הסכמי הסחר עם העולם כולו הפכה למשאת נפשם של מקדמי הברקזיט, או במקרה שלפנינו – מי שקיבלו לעבוד עם הברקזיט ולא רוצים לשנות כיוון. בשבוע שעבר, רגע לפני שהמצב בקשמיר התלקח, בריטניה והודו הודיעו חגיגית על הסכם סחר ביניהן. הודו הפרוטקציוניסטית הורידה את המכסים שלה דרסטית על סחורה בריטית, ובגלל שלבריטניה אין מכסים כל-כך גבוהים להוריד, היא סיפקה להודו דבר אחר שרצתה: הודים שיעבדו בבריטניה מטעם חברות הודיות, ומחזיקים באשרה של עד שלוש שנים, לא ישלמו ביטוח לאומי בשתי המדינות כפי שהיה נהוג עד עכשיו, אלא רק בהודו. זה גרם לאופוזיציה, למרות שהייתה אמורה לברך על הסכם סחר עצמאי שכזה, לתקוף את הממשלה ולטעון לאפליה נגד עובדים בריטים. אבל הבעיה האמיתית של הממשלה היא שההשפעות של ההסכם יהיו כה קטנות בטווח הקרוב, שגם הוא לא יעזור בדעת הקהל. וזה עוד לפני שנכנסנו לשאלה אם המצב הרגיש בין הודו לפקיסטן לא יפגע בתרומה הזעומה גם כך של ההסכם לצמיחה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אחרי שהיה לראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר שבוע קשה מאוד עם התוצאות העגומות עבור הלייבור בבחירות המקומיות, הגיע הפיצוי בדמות השבוע שעבר, שהיה מוצלח למדי: הסכם סחר עם הודו (ג’), יומיים לאחריו (ה’) הסכם סחר עם ארצות הברית ואז באותו יום גם הריבית הורדה. הפוסט הזה יעסוק בהסכם עם הודו, והפוסט הבא בהסכם עם ארצות הברית. אז על מה החגיגה, ולמה בכל זאת היו מי שהחמיצו פנים?
למה זה חשוב?
אז מה כבר חשוב בהסכם כזה? מבחינת בריטניה, עוד לפני חגיגת המכסים של טראמפ הסכמי סחר הם אוויר לנשימה מבחינה פוליטית. כחלק מיציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, הפוליטיקאים תומכי הברקזיט הבטיחו לנצל את החופש שיינתן לממלכה כדי לחתום על הסכמי סחר עם כל מי שניתן. הממשלות השמרניות גם הביאו כמה כאלה, למשל עם האיחוד האירופי עצמו, אוסטרליה, ניו זילנד, כניסה לגוש השותפות הטרנס-פסיפית (CPTPP) וכמו כן עשרות הסכמי הבנות על סחר. אבל הסכמים נוספים עדיין נחוצים.
למרות שכעת יש ממשלה חדשה, שבראשה עומד אדם שדווקא היה רוצה להשאיר את בריטניה באיחוד, הגישה לא השתנתה. הסיבה הפשוטה לכך היא החשש מפני ניסיון להפוך את הברקזיט, למרות שסקרי דעת הקהל מראים אכזבה מהברקזיט ואפילו רצון לבטלו בקרב רוב הבריטים. במקרה כזה, מה שנשאר זה לנסות לקדם את היתרונות האפשריים של הברקזיט, שאחד מהם הוא היכולת לחתום על הסכמי סחר עצמאיים. לכן, ההסכם עם הודו הוא הישג נחוץ, לא רק בגלל גודל כלכלתה אלא גם החשיבות הסמלית של “היהלום שבכתר” האימפריה הבריטית לשעבר.
מה כולל ההסכם עם הודו?
