סדרת פוסטים קצרה על בכירי הכוורת הממשלתית, ומתחילים בשרת האוצר רייצ’ל ריבס. ריבס, האישה הראשונה בתפקיד, בעלת תואר שני בכלכלה ועבר מקצועי בתחום, הבטיחה להיצמד לכללים הפיסקליים שקבעו השמרנים כשהם היו בשלטון. אך המצב הפיננסי במצב לא מעודד, וריבס ניסתה לטעון שהיה בור תקציבי שלא ציפתה לו מלפני הבחירות. בפועל, קיומו של בור כזה היה ברור לכולם, כך שלמרות שהשמרנים אכן השאירו ירושה לא מוצלחת, ריבס נתפשת כמי שלא הייתה כנה מספיק. היא כבר הודיעה על קיצוצים מסוימים, וכעת ישנה ציפייה להעלאת מסים שנתפשים כמסים לעשירים, קיצוצים נוספים ואולי גם את שינוי הכללים לחוב הלאומי כדי להרחיב את מרחב הפעולה של הלייבור. איך שלא יהיה, ריבס קיבלה על עצמה משימה קשה מאוד, שלא בטוח שהציבור יאהב את התוצאות שלה | צילום: קירסטי אוקונור, משרד האוצר הבריטי
בישראל, התפקיד שנחשב לבכיר ביותר אחרי ראש הממשלה הוא שר הביטחון, ואחריו במידת מה שרי החוץ והאוצר. בבריטניה, שלושת השרים החשובים ביותר הם שרי האוצר, החוץ והפנים (שבניגוד לישראל, גם אמון על מערכת אכיפת החוק). אז אנחנו אמנם רק בתוך החודש השני של ממשלת סטארמר, כלומר עמוק בתוך מאה ימי החסד המפורסמים, אבל גם העובדה שהפרלמנט בפגרה היא זמן טוב לעסוק קצת יותר באישים שמאיישים את הממשלה ובמה שהספיקו לעשות עד כה. אז בפוסטים הקרובים, בהתאם למה שיאפשרו האקטואליה שם וכאן, אעסוק בפעילות של שרת האוצר רייצ’ל ריבס, שר החוץ דייוויד לאמי ושרת הפנים איווט קופר. בנוסף, למרות שתפקיד סגן ראש הממשלה לא נושא בתוכו סמכות כלשהי, אסקור גם את הנושאת בתפקיד אנג’לה ריינר.
אבל נתחיל עם הנושאת במשרה השנייה בבכירותה בפוליטיקה הבריטית, שרת האוצר.
המסע של רייצ’ל ריבס
נתחיל בהיכרות קצרה עם רייצ’ל ריבס. היא נולדה לשני הורים מורים (שהתגרשו בהמשך) ב-1979, חודשים ספורים לפני שמרגרט ת’אצ’ר נכנסה לדאונינג 10. ריבס העידה שאמה הייתה נוהגת לעשות חישובים של הכנסות מול הוצאות כדי לא לחרוג מהתקציב המשפחתי. את התואר הראשון שלה היא עשתה בפכ”ם (פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה) באוניברסיטת אוקספורד, ולאחר מכן תואר שני בכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). בהמשך היא עבדה ככלכלנית בבנק המרכזי, בנק אנגליה, שם חקרה בין השאר את המאמצים של יפן להיחלץ מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה בשנות התשעים. לאחר מכן היא גם עבדה בשגרירות בריטניה בוושינגטון (שם פגשה את בעלה, ניקולס ג’ויסי) ובבנק סקוטלנד (שהוא בנק מסחרי).
ב-2010 ריבס נכנסה לראשונה לפרלמנט מטעם מחוז הבחירה לידס מערב (מאז השתנו הגבולות וכיום מחוז הבחירה שלה הוא לידס מערב ופאדסי). שבע שנים אחר-כך גם אחותה, אלי ריבס, תיכנס לפרלמנט. בחירות 2010 היו הבחירות בהן הלייבור, אז בראשות גורדון בראון, הפסידה את השלטון אחרי 13 שנים רצופות. לכן, ריבס הייתה צריכה לטפס באופוזיציה, והיא עשתה את זה באופן מרשים. כבר ב-2011 אד מיליבנד נתן לה תפקיד זוטר בממשלת הצללים שלו, וב-2013 כבר תפקיד בכיר בהרבה (שרת הרווחה). לאחר ההפסד של הלייבור ב-2015 וההתפטרות המיידית של מיליבנד מראשות המפלגה, ריבס נשארה ללא תפקיד תחת ממשלת הצללים הזמנית של הרייט הרמן, וגם ג’רמין קורבין שנבחר לראשות המפלגה לא נתן לה תפקיד.
