אנחנו נכנסים לתקופת הקמפיין הרשמית של הבחירות המקומיות באנגליה ל-2025, והגיע הזמן להסביר מי נגד מי. אלו הבחירות המקומיות הראשונות מאז הבחירות הכלליות, ולכן הן ישמשו כמדד טוב לא רק למצב הרוח השנתי, אלא גם להתקדמות מאז שיש ראש ממשלה חדש, ראשה חדשה למפלגת האופוזיציה ומפלגה שנכנסה לתיקו משולש עם שתי המפלגות הגדולות. הלייבור תנסה לשמור על סטטוס קוו, השמרנים ינסו לא להפסיד יותר מדי, והרפורמה תנסה להראות שהסקרים הם יותר מבלון נפוח. וגם לליברל-דמוקרטים והירוקים תהיה משימה משלהם | בתמונה: מועצת דונקסטר (צילום: Rcsprinter123, ויקיפדיה)
בעוד שלושה שבועות מהיום (ה’), ב-1 במאי, ייערכו הבחירות המקומיות השנתיות באנגליה. פירוש הדבר הוא שהממשלה אמורה להימנע מהצגת מדיניות חדשה, וזה הכי קרוב להתחלה רשמית של הקמפיין מבחינת החוק (הקמפיינים עצמם הושקו עוד קודם). הבחירות המקומיות בבריטניה, אזכיר, הן לא רק הצבעה על איכות השירותים שמספקת המועצה המקומית, אלא חוות דעת על המפלגות בפוליטיקה הלאומית. מאחר שאלו הבחירות המקומיות הראשונות לאחר הבחירות הכלליות האחרונות, מדובר למעשה במבחן ראשון: לקיר סטארמר, שלראשונה הציבור יוכל לחוות עליו דעה שלא באמצעות סקר. לקמי בדנוק, שלראשונה תוכל לנסות להראות הישגים כראשת המפלגה השמרנית. לנייג’ל פרג’, שינסה להראות שההצלחה של מפלגת הרפורמה בסקרים היא לא בלון מלא אוויר. וגם לאד דייווי ולמפלגה הירוקה, שינסו להראות שהמומנטום מהשנה שעברה נשמר.
שיטת הבחירות
כמו בכל שנה, נתחיל בתזכורת לכללי המשחק. השלטון המקומי באנגליה הוא במידה רבה טלאי על טלאי, ויש הרבה מה להסביר. תוכלו למצוא הרחבה כאן, אבל הנה תזכורת ממש קצרה: באנגליה יש מספר סוגים של רשויות מקומיות – ראשית, החלוקה היא למועצה מטרופוליטנית (קרי, חלק מאזור אורבני, לרוב מדובר ברובע מנהלי) ולמועצה לא מטרופוליטנית (קרי, באזור כפרי). המועצות מהסוג השני מתחלקות גם הן: למועצות אוניטריות, להן יש שלב אחד, ומועצות דו-שלביות, כשבראש עומדת מועצת מחוז ותחתיה רובעים לא מטרופוליטניים.
יש גם סוגים שונים של מחזורי בחירות, אבל למרבה השמחה השנה יש רק מסוג אחד: בחירה של כל חברי המועצה לארבע שנים. רוב המועצות פועלות בשיטה פרלמנטרית, כלומר שהמפלגה שמסוגלת להשיג רוב שולטת במועצה. בחלק מהמועצות יש ראש עיר נבחר ישירות. בנוסף, מועצות סמוכות יכולות לשים מעליהן רשות מטרופוליטנית, שבראשה ראש עיר נבחר ישירות – ארבע משרות כאלו יעמדו לבחירה. יש גם בחירות לסיטי של לונדון, אבל זה עניין אחר.