לפני הפרטים, הנה ההקשר הרחב: הכלכלה ההודית היא משמעותית יותר פרוטקציוניסטית מזו הבריטית, עם מכסים ממוצעים גבוהים במיוחד. פירוש הדבר הוא שבהרבה מובנים בריטניה מחפשת גישה לתוך השוק ההודי, בעוד שהדרך ההפוכה יחסית פתוחה. העבודה על ההסכם הזה התחילה עוד תחת השמרנים, ונראה שמלחמת המכסים של טראמפ זירזה את העבודה.
וכעת, מה כולל ההסכם? לפי הודעת ממשלת בריטניה, הודו תפחית מכסים על 90% מהמוצרים שיגיעו אליה מבריטניה, כשמ-85% מהם המכס יוסר לחלוטין בתוך עשור. המכס על ויסקי וג’ין יופחת מ-150% ל-75%, ול-40% בעוד עשר שנים. המכס על כלי רכב ירד דרסטית, מ-100% ל-10%, בכפוף למכסה. עוד מוצרים בריטיים עליהם הודו תוריד מכסים הם קוסמטיקה, סלמון, בשר כבש, מיכון מסוגים שונים ומשקאות קלים. בריטניה, מצדה, תוריד מכסים על ביגוד והנעלה, חסילונים ועוד. לפי חישובי הממשלה, הדבר צפוי להגדיל את הסחר בין שני הצדדים ב-25.5 מיליארד ליש”ט עד 2040, את התמ”ג הבריטי ב-4.8 מיליארד ולהוסיף לשכר הכולל 2.2 מיליארד. כמובן, כל זה כשההסכם ייכנס לתוקף, מה שלא יקרה לפני השנה הבאה.
אבל ההודעה הזו לא מספרת את כל הסיפור. הודו לא הסתפקה בהורדת מכסים בבריטניה, וניסתה להשיג הטבות נוספות. הניסיון להשיג החרגה מדרישות ירוקות של הבריטים לא צלח. בתחום ההגירה, הודו לא קיבלה גישה נוחה יותר לאשרות בריטיות, אבל לפחות הצליחה להחריג הודים שהגיעו לממלכה לתקופה של עד שלוש שנים מתשלומי ביטוח לאומי, ובתנאי שהם משלמים כאלה בהודו. השר הבריטי למדיניות הסחר דאגלס אלכסנדר טען שבגלל שמדובר בהקלה לעובדים זמניים בלבד, הדבר לא צפוי להגדיל באופן משמעותי, אם בכלל, את מספר המהגרים מהודו.
וצריך לזכור עוד עניין: ההערכות לגבי התרומה של הסכם הסחר הן תחזית אחת. אלא ששעות בודדות לאחר ההכרזה על ההסכם החלו המתקפות ההודיות בקשמיר, שערערו עוד יותר את היציבות הלא גדולה גם כך באזור. אמת, אתמול (ש’) כבר הוכרזה הפסקת אש, אבל תוך שעות הודו טענה להפרות מצד פקיסטן. אם הדבר יתלקח למלחמה, מי יודע איך ייראו המספרים.
במערכת הפוליטית
למחרת (ד’) קיר סטארמר חגג את ההסכם. בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה שהתקיים בפרלמנט הוא הציג אותו כ”ניצחון” לבריטניה שהושג אחרי שנים של ניסיונות, וכהסכם הסחר הגדול ביותר מאז עזיבת האיחוד האירופי. הוא גם לא נתן למלחמה המתהווה בין הודו לפקיסטן להפריע לו. מה עוד, שהוא השתמש בהסכם כדי להגן על המדיניות הלא פופולרית שלו של ביטול קצבאות החורף: הודו הסכימה להסכם, לשיטתו, כי היא ראתה שממשלת בריטניה נוהגת בכלכלה באופן אחראי.
