התקציב הראשון של הלייבור מאז 2010 הגיע. אילו בשורות הוא מביא? בעיקר הרבה מהכל: הרבה מסים, הרבה הוצאות ציבוריות והרבה לקיחת חובות (האחרונים, יצוין, לטובת השקעות בלבד). הביטוח הלאומי למעסיקים יעלה, ולמרות שזה לא אמור להשפיע על הנטו, הגורמים הרשמיים מזהירים שזה יתגלגל לאנשים העובדים. לצד זה יעלו גם מסי ירושה, רווחי הון ועוד, שלא נחשבים מבחינת הלייבור למסים המושתים על “אנשים עובדים”. כל אלו ועוד יביאו את נטל המס לשיא של כל הזמנים. כל זה, והחובות, אמורים לסתום חורים בתקציב שהשאירו לכאורה השמרנים, וגם לממן השקעות עתק בתשתיות. התקציב זוכה לביקורת רבה, חלק בטענה שהוא מעמיס על האדם הפשוט או לא אחראי, וחלק בטענה שהוא לא שאפתני מספיק. מה שבטוח זה שבלייבור לקחו הימור, וימים יגידו אם הוא ישתלם | צילום: לורן הארלי, משרד האנרגיה הבריטי
היה ברור שזה יגיע. בערך מהרגע הראשון הממשלה הכינה את הציבור לקראת זה שהתקציב הקרוב, שהוצג אתמול (ד’), לא יהיה פשוט עבור האזרחים מהשורה. יש לזה מטרה נעלה, הסבירו: תיקון היסודות של הכלכלה הבריטית, שהפכו לרעועים. אחרי שזה יתוקן, יהיה אפשר לעשות תקציבים מיטיבים יותר. אבל בינתיים, אין מה לצפות לשפנים שיוצאו מהכובע ויגרמו לכך שהמכה תכאב פחות. כלומר, תכאב פחות ללייבור בסקרים. אז מה היה בתקציב הראשון של הלייבור מאז מרץ 2010?
ההכנות
כאמור, הממשלה עשתה הרבה מאוד הכנות לקראת התקציב הזה. זמן לא רב אחרי כניסתה לתפקיד שרת האוצר, רייצ’ל ריבס הודיעה שיש חור שחור ענק באוצר המדינה שיהיה צריך לסתום, והקריבה בתור התחלה את קצבאות החורף לפנסיונרים. בהמשך ראש הממשלה קיר סטארמר הכין את הציבור לכך שיש אור בקצה המנהרה, אבל שקודם צריך לעבור במנהרה. כנראה שזה לא הספיק, ויומיים לפני הצהרת התקציב הוא נשא נאום נוסף, מסביר שממשלתו מוכנה לקבל החלטות קשות כדי להתמודד עם “קשיי המציאות הפיסקלית”.
היו גם שלל הדלפות לתקשורת (ולפעמים הצהרות למפרע) על מרכיבים שונים, כמו התכנון להעלות את הפרשות הביטוח הלאומי מצד המעסיק או לשנות את הכללים הפיסקליים. בנוסף, דווח שהמשרד לאחריות תקציבית (OBR), המעריך את משמעויות המדיניות הפיסקלית, יוציא דוח על החור שהשאיר אחריו שר האוצר הקודם ביום התקציב.
המטרה של זה הייתה ברורה: לשלוט בנרטיב ולאפשר לציבור להכין את עצמו כדי שיכעס קצת פחות. גם הסיבה לזה ברורה: המצב של הממשלה בסקרים לא משהו. שיעורי התמיכה בקיר סטארמר נפלו בקצב המהיר ביותר לכל ראש ממשלה חדש בעידן המודרני, למעט ליז טראס. אז אין ספק שסטארמר מוכן להתמודד עם החלטות לא פופולריות, אבל רצוי בכל זאת לנסות לנהל את זה. לצד זה, יצוין, חלק מההצהרות מראש נועדו למנוע בהלה בשווקים מהצעדים המתוכננים.
