התובע הכללי, הוא היועץ המשפטי לממשלה הבריטית, הלורד ריצ’רד הרמר (בתמונה), חווה בשבוע האחרון גל פרסומים על היותו בניגוד אינטרסים. הסיבה לכך היא שהממשלה קיבלה החלטות בסדרת נושאים בהם הרמר ייצג את אחד הצדדים לפני שנכנס לפוליטיקה. הממשלה עובדת על שינוי חוק באופן שיאפשר לראש שין פיין לשעבר ג’רי אדמס לקבל פיצויים מהמדינה, כשאדמס יוצג בעבר בנושא על-ידי הרמר. סטארמר ביטל את מינויו של הגנרל גווין ג’נקינס לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, אחרי שהרמר האשים אותו מול ועדת חקירה על מעורבות שבמחדל בפשעי מלחמה באפגניסטן. ומתן מקלט בבריטניה למבקשי מקלט שהגיעו לצ’גוס ניתן, כשבמקרה או שלא במקרה הרמר ייצג אותם מול הממשלה הקודמת. כעת האופוזיציה דורשת שקיפות לגבי מעורבותו של הרמר בהחלטות האלו, וזה מסרב לתת אותה בגלל ענייני חיסיון ומוסכמות. השאלה היא כמה זמן ניתן להמשיך כך | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
בבריטניה התובע הכללי, שהוא המקביל ליועץ המשפטי לממשלה, הוא סוג-של שר. הכוונה היא לא רק לעניינים הטכניים – כמו העובדה שהוא חבר פרלמנט או למצער חבר בבית הלורדים, ממונה על-ידי ראש הממשלה, נדרש מעת לעת לתת תשובות לפרלמנט ויש לו מקבילה בממשלת הצללים – אלא גם שיש לו חלק בעיצוב המדיניות של הממשלה. רק שעושה רושם שהתובע הכללי הנוכחי, הלורד ריצ’רד הרמר, עשה את זה במצב של ניגוד עניינים. טוב זה לא נראה.
מיהו הלורד ריצ’רד הרמר?
הכירו את ריצ’רד הרמר. מלבד היותו יהודי מבית טוב, ניתן לספר שהוא גדל בוויילס, למד פוליטיקה והיסטוריה מודרנית באוניברסיטת מנצ’סטר ולאחר הסבה עבר בחינות לשכה ב-1993. באותה שנה הוא הצטרף לחברת עורכי הדין דוטי סטריט, שם פגש עורך דין אחר בשם קיר סטארמר. השניים היו קרובים מאוד, והרמר אף תרם 5,000 ליש”ט לקמפיין של סטארמר לראשות הלייבור.
הרמר ידוע כמי שדעותיו פונות שמאלה. כעורך דין הוא אתגר את הממשלות בבתי המשפט בעניין השתתפותה במלחמה בטרור, מאסר של ילדים ובהמשך טען שתכנית רואנדה של הממשלה הקודמת הייתה לא חוקית. הוא גם חתם על מכתב בעניין מלחמת חרבות ברזל לפיה יש לישראל את הזכות להגן על עצמה, אך במסגרת החוק הבינלאומי. עד פה עמדת מרכז קלאסית, אלא שהמכתב גם הטיל ספק בכך שישראל אכן שומרת על החוק הבינלאומי. בנוסף, הוא גם התנגד להצעת חוק (שלא הבשילה) שהייתה אמורה להילחם ב-BDS. לרבים היה ברור, לכן, שהוא יציב לסטארמר גבולות ברורים מאוד למרות החברות ביניהם, ואחד ממכריו אמר שאין סיכוי שהרמר היה מאפשר לממשלה להצטרך למלחמת עיראק כפי שעשתה ב-2003.
