איך אתם חגגתם את יום השחרור של דונלד טראמפ? אל תרגישו שהחמצתם, ברוב העולם לא חגגו, ובריטניה כלולה. היא אמנם הצליחה שלא לחטוף מכס נוסף מעבר למינימום של 10% שטראמפ הציג – ככל הנראה שילוב של הברקזיט והצלחת החנופה של קיר סטארמר לטראמפ – אבל גם לזה עלולות להיות השפעות קשות על הכלכלה הבריטית. כעת הממשלה הבריטית מנסה להגיע ל”הסכם שגשוג כלכלי” עם ארצות הברית כדי לצאת מרשימת המדינות עליהן מוטל מכס אמריקאי, אבל היא גם מתכוננת לאפשרות שהיא תצטרך להצטרף למדינות אחרות ולהטיל מכסי תגמול. העניין הוא, שעם מצבה הלא פשוט גם כך של הכלכלה הבריטית, לא בטוח שיש הרבה שהיא יכולה לעשות לבדה כדי להינצל מהכיוון אליו הכלכלה העולמית הולכת | צילום: גייג’ סקידמור
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הציב לעצמו משימה: לפייס מספיק את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כדי להוציא ממנו כמה דברים. אחד היה לגרום לטראמפ לא לנטוש לגמרי את אוקראינה במלחמתה מול רוסיה. שני היה להוציא את בריטניה ממלחמת המכסים שהנשיא הכריז עליה, בתקווה להגיע להסכם סחר בין שתי המדינות. סטארמר עשה את כל זה: הוא מסר לנשיא הזמנה מהמלך צ’רלס לביקור מדיני שני בממלכה – דבר שבפני עצמו מהווה תקדים – ורמיזות לצירוף ארצות הברית לארגון חבר העמים הבריטי. והתוצאות? בהתחשב בזה שב”יום השחרור” עליו הכריז טראמפ הוטלו מכסי מגן – אפילו אם ברמה המינימלית – גם על בריטניה, כנראה שיש עוד עבודה.
קצת רקע
עוד לפני שטראמפ נכנס שוב לחדר הסגלגל, היה ברור לכולם שהוא הולך להיכנס למלחמת סחר עם כל העולם. לפי הערכות, אם לא תרוכך המכה הדבר עלול לעלות לכלכלה הבריטית ב-20 מיליארד ליש”ט. כבר בנובמבר היו כאלו שדחקו בסטארמר להדק את קשריו עם האיחוד האירופי כדי להפוך את כלכלת בריטניה, כפי שכינה זאת ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי, ל”חסינת טראמפ”. מנגד, היו כאלו שסברו שאם רוצים להימנע ממצב בו ארצות הברית תטיל מכסי מגן על סחורות מבריטניה, יש להגיע עמה להסכם סחר חופשי. על סטארמר נוצר לחץ לבחור: האם פניו לאיחוד האירופי, או לארצות הברית? סטארמר דחה את הרעיון שהוא צריך לבחור בין שתי האופציות האלו, ושאלה ואלה מהווים בעלי ברית אסטרטגיים של בריטניה. אבל רבים לא קיבלו זאת, ודרשו לראות ממנו אסטרטגיה ברורה יותר.
בזמן שהוא המשיך לשאת ולתת עם האיחוד על קירוב היחסים, מהרגע שטראמפ חזר לבית הלבן סטארמר החל לעבוד מולו במלוא המרץ. כבר הזכרתי את ההזמנה לביקור ולהצטרפות לחבר העמים הבריטי. היה נראה בתחילה שאולי המאמצים האלו יישאו פרי, כשבמהלך ביקורו של סטארמר בוושינגטון בפברואר טראמפ אמר שיש סיכוי לא רע להסכם סחר בין שתי המדינות. אמת, היה ברור שצריך להתקדם עוד לא מעט כדי שזה באמת יקרה, אבל היה נראה שהנשיא הוחמא מכל מעשי החנופה של סטארמר ורצה להתקדם לפסים מעשיים שיצילו את בריטניה ממה שתוכנן בתחום של מכסי מגן למקסיקו, קנדה והאיחוד האירופי.