השנה יש עניין נוסף: בחלק מהמועצות בהן היו אמורות להתקיים בחירות השנה, הן לא יתקיימו ובמקום זאת הן יצטרפו לבחירות של 2026. הדבר נובע מרצון של הממשלה להעביר את השלטון המקומי באנגליה רה-ארגון, כדי שהוא יפסיק להיראות כמו הסמטוחה הזו שתיארתי לעיל. בגלל שזה לא ממש הגיוני לערוך בחירות למועצות שבקרוב יעברו שינוי בארגון שלהן, הממשלה החליטה לדחות את הבחירות בחלק מהמועצות, ורק לאחר התייעצות. הדבר בכל זאת עורר זעם מה, וגם היו איומים בהתנגדות לחקיקה המשנית בבית הלורדים. בפועל, שני התיקונים שהוצעו נגד הדחייה נפלו בהצבעה. בהתאם, בתשע מועצות מקומיות לא יתקיימו בחירות השנה אלא רק בשנה הבאה, ובמתכונת אחרת.
המבחנים
כאמור, מדובר במבחן הראשון למפלגות השונות להראות שמצבן לא כל-כך רע כמו שנראה או שהוא באמת טוב כמו שהוא נראה, תלוי את מי שואלים. הנה בקצרה.
מפלגת הלייבור
נתחיל במפלגת השלטון. זה לא בדיוק סוד שהלייבור לא ממש פופולרית בסקרים, עם שביעות רצון מאוד נמוכה ממנה. כעת, הציבור בחלקים הרלוונטיים של אנגליה יקבל הזדמנות ללכת לקלפי ולהראות את זה. כמובן, אלו שיטרחו, שכן שיעור ההשתתפות הבריטי בבחירות המקומיות לא מרשים במיוחד. בכל מקרה, במפלגה ינסו להראות שסקרים הם לא הקלפי.
מצבה של הלייבור לא מבטיח. לא רק שהיא מתקשה ברמה הלאומית, לאחרונה היא גם ניצבת מול אתגרים ברמה המקומית: מועצת ברמינגהם שבשליטתה נהייתה לסנסציה, ולא בקטע מחמיא. לפני כחודש החלה שם שביתה של פועלי הזבל במחאה על תנאי השכר, ובהתאם הזבל לא נאסף כבר תקופה, במה שמזכיר מראות משנות השבעים עם מאות טונות של אשפה ברחובות. המועצה הכריזה על מצב חירום, והממשלה דוחקת באיגוד העובדים Unite “לשאת ולתת ברצון טוב”, מה שהרגיז את האיגוד. בכל מקרה, שלשום (ג’) המועצה אמרה שהדבר מתנהל באופן “פרודוקטיבי”. אבל עד שייצא מזה משהו, המועצה נראית כמו בדיחה, והשמרנים משתמשים בזה כדי לתקוף את הלייבור. אמנם אין בחירות השנה בברמינגהם עצמה, אבל היא הפכה למשל לשלטון הלייבור (למרות שספק שהשמרנים היו מנהלים את זה יותר טוב).
ללייבור יש דבר אחד שמשחק לטובתה: מראש אין לה הרבה חברי מועצה, רק 286 מתוך 1,641 שעומדים לבחירה. כלומר, אין לה הרבה מה להפסיד. בנוסף, יש רק מועצה אחד בשליטת הלייבור שמתקיימות בה בחירות (דונקסטר), וארבעה ראשי ערים נבחרים ישירות. זה גם אפשר לקיר סטארמר להגיד בנאום השקת הקמפיין “הצביעו לשינוי בקהילה שלכם” ושזה יישמע רק חצי מגוחך. בכל מקרה, גם אם הלייבור תפסיד את כל מה שיש לה, כנראה שבמספרים מוחלטים זה עדיין ייראה קטן לעומת ההפסדים שיחטפו השמרנים. זו כמובן תחזית מופרזת, ולפי המומחים הגדולים של בריטניה לפוליטיקה מוניציפלית – קולין רולינגס ומייקל ת’רשר – הלייבור כנראה לא תזכה להצלחה מסחררת, אבל גם לא תימחק. ייתכנו לה כמה הישגים באזורים בשליטת השמרנים, אך היא תחת איום מהרפורמה באזורים בהם היא עצמה יותר דומיננטית.
