האם אנחנו מקבלים תזכורת מימי כהונתה של ליז טראס? במהלך השבוע החולף התשואה על האג”ח הממשלתית הגיעה לגבהים שלא נראו מאז שנות התשעים, וגם מצב הליש”ט לא להיט. המצב אינו גרוע כמו שהיה תחת טראס, אבל כבר גרם להשוואות, ובכל מקרה מציב את שרת האוצר רייצ’ל ריבס בבעיה: היא נמצאת כפסע מכך שתצטרך להכריע בין העלאת מסים, קיצוץ בהוצאות והפרת הכללים הפיסקליים שהיא עצמה קבעה. בתוך כל זה ריבס נסעה לסין בתקווה להגדיל את היחסים הכלכליים עמה, אך הדבר גרר ביקורת ודרישות שהביקור יבוטל לטובת טיפול במשבר המתהווה ואף שינוי המדיניות התקציבית שהוכרזה באוקטובר. וגם: על מכתב הדיבה של ליז טראס | צילום: קירסטי אוקונור, משרד האוצר הבריטי
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר היה רוצה שבשבוע שחלף ידברו על התכנית שלו למערכת הבריאות, שנצטרך באמת לדון בה בפעם אחרת. במקום זה, הפוליטיקה הבריטית סבה השבוע סביב שני נושאים: הראשון – שיידון בפוסט נפרד – הוא חוסר המוכנות של ממשלתו להקים ועדת חקירה (נוספת) שתבחן את ה-grooming gangs. השני, שיעמוד במרכז הפוסט הזה, הוא שהשווקים הבריטיים נמצאים במצב, איך להגיד, לא משהו. ההשוואות לראשת הממשלה לשעבר ליז טראס כבר חוגגות.
קצת רקע
אתם כנראה זוכרים שבסוף אוקטובר שרת האוצר רייצ’ל ריבס הציגה את התקציב שלה. אם לסכם, המטרה העיקרית של התקציב הייתה להגדיל את ההשקעות בתשתיות ובשירותים חיוניים כמו ה-NHS, שחלקם לא מתפקדים. כדי לממן את זה היא שינתה את הכללים הפיסקליים כך שיהיה אפשר ללוות לטובת השקעות (אך לא להוצאות אחרות) והעלאות מסים (תוך כדי שמס הכנסה ומע”מ לא עלו, וביטוח לאומי עלה למעסיקים בלבד). זה היה אמור להיות תקציב שאפתני מצד אחד, שיתחיל לשקם את השירותים הציבוריים של בריטניה, אבל לעשות את זה בצורה אחראית ותוך שמירה על אחריות פיסקלית.
אלא שכבר בימים שאחרי הצגת התקציב, השווקים הראו שהם לא מתרשמים מהחזון של הלייבור או מהאחריות התקציבית. ערך הליש”ט ירד וכמו כן התשואה על אג”ח ממשלתית לעשר שנים עלתה. אז, הבהירו, לא מדובר באותה טלטלה שהשווקים חוו כמו אחרי ה”מיני-תקציב” של ליז טראס – בחלק מהמקרים, יצוין, המדדים עצמם היו במצב יותר גרוע, אבל ההגעה לשם הייתה איטית יותר, ולכן לא נחשבה לטלטלה – אלא יותר בסקפטיות לגבי הנכונות שבתקציב הזה. לכן, גם אם היה מדובר בתגובה לא אופטימלית, ואפילו מביכה, עבור ריבס, זה לא היה אסון. זה כן אמר שמרחב התמרון שלה קטן משמעותית. ובכל זאת, אמרו, נחכה ונראה.
ומה קרה עכשיו?
לפני שלושה ימים (ג’) התשואה על אג”ח ממשלתית לשלושים שנה הגיעה ל-5.21%, ומאז עלתה עוד. זה לא רק יותר מהתשואה שהייתה אחרי המיני-תקציב. אלו מספרים שלא נראו כמותם מאז 1998. גם התשואה על אג”ח לעשר שנים עלתה, והגיעה לשיאים של 2008. הסיבה לכך, לפי אנליסטים, היא בעיקר בגלל הצפי שהבנק המרכזי (בנק אנגליה) יוריד את הריבית רק פעמיים ב-2025, בגלל החשש מעליית האינפלציה. משום שלריבית גבוהה יש אפקט מצנן על השווקים, יש כעת דאגה ממה שמכונה “סטגפלציה” – שילוב של האטה (סטגנציה) ואינפלציה. חלק מהמצב הזה, נטען, הוא בגלל המדיניות הכלכלית של ריבס. בנוסף, ערך הליש”ט ירד לשפל של שנה.
