ממשיכים להכיר את השרים הבכירים של קיר סטארמר, והפעם שר החוץ דייוויד לאמי. הוא אדם בעל ותק רב בעשייה הפוליטית ומחזיק ברזומה עשיר. ועדיין, רבים לא סבורים שהיה חכם למנותו לתפקיד הרגיש הזה בשל שורת התבטאויות בעייתיות מצדו, ולא יהיה בלתי סביר שהוא יפוטר בהזדמנות הראשונה שתהיה לסטארמר. אבל למרות מעשים שנויים במחלוקת של לאמי בענייני המלחמה בעזה, האיחוד האירופי וארצות הברית, הוא כן מראה נכונות להלך בין הטיפות. נצטרך לראות כמה זמן זה יחזיק | צילום: בן דאנס, משרד החוץ הבריטי
ואנחנו ממשיכים בסדרה של בחינת הכוורת הבכירה של קיר סטארמר. אחרי שהפוסט הראשון עסק בשרת האוצר רייצ’ל ריבס, הפוסט הזה יעסוק בשר החוץ דייוויד לאמי. בעקבות התפתחות יכולת ההתניידות, גם למרחקים גדולים, והיכולת לקיים שיחות גם כשנמצאים במרחקי אלפי קילומטרים זה מזה, תפקיד שר החוץ במשך השנים סובל מירידה במעמדו. כיום, זהו ראש הממשלה שמוביל את עיקר מדיניות החוץ. ועדיין, לשר החוץ יש עדיין יכולת להוביל מהלכים והוא לא נטול חשיבות. אז הנה קצת על שר החוץ הנוכחי ועל הכמעט-חודשיים שלו בתפקיד.
קצת על דייוויד לאמי
דייוויד לאמי נולד ב-1972 בלונדון לזוג הורים שהיגרו מגיאנה (דרום אמריקה). כשהיה בן 12, אביו נטש את המשפחה והוא גודל רק בידי אימו. מה שקיבל משני הוריו היה חינוך נוצרי, שלפי לאמי סייע לו לא לאבד את הדרך בעולם הקשוח של הפוליטיקה. הוא הצליח לזכות במלגות שהובילו אותו ליהנות מחינוך איכותי, לימודי משפטים ב-SOAS School of Law ובהמשך הוא היה לשחור הבריטי הראשון שלמד משפטים באוניברסיטת הרווארד.
במאי 2000 הוא נבחר לאסיפת לונדון רבתי, בבחירות הראשונות שנערכו לרשות לונדון רבתי. אבל הוא היה שם זמן קצר מאוד, מכיוון שמעט לפני הבחירות האלו הלך לעולמו ברני גרנטס, חבר הפרלמנט מטעם טוטנהם. בסוף יוני נערכו בחירות להחליפו, ולאמי התמודד מטעם הלייבור וניצח. מאז, הוא מייצג את מחוז הבחירה כבר יותר מ-24 שנה רצופות. באותו זמן היה מדובר בכהונת הזוהר של טוני בלייר כראש הממשלה: לא רק ניצחון סוחף, אלא תחושת אופטימיות ששררה בעולם, לפני שפיגועי ה-11 בספטמבר שינו את העולם.
בממשלות של בלייר וגורדון בראון זיהו פוטנציאל אצל לאמי, וכבר מ-2002 הוא החל לכהן במשרות מיניסטריאליות זוטרות במשרדי הבריאות, המשפטים, החינוך והתרבות והספורט. כך, עד לתבוסה של הלייבור ב-2010. לאמי כיהן מעט כשר זוטר בממשלת הצללים של הארייט הרמן, שהחליפה כממלאת מקום את בראון. אד מיליבנד, שנבחר לראשות הלייבור באותה שנה, הציע ללאמי תפקיד בממשלת הצללים שלו, אך לאמי דחה אותה. לקראת הבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2016, לאמי ניסה לזכות במועמדות הלייבור לתפקיד, אך הפסיד לסאדיק קאן ומתמודדים נוספים.
כך, לאמי נשאר על הספסלים האחוריים עד 2020. אז קיר סטארמר נבחר להחליף את ג’רמי קורבין בתפקיד ראש הלייבור. סטארמר מינה את לאמי לשר המשפטים, תפקיד מתבקש בהתחשב בהכשרתו. ב-2021, כחלק משינוי הרכב ממשלת הצללים, לאמי שודרג לתפקיד שר החוץ. כך הוא נשאר בתפקיד עד לבחירות האחרונות, ולאחריהן מונה לתפקיד שר החוץ בממשלה האמיתית.