איך זה הלך? לא מדהים. לסטארמר הייתה סאגה שלמה סביב ההגדרה של “אנשים עובדים”, עליהם הבטיח לא להשית מסים נוספים, שהצליחה להרגיז רבים ולהפוך אותו ללעג בתקשורת. ההגדרה שלו, אגב, היא של מי שיוצאים להרוויח את לחמם ולרוב לא יוכלו לממן את דרכם החוצה מצרות. הלאה, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל זעם על ההדלפות, המנוגדות למוסכמה שחברי הפרלמנט שומעים על התקציב לפני התקשורת. שר האוצר הקודם, ג’רמי האנט, ניסה לפקפק בהגינות של הוצאת דוח ה-OBR וטען לכניסתו לפוליטיקה מפלגתית. סטארמר מצדו טען שהאנט מנסה לפגוע בעצמאות ה-OBR. אבל איך שלא תהפכו את זה, כל ניסיון כזה נהפך לעוד פארסה תקשורתית.
התקציב
אז ברור איך נראו ההכנות. אבל מה היה בתקציב עצמו? לקראת הצהריים, כנהוג, רייצ’ל ריבס הצטלמה מחוץ לדאונינג 11 עם המזוודה האדומה המפורסמת. בכך, היא הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה של בריטניה שעושה זאת. זה היה החלק הכיפי. אבל אז היא הייתה צריכה להגיע לבית הנבחרים ולהציג לחבריו מה היא החליטה שיהיה בתקציב. הנה.
פתיחה
אחרי שגם סגנית יו”ר בית הנבחרים, נוס גאני, נזפה גם היא בשרי הממשלה על כל ההדלפות וההצהרות שלהם לתקשורת טרם הוצג התקציב לפרלמנט, הגיע זמנה של ריבס להתרומם מהספסל הירוק ולהגיע לרגע הגדול שלה. הפתיחה, כמצופה, נועדה להרים לעצמה ולעקוץ את השמרנים: הלייבור קיבלה מנדט להצעיד את בריטניה לדרך חדשה אחרי 14 שנות כאוס, כפי שהיא קיבלה מנדט לשקם את בריטניה ב-1945 (עם קלמנט אטלי), 1964 (עם הרולד וילסון) וב-1997 (עם טוני בלייר). המצב כעת, כמובן, נורא ואיום, אחרי שלדבריה השמרנים השאירו “חור שחור” באוצר המדינה, הביאו את השירותים הציבוריים לחוסר תפקוד ועוד.
עוד לפני שנכנסה לסעיפי התקציב, כבר הייתה לה הבטחה: היא האשימה את השמרנים בהסתרת המצב הפיננסי האמיתי של בריטניה, והבטיחה שכל המלצות ה-OBR שנועדו למנוע ממצב כזה להישנות ייושמו. בנוסף, היא באה בטענות לשמרנים על כך שהם הזניחו את השירותים הציבוריים ואפילו לא מצאו מקור תקציבי לדברים כמו פיצויים לנפגעי סקנדל הדם או משרד הדואר, והבטיחה שהיא דאגה להם לפיצויים עם האחריות התקציבית המתבקשת. את דברי הפתיחה היא סיכמה בכך שכל שר אוצר יצטרך להתמודד עם המציאות הפיננסית שתיארה ושכל שר אוצר אחראי יצטרך לקבל החלטות קשות בעניין. והנה היא באה כדי להחזיר את היציבות הכלכלית ולשקם את השירותים הציבוריים.