המפלגה השמרנית
קשה להגיד שראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק זוכה להצלחה מסחררת מאז שנכנסה לתפקיד. מצב המפלגה בסקרים לא טוב בהרבה ממה שהיה בבחירות עצמן, בהן המפלגה התרסקה לשפל חסר תקדים. בנוסף, בדנוק זוכה לביקורת רבה על ההתנהלות שלה, ההופעה שלה בשאלות לראש הממשלה ועוד. בהתאם, יש פרשנים שסבורים שלבדנוק לא נשאר עוד הרבה זמן בתפקיד אם דברים לא ישתפרו, ואם השמרנים יחטפו חזק מדי בבחירות המקומיות הקרובות יהיה מדובר בתחילת המסלול להדחה. בהתאם, בדנוק ממש זקוקה שלכל הפחות הבחירות האלו לא יהיו קטסטרופה.
אלא שקצת קשה לראות איך זה קורה. לפי רולינגס ות’רשר, הפסד שמרני כואב הוא “בלתי נמנע”, שבסיכוי גבוה יגיע להפסד של מאות חברי מועצה מכהנים. זה לא מפתיע: לשמרנים מראש יש יותר על מה להגן (996 חברי מועצה מתוך 1,641), בין השאר הודות להצלחה של בוריס ג’ונסון בבחירות המקומיות של 2021. כמו כן, מתוך 23 מועצות בהן יתקיימו בחירות, 16 הן שמרניות, וייתכן שלא יישארו בשליטה מוחלטת כזו אחרי הבחירות. אתגר נוסף שבדנוק מסמנת היא מפלגת הרפורמה, שמאתגרת אותה מימין.
צריך להגיד שלא הכל אבוד עבור השמרנים: אם נבחן את בחירות הביניים במועצות המקומיות מאז הבחירות הכלליות האחרונות, הרי שנכון ל-10 במרץ השמרנים הצליחו לזכות בהכי הרבה חברי מועצה חדשים ברחבי האי הבריטי לעומת כל מפלגה אחרת: 23. זה לא נשמע הרבה, אבל זה כמעט כפול מהרפורמה (12), ומצב הרבה יותר טוב משל הלייבור (שהפסידה 35 חברי מועצה). רוצה לומר, ישנם סימנים שמעידים שהשמרנים עשויים בטעות להפתיע.
מפלגת הרפורמה
אם סטארמר ובדנוק צריכים להוכיח שהם יכולים לשרוד את הבחירות המקומיות האלו בלי להפסיד יותר מדי, המשימה של ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ היא לנצח. פרג’ זוכה למומנטום בסקרים, עם שיעורי תמיכה גדולים משמעותית מאלו שזכה להם בבחירות הכלליות, כך שהוא ניצב בתיקו משולש עם הלייבור והשמרנים. אין ספק שבשתי המפלגות האלו רואים בפרג’ איום, בהתחשב בכך שבנאומי השקת הקמפיין של שתיהן תקפו אותו. זו כמובן טעות של טירונים, שבמקום להתעלם מפרג’ מכירה בו כמי שמשחק במגרש של הגדולים.
אלא שסקרים לחוד, ותוצאות לחוד. לפרג’, אזכיר, אין באמת מפלגה כרגע. כלומר, היא עוברת תהליכי התמקצעות וכל הג’אז הזה, אבל לבנות מפלגה שמורכבת מאלפי פוליטיקאים בשביל שיהיו נציגויות בכל הרמות זה עניין שלוקח זמן. בנוסף, אזכיר שלמרות שהרפורמה זכתה ל-14% מהקולות בבחירות הכלליות, היא קיבלה חמישה מושבים בלבד בגלל שיטת הבחירות. השיטה בבחירות המקומיות זהה, ולכן ייתכן מאוד שזה ייגמר ככה גם הפעם. לפרג’ יש ניסיון בזה מהבחירות המקומיות של 2013, אז עמד בראשות UKIP: המפלגה זכתה ל-21% מהקולות, אבל רק ל-8% מחברי המועצה עליה נלחמה.
