השבוע המרוץ לראשות המפלגה השמרנית נכנס לשלב האחרון והמכריע: הצבעת המתפקדים. אלו יצטרכו להכריע בין הפייבוריטית קמי בדנוק לאנדרדוג רוברט ג’נריק, שניהם מהאגף הימני של המפלגה. הדבר יביא לכך שיהיה מדובר במרוץ שיהיה פחות על מדיניות ויותר על אישיות ויכולת משיכת מצביעים. ההדחה של ג’יימס קלברלי, שמשתייך יותר לאגף המרכזי במפלגה, הפתיעה את כולם, אך נראה שהצבעה אסטרטגית של תומכיו דווקא הביאה למצב הזה. בנוסף, המפלגה חשבה על דרכים לספק קצת שקט תעשייתי למנצח/ת, אבל לא על לוח זמנים שיאפשר לאופוזיציה החדשה זמן להגיב לתקציב | צילום: ג’ייקוב גרוט, המפלגה השמרנית
שלשום (ד’) המפלגה השמרנית נכנסה לפאזה האחרונה של המרוץ לראשות המפלגה. המתמודדים הסופיים הם קמי בדנוק ורוברט ג’נריק. כעת השניים ינסו להתחרות לא רק על לבם של חברי הפרלמנט ממפלגתם, אלא של המתפקדים כולם. ואם בעבר היה נראה שהבחירה ברורה, הפעם התחרות הרבה יותר פתוחה.
לוח הזמנים
נתחיל בכמה תאריכים. אחרי שהוכרזו שני המועמדים הסופיים, נשלחו למתפקדים (שעברו תקופת אכשרה של תשעים יום לפחות) טופסי הצבעה בדואר. למתפקדים יהיו כמה שבועות להתלבט, אבל הם יצטרכו שהטופס שלהם יגיע בדואר למטה המפלגה השמרנית עד 31 באוקטובר. זהות המנצח/ת תוכרז ב-2 בנובמבר. כשבחירות לראשות מפלגה נעשות במפלגה השלטון, יש הבדל של יום בין הכרזה על ראש/ת המפלגה החדש/ה לקבלת המינוי לראשות הממשלה. הפעם, בגלל שזו מפלגת האופוזיציה, המנצח/ת תהיה לראש/ת האופוזיציה באופן מידי.
לתוך זה צריך להכניס תאריך נוסף, מחוץ למתרחש במפלגה: 30 באוקטובר. אז שרת האוצר רייצ’ל ריבס תציג לפרלמנט את התקציב שלה. כפי שאתם שמים לב, התאריך הזה הוא לפני שההצבעה בתוך המפלגה השמרנית נסגרת. פירוש הדבר הוא שמי שתענה לריבס לא תהיה הנהגת האופוזיציה החדשה, אלא זו של רישי סונאק. למרות ניסיונות להקדים את סיום המרוץ כדי להימנע, מכך, במפלגה הוחלט שלא לעשות כן.

רבים, ואני ביניהם, סבורים שזו טעות. התקציב הוא מגה-אירוע בפוליטיקה הבריטית. בעיקר כשמדובר בתקציב ראשון של ממשלה חדשה, שמאה הימים הראשונים שלה בתפקיד גרמו לה בדעת הקהל נזקים דיי דומים למה שהוריקן מילטון עשה לפלורידה. ובמקום לתת את הנתח העסיסי הזה לראש/ת המפלגה הבא/ה, שאמור/ה לקחת את המפלגה לכיוון חדש, נותנים את זה למי שעם רגל אחת בקבר. זה שיקול דעת תמוה ביותר.