אחריות תקציבית
אוקיי, הקדמה פוליטית כמו תמיד. אבל מה בתקציב? ריבס רוצה תקציב שמעודד צמיחה, ולאחר שהראתה שתחזית ה-OBR אכן מדברת על צמיחה לא רעה בשנים הקרובות (בדגש על לא רעה: כ-1.7% בממוצע בשנה בין 2025 ל-2029), היא ניגשה לדברים. ראשית, הצגת כללים פיסקליים שיבטיחו יציבות, שבתורה תבטיח צמיחה. הכלל המרכזי הוא להגיע למצב בו הממשלה לא לווה כסף כדי לממן הוצאות יומיות, אלא השקעות בלבד. לזה הממשלה צפויה להגיע בשנת הכספים של 2029/30. מאותו רגע, יהיה ייצוב של ספרי החשבונות בשנה השלישית בתחזית של כל תקציב, שבאופן עקבי יוצג בסתיו של כל שנה כדי לא לאפשר לממשלה למרוח זמן בגלל החלטות לא נוחות.
פירוש הדבר הוא גם התייעלות כדי לחסוך בהוצאות. לכל המשרדים ניתנה מטרת חיסכון והתייעלות של 2% מהתקציב לשנת הכספים הבאה. הדבר אמור להיעשות באמצעות שימוש בטכנולוגיות ושימוש משותף בשירותים שונים. כמו כן, הוקם משרד חדש ל”ערך עבור כסף”, שאמור לדאוג שכל פני שהממשלה מוציאה יחזיר את התמורה הטובה ביותר.
ועוד כדי לחסוך בהוצאות, ניסיון לחסוך בתשלומי רווחה. ראשית, הממשלה הזו תאמץ את אחת התכניות של הממשלה הקודמת הנוגעת לקשר בין עבודה לרווחה. שנית, מלחמה במי שמרמים את שירותי הרווחה, תוך שימוש ב”מתודות חדשות” לשם כך. לדבריה, הדבר אמור להניב לקופת האוצר 4.3 מיליארד ליש”ט. זה יגיע, איך לא, לצד מלחמה בהעלמות מס, שלפי ריבס יוכלו להניב למדינה 6.5 מיליארד ליש”ט נוספים. שלישית, פרסום תכנית ממשלתית שמטרתה להיאבק בחוסר פעילות כלכלית של חלקים באוכלוסייה.
תמיכות
יש גם כמה בשורות. כך למשל, שכר המינימום יועלה, בעצת הגוף הממונה על המלצות מהסוג הזה, ל-12.21 ליש”ט לשעה, עלייה של 6.7%. לצעירים עד גיל 20 הוא יעלה אף יותר, ב-16.3%, ל-10 ליש”ט לשעה. המטרה, לדבריה, היא להגיע למצב של איחוד שכרי המינימום ללא אפליית גיל. עניין נוסף הוא התשלומים שניתנים למי שצריכים לעבוד במקביל גם כמטפלים סיעודיים (למשל כמו במקרה של ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, שצריך לטפל בבנו), והעלתה את הסכום שהם יכולים להשתכר בעבודה הנוספת. עוד יוקצו מיליארד ליש”ט נוספים לטובת הקרן למשקי בית מתקשים, שלא מסוגלים לשלם על אנרגיה או מוצרים בסיסיים. ועוד, יופחת שיעור הכסף שניתן לקחת מקצבאות לטובת סגירת חובות, מה שישאיר לעניים ביותר עוד קצת כסף בכיס.
גם התכנית להפיכת העבודה למשתלמת, שמחזקת את זכויות העובדים, הוזכרה בנאום, תוך עקיצה לשמרנים שזקוקים לה בהתחשב בכך שרבים מהקולגות שלהם הפסידו את מקום העבודה שלהם בפרלמנט בהתראה קצרה. קצבאות הזקנה ימשיכו להיות תחת “המנעול המשולש“, שמבטיח שהן יעלו מדיי שנה ב-2.5%, שיעור האינפלציה או שיעור העלייה בשכר הממוצע (הגבוה מביניהם). ובשורה של ממש: מס הדלק יוקפא.
מסים
אבל אי-אפשר רק לחגוג. צריך איכשהו לממן את כל העניין, ופה אנחנו מגיעים למסים (רשימה חלקית). ריבס הבטיחה שבהתאם להבטחות המצע, המסים ל”אנשים עובדים” – קרי מס הכנסה, מע”מ וביטוח לאומי – לא יעלו. בנוסף, הקפאת מדרגות המס שהוחלט עליה בממשלה הקודמת לא יימשכו מעבר למה שכבר נקבע קודם לכן.