לכן, פרג’ ירצה להוכיח שהפעם הוא מסוגל לתרגם את התמיכה בסקרים, ואולי גם את התמיכה שיקבל בקלפי, לחברי מועצה. הוא לא מסתפק רק בניצחונות בבחירות הביניים אותן כבר הזכרתי, ולא רק בעריקות של חברי מועצה שמרנים למפלגתו. הוא לוקח את העניין במלוא הרצינות. לראיה, הרפורמה תריץ הכי הרבה מועמדים לתפקיד חבר מועצה – 1,630 מתוך 1,641 אפשריים. עם זאת, לפי רולינגס ות’רשר, הוא צפוי במקביל לנקוט בקו של הליברל-דמוקרטים, שלא מנסים להשיג הכי הרבה קולות אלא להשיג מספיק קולות במושבי בחירה נוחים כדי לזכות במספיק מושבים.
יצוין שלמרות שפרג’ ובדנוק מתנגחים זה בזה לא מעט, ברמה המקומית המפלגות נכונות לשתף פעולה במועצות בהן אף מפלגה לא תזכה לרוב מוחלט, באמצעות הסכמי תמיכה מבחוץ. הדבר מראה שבניגוד למפלגות ימין פופוליסטי ביבשת, פרג’ הצליח למנוע ממפלגתו להיות מתויגת כימין קיצוני שעל שאר המפלגות להחרים.
הליברל-דמוקרטים, הירוקים ואחרים
ונסיים במפלגה הליברל-דמוקרטית ובמפלגה הירוקה. שתי המפלגות זכו להצלחה מרשימה בבחירות המקומיות של השנה שעברה, ולאחר מכן גם בבחירות הכלליות. כעת, הגיע הזמן להראות שהן מצליחות להמשיך באותו קצב ולתפוס שליטה בעוד ועוד מקומות. לכאורה, אם מסתכלים על המפלגה שהכי קרובה אליהן אידיאולוגית – הלייבור – הרי שאין להן יותר מדי מושבים להתחרות עליהם. אלא שבגלל שיטת הבחירות, אם המפלגות יצליחו לנצל באופן מיטבי את פיצול הקולות בימין בין השמרנים לרפורמה, הן עשויות להרוויח לא מעט. כמו כן, הן עלולות לפצל קולות מהלייבור, במיוחד אם הירוקים ימשיכו ללכת על קו פרו-פלסטיני בהקשר של המלחמה בעזה, שבבחירות הכלליות סייע להם ועלה ללייבור בכמה חברי פרלמנט מרכזיים.
לסיכום
אנחנו נמצאים במצב בו נראה שלשלוש המפלגות המובילות יש בעיקר מה להפסיד – ללייבור ולשמרנים במובן הכי מילולי ולרפורמה בעיקר במובן של לא לנצח מספיק – ומנהיגי המפלגות נבחנים ברצינות בפעם הראשונה ומתבקשים להצדיק את קיומם. זאת בניגוד לליברל-דמוקרטים, שלמרות האתגר לרוב מצליחים לא רע בבחירות המקומיות. אז איך הדברים ייראו? בעוד שלושה שבועות האנגלים ייצאו לקלפיות, ומספר ימים לאחר מכן נדע.
שאלה לגבי אד דייוי: במבט מבחוץ הוא נראה די מגוחך. מנסה כל הזמן לעשות כל מיני אתגרי טיקטוק או תעלולים שטותיים אחרים כי זה (כנראה) מה שהיועצים שלו אומרים לו לעשות. איש מבוגר שמשחק במשחקי ילדים. הבריטים לא חושבים ככה?
במקום מסוים כן, אבל דייווי דואג לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות אז זה עוד עובר לו איכשהו. כמו כן, זה בעיקר משהו שהוא עשה בזמן הבחירות הכלליות ומשמעותית פחות עכשיו, ובזמנו נראה היה שיש מי שהתרשמו שזה באמת עובד לו בלהעלות נקודות חשובות כמו מצב מי הנהרות העגום בבריטניה ועוד.