רכבת ההרים של קלברלי
דבר מעניין קרה בשני סבבי ההצבעה האחרונים. נתחיל במעבר על התוצאות בהם:
סבב שלישי
עברו לשלב הבא:
- ג’יימס קלברלי – 39 קולות
- רוברט ג’נריק – 31 קולות
- קמי בדנוק – 30 קולות
נשר:
- טום טוגנדהאט – 20 קולות
סבב רביעי
עברו לשלב הבא:
- קמי בדנוק – 42 קולות
- רוברט ג’נריק – 41 קולות
נשר:
- ג’יימס קלברלי – 37 קולות

נראה לי שאין צורך להסביר הרבה את זה שהייתה פה רכבת הרים: במפתיע, היה נראה שג’יימס קלברלי צבר מומנטום בסבב ההצבעה השלישי. זה היה הגיוני, בהתחשב בכך שהנאום שלו בכנס המפלגה השמרנית שבוע קודם לכן היה המוצלח מכולם. היה נראה שהוא הצליח לתרגם את ההצלחה שם להצלחה בקרב חברי הפרלמנט. ואם הוא מסוגל לעשות את זה בקרבם, אולי הוא יוכל לעשות את זה גם בקרב המתפקדים?
ובכן, לעולם לא נדע, שכן כפי שאתם יכולים לראות, הוא לא הצליח להגיע לסיבוב האחרון, כשבעצם כמעט אף אחד מהמצביעים של טוגנדהאט לא עבר אליו, למרות שקלברלי הוא המועמד האידיאלי עבורם מבחינה רעיונית. בנוסף, היו כמה שנטשו אותו. זה מצריך לשאול מה קרה שם. אז קודם כל, צריך להגיד, העובדה שבסבב השלישי אף אחד לא הגיע לשליש מהקולות כבר הפכה את הרביעי לפתוח (שכן מתמטית, אם לא נוטשים אותו מצביעים, לא ניתן להדיח אותו למקום השלישי). כמו כן, בדנוק וג’נריק היו הפייבוריטים כשהמרוץ רק התחיל.
מעבר לזה, כך הפרשנים, היה מדובר כנראה בהצבעה אסטרטגית שהתפוצצה לכולם בפרצוף. כפי שכתבתי אחרי הסבב הראשון, בשלב בו רק חברי הפרלמנט מצביעים, יש להם גם את השיקול של מי הם לא רוצים שיעפיל לסיבוב האחרון. כלומר, אין מדובר בהצבעה רק לפי מחשבה מי הכי מתאים לתפקיד, אלא גם מי ממש לא רוצים שיגיע אליו. קלברלי, יש לציין, הוא האנדרדוג בקרב המתפקדים הן מול בדנוק והן מול ג’נריק. כלומר, תומכיו של קלברלי היו צריכים גם לחשוב את מי הם רצו להציב מולו, כדי שאם יפסיד הנזק יהיה פחות גרוע.
ולמה הדבר הוביל? ככל הנראה, תומכי קלברלי יצאו מנקודת הנחה שהוא יצליח להעפיל לשלב המכריע, והרשו לעצמם להצביע למישהו אחר. מי שיותר חששו מבדנוק הצביעו לג’נריק ולהיפך. התוצאה: הם קיבלו את מי שחששו ממנו על טופס ההצבעה. יכול להיות שהיה כדאי לבחור באסטרטגיה אחרת.
המשמעויות
לתוצאה שהתקבלה יש כמה משמעויות. העיקרית היא שבניגוד למרוצים קודמים, הפעם אין ממש שאלה אידיאולוגית להכריע בה. ב-2019 ההכרעה הייתה בין גישת זמני הברקזיט הקשיחים של בוריס ג’ונסון לבין זמנים יותר גמישים של ג’רמי האנט. בקיץ 2022 ההכרעה הייתה בין הורדת מסים לפני הכל של ליז טראס לבין השתלטות על האינפלציה לפני הורדת מסים של רישי סונאק. הפעם שני המועמדים מגיעים בערך מאותו המקום, שזה אגף ימין של המפלגה. על כך גם נוספת העובדה שאפשר להבטיח מה שרוצים, גם ככה הפעם לא בוחרים ראש/ת ממשלה שיכול/ה ליישם את זה בשטח. לכך יש כמה משמעויות משנה.
