שלב חדש בברקזיט: בריטניה והאיחוד האירופי חתמו על הסכם שאמור להביא לשיפור ביחסים. רובו של ההסכם כולל בעיקר הסכמות על סגירת הפרטים, והרבה פחות דברים שנסגרו ויתחילו לעבוד באופן מידי. אבל ניתן לדבר על הארכת גישת דייגי אירופה לשטחי הדיג הבריטיים עד 2038, הסרת מחסומי כניסה לתוצרת חקלאית בריטית לתוך שטחי האיחוד (בתמורה להיצמדות של בריטניה לתקנות של בריסל), תכנית עתידית של אשרות לצעירים ועוד. ההסכם זכה לביקורת רבה בתוך בריטניה, בעיקר מימין אבל גם קצת משמאל, בזמן שבמגזר העסקי בירכו עליו. אבל השאלה הגדולה תהיה האם בריטניה תוכל סוף-סוף לסגור עניין עם הברקזיט ולהמשיך הלאה, או שהפצע הזה ייפתח מחדש | בתמונה, מימין: נשיא המועצה האירופית אנטוניו קוסטה, קיר סטארמר ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
באיחור מה, הגיע הזמן לגשת להסכם שהושג בין בריטניה לאיחוד האירופי: אחרי דיווחים שדברים נתקעו, בסופו של דבר הושגו הסכמות, שכמו בכל הסכם בין ישויות פוליטיות כלל ויתורים ופשרות. לדעת רבים בבריטניה, בחלק מהפשרות האלו בריטניה הלכה רחוק מדי כדי לרצות את האיחוד, ואפילו טענו שמדובר ב”בגידה בברקזיט”, לא פחות. אבל מה יש באמת בהסכם הזה? הנה מה שחשוב לדעת.
רקע
לפני שנתחיל, הנה תזכורת: בתקופה האחרונה בריטניה והאיחוד האירופי נמצאות בשיחות כדי לעשות “התנעה מחדש” או “אתחול” ליחסים שהושגו אחרי הברקזיט. מה שהיה על הפרק היה הידוק שיתוף הפעולה הביטחוני, הסרת מגבלות על הסחורות שנכנסות מבריטניה לאיחוד, יצירת תכנית אשרות שהייה לצעירים שרוצים לחיות קצת בבריטניה והארכת משך הזמן בו תינתן לדייגי אירופה גישה לשטחי הדיג הבריטיים.
כל הדברים האלו העלו חששות – בעלי בסיס או סתם אידיוטיים על בסיס מפלגתי – בקרב תומכי הברקזיט. האם שיתוף הפעולה הביטחוני יפגע באוטונומיה הביטחונית של בריטניה או בפעולה שלה במסגרת נאט”ו? האם הסחר עם האיחוד יכלול התכופפות בפני התקנות האירופיות שנקבעות בבריסל? האם יהיו מכסות על מספר הצעירים שיקבלו אשרה? ולכמה שנים תוארך הגישה לשטחי הדיג הבריטיים (הממשלה כיוונה לארבע שנים)? אז כעת אפשר להפסיק לשאול, ולהתחיל לנתח.
פרטי ההסכם
בשבוע שעבר (ב’) ב-14:00 (שעון ישראל) פורסם ההסכם באופן רשמי, אחרי לא מעט הדלפות שעוררו הרבה מאוד סערה (יש לציין שגם הטקסט המלא פורסם בטלגרף עוד לפני הפרסום הרשמי, אבל זה קרה רק כשעה לפני הפרסום המקורי, ועד אז ההדלפות החלקיות חגגו). המסמך קצר מאוד, תשעה עמודים בסך הכל. נעבור עליו פרק פרק.