ריבס חזרה לממשלת הצללים ב-2020, אחרי שקיר סטארמר נבחר לראשות המפלגה. בממשלת הצללים שלו, הוא מיקם את ריבס כשרת הקבינט, תפקיד עם אופי אדמיניסטרטיבי משהו. מי שקיבלה את תפקיד שרת האוצר, ובכך הייתה לאישה הראשונה להיות מועמדת לתפקיד, הייתה אנליזה דודס. אבל ב-2021 סטארמר החליט להרכיב מחדש את הכוורת שלו, וריבס קודמה לתפקיד שרת האוצר בממשלת הצללים. ב-2024 הלייבור ניצחה בבחירות, וריבס נכנסה באופן רשמי למעון שר/ת האוצר, דאונינג 11, כאישה הראשונה בתפקיד (בפועל, לרוב ראש/ת הממשלה משתמש/ת בדירת השרד בדאונינג 11 ושר/ת האוצר בדירה בדאונינג 10).
נקודת מוצא
יש לריבס בעיה: מצד אחד, היא התחייבה לכללים פיסקליים זהים לאלו שהיו תחת הממשלה השמרנית, שהעיקרי בהם הוא הימנעות מהגדלת החוב הלאומי. מצד שני, אחד הדברים שסייעו ללייבור לנצח בבחירות האלו, מעבר לשריפת המותג השמרני על-ידי כהונתה קצרת הימים של ליז טראס, הוא התחושה ששום דבר בבריטניה לא עובד כשזה מגיע לשירותים הציבוריים. לא תמיד הפתרון לבעיה הוא לזרוק עליה כסף, אבל אם נניח אנשים לא מסוגלים למצוא תור לרופא שיניים במערכת הציבורית ועושים לעצמם עקירות מאולתרות, יכול להיות שצריך שם קצת כסף לעוד רופאים ומרפאות.
זה הביא כלך שעוד לפני הבחירות פול ג’ונסון, מנהל המכון למחקרים פיסקליים (IFS) הזהיר שהמצע של הלייבור (וגם של השמרנים) לא ניתן למימוש תוך שמירה על הכללים הפיסקליים, ויהיה צורך להגדיל את החוב הלאומי, לקצץ בהוצאות או להעלות מסים. בצורה זו או אחרת, הלייבור למעשה תידרש להפר הבטחות. כמובן, צריך להגיד, ההבטחה במצע המפלגה לגבי מסים במצע עוסקת במסים אישיים בלבד (מס הכנסה, מע”מ וביטוח לאומי), ולא למסים כמו מס חברות, מס רווחי הון וכדומה, כך שיש ללייבור פתח בעניין זה לפעולה שלא תפר את הבטחת המצע.
עוד צריך להגיד שלמרות שהלייבור לא ירשה מצב שיא, לא הכל שחור. נתוני האינפלציה האחרונים, ליולי 2024, עומדים על 2.2%, שזה אמנם מעל המטרה של הבנק המרכזי (עלייה לעומת יוני, אז האינפלציה עמדה בדיוק על המטרה של 2%), אבל באזור סביר לחלוטין. מדובר במספרים שהממשלה הנוכחית ירשה מקודמתה. בצמיחה, בריטניה רשמה ברבעון השני של 2024 צמיחה של 0.6%, אחרי שברבעון הקודם רשמה צמיחה של 0.7%. מצד שני, הרבעון הראשון של 2010, האחרון שהיה במלואו תחת גורדון בראון, ידע צמיחה של 0.9%, והרבעון השני – שכמחצית ממנו עברה תחת בראון והשנייה תחת דייוויד קמרון – רשם צמיחה של 1.1%. ובכל זאת, המצב הכלכלי אז נחשב לרחוק ממזהיר. כמו כן, בחודשים האחרונים ההוצאה הציבורית הייתה גבוהה מהצפוי, מה שלא עושה את החיים קלים מבחינה פיסקלית.
הפלת האשמה
עוד לפני שהנתונים שבפסקה הקודמת פורסמו, רייצ’ל ריבס הכינה את הקרקע לכך שהתקציב הראשון שלה, שיוכרז בסוף אוקטובר, לא יהיה נעים לשמיעה מבחינת הציבור. בסוף יולי היא דיווחה לפרלמנט שישנו חור פיסקלי בספרי החשבונות המדינה ש”טויח”, לדבריה, לא פחות, על-ידי הממשלה השמרנית הקודמת. כלומר, משהו שהיא לא ידעה לפני הבחירות. כמה גדול החור הזה? טוב, פחות חור ויותר בור, בגודל של 22 מיליארד ליש”ט. היא הזהירה שבתקציב יהיו “החלטות קשות”. אחת היא סיפקה כמה עכשיו: לדוגמה, ביטול האוניברסליות של קצבת החורף, שניתנת לקשישים לטובת מימון חימום לחורף, כך שתינתן אך ורק למי שזקוקים לקצבאות.
