העבודה משתלמת

הלייבור חוזרת לשורשים? שלשום (ב’) הצעת חוק שעניינה זכויות עובדים את השלב הראשון בהליך החקיקה. במרכז ההצעה מתן הגנות לעובדים, שכיום החוק מקנה רק לאחר ותק של שנתיים, כבר מהיום הראשון, עם שמירת גמישות כלשהי למעסיקים בתשעת החודשים הראשונים. אבל לכך מתווספות עוד שלל רפורמות – חלקן יועברו בחקיקה נפרדת – שמטרתן “לגרום לעבודה להשתלם”. בלייבור מאמינים שכולם מנצחים: העובדים יזכו לחיזוק הזכויות שלהם, מה שיעלה את המוטיבציה שלהם לעבוד, מה שבתורו יעזור לעסקים עם מצוקת כוח אדם, וזה בתורו יעזור לתפוקה ולכלכלה. אבל יש מי שפחות משוכנעים: העסקים הקטנים חוששים, הערכה של הממשלה עצמה מדברת על עלות של כמה מיליארדים למגזר העסקי, ויש גם כאלו שחושבים שהחקיקה לא הולכת רחוק מספיק.  אבל רק בעוד שנתיים נוכל להתחיל להיווכח אם האיזון הנכון הושג | צילום: משרד הבינוי הבריטי

למרות שקיר סטארמר עשה לא מעט כדי לקחת את הלייבור למרכז המפה הפוליטית, עדיין מדובר במפלגה שמקורה נוסדה על עקרונות הסוציאליזם ומתוך תנועת העבודה. אמת, מאז ייסוד המפלגה בתחילת המאה העשרים היא עברה שינויים גדולים, וכבר עשורים לא מדובר במפלגה שחולמת להלאים את כל התעשייה כפי שהיה בימיו של קלמנט אטלי. ועדיין, מדובר במפלגה שמתיימרת לייצג קודם כל את האינטרסים של המעמדות העובדים. והנה, ממשלת הלייבור מציגה חוק זכויות עובדים חדש – הצעת חוק זכויות התעסוקה – שלפי הממשלה “יגרום לעבודה להשתלם”. הצעת החוק עברה שלשום (ב’) בקריאה שנייה (המקבילה לראשונה בישראל), אבל הדרך עוד ארוכה.

מטרות

הממשלה הציגה את הצעת החוק לפני כשבועיים, לציון מאה ימים מאז שהתחילה לכהן. לדבריה, מטרת החקיקה היא “שדרוג זכויות העובדים בכל בריטניה, התמודדות עם תנאי עבודה גרועים והטבה עם עסקים ועובדים במידה שווה”. למה צריך את זה בכלל? לפי הממשלה, חמישית מהעסקים שמעסיקים יותר מעשרה עובדים מדווחים על מחסור בכוח אדם. הפתרון שמצאו לנכון בממשלה הוא לאפשר יותר גמישות הן למעסיקים והן למועסקים.

איך המטרות יושגו?

העניין הגדול ביותר הוא הליך הפיטורים. נכון להיום, ההגנה מפני פיטורים לא הוגנים (למשל, בשל דרישת הזכויות המוקנות בחוק, חברות באיגוד עובדים ועוד) ניתנת רק לאחר שנתיים, ולפני כן לא ניתן לאתגר את הפיטורים. החקיקה החדשה תספק את ההגנה הזו לעובדים החל מהיום הראשון לעבודה, בהתאם למצע הבחירות של הלייבור. עם זאת, בתשעת החודשים הראשונים מודל הפיטורים כן יהיה פשוט יותר עבור המעסיקים, מתוך הבנה שבתחילת הדרך פשוט עשויה לחלחל ההבנה שדברים לא מסתדרים. זה, כך מאמינים בממשלה, ימשוך יותר אנשים להיכנס לשוק התעסוקה.