פרק א’: הקדמה
ההקדמה מכילה שני דברים חשובים לדבר עליהם: ראשית, שהבסיס ליחסים בין בריטניה לאיחוד האירופי הם הסכם היציאה אליו הגיע בוריס ג’ונסון ב-2019 (בתוספת מתווה וינדזור שנוסף אליו ב-2023 תחת רישי סונאק) והסכם הסחר שאליו הגיעו בריטניה והאיחוד בסוף 2020 (גם תחת ג’ונסון). או במילים אחרות, ממשלת סטארמר לא מתיימרת עכשיו לכתוב מחדש את כל מערכת היחסים עם האיחוד, אלא פשוט להוסיף אליה פיצ’רים חדשים על בסיס מה שכבר הושג תחת השמרנים. מבחינת בריטניה בכל אופן יש כאן אמירה שמה שהשמרנים הגיעו אליו לא נורא בגלל בעיות מבניות שמצריכות לזרוק את הכל לפח ולהחליף, אלא רק לעשות לו מקצה שיפורים קטן.
שנית, ויותר חשוב, הארכת הזכויות של דייגי אירופה לדוג בשטחי הדיג הבריטיים עד אמצע 2038. זה המון: לפני החתימה על ההסכם, זכויות הדיג היו אמורות להסתיים באמצע 2026. לפני חשיפת ההסכם, הדיבור היה שמשך הארכת הזכויות אליו כיוונה ממשלת בריטניה הוא סביב ארבע שנים, כלומר עד אמצע 2030. כאן מדובר בהארכה של 12 שנים, כלומר פי שלושה ממה שסטארמר רצה. מדובר, מנקודת מבט קרה של משא ומתן, בפשרה עצומה. האם היא שווה את זה ביחס למה שהוא קיבל? כפי שייראה בהמשך, הרעיון הוא לאפשר לדייגים הבריטים למכור יותר בקלות את הסחורה שלהם לאירופה, אבל לא כולם בטוחים שזה שווה את זה.
למשל, הפדרציה הלאומית של ארגוני הדייגים טענה שהממשלה למעשה ויתרה על מנוף הלחץ שלה מול האיחוד, בזמן שמדינות כמו נורווגיה משתמשות בו מדיי שנה כדי לשאת ולתת על מכסות דיג. גם הפיצוי הישיר לדייגים שהושג בהסכם (360 מיליון ליש”ט) לא סיפק את הפדרציה, שטענה שהנזק למגזר גדול יותר מכך. מנגד, בממשלה אומרים שגם כעת יש מכסה, ובמקום לדון בה כל שנה מחדש, מה שעלול להוסיף חוסר ודאות לשוק, כעת התנאים עליהם הסכים בוריס ג’ונסון ממשיכים לעוד 12 שנים.
פרק ב’: שיתוף פעולה ביטחוני, הגנתי ופיתוחי
נראה לי שלא צריך להרחיב יותר מדי לגבי מה כולל הפרק הזה. הוא כולל בעיקר הסכמות לשיתופי פעולה ביטחוניים מסוגים שונים, בדגש על יכולת בריטית להיכנס לתכנית “פעולת ביטחון לאירופה” (SAFE), שאמורה להכניס לחברות ביטחוניות בריטיות הרבה מאוד מזומנים. בנוסף לכך יש התייחסות לשיתוף פעולה בתחום הביטחון הימי (בכל זאת, הממלכה המאוחדת היא אי, עוד רבע אי ועוד כמה קבוצות איים קטנות) ובתחום הבריאות. כאן לא אמור להיות איזשהו מחיר פוליטי כבד מדי.
פרק ג’: שמים את האנשים במרכז מערכת היחסים
החלק הזה נוגע לתנועה חופשית של אנשים בין בריטניה לאיחוד האירופי ולהיפך. יש לפרק הזה ארבעה חלקים עיקריים, כולם רק ברמת ה”הסכמנו שצריך להתקדם עם זה אבל עוד לא סגרנו כלום”. ראשית, בחינה של תכנית אשרות לצעירים, שתאפשר לבני פחות מגיל מסוים גישה חופשית מאירופה לחיות בבריטניה ולהיפך. הוסכם שהמכסות ומשך הזמן בו האשרה תהיה תקפה “יהיו מקובלים על שני הצדדים”. זה לא מנע להפיץ דיסאינפורמציה על כך שההסכם לא כולל מכסות, שכן לא כתוב שום מספר, מבלי להבין שכרגע אין הסכמה על תכנית כזו ולכן המכסה היא אפס. צריך להגיד שמנגד, יש אפילו ברקזיטרים שאומרים שאין עם תכנית כזו בעיה (בתנאים הנכונים).