הבעיה של דייוויד לאמי
לדייוויד לאמי יש בעיה: לרבים הוא נראה בעייתי לתפקיד “הדיפלומט הראשי” של בריטניה. זה לא שהוא חסר כישורים, ועבודתו כפעיל נגד גזענות זכתה להערכה רבה משני צדי המתרס הפוליטי, באופן שגם דייוויד קמרון כראש ממשלה הקים ועדת חקירה של הגזענות במערכת המשפט הבריטי, ושם את לאמי לעמוד בראשה. אבל ללאמי יש נטייה לפעמים לפתוח את הפה ולהגיד דברים לא דיפלומטיים במיוחד.
דוגמה בולטת היא מה שאמר על דונלד טראמפ כשכיהן כנשיא ארצות הברית. “גזען” ו”חובב נאצים” הם רק חלק מהדוגמאות. ב-2017, לאחר שמארין לה פן העפילה לסיבוב השני במרוץ לנשיאות צרפת, לאמי טען שהיא וטראמפ הם חלק מאותו “נגיף מידבק”. את הדברים האלו הוא אמר כחבר פרלמנט מהשורה, וגם הבטיח שיעבוד עם כל ממשלה נבחרת שהיא, אבל הדברים האלו עדיין מציבים סימן שאלה מאחורי התבונה שבמינוי לאמי לתפקיד כה רגיש.
בנוסף, העובדה שכשר החוץ בממשלת הצללים לאמי אמר שבקשת צו המעצר לבנימין נתניהו מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) מראה שיש תשתית ראייתית לביצוע פשעי מלחמה גם לא נחשבה לגאונות דיפלומטית מצדו. שילוב כל אלו הביא לכך שטרם הבחירות סטארמר סירב להתחייב שלאמי ימונה לתפקיד הבכיר, למרות שהציפייה היא ששרי הצללים, בטח הבכירים, ייכנסו לאותו תפקיד בממשלה.
בסופו של דבר, כאמור, לאמי מונה. הדבר נחשב כניסיון של סטארמר לפייס את האגף השמאלי בלייבור, שכן בבחירות המחנה הפרו-פלסטיני קצר הישגים. הדבר מזכיר את ההחלטה של רישי סונאק למנות עם כניסתו לתפקיד את סואלה ברוורמן לשרת הפנים, ימים בלבד אחרי שהתפטרה בבושה מממשלת טראס ולמרות שלא היה נראה שסונאק באמת מעוניין בה. הדבר היה חלק מניסיון של סונאק לאחד מאחוריו את כל אגפי המפלגה השמרנית, ומינוי ברוורמן נועד לספק את הימין. בהתאם, הוא נפטר ממנה בהזדמנות הראשונה. הנסיבות לא זהות לחלוטין: לאמי לא עמוק בשמאל כמו שברוורמן עמוק בימין ואחיזתו של סטארמר בלייבור הרבה יותר חזקה מהאחיזה שהייתה לסונאק בשמרנים. ובכל זאת, לא אתפלא אם גם סטארמר מחכה להזדמנות לפטר את לאמי.
הביצועים של דייוויד לאמי
כעת, הבה נעבור לאופן בו לאמי תפקד בשלוש סוגיות מרכזיות.
המלחמה בעזה
לאמי אינו אנטישמי וגם לא אנטי-ישראלי. הוא היה קולני בביקורת שלו על האנטישמיות בלייבור תחת קורבין ובימיו הראשונים בתפקיד ביקר בישראל ונפגש עם נתניהו. עם זאת, הגישה שלו רחוקה מלהיות נוחה לממשלת ישראל, בטח בכל הקשור למלחמת חרבות ברזל. הנה שלוש דוגמאות.
ראשית, ההחלטה להחזיר את המימון הבריטי לאונר”א, לאחר שהופסק בממשלה הקודמת לאור הראיות שסיפקה ישראל שחלק מעובדי הסוכנות לקחו חלק בטבח 7 באוקטובר. לאמי לא התעלם מההאשמות האלו, אך אמר שהחקירה שנפתחה בעניין וההבטחה לרפורמות העסקה באונר”א שכנעו שניתן להיעזר בסוכנות כדי לספק סיוע הומניטרי לעזה. לאמי זכה לביקורת על כך, בטענה שהוא נאיבי ופוגע במאבק בטרור.