בימין לא מיהרו לשבח. תלונתם נוגעת להקלה שניתנה למהגרים מהודו. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק כינתה את ההסדר הזה “מיסוי בררני”, ולמבוכתה בכיר בממשל ההודי סיפר לתקשורת הבריטית שכשהיא הייתה שרת המסחר בממשלה הקודמת היא הסכימה עקרונית להסדר דומה. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ טען שזה לא הוגן שבזמן שהמסים על הבריטים עלו, ההודים יקבלו פטור. שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן גרסה שהצעד הזה, יחד עם הקלה בקבלת אשרות, רק תציף את בריטניה בעוד מהגרים מהודו. החלק השני הוא, במחילה, בולשיט: ההקלה היא פשוט פתיחת מסלול אשרה למחזיקים בכמה מקצועות ספציפיים, שעדיין יצטרכו לעמוד בדרישות הסף לכל המהגרים, עם מכסה של 1,800 מהגרים בלבד. צריך לציין שהיו בימין גם מי שקיבלו בברכה את ההסכם, כמו סגן ראש הממשלה הקודם אוליבר דאודן.
The UK-India trade deal will benefit businesses, workers and consumers across the UK
— Department for Business and Trade (@biztradegovuk) May 8, 2025
בהתאם, הממשלה פטרה את הטענות נגד ההסכם כלא יותר משטויות. ועדיין עלו סימני שאלה. האם הוגן שבזמן שדמי הביטוח הלאומי (מצד המעסיק) בבריטניה עלו, יהיו עובדים זרים שלא יצטרכו לשאת בנטל הזה? יודגש, ההטבה הזו ניתנת בתנאים מאוד ספציפיים, כך שהקבוצה שנהנית מזה אינה גדולה ושהסדר כזה קיים עם עוד מדינות, אבל לפחות פוליטית זה לא עניין מוצלח. בנוסף, פורסם שמשרד הפנים, כמו גם שרת הפנים איווט קופר, לא עורבו בסוד העניינים לגבי הקלת המס המדוברת. משרד הפנים לא הכחיש זאת, ובממשלה רק הסבירו שזה משום שאין לכך קשר ישיר להגירה. הממשלה, אגב, לא דאגה להערכה על השפעה של הסיפור על הגירה, כנראה בגלל ההנחה שהיא תהיה מזערית.
לסיכום
בבריטניה, הקרב היה על הנרטיב. הימין ניסה לטעון שההסכם רע כי הוא פרו-הגירה, מה שבעיקר גרם לשמרנים להיראות כמו מפסידנים גרועים. מצד שני, הממשלה לא ממש הצליחה למכור את הנרטיב שמדובר בהישג. והאמת, לא בלי צדק: ההסכם הזה לא מביא איזשהו גידול עצום בתמ”ג, וגם מה שהוא מביא יגיע בטווח הארוך ולא מעכשיו לעכשיו. גם אם ההסכם ייכנס לתוקף מחר בבוקר, הציבור הבריטי יחוש בתועלת שלו רק בעוד זמן רב, בעוד הוא מרגיש שמצבו עגום כבר עכשיו. אז גם אם ההסכם הזה חיובי בסך הכל, למרות הסייגים, הוא לא מה שישנה את התמונה הגדולה בבריטניה, ולא מה שיעזור לפופולריות של סטארמר שאיכשהו מוכיחה שתמיד אפשר להתרסק עוד קצת.
אבל בעיקר, ההצלחה של ההסכם נכנסה לסימן שאלה יותר גדול בצל המצב בין הודו לפקיסטן. ייתכן שהפסקת האש תחזיק מעמד, אבל לפי ד”ר לורן דגן עמוס, מומחית להודו (שמומלץ לעקוב אחריה ברשתות), מדובר במצב שברירי למדי. אם שתי המעצמות הגרעיניות ייכנסו חלילה למלחמה בהיקף מלא, הדבר מן הסתם ישפיע גם על הסחר שהודו תוכל לקיים. ואם זה יקרה, סטארמר עלול למצוא את עצמו עם חתיכת נייר.