אבל זה לא הכל: על הכוונת גם הרחבת דמי המחלה המחייבים, תשלומי הורות גם לאבות וסתימת פרצות שמאפשרות העסקת בשיטת הדלת המסתובבת. עוד בתכנית, סיום האופי הנצלני של חוזי “אפס שעות” בהם המעסיקים לא מחויבים למספר שעות מינימלי. הממשלה מכירה בכך שיש מועסקים שזה נוח להם, ולכן לא תבטל כליל את האפשרות לקיים אותם, אבל מי שיעבדו בשעות מסודרות תקופה מספיק ארוכה יוכלו לדרוש להמיר את אופי ההעסקה שלהם לאחד שיותר מחייב. לפי מחקר של קונגרס האיגודים (TUC) עליו הממשלה מסתמכת, גם רוב העסקים ישמחו לרפורמה מהסוג הזה.

וכמובן, לא ניתן לדבר על יחסי עבודה בלי לדבר על איגודים. הממשלה מתכוונת להשיב לאחור חלק מהחוקים בנושא שהממשלה הקודמת העבירה, ובראשם חוק שירות מינימום, שחייב שירותים חיוניים לספק רמה מינימלית של שירות במקרה של עיצומים. לפי הממשלה, החוק לא הצליח למנוע את הפגיעה בציבור שיצרו השביתות ורק פגע בזכויות העובדים, ולכן יש מקום לבטלו.

בנוסף על החקיקה הזו, הממשלה פרסמה להתייעצות עם הציבור עוד מספר רפורמות שאמורות לגרום לעבודה להשתלם: הזכות להתנתק (כלומר, לא להיות זמינים אחרי שעות העבודה), בחינת דמי ההורות, פישוט סיווג המועסקים וחובת דיווח על עסקים גדולים לספק שקיפות לגבי פערי השכר בהם.

הרצון לאזן

כפי שבוודאי שמתם לב, כמעט כל הדברים ברשימה, אם לא כולם, הולכים לטובת המועסקים. כמובן, מותר לטעון שהשוק שם אצל המעסיקים מראש הרבה יותר כוח מאשר אצל המועסקים, ולכן הצעת החוק לא צריכה להיות סימטרית. אבל העובדה הקרה היא שהממשלה לא מציגה כאן יותר מדי דברים שמקלים את החיים על המעסיקים. בהתאם, לא כל המעסיקים מרוצים מהעניין. חלקם כן, אבל מדובר בעיקר במעסיקים גדולים, כאלו שיכולים להרשות את זה לעצמם. מי שמביעים פחות שמחה על העניין אלו העסקים הקטנים. מרטין מקטאג מפדרציית העסקים הקטנים אמר: “הכותרות הן מפחידות עבור בעל העסק הקטן הממוצע”.

אבל הממשלה רוצה להראות שהיא יכולה להיות טובה לעסקים וטובה לעובדים גם יחד. כדי לאזן, הליך החקיקה יימשך לפחות שנתיים, כדי לוודא שהאינטרסים של כולם נכללים בהצעת החוק הזו וברפורמות האחרות שעל השולחן. אם יצליחו להשיג את האיזון הזה – וכפי שאנשים במגזר העסקי תיארו זאת, יושג שיפור בזכויות העובדים לצד שיפור בתפוקה – הדבר יכול להיות סיפור הצלחה. כעת השאלה היא אם אכן יושג כזה.

וזה לא כזה פשוט: לפי הערכה של הממשלה, יש לא מעט יתרונות בהצעת החוק הזו בכל הנוגע לעובדים, וגם כמה לעסקים, אבל יש גם עלויות. למשל, עלויות של עד 5 מיליארד ליש”ט בשנה (ייתכן שפחות) למגזר העסקי (רובם, יש לציין, יעברו מהמעסיקים למועסקים). בנוסף, יש סיכון ש”מעסיקים יהיו פחות מעוניינים לשכור עובדים”. מי שייפגעו יותר מכולם יהיו העסקים הקטנים, וגם לא ניתן לתת להם הקלות מיוחדות בתנאי ההעסקה – שכן הדבר גם ייצור מעמדות בין עובדים בחברות שונות וגם יפגע באמביציה להגדיל את העסק – מה שייצור לא מעט קשיים. לא סתם סגן ראש האופוזיציה היוצא אוליבר דאודן כלל רק היום את בעלי העסקים הקטנים כחלק מאותם “אנשים עובדים” שהלייבור מתיימרת לייצג.

