בחזרה מחופשה

אחרי היעדרות קצרה, עדכונים מהירים: דונלד טראמפ ישוב לבית הלבן, ובבריטניה מסתגלים להשלכות הגאופוליטיות. קמי בדנוק החלה את כהונתה בתור ראשת האופוזיציה עם מינויים חכמים לממשלת הצללים ועם סשן לא רע בשאלות לראש הממשלה. הבנק המרכזי החליט להוריד את הריבית, אבל התחזית להמשך ההורדות עגומה משהו, בין השאר בגלל התקציב החדש. והכנסייה האנגליקנית חווה טלטלה לאחר שפורסם שהיא טייחה התעללות בילדים מצד מקורב לבכירים בה, וראשו של ארכיבישוף קנטרברי נדרש כעת | צילום: אלכסנדרה דרגוי, דאונינג 10

סביר להניח שלא תהיתם למה לא היו פה עדכונים בשבוע האחרון, אבל למקרה שכן זה היה בגלל שהייתי בחופשה. היה נהדר, תודה ששאלתם (למרות שברור שלא שאלתם). בכל מקרה, הנה עדכון מהיר במה שקרה בזמן הזה.

ניצחון טראמפ

כנראה הדבר הגדול ביותר שקרה בפוליטיקה העולמית בשבוע שעבר היה הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית. כל העולם יושפע מזה החל מ-20 בינואר 2025 (ויש אפילו משמעויות ברגעים אלה ממש), וגם בבריטניה יש לעניין השלכות. אחת מהן היא ההבטחה של טראמפ למלחמת מכסים, מה שעלול לעלות לבריטניה 20 מיליארד ליש”ט. הדבר הביא פוליטיקאים שונים ללחוץ על ראש הממשלה קיר סטארמר לחזק את קשרי המסחר עם האיחוד האירופי כדי לצמצם את הנזק. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי דיבר על להפוך את הכלכלה הבריטית ל”חסינת טראמפ”. סטיבן פלין, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, הרחיק לכת אף יותר וקרא לסטארמר לשקול מחדש את התנגדותו להצטרפות מחדש לאיחוד. עניין אחר הוא התמיכה באוקראינה, שנראה שטראמפ יהיה הרבה פחות נדיב בה לעומת הנשיא היוצא ג’ו ביידן. זה כבר הוליד שיחה בנושא בין סטארמר לנשיא צרפת עמנואל מקרון.

אבל יש גם מי ששמחים על הניצחון הזה. ראשת האופוזיציה הטרייה קמי בדנוק ניצלה את הופעתה הראשונה בשאלות לראש הממשלה כדי לדרוש מסטארמר להתנצל על דברים שאמר שר החוץ דייוויד לאמי על דונלד טראמפ (לפני שלאמי נכנס לתפקיד). עוד לפני הניצחון, ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ אמר שישמח לסייע “להחליק” את מערכת היחסים בין טראמפ לבין דמויות בשלטון הלייבור שהיו עוינות לו בעבר.

וכעת עולה בפי הרבים השאלה כיצד סטארמר באמת ינהג. חלק מאמינים שסטארמר חלש מדי ויתקפל בפני כל דרישה של טראמפ. אחרים סבורים שהוא דווקא יהיה חלש לצד השני, ויעדיף לרצות את האירופילים במפלגתו במקום לנסות לבנות גשרים אמיתיים עם טראמפ. כך או כך, כפי שהסביר הפרשן הפוליטי של סקיי ניוז סאם קואטס, הניצחון של טראמפ בתוספת שלל נסיעות אחרות לחו”ל הופכות את סטארמר בהדרגה לראש ממשלה שממוקד מעל הכל במדיניות חוץ. זאת בניגוד לקודמו רישי סונאק, שעסק בעיקר במדיניות הפנים והשאיר את ניהול מדיניות החוץ לדייוויד קמרון.