שנית, חזרתה של בריטניה לשיתוף הפעולה האקדמי ארסמוס. בבריטניה לא ממש מעוניינים בכך, מפני שיותר אירופאים באים ללמוד במוסדות בריטיים מאשר להיפך, כך שמדובר בהצלחה לאיחוד. שלישית, היכולת של אמנים בריטים לנסוע לסבבי הופעות באירופה בלי ים של בירוקרטיה. רביעית, הרצון לאפשר לתיירים בריטים להיכנס למדינות האיחוד דרך התור של הדרכונים האירופאים במקום הדרכונים הזרים, ובכך לקצר קצת את התורים. זה משהו שכרגע מדינות מסוימות באיחוד מאפשרות, אבל זה לא גורף לכל האיחוד. רק שאין ממש אופטימיות שהמדיניות הגורפת הזו תוסכם לפני 2026.
פרק ד’: מחזקים את הכלכלות תוך כדי הגנה על הסביבה
הפרק הזה עוסק בעצם בשיתוף פעולה אנרגטי. החלק הראשון עוסק ברצון לשלב בעתיד את בריטניה במשק החשמל האירופי. הדבר יצריך איזושהי היצמדות של בריטניה לתקנות האיחוד, אבל במסגרת שתכיר בו-זמנית גם בריבונות הפרלמנט הבריטי וגם בחשיבות המכניזם של בית הדין האירופי לצדק. עוד עניין שאמור לעבוד באותו אופן (אם כי תחת איזשהו גוף משותף בסופו של דבר) הוא שילוב שווקי הפחמן של בריטניה והאיחוד.
עוד עניין הוא הסדר במסגרתו סחורה חקלאית ומזון יוכלו לעבור מבריטניה לאיחוד האירופי או לצפון אירלנד עם הרבה פחות בירוקרטיה. זה חשוב להרבה מאוד חקלאים, וגם נגיד לדייגים הבריטים, שכן 70% ממה שנדוג במים הטריטוריאליים של בריטניה בכלל נמכר ביבשת. ראוי לציין שעדיין יהיו דברים שצריך לסגור, כמו מנגנון שיקבע דרך בה מצד אחד הסחורה של בריטניה תעמוד בתקנות של האיחוד, ומצד שני תכבד את הריבונות של הפרלמנט הבריטי. עם זאת, מסתמן שבריטניה בעיקר תהווה איזשהו גורם מייעץ לתקנות חדשות, אבל לא יהיה לה סיי של ממש.
פרק ה’: ביטחון פנים ושיתוף פעולה משפטי
החלק החשוב ביותר בפרק הזה, שכותרתו מדברת בעד עצמה, הוא שבריטניה תזכה מחדש בגישה למאגרים האירופיים של טביעות אצבע, DNA ותיקים פליליים. זה אמור לעזור להדק את שיתופי הפעולה בין בריטניה לאיחוד ולאפשר להן להילחם בפשיעה מהסוג שלא נשאר בגבול של גורם אחד בלבד. הדגש המרכזי בהקשר הזה הוא על הברחות סמים למיניהן.
פרק ו’: הגירה לא חוקית
לא קשה לנחש שהחלק הזה נוגע לשיתוף פעולה בין בריטניה לאיחוד האירופי במה שנוגע, ובכן, להגירה לא חוקית. הכוונה היא, כמובן, לאותם מבקשי מקלט שחוצים את תעלת למאנש מצרפת לבריטניה באופן לא מוסדר ומנסים לקבל מקלט בממלכה. אני מודה שלא ברור לי מה הדבר הזה אמור להשיג ששיתופי פעולה שהשמרנים הסכימו עליהם, עם צרפת למשל, לא השיגו. מדובר שם בעיקר בהסכמות להדק את שיתופי הפעולה אבל בלי משהו קונקרטי. מה בדיוק אמור לצאת מזה?