הרמר, צריך להגיד, לא היה פוליטיקאי בשום שלב, ומעולם לא התמודד לפרלמנט ולא ישב לפני הבחירות בבית הלורדים. לכן, כשסטארמר מינה את שריו, רבים הופתעו כשהרמר הגיע לרחוב דאונינג. הפרשנים לא ראו את זה מגיע, שכן לא רק שבממשלת הצללים אמילי ת’ורנברי החזיקה בתפקיד, אלא גם שהרמר בכלל לא היה איפשהו בתמונה. לאחר מכן הוא קיבל מינוי לבית הלורדים בהתאם למוסכמות. המחויבות של הרמר לשמאל הדאיגה את מי שלא שותף לתפישת העולם הזו לגבי הכיוון אליו הממשלה תלך. לצד זאת, הלורד דייוויד וולפסון (גילוי נאות: הוא התראיין לבלוג זה), שכעבור כמה חודשים מונה למקבילו של הרמר בממשלת הצללים, אמר שאין לו ספק ביושרתו של הרמר למרות חוסר ההסכמה עמו.

בקיצור, אין ממש ספק לגבי אופיו של הטיפוס. ולאחרונה שמו עלה בהקשר לכמה החלטות שנויות במחלוקת של הממשלה (חלקן יורחבו בפוסט נפרד). הנה הן בקצרה.
הלקוח יפוצה?
בשביל להבין במה מדובר, צריך לחזור אחורה בזמן. ממשלת בוריס ג’ונסון החלה לעבוד על חוק שמטרתו העיקרית הייתה להפסיק את ההעמדות לדין של מי שהיו שותפים לזוועות של ימי “הצרות” בצפון אירלנד – לא משנה אם טרוריסטים לאומנים-קתולים (IRA), טרוריסטים יוניוניסטים-פרוטסטנטים או חיילים בריטיים. הדבר נחשב לדרך בעיקר לחון חיילים אנגלים שהמשיכו להיחקר עשורים אחרי המאורעות, ולמרות שאף אחד בצפון אירלנד לא היה מרוצה ממנו, חוק המורשת עבר ב-2023 תחת ממשלת רישי סונאק.
לאחר חילופי השלטון, שר צפון אירלנד בממשלה הבריטית, הילארי בן, הודיע שהוא עובד על השבת הגלגל לאחור. אחד הדברים שהיו עלולים לקרות כתוצאה מכך היה שג’רי אדמס, מי שעמד בראש שין פיין בתקופה שבה היא הייתה מקושרת לפעולות הטרור של ה-IRA, יוכל לקבל פיצויים מבריטניה, בגלל פסיקה של בית המשפט העליון מ-2020 שהמעצר המנהלי בו ישב בתקופת “הצרות” היה לא חוקי. חוק המורשת כלל סעיף שיחסום את הגישה שלו ושל 400 איש שישבו במעצר בנסיבות דומות מקבלת פיצויים, אך כעת החוק בהליכי ביטול. בנוסף, הממשלה זנחה עתירה נגד פסיקה של בית המשפט הגבוה בצפון אירלנד, לפיו הסעיף הזה לא הולם את האמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR).

למשמעויות של העניין הזה ניכנס בפוסט נפרד, אבל לענייננו מה שחשוב זה ריצ’רד הרמר. זה ייצג את אדמס בתביעת נזיקין שהוגשה נגדו בשל פצצה של ה-IRA. לכן, בממשלת הצללים אנשים כמו הלורד וולפסון ושר המשפטים רוברט ג’נריק דרשו לדעת אם להרמר הייתה מעורבות בהחלטה לבטל את הסעיף או לזנוח את העתירה, שכן הדבר נראה כמו ניגוד עניינים מובהק. הוא סירב לענות לשאלת ועדת המשפטים של הפרלמנט בנושא, בטענה שזה נוגד את הקוד המיניסטריאלי. הוא לא הכחיש שעבד עבור אדמס (אם כי אמר שאינו זוכר את תנאי העסקתו), וניסה להפוך את העלאת השאלות האלו לטענה למתקפה על עורכי הדין. גם בדאונינג 10 סירבו להשיב לשאלת מעורבותו של הרמר, בטענה שנהוג להשאיר דברים מסוג זה חסויים, ורק אמרו שמדובר ביוזמה של השר בן.