לקראת ההכרזה על המכסים, במה שטראמפ כינה “יום השחרור”, עלו שתי שאלות: ראשית, האם בריטניה תצליח להינצל מהמכסים? שנית, איך בריטניה תגיב אם לא? במענה לשתי השאלות האלו, סטארמר ושר העסקים והמסחר שלו, ג’ונת’ן ריינולדס, השיבו שהדרך הנכונה ביותר היא הסכם. לדידם, זה אפילו לא בהכרח הסכם סחר חופשי של ממש, אלא “הסכם שגשוג כלכלי”, כפי שהם מכנים זאת. סטארמר, בינתיים, ניסה להרגיע ואמר שאם יהיו מכסים, בריטניה תגיב להם באופן “רגוע ושקול”, אך לא פסל אפשרות להגיב במכסי תגמול.
יום השחרור הגיע
אלא אם חייתם במערה בשבוע האחרון, אתם כנראה יודעים ששלשום (ד’) טראמפ הכריז על “יום השחרור”, במהלכו הטיל מכסי מגן גבוהים על מוצרים משורה של כשישים מדינות. למעשה, לא רק ממדינות, אלא גם מאיים שלא מספקים לארצות הברית סחורה כי במקום בני אדם יש שם פינגווינים. וכדי להוסיף על כל אלו, אז הנתונים עליהם הוא נשען לא היו נכונים – מה שכמובן מעמיד בספק את הרעיון שנערכה איזושהי עבודת מטה רצינית (או בכלל) לפני הפעלת המדיניות הזו, אבל זה לא בדיוק הבלוג לנתח בו את האופן בו פועל ממשל טראמפ. גם אין צורך שאחזור על כל המשמעויות של זה לסדר העולמי, כי כבר כתבו על זה בכל מקום.
איך זה יעבוד? מכס כללי על מוצרים מ(כמעט) כל המדינות בגובה 10% ייכנס לתוקף החל ממחר (ש’), ומכסים פרטניים לכשישים מדינות ספציפיות שייווספו על המכס הכללי החל מהשבוע הבא (ד’). בריטניה לא הוחרגה מרשימת המדינות עליהן מוטל המכס הכללי, אבל היא גם לא משלמת תוספת מעבר לאותם 10%. זה לא מאוד רע: זה פחות מהאיחוד האירופי (בסה”כ 20%), ישראל (17%), סין (34%, בנוסף למכסים קיימים בגובה 20%), טייוואן (32%), דרום קוריאה (25%), יפן (24%) ועוד. לעומת כל אלה, 10% מרגיש בקטנה. זה פחות ממה שחששו שיקרה. למעשה, אם לא הצלחתם למצוא את עצמכם ברשימת המדינות המוחרגות כמו רוסיה, זה הכי נמוך שאפשר לשאוף אליו. וחייבים להגיד: במקרה הזה, גם מתנגדי הברקזיט הגדולים ביותר יצטרכו להודות שהפעם הוא הועיל (שכן הוא אפשר לטראמפ להפריד את בריטניה מאירופה).
מצד שני, בריטניה עדיין ברשימה. להטלת מכסים כאלו על הסחורות שלה המיוצאות לארצות הברית עלולה להיות השפעה לא פשוטה על הכלכלה הבריטית. בכל זאת, אם בודקים מדינות לאום (ולא גושי סחר כמו האיחוד האירופי), ארצות הברית היא יעד הייצוא הגדול ביותר של הממלכה, עניין ששווה עשרות מיליארדים. בנוסף, מלחמת הסחר הזו צפויה לפגוע בכלכלה העולמית כולה, ויש ספקות כמה כלכלת בריטניה המקרטעת תוכל לעמוד בדבר כזה.