מה כן יעלה? ראשית, הפרשות המעסיק לביטוח הלאומי ב-1.2 נקודות אחוז, כך שהחל מאפריל 2025 יעמדו על 15% מהשכר. בנוסף, מדרגת המס בה המעסיק נדרש לשלם מס על השכר של עובדיו, תורד מ-9,100 ליש”ט בשנה ל-5,000. זה אמור לגייס 25 מיליארד ליש”ט בשנה. כדי שעסקים קטנים לא ייכנסו לבעיה, המדינה תגדיל את הסיוע שניתן להם, כך שקרוב לשני מיליון עסקים ישלמו ביטוח לאומי בדומה לשנה החולפת, פחות מכך או אפילו בכלל לא.
העניין הבא הוא מס רווחי הון. הדרגה הנמוכה שלו תעלה מ-10% ל-18%, ואת הגבוהה מ-20% ל-24%. לדבריה, שיעורי המס החדשים הם עדיין נמוכים מבכל כלכלת G7 אירופית אחרת. מוקש אחר היה מס ירושה, אליו ריבס בחרה לנקוט ב”גישה מאוזנת”, לדבריה. מצד אחד, היא החליטה להמשיך את הקפאת המס שעשו קודמיה בשנתיים נוספות, עד 2030. מצד שני, סוגים אחרים של ירושות (למשל, על נכסים חקלאיים) ייכנסו לרשימת הנכסים החייבים במס. ריבס גם התחייבה שבמשך הפרלמנט הזה מס החברות לא יעלה מעבר ל-25%, הנמוך ביותר ב-G7.
וכמובן, איך אפשר בלי ביטול הסעיף שמאפשר לעשירים זרים לא לשלם מסים (non-dom), עניין שהלייבור מדברת נגדו כל הזמן ולפני הבחירות הבטיחה לממן באמצעותו בערך הכל? ריבס הבטיחה להחליפו עד אפריל 2025 במערכת מס תחרותית לזרים שיגיעו לבריטניה באופן זמני, מה שלפי ה-OBR אמור להכניס עוד 12.7 מיליארד החמש השנים הקרובות. ההיטל המיוחד שהוטל על חברות הנפט והגז יוארך עד ל-2030 ויעלה ל-38%. ועוד הבטחת מצע שקוימה היא להטיל מע”מ על שכר הלימוד של בתי הספר הפרטיים.
ישנם גם מסים על תענוגות: מסים על הטבק צפויים לעלות גם הם, ולצד זה גם יוטל מס על הנוזל לסיגריות אלקטרוניות. המס על שתייה ממותקת יעלה אף הוא. המס על טיסה יעלה ל-2 ליש”ט למחלקת תיירים, ול-450 ליש”ט לכל נוסע שייסע במטוס פרטי. מס על משקאות אלכוהוליים שלא מהחבית יעלה בהתאם למדד המחירים לצרכן, אך מס על אלכוהול כן מהחבית יורד ב-1.7%. כמו כן, חלק מהעסקים, בעיקר בתחום האירוח, יקבלו סיוע בארנונה לעסקים.
הוצאות
כאמור, אחת הבעיות בבריטניה היא המון מערכות לא מתפקדות. לריבס יש בשורות גם עבורן. ריבס הודיעה שההוצאה השוטפת של משרדי הממשלה תעלה בשנה הבאה ב-1.5% בשקלול אינפלציה, מה שלדבריה מהווה הוכחה שאין חזרה למדיניות הצנע של ממשלת קמרון. ויש עוד תוספות. למשל, 2.3 מיליארד ליש”ט שיוקצו לשכירת מורים נוספים במקצועות ליבה ועוד מיליארד לטובת החינוך המיוחד. הממשלה גם תעבוד על כך שתקציב ההגנה יגיע ל-2.5% מהתמ”ג, ועד אז תוסיף עוד 2.9 מיליארד ליש”ט בשנה הבאה, במנותק מהתמיכה באוקראינה שתימשך ככל שיידרש. 2 מיליון יוקצו לטובת לימוד על השואה. תקציבים יוקצו גם לחלקי הממלכה מחוץ לאנגליה, לרשויות המקומיות הגדולות באנגליה ולמענה לבעיית חסרי הבית. כדי לסייע לחנויות מול העלייה בסחיבה מחנויות, ריבס החליטה לבטל את החסינות מפני סחיבת מוצרים בעלי ערך נמוך. זאת בנוסף למימון שיסייע להילחם בכנופיות שמטילות אימה על החנויות.