השבוע של קמי

ונעבור לפוליטיקה פנימית. אם אתם זוכרים, לפני קצת יותר משבוע קמי בדנוק הוכרזה כראשת המפלגה השמרנית החדשה ולראשת האופוזיציה החדשה, במקום סונאק. אז איך הלך השבוע הראשון הזה? קודם כל נדבר על המינויים שעשתה לממשלת הצללים. נתחיל בשלושת התפקידים הגדולים, שהם אוצר, חוץ ופנים. תפקידים אלו ניתנו למל סטרייד, פריטי פאטל וכריס פילפ בהתאמה. שני הראשונים, אזכיר, התמודדו על ראשות המפלגה השמרנית גם הם והודחו בשלבים מוקדמים. וגם המתמודד העיקרי מול בדנוק, רוברט ג’נריק, קיבל מינוי לשר המשפטים בממשלת הצללים.

מה משמעות המינויים האלו? ראשית, שבדנוק מנסה לאחד את האגפים השונים של המפלגה. סטרייד נחשב למועמד הקרוב ביותר למרכז המפה הפוליטית מבין המתמודדים, וג’נריק לימני ביותר. כמו כן, הבחירה במי שהתמודדו מולה היא לא מובנת מאליה. בוריס ג’ונסון הציע ב-2019 תפקיד בממשלה ליריבו בבחירות הפנימיות ג’רמי האנט, אך היה מדובר בשנמוך שלדעת רבים היה למעשה רמז שהאנט לא רצוי בממשלה. ליז טראס הלכה אפילו יותר רחוק ו”טיהרה” כמעט לחלוטין את הממשלה מתומכי רישי סונאק. והנה בדנוק נותנת מקום גם למי שניסו לגבור עליה. כבר בשלב זה ניתן להצביע על תבונה פוליטית לא מבוטלת מצדה.

ויש עוד. סטרייד הוא מינוי ראוי: הוא כיהן בתפקידים זוטרים במשרד האוצר ועמד בראש ועדת האוצר של הפרלמנט. פילפ, מעבר לניסיון שצבר בתפקידים זוטרים במשרד הפנים, גם נחשב לנאמן של בדנוק וחשוב מכך: הוא בימין המפלגה. זה אמור להבטיח שיוביל מול הממשלה אלטרנטיבת אנטי-הגירה נוקשה. ואם כבר הגירה, זה גם מתקשר למינויים של פאטל וג’נריק. פאטל הייתה שרת הפנים של ג’ונסון, ונחשבה לאנטי-הגירה בעצמה, אבל נראה שהיא כעת מואשמת בכישלון השמרנים בתחום ולכן לא קיבלה בחזרה את התיק. וג’נריק, שכבר לא יודע לדבר על דברים שאינם הגירה, לא קיבל גישה ישירה לתחום, במה שנראה כמו מידה של חוסר אמון מצד בדנוק ביכולת שלו להציע מדיניות רצינית בנושא.

ואי-אפשר בלי כמה מילים על ההופעה הראשונה בשאלות לראש הממשלה. השאלות היו על נושאים שונים, מהשלכות הניצחון של טראמפ, דרך ביטחון ועד לתקציב. ההופעה הייתה מרשימה (גם אם לא מלהיבה) וממלכתית משהו: היא תקפה את הממשלה, אבל ניסחה את השאלות שלה באופן כזה שנתן לסטארמר את האפשרות לצאת מהן בכבוד עם תשובה רצינית שאינה רק ניגוח פוליטי. בכך, היא גם הראתה את עצמה כאופוזיציה קונסטרוקטיבית וגם הביכה את סטארמר כשנכשל במשימה הפשוטה שניתנה לו ובעיקר נתן סיסמאות והתחמקויות.

ירידת הריבית

את החדשות האלו סטארמר קיבל בברכה. בערך. בנק אנגליה, הבנק המרכזי, הודיע על הורדת הריבית ברבע נקודת אחוז, מ-5% ל-4.75%. עדיין גבוה, אבל הכיוון טוב. ההודעה הזו מגיעה למרות שתגובות השווקים הראשוניות לתקציב שהציגה רייצ’ל ריבס לא היו חיוביות במיוחד, וגרמו לחששות בכל הנוגע ליכולת להוריד את הריבית בקצב גבוה.

