אם שתיתם מים מהברז בלונדון וסביבתה, בוודאי יעניין אתכם שלמעלה מרבע מהכסף ששילמתם עליה הלך כדי לכסות את החובות של ספקית המים תמז ווטר. החברה לאחרונה עלתה לכותרות לאחר שאושר לה הסדר חוב כדי להתמודד עם חובות של 19 מיליארד ליש”ט. ההסדר כולל הלוואה של 3 מיליארד ליש”ט לצורך התפקוד השוטף והתארגנות פיננסית. אבל הריבית הגבוהה פירושה גלגול המחירים לצרכנים, ורק הרגולטור מנע העלאה גבוהה יותר. במקביל, תמז ווטר נכשלת בהשקעה בתשתיות, לא מקיימת התחייבויות סביבתיות ושופכת הרבה מאוד מי ביוב לנהרות אנגליה. כעת רבים דורשים שהחברה תעבור הלאמה זמנית כדי לשקם אותה שלא בידיים הפרטיות שכשלו לעשות זאת, אבל נכון לעכשיו הממשלה חוששת מכך | צילום: Kaihsu Tai, ויקיפדיה
בזמן שהכותרות עוסקות בגאופוליטיקה, כמו הבחירות בגרמניה או השינוי ביחס האמריקאי לאוקראינה, יש גם דברים שהם קצת יותר קטנים, אבל מורגשים היטב בחיים עצמם. לדוגמה, איכות המים שאתם שותים. או במקרה שלפנינו, המים שלקוחות תמז ווטר (Thames Water) שותים. האיכות לא כל-כך גבוהה, ואיכשהו זה נגמר בזה שהלקוחות צריכים לשלם יותר.
החובות של תמז ווטר
כבר עסקנו בחברה בקיץ 2023, ואת הפרק הקודם תוכלו לקרוא כאן. מאז 1989, חברות המים בבריטניה הן פרטיות. החברה הגדולה ביותר היא תמז ווטר, שמשרתת כרבע מאוכלוסיית בריטניה – כ-16 מיליון איש בלונדון רבתי ובדרום-מזרח אנגליה. עם השנים, הרבה מהחברות האלו נכנסו לחובות, ולא בהכרח השתמשו בכסף שלוו כדי להשקיע בתשתיות. אבל תמז ווטר היא מקרה מיוחד: היא הצליחה להגיע לחובות של 19 מיליארד ליש”ט. רוב החוב הזה נוצר בתקופה בה החברה הייתה בבעלות מקוויארי, בנק תשתיות אוסטרלי ששלט בחברה עד למכירתה ב-2017. בבנק טוענים שזה בגלל השקעה בתשתיות של החברה, ואחרים טוענים שהבנק הוציא מכספי החברה לא מעט לטובת דיבידנדים והלוואות. כך או כך, חוב בסדר גודל כזה עמד להשאיר את תמז ווטר בלי כסף במרץ, ולסכן אותה בהלאמה זמנית.
אבל לא לדאוג: יש מוצא. בדצמבר בית המשפט הגבוה של אנגליה ו-וויילס אישר הסדר חוב, במסגרתו אחד הנושים הגדולים יספק צינור חמצן בשווי 3 מיליארד ליש”ט. זאת, בתקווה למשוך משקיעים שיסייעו לחברה לעמוד על הרגליים. כמובן, הנושה הזה לא פראייר, והריבית על הכסף הזה תהיה גבוהה מאוד: כ-9.75%. לפי אחד החישובים, פירוש הדבר היה שמשק בית ממוצע יוציא בשנה עוד 250 ליש”ט על חשבונות המים. זה לא יקרה, כי למרות שהחברה רצתה להעלות את מחירי המים ב-59% על פני חמש שנים, היא נתקלה במחסום מצד הרגולטור, שהציב תקרה של 35%, כך שהחשבון יעלה “רק” ב-151 ליש”ט. וכאן חשוב להבין: העובדה שיש הפרטה אין פירושה שיש תחרות. כדי לעזוב את תמז ווטר, יש לעבור לעיר בה מקבלים שירות מספקית מים אחרת.
בהתאם, חברי פרלמנט ופעילים מסוימים התנגדו להסדר החוב הזה. לדבריהם, מוטב היה שהממשלה תבצע את אותה הלאמה זמנית, ושאין מה להתעקש על המשך פעילותה באופן הנוכחי. הממשלה, מצדה, מעדיפה להימנע מזה ולעשות רפורמה כללית במשק המים ובפיקוח עליו. בינתיים, כאמור, בית המשפט אישר את הסדר החוב. בשבוע שעבר בית המשפט סיפק אישור נוסף. הערעור כבר בדרך.
רמת הביצוע של תמז ווטר
אבל אתם יודעים מה? יכול להיות שבשביל מים באיכות טובה זה מה שצריך לשלם. אלא שאי-אפשר להגיד שתמז ווטר מספקת את המוצר הטוב ביותר. בתחילת החודש היא נאלצה להודות שהיא תשלים בזמן עד מאה תכניות סביבתיות שמשולמות מכספי הצרכנים, מתוך יותר מ-800 אליהן התחייבה. הדבר עלול להוות הפרה של תנאי הרישיון, ולכן Ofwat, הרגולטור, פתח בחקירה. לפני שבועיים רבים בלונדון מצאו את עצמם בלי מים זורמים בגלל התפוצצות של צינורות.