אבל מעבר לכך, יש צורך גם בהשקעות ציבוריות, לאחר שהן ירדו תחת השמרנים מ-2.5% ל-1.7% מהתמ”ג. החידוש בתחום הזה הוא שינוי הכללים הפיסקליים כך שמצד אחד ידרשו שגם לגבי הלוואה להשקעות החוב יצטרך לרדת בשנה השלישית של התחזית הפיננסית, אבל בחישוב יבוא גם הרווח שיגיע מאותה השקעה. חוקים פיסקליים נוספים ומערך כללים שלם ידאגו שמערך ההשקעות מצד אחד יאפשר השקעות ציבוריות אך מצד שני שהן יניבו תמורה בחזרה ולא ייצרו חובות לא סבירים. היא אף הכריזה על פרויקטים בהם תשקיע, כמו בינוי, תחבורה ותשתיות, לצד תעשיות שונות. הרשימה ארוכה ובשווי של יותר מ-100 מיליארד ליש”ט על פני חמש שנים.
שני תחומים אחרונים הם מערכת החינוך, שתקבל עוד 6.7 מיליארד ליש”ט לצורך השקעות, וה-NHS, שיקבל עוד 22.6 מיליארד ליש”ט להוצאות שוטפות ו-3.1 מיליארד להשקעות. זאת בנוסף לתכנית ארוכת טווח לשיקום ה-NHS שהממשלה הבטיחה להציג באביב. זה אמור להיות גם חלק מהורדת רשימות ההמתנה כלפי מטה.
ניתוח
לפי מומחים, אין פה שינוי בגישה לעומת השמרנים כמו שיש שינוי במינון: העלאת מסים שוברת שיאים בשביל הרבה יותר הוצאות. את החלק השני צריך לקחת בפרופורציה: לפי התחזית של ה-OBR, ההוצאה הציבורית ביחס לתמ”ג אולי תרד פחות מהר ממה שחזו לה תחת השמרנים, אבל היא עדיין תרד ככל שיחלוף הזמן. מה שכן השתנה בגישה זה המוכנות לתת יותר מקום ללקיחת חובות לטובת השקעות בתשתיות. גם זה, צריך לומר, לא בסדרי גודל פורצי דרך, ובריטניה תישאר מאחורי הממוצע ב-OECD.
אבל גם למינונים יש חשיבות. לפי המכון למחקרים פיסקליים (IFS), לא רק שבריטניה ממשיכה כרגע במסלול הקבוע שלה לנטל המס הגבוה בתולדותיה, אלא גם לקיחת החובות בשלב הראשון גדולה יותר מהמתוכנן וכך גם ההוצאות. לפי המכון, כדי שזה יעבוד יש להישען על שני הימורים: הראשון הוא שההשקעות הראשוניות האלו יספיקו לשנתיים הקרובות, ושאחריהן יהיה אפשר להרגיע את קצב גידול ההוצאות. אחרת, היא תזדקק לצמיחה הרבה יותר גבוהה כדי להימנע מקיצוצים או העלאות מס נוספות. ההימור השני הוא שכל ההשקעות האלו ישתלמו. על כך מתווספת העובדה שהצמיחה לא צפויה להיות היסטרית, דבר שאם אכן יתממש עלול לעלות לבריטי הממוצע 300 ליש”ט בשנה.
