפור? שלשום (ב’) אנשי ממשלת הצללים שיושבים בבית הלורדים עשו צעד תקדימי, והשתמשו בחוק מ-2010 כדי להגיש תיקון שיקבע שלא לאשר את ההסכם. אם זה יצליח, הממשלה תצטרך להתחיל מחדש, או לחלופין לשלוח שר שיסביר לבית הנבחרים למה היא נוהגת כפי שהיא נוהגת ולהתמודד עם המבוכה שבדבר. זה כנראה לא יעצור את ההסכם, אבל לכל הפחות ידרוש מסטארמר לשכנע.
מוכנות למלחמה
ייתכן ששמעתם ששלשום (ב’) סטארמר הכריז שבריטניה נכנסת למצב “מוכנות למלחמה”. הוא הודיע על כוונתו לאמץ במלואו דוח הגנה אסטרטגית, אותו ביקשה הממשלה לחבר זמן קצר לאחר כניסתה לתפקיד. הדוח כולל 62 המלצות, שלפי סטארמר לאחר שיסיים ליישם את כולן הן יהפכו את צבא בריטניה ל”פי עשרה יותר קטלני עד 2035″. בין ההמלצות ניתן למצוא צוללות גרעיניות חדשות, מפעלי תחמושת חדשים, כלי נשק לטווח ארוך ועוד. בסך הכל, נשמע מבטיח וגם נחוץ נוכח האיום הרוסי ההולך וגבר. סטארמר אמר במפורש שהוא מנסה ללמוד את הלקחים מהפלישה לאוקראינה ולהבטיח שבריטניה תהיה מוכנה ליום פקודה.
רק שכפי שאמרו באופוזיציה, חסר משהו קטן לעניין הזה: כסף. אם אתם זוכרים מתחילת הפוסט הזה, הממשלה לחוצה למצוא דרכים להוציא קצת יותר כסף על רווחה, וקצת קשה לעשות גם את זה וגם להוציא הרבה על ביטחון וגם לא להיכנס לחובות ענק. לא סתם, סטארמר סירב לתת תאריך יעד בו תקציב ההגנה יגיע לכדי 3% מהתמ”ג. לכן, באופוזיציה מאשימים שכל ההבטחות האלו הן ריקות ומדובר כרגע ברשימת קניות יפה ולא מעבר. וכדי להפוך את הכל ליותר מגוחך, אז נאט”ו הולכת לכפות על בריטניה להביא את תקציב ההגנה ל-3.5% מהתמ”ג עד 2035.
כדי להצליח בכל זאת לעמוד בכל ההתחייבויות להוצאות, לא יהיה מנוס אלא להעלות מסים. לפי אחד הניתוחים, העלאת המס היחידה שלא תגרור איתה יותר מדי השלכות פוליטיות לא נעימות תהיה על אלכוהול וטבק. לא נעים, אבל מתרגלים. הרבה יותר טוב מהעלאת הביטוח הלאומי או מס הכנסה. אבל איך שלא יהיה, בקרוב הממשלה הזו תצטרך לעמוד בפני החלטות קשות, ונראה איך ריבס תתייחס למכתב של אנג’לה ריינר.
מעניין אבל בית הלורדים יכול רק לעכב — לא למנוע חוק מלהיכנס לתוקף אז זאת תכלס קצת מבוכה אבל לא יותר ממכה בכנף
אמת, ולכן כתוב במפורש שזה כנראה לא יעצור את ההסכם (כבר קרו מקרים בהם עיכוב של בית הלורדים אילץ את הממשלה לכל הפחות להתפשר).