בנוסף, רצוי לזכור שהחברה לא מטפלת רק במים שמגיעים לבית, אלא גם באלו שיוצאים ממנו דרך הביוב. ובכן, מתברר שליותר ממחצית מתקני החברה שמיועדים לכך אין את היכולת לטפל בכל מי השופכין, מה שאומר שהרבה מהם מוזרמים לנהרות. וזו ההערכה השמרנית, בגלל שלגבי שליש מהמתקנים תמז ווטר לא מספקת בכלל נתונים. וזה למרות שבעבר היא כבר העלתה מחירים תוך כדי שהיא מבטיחה שזה גם כדי לשפר את השירות בעניין הזה. המחסור במידע גם לא ממש מושך משקיעים שיחלצו את ספקית המים מהחוב הכבד שלה (למרות שיש כמה).
או, אם לסכם, תמז ווטר מעלה מחירים מעת לעת, מבטיחה שזה לטובת השקעה שתיטיב עם הצרכנים השבויים שלה, לא עושה את זה – או במקרה המקל, עושה את זה גרוע – וגם מצליחה להיכנס לחובות כבדים שמצריכים אותה לקבל הסדר חוב שמגלגל את המחיר לאותם צרכנים שבויים – למעשה, כבר היום 28% מהחשבונות שמשולמים הולכים לכיסוי חובות. לא בדיוק המודל להתנהלות מוצלחת. כן יצוין שעדיין רוב הצרכנים מרגישים שהם מקבלים תמורה לאגרה, אבל בשנים האחרונות זה במגמת ירידה.
החלק הפוליטי
אוקיי. אז יש ספקית מים גרועה שלוקחת בשבי רבע מתושבי הממלכה. למה זה נושא לפוסט? ובכן, כי בעיה בסדר גודל כזה היא בעיה שלפחות מצריכה התייחסות כלשהי של הפוליטיקאים. זה בעיקר מעלה את השאלה: האם ההפרטה של שירות חיוני כמו מים הייתה נכונה או מוצלחת? הסוציאליסטים, מן הסתם, חושבים שהרעיון הזה מלכתחילה היה רעיון רע מטעמים עקרוניים שמוצר כה חיוני כמו מים לא אמורים לשים בידיים של מי שמחפשים לחלק דיבידנדים. אבל אפילו מאמר מערכת של הפייננשל טיימס, לא בדיוק ביטאון האינטרנציונל, קרא לכל הפחות להלאים את תמז ווטר באופן זמני, כדי להחזיר אותה בהמשך לשוק כחברה מתפקדת. לכן גם לא מפתיע ששלושים חברי פרלמנט, מהלייבור והמפלגה הירוקה, חתמו על מכתב לרגולטור שדרש את הפעלת ההלאמה הזמנית.
הממשלה, יש להזכיר, לא מעוניינת בכך. הסיבה לכך ברורה: בהליך של הלאמה זמנית, בעלי החוב לא מקבלים את כל הכסף בחזרה, שלא לדבר על הריבית. זה מאפשר למנהלים ממש לעשות את העבודה שלהם במנותק מהחזרי חובות. אבל זה גם מעלה חשש שמשקיעים, בטח כאלו מחו”ל, לא ימהרו להמשיך ולהשקיע אם הם ידעו שהדברים עלולים להגיע למצב הזה. מצד שני, אחרים טוענים שבשיטה של שוק חופשי בעלי החוב לוקחים על עצמם סיכון בכל מקרה, כך שלא צריך להיבהל מהרעיון של התערבות ומחיקת חובות חלקית על-ידי הממשלה.
וישנה גם הטענה שלגם לרגולטור יש חלק בזה, בגלל שהוא מרוכז בעיקר במחירים לצרכני הקצה, וכמעט ולא שם דגש על פיתוח תשתיות, מה שמביא בסופו של דבר למקרים כמו אלה. בנוסף, ישנה האפשרות שיש צורך בגוף שיסתכל על התמונה הגדולה של פיתוח משק המים, באופן דומה למה שקיים במשק האנרגיה, שמתנהל באופן קצת יותר מוצלח.
לסיכום
זה לא פוסט בעד או נגד הפרטה. דוגמה אחת לא יכולה להוכיח את זה באופן גורף (למרות שהראיות מצביעות על כך שעוד ספקיות מים סובלות מזה). מה שכן, הדבר מראה שמודל הפרטת משק המים על-ידי מרגרט ת’אצ’ר הוא לא מאוד מוצלח. אולי זה בגלל המונופול האזורי שמקבלת כל חברה. אולי זה בגלל הרגולטור. אולי זה בגלל משהו אחר. אבל, וסליחה על משחק המילים העבש, התחושה היא שהגיעו מים עד נפש. כמה יהיה אפשר להוציא מהציבור כדי לפצות על התנהלות כושלת של החברות? ושוב, לא מדובר כאן במוצרי מותרות, אלא במשאב הבסיסי ביותר שאנחנו צורכים: מים.
ובאופן מעניין, דווקא כשיש ממשלת לייבור – ועוד כזו שהודיעה על כוונתה להלאים בפועל את הרכבות וגם העבירה את החקיקה לשם כך – היא נמנעת מהלאמה ולו זמנית של תמז ווטר. זה כמובן לא מפתיע, שכן עוד לפני הבחירות הלייבור דחתה את האפשרות של הלאמה מוחלטת של תאגידי המים. עכשיו ספק גדול יותר אם הממשלה תרצה להיכנס לעסק כזה, מחשש להבריח את המשקיעים. אבל עכשיו הממשלה צריכה להתחיל תשובות, כי המצב הנוכחי כבר נהיה בלתי נסבל.