וכמובן השאלה הגדולה: האם, כפי שריבס הבטיחה, היא לא ממסה את האנשים העובדים? לכאורה, היא העלתה את הביטוח הלאומי רק להפרשות המעסיקים. אלא שלפי התחזית, המעסיקים יגלגלו כשלושה רבעים מהעלייה הזו לעובדים. כן, גם אם זה לא יופיע בתלוש השכר שלהם. אני גם חייב להוסיף שההבטחות למלחמה בהעלמות מס ורמיית הרווחה חוזרות כל הזמן, ונראה שהפוליטיקאים לא מספיק מוכשרים כדי להצליח לעשות את זה, אז אולי כדאי להפסיק לבנות על זה כל הזמן.
האם ההחלטה של ריבס תשתלם? אני לא יודע. היא אכן קיבלה ירושה גרועה. אבל היא לקחה פה הרבה מאוד הימורים שלא בטוח אם ישתלמו. כדי להבטיח שדבר כזה יקרה, הממשלה תצטרך להצטיין בהקצאת הכסף בצורה חכמה, עם כמה שפחות בזבוז על שטויות.
דבר האופוזיציה
נחזור לדיון בפרלמנט. מיד אחריה עלה ראש האופוזיציה רישי סונאק. זו הייתה הפעם האחרונה בה הוא דיבר בפרלמנט בתפקיד זה, לפני שיוחלף. בסשן של שאלות לראש הממשלה שהתקיים ממש לפני זה, הוא בחר בגישה ידידותית כלפי סטארמר, לסיים בטעם טוב. מול ריבס, לעומת זאת, הוא יצא במתקפה כוללת. ניתן לחלק את נאומו המשולהב לשתי רגליים עיקריות: לטענה שהלייבור הפרה את הבטחת הבחירות המרכזית שלה לגבי מיסוי והכללים הפיסקליים, ולטענה שכל הדיבורים על המצב הכלכלי הקשה שירשה הם שטויות.
אד דייווי, לעומת זאת, בירך על השינוי שחל בכללים הפיסקליים (ב-IFS, יש לציין, סבורים שהיה מקום לשינויים נרחבים יותר), אך העביר ביקורת על כך שהממשלה לא הולכת רחוק מספיק עם השאיפות שלה לתיקון הכאוס הקיים. הדבר נוגע בעיקר לצורך לתקן את השירות הסיעודי כדי שיהיה אפשר גם להביא לרגיעה ב-NHS (שכן כיום מטופלים סיעודיים שלא יכולים לשלם על טיפול סיעודי תופסים מיטות NHS).
לסיכום
המשימה שריבס שמה לעצמה ברורה: קודם כל לייצב את המערכת. ייצוב המערכת נשען על ייצוב החורים הפיננסיים, אבל גם על הגעה למצב בו השירותים הציבוריים מתפקדים. החלק השני צריך להיות מושג בדרך כלשהי, מהסיבה הפשוטה שאם התחבורה לא פועלת ואנשים לא יכולים להשיג טיפול רפואי, זה פוגע גם בכלכלה. ניתן להתווכח איך להגיע לשם, אבל צריך להגיע לשם.
אבל ריבס לקחה פה הימורים, שחלקם יהיו לא נעימים. עד לסוף הפרלמנט נטל המס יגיע לשיא של כל הזמנים, וזה בזמן שהחל מ-2026 תחזית הצמיחה נכון לעכשיו נמוכה יותר ממה שהייתה במרץ. היא תצטרך מיומנויות ניהול נהדרות כדי לדאוג לנצח את התחזיות, לאפשר צמיחה גבוהה יותר, ובכך לא למתוח עוד יותר את התקציב.
האם יש דרך טובה יותר להשיג את המטרות של ריבס? אני לא יודע. אבל הדרך הזו הולכת להיות קשה. היא נעטפה בעטיפה אופטימית של השקעות מכל כיוון בציבור, ושיהיו אזרחים שירוויחו מכך (מה שנכון לגבי חלקם), אבל רבים לא משוכנעים.