טוב, האמת שעדיין יש ממה לחשוש. הורדת הריבית הזו באה למרות התקציב, ולא בגללו. התחזית של הבנק כעת, על סמך התקציב, היא שהאינפלציה תישאר גבוהה מהמטרה של 2% שנה מעבר למה שנחזה לפני מספר חודשים. בשיאה, היא צפויה להגיע ל-2.75% באמצע 2025. לכן, בבנק הדגישו שהורדות הריבית הבאות ייעשו באופן מתון: אם קודם לכן הציפייה הייתה שבתחילת 2026 הריבית כבר תעמוד על 3%, כעת היא עומדת על 3.5%. וכל זה רק על סמך התקציב ונתונים כלכליים אחרים. בבנק גם מחכים לראות כיצד טראמפ ינהג, ויש תחזיות שגם הוא יתדלק את האינפלציה בעולם מחדש.

הצצה לכנסייה

סיפורים על ילדים מנוצלים בכנסייה נשמעים כמעט כמו קלישאה על מה שקורה במוסדות הדת הקתוליים. אבל הנה, מתברר שהקלישאה יכולה ללבוש צורה גם בכנסייה האנגליקנית. ב-2017 ערוץ 4 חשף שג’ון סמיית’, עורך דין המקורב לארכיבישוף קנטרברי, שמהווה את איש הדת הבכיר ביותר בכנסייה האנגליקנית, ג’סטין ולבי. בשנות השבעים והשמונים סמיית’ אירח אצלו נערים ממחנות קיץ נוצריים בדורסט ושם הפעיל נגדם אלימות כולל אלימות מינית. בהמשך הוא נסע לשליחות מיסיון באפריקה, והמשיך באותה פרקטיקה גם שם. דוח חקירה שפורסם לאחרונה מאשים שורה של בכירים בכנסייה האנגליקנית, ובראשם את ולבי, שלא עשו מספיק כדי להסגירו לרשויות. החל מ-2013, כך הדוח, היה ברור לבכירים ביותר בכנסייה מה קרה, ועדיין הם לא עדכנו את הרשויות כפי שצריך. סמיית’ מת ב-2018, כך שכבר אין אפשרות להביאו לדין.

כעת, ישנו לחץ על הארכיבישוף ולבי להתפטר. הלחץ לא מגיע רק מהקורבנות של סמיית’, אלא גם מצד בישופים בתוך הכנסייה האנגליקנית. כך גם הרבה מאוד חברים בסינוד הכללי, הגוף המחוקק של הכנסייה. הדבר מתחזק שכן ב-2019 ולבי הכחיש שידע על מעשי הזוועה שביצע סמיית’, וכעת מתברר שבמחילה, זה ככל הנראה בולשיט.

קיר סטארמר סירב להגיב בעניין, בטענה ש”זה יותר עניין של הכנסייה מאשר שלי”. לכאורה, אכן אין פה עניין לבלוג על פוליטיקה. אלא שכן יש פה פוליטיקה. ראשית, בצורה הכי ממוסדת שאפשר: הכנסייה האנגליקנית היא חלק ממוסדות המדינה. אני לא מדבר רק על הסימבוליקה, שכן המונרך עומד בראשה. אני מדבר על זה שבכירים בה הם חברים בבית הלורדים. פירוש הדבר הוא שוולבי יכול לדבר בבית הלורדים ולהצביע על תיקונים לחקיקה. נכון, הוא אחד מתוך מאות, אבל זה עדיין כוח שהוא נדרש לוותר עליו. בנוסף, ישנו גם העניין הסימבולי, שכן הארכיבישוף הוא עדיין מנהיג רוחני. אז בריטניה לא תתפרק בגלל התפטרות כזו, אבל הדבר עלול לחזק עוד יותר את הסלידה מהממסד.