השיח הפוליטי

בהתאם, ישנו דיון בנושא. שר העסקים והמסחר ג’ונת’ן ריינולדס הסביר שהצעת החוק טובה שכן “המעסיקים הטובים ביותר יודעים שעובדים הם פרודוקטיביים יותר כשהם שמחים בעבודה”. אנדי מקדונלד, המשתייך לאגף השמאלי בלייבור, לא ניסה להתנחמד לעסקים ופשוט בירך על כך שהצעת החוק נותנת את המסגרת (שיש עוד לעבוד על הפרטים בתוכה) לתקן עוולות רבות בתחום יחסי העבודה. לדבריו, זו “הצעת חוק היסטורית”. גם באיגוד העובדים Unison בירכו על ההתקדמות, ו-13 אלף חברים באיגוד כתבו לחברי הפרלמנט שלהם כדי שיצביעו בעד הצעת החוק בקריאה השנייה.

אבל הייתה כמובן גם ביקורת. שר האוצר בממשלת הצללים ג’רמי האנט הזהיר שהצעת החוק הזו היא בגדר “חוקי עבודה נוסח צרפת”, ושיחד עם העלאות המסים הצפויות בתקציב הקרוב קשה לדבר על ממשלה שתומכת בצמיחה כלכלית. אבל הביקורת לא הגיעה רק מימין: במורנינג סטאר, כנראה העיתון השמאלי ביותר בבריטניה, הלינו על כך שהצעת החוק לא הולכת רחוק מספיק. ההבטחה מהעבר ל”הסכם חדש” (ניו דיל) בין המדינה לעובדים לא מקוימת כאן, כך העיתון. שם היו רוצים לראות לא תוספת לזכויות האינדיבידואליות, אלא דגש על כוח האיגודים שמרגרט ת’אצ’ר צמצמה בתקופתה.

לסיכום

קשה לדעת איך הדבר הזה ייגמר. אלוהים יודע איך העולם ייראה בעוד שנתיים, ונראה שבינתיים הלייבור בעיקר ניסתה להראות שהיא עשתה משהו במהלך מאה הימים שלה בשלטון. יש פה מסגרת למשהו שתהיה לו חשיבות, לטוב או לרע. אבל זו רק מסגרת. אותה הערכה מפחידה לכאורה שהזכרתי קודם מקפידה לציין שוב ושוב שמדובר בהערכות מאוד ראשוניות שיצטרכו להשתנות בהתאם לפרטים שישתנו עד להשלמת החקיקה ועד לסיום חקיקת המשנה שתועבר תחת החקיקה הראשית.

אבל זה כן מעלה לשיח את אחת השאלות הגדולות במדינות שלא חרדות כל היום מנושאים ביטחוניים: איך נכון לנהל יחסי עבודה? בקצה אחד יש את הצורך להגן על העובדים מפני יחס לא הוגן, שלא רק שמעלה את החרדה אלא גם במקרי קיצון עלול להביא אנשים למצוקה כלכלית של ממש. בקצה השני יש את הרצון לאפשר לבעל את העסק את החופש לנהל את העסק ולשכור את שירותיהם של המתאימים ביותר, בין השאר במחשבה שזה יועיל גם לעובדים עצמם. הלייבור החליטה להזיז את המחוג לעבר הקצה הראשון, אבל תוך כדי שהיא מנסה לא להבהיל את מי שמעדיפים למשוך לקצה השני. כעת השאלה היא אם נמצא האיזון הנכון. את זה, כאמור, נגלה רק בעוד הרבה זמן.