בין בית המשפט לאפגניסטן
ונעבור לענייני ביטחון: ב-2023, הממשלה השמרנית הקימה ועדת חקירה שמטרתה לחקור דיווחים על מעשים לא חוקיים של הכוחות המיוחדים הבריטיים באפגניסטן בין 2010 ל-2013. אחת מהטענות אותה הוועדה חוקרת היא שבוצעו משפטי שדה שהסתיימו בגזר דין מוות של אפגנים, כולל אזרחים. מי שייצג משפחות של אותם מוצאים להורג לכאורה היה ריצ’רד הרמר, היום מחזיק בתפקיד התובע הכללי. פירוש הדבר הוא שעורך הדין הראשי של הממשלה היה עד לא כל-כך מזמן הקטגור שלה.
לרבים, גם זה נראה כמו ניגוד עניינים מובהק, ולא כזה נטול השלכות. כך למשל, בספטמבר קיר סטארמר ביטל את החלטתו של קודמו בתפקיד רישי סונאק למנות לתפקיד היועץ לביטחון לאומי את הגנרל גווין ג’נקינס. היה מדובר בצעד שנוי במחלוקת כבר בזמן אמת. נחשו מי האשים בפני ועדת החקירה את ג’נקינס שהוא לא דיווח למשטרה הצבאית על פשעי מלחמה פוטנציאליים כשפיקד על שירות הסירות המיוחד (השם של הכוחות המיוחדים הצי המלכותי). יאפ, הלורד ריצ’רד הרמר. לשכתו מסרבת למסור מידע כלשהו לגבי מעורבותו של הרמר בביטול הקידום של ג’נקינס, שוב בטענה למוסכמות בעניינים מהסוג הזה.

הדבר גורם לתסיסה במערכת הביטחון הבריטית. כך למשל, גורם צבאי מסר לטלגרף שאם אכן הייתה להרמר מעורבות בעניין, הרי שהדבר “מטיל בספק את האובייקטיביות שלו” בכל הנוגע להיותו המשפטן הראשי של הממשלה. שר ההגנה לשעבר בן ולס, שפרש מהפוליטיקה לפני הבחירות, קרא לשר ההגנה הנוכחי “להגן על המוניטין” של ג’נקינס מפני אנשים כמו הרמר. ובתוך הצבא נשמעו קולות שדורשים שהרמר ימנע מעצמו להשתתף בכל הליך חקיקה שינבע ממסקנות ועדת החקירה בעניין אפגניסטן (אלו טרם הוגשו).
לקוחות בצ’גוס
על הכוונה של ממשלת סטארמר להעביר למאוריציוס את הריבונות בארכיפלג צ’גוס שבאוקיינוס ההודי כבר דיברנו. גם על העיכובים ביישום ההסכם בגלל דרישות ממאוריציוס דיברנו. בהזדמנות אחרת נדבר על הפארסה של הניסיון להגיע להסכם לפני שדונלד טראמפ יושבע לנשיאות ויטיל וטו על ההסכם. אבל, מתברר, גם פה יש ללורד ריצ’רד הרמר ניגוד עניינים בגלל תיק בו טיפל בעבר.
מה שחשוב לדעת על הארכיפלג זה שהוא לא מיושב, למעט האי דייגו גרסיה, עליו יש בסיס צבאי בריטי-אמריקאי, שגם אמור להישאר בריבונות בריטית לאחר ההעברה למאוריציוס. בכל מקרה, ב-2021 הגיעו כלאי הזה כמה עשרות טמילים שנסו על חייהם מארץ מוצאם בסירת דייגים שטבעה. הם ביקשו מקלט על האי (שמונה זכו למעמד פליט), והממשלה הבריטית לא רצתה להעניק להם מקלט בבריטניה גופא מחשש שזה יהפוך לפתח הגירה בדלת האחורית. כתוצאה מכך, אותם מבקשי מקלט הוחזקו במשך שנים על האי, ככל הנראה לא בתנאים אופטימליים. הדבר אף הגיע למשפט מיוחד, בו חמישה מאותם מבקשי מקלט ופליטים טענו לכליאה בלתי חוקית שלהם על האי. מי שייצג את החמישייה היה אחד, ריצ’רד הרמר.