שוב, יודגש, לא מדובר בקטסטרופה נוסח ליז טראס: את זה ניתן להסיק מנתונים כמו זה שהליש”ט לא הגיעה לשפל של 2022 ואפילו לא קרוב, או העובדה שהתשואות על האג”ח הממשלתית הבריטית עולה יחסית בהתאמה עם התשואה על אג”ח של מדינות אחרות. ובכל זאת, מדובר בנתונים רעים שקשה לפטור אותם ב”זה לא גרוע כמו ליז טראס”.
קודם כל, כי עלות גבוהה על חוב היא לא טובה. ביקורת שנאמרה על התקציב של ריבס עוד בטרם התנודה בשווקים הייתה שהוא משאיר לה מעט מאוד מרחב תמרון אם משהו יקרה שלא לפי התחזיות. הכוונה היא לכמה כסף הממשלה יכולה להוציא לפני שהיא מפרה את הכללים הפיסקליים שהיא עצמה קבעה לגבי הגירעון והחוב הלאומי. לפי אחת האנליזות, העלייה הזו בתשואה צמצמה את המרחב הזה לכמיליארד ליש”ט בלבד. או במילים אחרות, אנחנו רגע מזה שהעסקים לא יוכלו להימשך כרגיל. אחת התחזיות היא שבקרוב המשרד לאחריות תקציבית, שמפקח על ההתנהלות הפיסקלית של הממשלה, יגיד שריבס בדרך להפרת הכללים הפיסקליים.
מה המשמעות? ובכן, שאם נגיע לנקודה הזו, בפני ריבס יעמדו שלוש אפשרויות. ראשית, להעלות עוד מסים, למרות שהבטיחה שזה לא יקרה. שנית, לקצץ בהוצאות הממשלה, מה שעלול לפגוע בשיקום השירותים הציבוריים. שלישית, להפר את אותם כללים פיסקליים, שגם ככה הממשלה קובעת, ולהגדיל את החוב, מה שייתפש כחוסר אחריות כלכלית.
מנסים להרגיע
הנתונים האלו הביאו את שר האוצר בממשלת הצללים, מל סטרייד, להגיש שאילתא דחופה לריבס. מי שהגיע לבית הנבחרים לענות במקומה היה המזכיר הכללי במשרד האוצר דארן ג’ונס. קשה להגיד שג’ונס אמר משהו שהיה יותר ממשיכת זמן: הוא הסביר שהמוסכמה היא שהממשלה לא מגיבה על תנודות ספציפיות בשווקים, ושבכל מקרה ניתן לראות שהתנודות שיש עכשיו הן חלק ממגמה בינלאומית. הוא הבטיח ששוק האג”ח הבריטי “ממשיך לתפקד באופן תקין” ושהביקוש לאג”ח גבוה. הוא הבטיח שהממשלה מחויבת ליציבות כלכלית ושהיא לא מתכוונת להתפשר על הכללים הפיסקליים שהציבה לעצמה. הוא אמר שהמשרד לאחריות תקציבית יגיש תחזית מעודכנת לגבי ביצועי הכלכלה והשווקים בסוף מרץ, ואז הממשלה תוכל לפעול בהתאם. וכמובן, הוא לא היה יכול בלי להזכיר שהשמרנים תחת ליז טראס “ריסקו את הכלכלה”.
עכשיו, לפני שנעבור למה שהיה לאופוזיציה להגיד על זה, כדאי להבין משהו: מעבר לזה שג’ונס בעיקר ניסה להתחמק מהודאה שיש בעיה, הוא התחייב שהכללים הפיסקליים לא ישונו. זה אומר שהוא התחייב שאם הממשלה תחרוג מהמסגרת, היא או תעלה מסים או תקצץ בהוצאות. שזה מרחב פעולה קטן אפילו יותר ממה שתיארתי קודם.
בכל מקרה, סטרייד לא התרשם. הוא האשים את הממשלה בהפרת שורה של הבטחות – הצמחת הכלכלה, הקטנת החוב, הימנעות מהעלאת מסים ועוד – שום דבר לדבריו לא החזיק. הוא לא קיבל את הטענה שזה רק חלק ממגמה עולמית, והראה שגם בהשוואה לאג”ח גרמנית התשואה על אג”ח בריטית שוברת שיאים. מבחינתו, המצב הזה הוא אשמתה הבלעדית של הממשלה. הוא דרש מג’ונס הבטחה שלכל הפחות ריבס תעמוד בהתחייבותה שלא להעלות את המסים שוב. ג’ונס לא השיב לחלק האחרון, ובעיקר התחשבן עם סטרייד על מה שקרה תחת 14 שנות השמרנים.