התגובות
וכיצד הגיבו הבריטים לבשורה הלא נעימה של יום השחרור? בבסיס, התקווה הבריטית היא שעבורה לפחות, העניין לא יימשך יותר משבועות ספורים, בסופם יושג אותו “הסכם שגשוג כלכלי”. הסכם כזה, צריך להגיד, יהיה מאתגר מבחינה פנים-מפלגתית עבור סטארמר, שכן הוא צפוי לתת הקלות מס לענקיות הטכנולוגיה, בזמן שהאגף השמאלי בלייבור מעוניין דווקא למסות אותן במקום הקיצוצים שנעשו לאחרונה.
איך שלא יהיה, צריך גם להתכונן לתרחיש שבו לא יהיה הסכם כזה. ראש הממשלה סטארמר אמר שטראמפ פעל למען טובת ארצו שלו – טענה שרוב מוחלט של המומחים חלוק עליה, מה שמראה שסטארמר בעיקר ניסה להיות דיפלומטי עם טראמפ, בניגוד למנהיגים אחרים שגינו את טראמפ באופן מפורש – אך הכיר בכך שיהיו השלכות כלכליות על בריטניה ושהעולם נכנס ל”עידן חדש”. לדבריו, הכוונה העיקרית שלו היא להגיע להסכם עם ארצות הברית, שכן “אף אחד לא מנצח במלחמות סחר”. עם זאת, הכל על השולחן. מי שהדגיש את זה היה ג’ונת’ן ריינולדס, שסיפר לפרלמנט שהחלה התייעצות עם עסקים שתסתיים ב-1 במאי, כדי לשקול את האפשרות של מכסי תגמול.
ומה אמרו באופוזיציה? כריס פילפ, שר הפנים בממשלת הצללים השמרנית, מצד אחד, הסכים עם הגישה הכללית של הממשלה: נכון יותר לנסות להגיע להסכם לפני שמתחילים במלחמת סחר. מנגד, הוא ביקר אותה על שני עניינים: ראשית, שהיא לא התחילה במו”מ על הסכם כבר בנובמבר, למרות שהיה ברור לכולם מה טראמפ יעשה. שנית, שהניהול הפנימי של כלכלת בריטניה גרוע, ולכן יגרום לפגיעה הרבה יותר קשה במדינה. אד דייווי, לעומת זאת, היה הרבה יותר מיליטנטי: הוא הציע לגבש קואליציה בינלאומית, בדומה לזו שהתגבשה כדי לסייע לאוקראינה לאחר הנטישה של טראמפ את הסיוע לה. אלא שהפעם, לשיטתו, זו צריכה להיות קואליציה שתיכנס למלחמת סחר עם טראמפ, ותכלול את בריטניה, האיחוד האירופי, מדינות חבר העמים ואחרות. לדבריו, אם המערב לא יילחם על סחר חופשי כעת, הוא עלול לאבד אותו למשך דור.
לאן מכאן?
לזכותו של סטארמר, ייאמר שהוא לכל הפחות לא הפריע לכך שטראמפ שם את בריטניה בדרגת המכס הנמוכה ביותר. אבל כעת צריך לחשוב קדימה: אם הוא לא יקבל את הרעיון של דייווי כיצד להתמודד עם יום השחרור, הוא בבעיה: מצד אחד, יש ספק כמה תועלת בריטניה תוכל להפיק לבדה ובלי תיאום ממלחמת סחר, שכן דבר כזה יפגע בה יותר מאשר בארצות הברית. מצד שני, יש גם ספק רציני כמה הסכם כזה באמת יועיל: כשהכלכלה העולמית נמצאת במסלול התנגשות עם הקרחון, בריטניה לא תוכל להינצל מכך באמצעות שום הסכם סחר. הוא ימקם אותה במקום טוב יותר על הסיפון, אבל פה פחות או יותר זה נגמר. כמובן, לא הכל יהיה נתון להחלטת בריטניה: אם קואליציה מהסוג שדייווי הציע אכן תתגבש שלא ביוזמת הממלכה, סטארמר יצטרך לבחור אם הוא מצטרף אליה ומאבד את ארצות הברית או מצדד בטראמפ ואז מאבד את חברות הקואליציה. אבל כרגע זה תאורטי, וסטארמר פועל לבד, וכל האופציות שלו גרועות.