הפסיקה הייתה אמורה להגיע בסוף 2024, אבל ממשלת סטארמר החליטה לייתר את זה, כשהודיעה עוד לפני כן על מתווה “חד-פעמי” שיאפשר לאותם מבקשי מקלט להגיע לבריטניה. ומה הרמר עשה? נכון, סירב למסור מידע לגבי מעורבותו במתווה והאם נתן לו את הסטמפה המשפטית הדרושה. הסיבות אותן סיבות. שרת החוץ בממשלת הצללים, פריטי פאטל, הזהירה שהדבר יוצר עוד דרך להגיע לבריטניה באמצעות סירות קטנות, בדומה למה שקורה עם מבקשי המקלט שחוצים את תעלת למאנש. זה קצת מוגזם: לאותם מבקשי מקלט טמילים היה מזל שהצליחו להגיע בחיים, שכן דייגו גרסיה מרוחק בהרבה מכל מדינה שהיא לעומת רוחב התעלה, מה שהופך מסעות מהסוג הזה למסוכנים בהרבה ולמסחריים פחות. אבל זה בשולי הדברים.
הביקורת
כפי שאתם יכולים לנחש, יש הרבה ביקורת על ההתנהלות של הרמר. רוברט ג’נריק אמר שהממשלה “מקבלת החלטות בניגוד לאינטרס הלאומי שמיטיבות עם הלקוחות לשעבר של התובע הכללי”. לדבריו, יש גבול כמה אפשר להתחבא מאחורי כל מיני מוסכמות של משפטנים שלא לחשוף דברים מהסוג הזה, ואם הרמר לא יכול לתת דין וחשבון מלא על ניגודי העניינים שלו הרי שהוא לא יכול להמשיך להחזיק במשרה. הוא גם תהה כמה הרמר מסוגל בכלל לתפקד במשרה, כשיש לו כל-כך הרבה ניגודי עניינים. הלורד דייוויד וולפסון בכלל לא מקבל את כל הטענות לחיסיון: “לא החיסיון המשפטי ולא המוסכמות ולא הכללים הפרלמנטריים מונעים מהתובע הכללי לאשר שהוא הוציא את עצמו מלייעץ לשרים בעניינים שנוגעים ללקוחותיו לשעבר”.

הדבר גם הגיע לצעדים מצד האופוזיציה: ג’נריק דרש ממזכיר הממשלה לחקור את העניין כדי לוודא שאכן לא היה ייעוץ של הרמר לשרים במקרים בהם הוא היה צד לעניין בימים שקדמו לכניסתו לממשלה. נכון לעכשיו, משרד הקבינט דוחה את הדרישה בטענה שהכל נעשה בהתאם לכללי המנהל התקין.
העניינים של ריצ’רד הרמר
לסיפורים האלו נוספו דיווחים שונים על תיקים שנויים במחלוקת בהם השתתף (כשכל הפרסומים ללא יוצא מן הכלל החלו בטלגרף). אבל הבעיה היא לא עם זה שהרמר היה עורך דין פעיל לזכויות אדם, וזו עבודה חשובה. גם אין בהכרח בעיה בתיקים שהוא לקח על עצמו. אבל זה כן מתחיל להיות בעייתי אם הוא צריך כל-כך הרבה הסדרי ניגוד עניינים, שאפילו אין ראיה שהוא שמר עליהם למעט זה שאומרים לנו שהכל נעשה לפי הנהלים. אכן, ישנן מוסכמות שקצת מקשות על מתן שקיפות מלאה, בטח לא בלי לפגוע בפרטיות של לקוחות. אבל האם באמת נעשו כל המאמצים כדי לתת את מקסימום השקיפות שכן אפשרית? הממשלה, בראשה עומד מי שהתגאה באופוזיציה בניקיון כפיו, צריכה לפחות לתת את התחושה שכן. החלופה היא, שוב, אובדן אמון.