גם בספסלי הלייבור נרשמה ספקנות לגבי התנהלות הממשלה: מג הילר, יו”ר ועדת האוצר, ביקשה מג’ונס התחייבות שריבס בעצמה תספק הצהרה פיסקלית לבית הנבחרים לאחר שהמשרד לאחריות תקציבית יגיש את ממצאיו בסוף מרץ. ג’ונס הסביר שמסקנות שמבוססות על הממצאים יוגשו רק ביוני.
איפה ריבס?
והייתה שאלה שרבים שאלו את עצמם בדיון בבית הנבחרים: “איפה שרת האוצר?” ובכן, לא ברור איפה היא הייתה באותו דיון, אבל היא בהחלט נעלמה מהרדאר. זאת לטובת ביקור מתוכנן בסין, שהיא מקווה שיסייע לכלכלה הבריטית. לא כולם היו מרוצים מזה: כריס פילפ, שר הפנים בממשלת הצללים, אמר שריבס צריכה לבטל את הביקור המתוכנן ולטפל בבלגן שיצרה. גם מל סטרייד דרש זאת. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי קרא גם הוא לביטול הביקור ולקיים הצהרת חירום פיסקלית בפרלמנט בה תודיע על ביטול העלאת הביטוח הלאומי למעסיקים. ויש גם מי שמבקרים את הביקור הזה בגלל שסין היא סין, על כל המשתמע מכך מבחינת זכויות אדם והתנהלותה הגאופוליטית. בכל מקרה, ריבס לא שמעה לקריאות והגיעה לביקור המתוכנן, בתקווה שזה יוביל לשיתופי פעולה שיחזקו את הצמיחה הבריטית.
בינתיים, יש מי שלא מתאפקים ומשווים אותה למרות הכל לליז טראס. כריס פילפ טען שעל שריבס צריכה להיות מפוטרת מתפקידה, בדומה למה שקרה לשר האוצר של טראס, קוואזי קווארטנג. גם חלק מהאנליסטים מתחילים לדבר על ימים שמזכירים את המערבולת הכלכלית של ספטמבר-אוקטובר 2022. גם אם המצב לא כזה, וכבר הבאתי למעלה הסברים למה ככל הנראה אנחנו לא באותו מקום, אם מדברים עליכם במונחים של ליז טראס אתם בבעיה.
ואפרופו ליז טראס: זאת בינתיים שלחה לקיר סטארמר מכתב התרעה לפני פעולה משפטית. לדבריה, ההתעקשות שלו שהיא “ריסקה את הכלכלה” פוגעת במוניטין שלה ואף מקושרת לעובדה שהיא הפסידה במחוז הבחירה שלה בבחירות הכלליות לפני חצי שנה. לדבריה, העובדה שלא הייתה פגיעה קשה בתמ”ג או בשיעורי התעסוקה מראים שקשה לדבר על “לרסק את הכלכלה”, ולפיכך הטענה של סטארמר מהווה דיבה כלפיה. מטעם סטארמר כבר הובהר שאין לו שום כוונה לשנות את הניסוחים בהם הוא משתמש. בנוסף, היו גם ביקורות על כך שהדבר האחרון שהשמרנים צריכים פוליטית זה שליז טראס תזכיר את קיומה. אני רק אוסיף שאף אחד מעולם לא פגע במוניטין של ליז טראס כמו ליז טראס.
אז מה עכשיו?
יש מחלוקת מה גורם למצב בשווקים הבריטיים כעת. יש מומחים שאומרים שהגורם העיקרי לכך הוא תנודות עולמיות. אבל יש גם אחרים שסבורים שחלק מהפרמטרים מהווים אינדיקציה לכך שגם התנהלות הממשלה אחראית לכך. אבל יודעים מה? זה לא עד כדי כך חשוב: מה שחשוב זה שזו אחריות של הממשלה לעשות משהו. בהנחה שהיא מתכוונת לקיים את ההבטחה של ריבס לגבי מסים ושל ג’ונס לגבי הכללים הפיסקליים, הרי שנשארה לה רק בררה אחת: קיצוצים. וקיצוצים ישימו את כל התכניות ארוכות הטווח של הלייבור על הולד, מה שיקשה להראות הישגים לבחירות הבאות. בנוסף, הממשלה ממש לא מצליחה לשכנע שיש לה מושג מה היא עושה, כפי שאנחנו לומדים מהאמון הנמוך של המגזר העסקי בממשלה.
אין ספק שגם אם המצב הנוכחי לא קשור בכלל לרייצ’ל ריבס – ריבס נמצאת בבעיה קשה.