שנית, העתירה בעניין צווי המעצר לנתניהו. ממשלת סונאק התכוונה לעתור נגד הסמכות של ה-ICC לשפוט את המתרחש בשטחים, דבר שלא קרה בשל הבחירות, והממשלה הנוכחית הודיעה שלא תמשיך בקו זה. למרות לחצים מארצות הברית להגישה. הממשלה הסבירה שגם כך יש מספיק עתירות בנושא כך שאפשר גם בלעדיה, אך יש מומחים שסבורים שלהחלטה זו יהיה משקל. הדבר עורר זעם רב, ובוועד שליחי הקהילות היהודית של בריטניה הביעו חשש ממשמעות ההחלטה. לפי דיווחים, שהוכחשו על-ידי שתי המדינות, נתניהו אף התחמק מפגישה עם לאמי בשל העניין.
שלישית, מכירת הנשק לישראל. רבים תהו אם משלוחי הנשק הבריטיים לישראל ייפסקו, למרות שהיקפם לא גדול, ולאמי מעדיף להבחין בין נשק התקפי להגנתי, כשהאחרון יסופק בלי בעיות. לפי הטיימס, הוא מעדיף לאסור על מכירת מוצרים ספציפיים שניתן לקשר ישירות לפשעי מלחמה, בין השאר כדי לא לפגוע באינטרסים אמריקאיים. אבל בזמן שמחכים, מדווח שבריטניה מקפיאה בחינת בקשות ייצוא חדשות של נשק לישראל, מה שחלק חושבים לאמברגו שקט. ועדיין, לרבים נראה שהממשלה צריכה להכריז על אמברגו מלא: עובד התפטר במחאה ממשרד החוץ, הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה כדי שיאסור על מכירת הנשק, ולפי המדווח התובע הכללי ידרוש ראיות כדי לאשר אמברגו חלקי בלבד. כל אלו מראים שלאמי אמנם שמאלה ביחס לממשלה הקודמת, אבל לא הגיע למקומות בהם השמאל הקשה מעוניין.
האיחוד האירופי
יומיים לאחר כניסתו לתפקיד, דייוויד לאמי נפגש עם מקבילתו הגרמנייה והביע את רצונו לכונן מחדש את היחסים עם האיחוד האירופי. עם זאת, הוא הבהיר שאין לו שום כוונה לדון מחדש על הסכם הסחר עם האיחוד אליו הגיע בוריס ג’ונסון ב-2020, וכמו כן הכחיש שהוא מנסה לבטל את הברקזיט בדלת האחורית. עד כה, נראה שיש להכחשה הזו על מה להתבסס. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא שהממשלה הבריטית שוללת את האפשרות להצטרף לתכנית שתאפשר לצעירים בריטים עד גיל 30 לעבוד וללמוד באיחוד האירופי עד שלוש שנים ולצעירים אירופאים לעשות אותו דבר בבריטניה. בנוסף, לאמי עצמו אמר שהניסיונות של בריטניה להגיע להסכמים לשיתוף פעולה ביטחוני עם האיחוד האירופי אין פירושם ניסיון לחזור לאיחוד. בגדול, לאמי מייצג את הגישה הכללית של ממשלת בריטניה הנוכחית, שמונהגת בידי רבים שרצו להישאר באיחוד במשאל העם של 2016: מצד אחד, להישאר מחוץ לאיחוד ומחוץ לכל הדברים בו שמעצבנים את תומכי הברקזיט – איחוד המכסים, השוק המשותף וחופש התנועה. מצד שני, כן להביא למערכת יחסים יותר קונסטרוקטיבית איתו.