ראשית, אופי המרוץ. ההבדלים בין בדנוק לג’נריק הם בעיקר ברמת הניואנסים, וקשה לראות איזושהי מדיניות של מי מהם שתגרום למתפקדים להצביע למתחרה. אפילו השטות של בדנוק לגבי תשלום דמי לידה בכנס המפלגה לא הוריד אותה ממעמד הפייבוריטית של סוכנויות ההימורים. פירוש הדבר הוא שהמרוץ יהיה בעיקר על אישיות ועל היכולת של השניים לשכנע שהם יכולים להחזיר את המפלגה לשלטון בבחירות הבאות. אז זה לא אומר שלא תהיה מדיניות בכלל. זה לא אומר שלא יהיו דגשים שונים (נגיד, דגש על הגירה מול דגש על כלכלה). אולי גם יש להם פתרונות שונים. אבל בסופו של דבר שניהם רוצים לצמצם הגירה, להביא לדה-רגולציה בכלכלה ולהשתחרר מעולו המעצבן של הממסד. יש גבול כמה אפשר לעשות מזה תחרות על אג’נדה.

שנית, בהתאם, בלייבור ובמפלגה הליברל-דמוקרטית מתים על זה. לדידם, שבירה ימינה של המפלגה, לכיוון מפלגת הרפורמה, תשאיר את המרכז הפוליטי פנוי לשתיהן. יותר מכך, זה ימשיך את התחרות על קולות הימין בין השמרנים לרפורמה, דבר שבשיטת הבחירות הבריטית עשוי להביא דווקא לרווחים במרכז-שמאל. אני לא הייתי פותח במקומן שמפניה כל-כך מוקדם, אבל זה כן מעלה למפלגה השמרנית שאלה: איך היא מתכוונת לזכות בחזרה במצביעי המרכז שנטשו אותה?
מה מכאן?
כאמור, סוכנויות ההימורים שמות את הכסף על בדנוק. מצד שני, יש לג’נריק שלושה שבועות לנסות להעביר אליו מצביעים, ואולי הוא גם יצליח. ג’נריק, יצוין, ממוקם יותר ימינה מבדנוק. זה הגיוני, שכן הוא התחיל באגף המרכזי יותר של המפלגה ומשם שבר ימינה. לרוב במקרים של שבירה בין עמדות פוליטיות, אפשר לצפות להליכה יותר לקיצון מהסיבה הפשוטה שיש גם צורך להוכיח משהו. כך גם היה עם ליז טראס, שהתחיל במפלגה הליברל-דמוקרטית והפכה לאשת האגף הימני של השמרנים. ייתכן שזה יעזור לג’נריק אצל המתפקדים.

אבל הצרות רק יתחילו: המפלגה השמרנית הוציאה לעצמה שם של מפלגה סכינאית, כזו שרק מחכה להדיח את ראש המפלגה שלה. אזכיר שלאיין דאנקן-סמית’, ראש המפלגה בין 2001 ל-2003, היא אפילו לא נתנה הזדמנות להריץ את המפלגה בבחירות לפני שהדיחה אותו (ובניגוד לליז טראס, הוא לא גרם לנזק כה גדול לכלכלת המדינה). ובכן, כעת במפלגה החליטו להקשות על הסכינאים: עד כה היה צורך ב-15% מחברי הפרלמנט של המפלגה שישלחו מכתבי אי-אמון בראש/ת המפלגה לוועידת 1922 (הגוף המנהל של המפלגה השמרנית בפרלמנט) כדי להביא להצבעת אמון של כל חברי הפרלמנט שלה. מעתה, יהיה מדובר ב-30%. זה אמור לאפשר למחליפ/ה של סונאק לתפקד ולעמוד בפני הדחה רק במקרה של חוסר תפקוד מדהים.
נתראה עם המנצח/ת בנובמבר.
תודה על הפוסט! מעניין וכתוב בהיר ולעניין
תודה רבה!
שמח שנהנית.