ניתוח
סטארמר טען שהוא ביקש להמשיך הלאה מההסכמים שהושגו בימי השמרנים, ש”לא עבדו עבור אף אחד”, חשוב לשים לב: כמעט הכל פה אלו דברים שבריטניה והאיחוד הסכימו להסכים עליהם בעתיד. מעט מאוד הוסכם לגבי עכשיו. זה יותר מזכר הבנות מאשר הסכם, בו הוחלט למה רוצים להגיע ובאילו תנאים זה צריך להיעשות. מהבחינה הזו ישראל והפלסטינים יכולים לחתום על הסכם לפיו שני הצדדים מסכימים שצריך למצוא פתרון דיפלומטי לסכסוך כדי להפסיק את מעגל הדמים ושצריך לעבוד על אחד: שלום זה עדיין לא. רוצה לומר: יש פה נקודת פתיחה, חלק אפילו יגידו שלא מאוד רעה, אבל זה מה שזה.
עם זאת, עדיין הייתה התקדמות. מה שיאפשר להעביר כעת סחורה מבריטניה לאיחוד עם מינימום בירוקרטיה – אחרי שיסיימו לסגור את הקצוות – לא הולך ברגל. מבחינת בריטניה, במובנים מסוימים זה שווה להסכם סחר. אבל, כמובן, היא הקריבה לא מעט. גם אם איכשהו ישמרו על הליך החקיקה בפרלמנט, כדי דיי ברור שבריטניה ויתרה מחדש על הריבונות שלה בעניינים של תקנות בתחומים שונים, בדגש על מזון וחקלאות, כדי שהמוצרים האלו יוכלו לעבור בקלות. אפשר לטעון שזה שווה את זה – מה שבעצם טוענים אלו שחושבים שבריטניה מעולם לא הייתה צריכה לעזוב את האיחוד – אבל צריך להכיר בזה שזה מה שזה.
וגם, עניין נוסף: פירוש ההסכם הוא שבריטניה לא תוכל להגיע להסכם סחר מלא עם ארצות הברית, ותצטרך להסתפק בהסכם החלקי שהשיגה עמה (או לכל היותר להרחיבו מעט). כלומר, לפחות עד שיושג איזשהו הסכם בין ארצות הברית לאיחוד שיאפשר לכולם לאחד את התקנים לגבי המזון ומוצרי החקלאות. מהבחינה הזו, סטארמר עלול להיתפש בעיניי האמריקאים קצת כמו שאדוארד הית’ נתפש על-ידי ממשל ניקסון בעקבות ההחלטה להצטרף לקהילה האירופית – כזה שבוחר באירופה על פני ארצות הברית ו”היחסים המיוחדים“. רק שעם נשיא כמו דונלד טראמפ, ייתכן שההשלכות יהיו קשות יותר.
התגובות
בימין, כמובן, תקפו את ההסכם הזה. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק האשימה את סטארמר שהוא בוגד בכל הבטחת בחירות שלו. חלק מהביקורת הייתה עניינית (למשל, על עניין הדיג), וחלקה לא (היא כבר טענה מה טיבה של תכנית האשרות לצעירים, למרות שלא נסגר שום דבר בעניינה). הדבר כמובן נועד לשרת את מה שאמרה לפני חשיפת ההסכם: שכל דבר שלא יעמוד במבחנים שמפלגתה הציבה להסכם – והיא ניסחה את הביקורת שלה כך שההסכם לא יעמוד באף אחד מהם – יבוטל אם וכאשר היא תחזור לשלטון. גם ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, שנחשב בעיניי רבים לאב הרוחני של הברקזיט, לא היה מרוצה: הוא טען שמדובר בלא פחות מ”בגידה בברקזיט”, שההסכם פוגע בריבונות הבריטית ושמדובר ב”מדרון חלקלק” לעבר חזרה לאיחוד האירופי.