ארצות הברית
על הנייר, דייוויד לאמי הוא מועמד מצטיין לתפקיד השגריר בוושינגטון, שכן הוא מקושר מאוד לפוליטיקאים רבים בבית הלבן ובגבעת הקפיטול. למרות שעיקר הקשרים שלו הם עם המפלגה הדמוקרטית – וידועה ידידותו עם הנשיא לשעבר ברק אובמה, שהחלה עוד לפני בחירתו לנשיאות – הוא עובד קשה מאוד גם על בניית קשרים עם הרפובליקנים למקרה שדונלד טראמפ ינצח. עוד בממשלת הצללים הוא ניהל שיחות עם ג’יי די ואנס, שהפך בהמשך לסגן המיועד של טראמפ. עקרונית, יש גם מי שמאמינים שיש הרבה תחומים שהמדיניות של לאמי בהם תהיה מועדפת בעיניי טראמפ לעומת המדיניות של קודמו, הלורד דייוויד קמרון.
אבל אם מסתכלים מעבר לנייר, ישנן כל האמירות שהוזכרו קודם לכן (ועוד) בעניין דונלד טראמפ, שידוע כאדם עם אגו דיי רגיש. אמירות כאלו על מועמד רפובליקני אחר היו עוד יכולות להיות מוחלקות מתחת לשטיח, אבל טראמפ הוא עניין מסוג אחר. לכן, יש מי שסבורים שאם טראמפ ינצח קיר סטארמר יצטרך להחליף את דייוויד לאמי ולהביא שר/ת חוץ חדש/ה. כמובן, לא בטוח שטראמפ ינצח וייתכן מאוד שזו תהיה דווקא קמלה האריס שתיכנס לחדר הסגלגל בינואר. אני בטח לא מתכוון לתת תחזית בעניין. אבל עצם העובדה שיש שר חוץ שרבים חוששים מהיכולת האישית שלו למלא את התפקיד בצורה טובה בהתאם לתוצאות בנובמבר היא לא משהו טוב במיוחד.
לסיכום
דייוויד לאמי הוא איש שיש לו מספר עקרונות מפתח שהוא מאוד נאמן להם, ובחלק מהדברים הוא גם אמר את הדברים הנכונים. אבל זה לא תמיד עוזר לדיפלומט. יש אימרה לפיה “דיפלומט הוא אדם שחושב פעמיים לפני שאינו אומר דבר”. לאמי, ובכן, אמר הרבה דברים ולא בטוח על כמה מהם חשב. כמובן, הוא היה אז בקבנצ’ר ולא חשב שיהפוך לשר החוץ כמה שנים לאחר מכן. אין גם צורך שילקק לכל אותם אנשים, אבל אדם שיש באמתחתו כל-כך הרבה אנשים ממדינות זרות שהוא העליב באיזושהי דרך, ושיכול להיות שבשנים הקרובות יגיעו לעמדת כוח במדינות אלו, הוא לא המועמד הכי מוצלח לתפקיד.
עם זאת, לאמי כן עושה רושם של מי שמנסה להלך בין הטיפות. כך למשל, בעניין מכירת הנשק לישראל, למרות שהוא כנראה לא מרוצה ממה שנעשה בעזה, הוא לא מיהר להטיל אמברגו נשק. נכון, גם אמברגו חלקי זה לא נעים, אבל עושה רושם שהוא עושה את מה שביכולתו כדי לא לפגוע בישראל יותר מדי. הדבר נעשה לא רק בגלל האינטרסים האמריקאיים, אלא כי גם סטארמר פחות ביקורתי כלפי ישראל מאשר לאמי עצמו. כמו כן, הניסיון של לאמי לתקן על נזקי האמירות שלו מהעבר לגבי טראמפ מראה שהוא מודע למצבו ושהוא מנסה לפצות על כך.
אז מתי לאמי יודח? אני בספק שבזמן הקרוב, אפילו אם טראמפ ינצח. הסיבה לכך היא שבפוליטיקה הבריטית פיטורים הם בגדר כדור כסף בודד. זה עוזר להיפטר משרים בעייתיים, אבל מי שבאים אחריהם נהנים מכוח מאוד גדול. כשבוריס ג’ונסון פיטר את סאג’יד ג’אוויד ממשרד האוצר אחרי חצי שנת כהונה והביא במקומו את רישי סונאק, זה צבר כוח רב בתוך המפלגה. אותו דבר יהיה עם פיטורים אפשריים של לאמי. לכן, סטארמר כנראה יחכה לטעות רצינית של לאמי במילוי תפקידו, כדי לא ליצור את הרושם שאלו היו פיטורים מתוכננים מראש אלא תוצאה של התנהלות לא מוצלחת. זה יאפשר לו לא לתת למחליפ/ה של לאמי לצבור כוח רב מדי.