THREAD: Labour is dragging Britain backwards.
Yesterday’s UK-EU “Summit” should have been about moving us forward.
Instead, Keir Starmer is reopening the old Brexit battles we’ve already fought—and won.
The result? More EU law. More EU judges. More money sent to Brussels.…
— Kemi Badenoch (@KemiBadenoch) May 20, 2025
אבל גם משמאל נשמעה ביקורת: אנגוס רוברטסון, השר לענייני חוץ בממשלת סקוטלנד שבשליטת ה-SNP, ביקר את ההחלטה להאריך את הגישה לשטחי הדיג מבלי להתייעץ עם הממשלה הסקוטית, למרות שדיג אמורה להיות נושא שבסמכותה. זאת למרות שה-SNP התנגדה לברקזיט והיה אפשר לצפות שאם כבר תבקר את ההסכם, אז על כך שלא קירבה את בריטניה לאיחוד אפילו יותר. שווה לציין שלמרות הביקורת שהוזכרה קודם, יש בענף הדיג מי שמרוצים מההסכם בעקבות חידוש הגישה לשוק האירופי.
מנגד, כמעט כל העסקים הבריטיים תמכו בהסכם שהושג, עניין שבלייבור מיהרו להתהדר בו. כשריצ’רד הולדן, בכיר בממשלת הצללים של בדנוק, עומת עם כך, הוא טען שיהיה צורך לראות ייסגר בסופו של דבר, כי כרגע הדבר היחידי שידוע הוא הארכת הגישה לשטחי הדיג. כדאי שיספר את זה לבוסית שלו, שמבקרת את ההסכם כאילו הכל בו כבר סגור וברור. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי אמר שעל סטארמר “להתעלם מאומרי הלא” ו”להיות יותר אמביציוזי” כדי להשיג את ההסכם הטוב ביותר עבור בריטניה. הליברל-דמוקרטים, אזכיר, הם מפלגה פרו-אירופית מובהקת, שרוצה חזרה מלאה לאיחוד.
לאן מכאן?
כפי שאמר הסוקר לוק טריל, מה שיקבע פה אם ההסכם הזה יהיה הצלחה בציבור או לא זה השאלה אם התחושה הכללית תהיה שוויכוחי הברקזיט הבלתי נגמרים נפתחו מחדש, או שדווקא נסגרו בצורה טובה יותר. כי מה שהשמרנים השאירו אחריהם אלו הסכמים שצריך לריב עליהם מחדש כל כמה שנים עם האיחוד האירופי. אם הציבור יגיע למסקנה שסטארמר הצליח לסיים את הפארסה הזו, ועל הדרך גם להביא כמה צ’ופרים כמו אוכל יותר זול והגעה יותר פשוטה ליבשת, אז הניצחון שלו. אם השמרנים והרפורמה יצליחו להפוך את הברקזיט מחדש לנושא בוער, כזה שהפוליטיקה הבריטית תקועה בו בלי הפסקה, אז הדבר יהיה בעוכרי הממשלה. ב-2019 השמרנים ניצחו בבחירות לא רק בגלל שג’רמי קורבין היה בעייתי, אלא כי בוריס ג’ונסון היה זה שהצליח למכור שהוא יסיים את הפארסה הבלתי נגמרת. אז, כמובן, היה הצורך הדוחק להגיע להסכם לפני שבריטניה תתרסק החוצה, מה שהעצים את הוויכוח. ועדיין, סטארמר יצטרך להשיג את אותו סנטימנט.
כמובן, יהיה נחמד אם ההסכם הזה באמת יביא לשיפור באיכות החיים בבריטניה. אבל, כמו שהרבה מהנתונים היותר מוצלחים של הממשלה הזו לא מסייעים לה בסקרים, כנראה שגם זה לא ייצור איזשהו בוסט רציני. לכן, השאלה המוראלית הזו היא מה שבאמת יקבע לאן הדברים ילכו. נמתין ונראה.