בהצהרה הזו היה לא מעט, במחילה, בולשיט. היה צריך להיות עיוור בבחירות האלו כדי לחשוב שיש מלא כסף בקופת האוצר ושהשמרנים סתם קמצנים. קודם כל, כי לפני הבחירות רייצ’ל ריבס אמרה את זה לפייננשל טיימס במהלך קמפיין הבחירות: “יש לנו עכשיו את המשרד לאחריות תקציבית. אנחנו יודעים שהמצב הוא דיי רע. לא צריך לנצח בבחירות כדי לדעת את זה”. המשרד לאחריות תקציבית, רק אזכיר, הוא גוף עצמאי שהוקם בימי ממשלת קמרון ואחראי לפקח על ההתנהלות הפיסקלית וכמו כן לפרסם נתונים בנושא. הממשלה גם מתכננת לחייב כל שינוי חד במדיניות הפיסקלית בהערכה של המשרד. או במילים אחרות, ריבס ידעה למה היא נכנסת ושלא תספר סיפורים.
כן יצוין שהיא לא לחלוטין בלבלה את המוח. כפי שכתב פול ג’ונסון לטיימס, הלייבור באמת ירשה אוצר מדינה במצב מחריד. כמו כן, באמת הייתה בעיה של “העלמה” של 6.4 מיליארד ליש”ט מתקציב משרד הפנים שהופנו לתמיכה במבקשי מקלט. ג’ונסון גם תמך בחלק מהאמצעים שריבס הכריזה עליהם, כמו חיוב בפרסום אחת לשנתיים של תחזית פיסקלית לשלוש השנים הקרובות. עם זאת, כך ג’ונסון, אי-אפשר להפיל את מה שנראה כמו העלאות מסים שבדרך על איזושהי הפתעה והיה ברור מראש שיש בור תקציבי. חלק מהאלמנטים שריבס הזכירה, כמו העלאת שכר במגזר הציבורי, לא באמת מפתיעים.
העלאת שכר
ואם כבר הזכרנו את העלאת השכר במגזר הציבורי, אז יכול להיות שאתם זוכרים שבריטניה מתמודדת עם שביתות. חלק מהשביתות נפתרו עוד בתקופת רישי סונאק, אבל אחרות עוד רחוקות מכך. אז הממשלה הנוכחית כבר הציעה לרופאים המתמחים העלאה של 22.3% על פני שנתיים (האיגוד שלהם יקיים הצבעה על ההצעה שתימשך לתוך ספטמבר) ולנהגי הרכבות העלאה של 15% על פני שלוש שנים (אלו כרגע הודיעו על עיצומים נוספים). עכשיו, המימון של העניין הזה צריך להגיע מאיפשהו. ההצעות האלו הגיעו אחרי שרייצ’ל ריבס “גילתה” על החוק באוצר המדינה. אז מה התכנית בדיוק?
עכשיו, זו ביקורת שצריך לחדד. ראשית, גם לשביתות יש מחיר תקציבי. לפי ה-NHS, השביתות באנגליה גרמו בתשעה חודשים לחור תקציבי של 1.5 מיליארד ליש”ט. כלומר, המחשבה שלהימנעות מהגעה לפתרון אין מחיר בתקציב המדינה לא מדויקת. שנית, ישנם גם מחירים שקשה יותר לאמוד, כמו פגיעה בכלכלה או בחיי אדם. שלישית, לא חייבים להסכים שכרגע צריך להתאבד על התקווה של הורדת החוב. מותר להחזיק בגישה פיסקלית שונה. איני כלכלן ולכן אני לא מתכוון לייעץ מה הדבר הנכון לעשות עכשיו. אבל אגיד שגם בימין לא תמיד נבהלים מגירעון: אם מרגרט ת’אצ’ר שמה דגש על הורדת החוב, הרי שאצל מקבילה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, רונלד רייגן, החוב הלאומי עלה פלאים. זאת בזמן שהיועצים של רייגן נרתעו מת’אצ’ר, שנראתה להם שמאלנית מדי.
אז על מה יוצא קצפי? אם רייצ’ל ריבס חושבת שהכללים הפיסקליים של השמרנים לא משרתים את המטרה, אין בעיה. שתציג כללים מתאימים יותר. זה בדיוק המנדט שלה. אבל ריבס החליטה להיצמד לכללים הפיסקליים של השמרנים, ועכשיו פשוט לא ברור איך היא מתכוונת לעמוד בכל ההבטחות שלה במסגרתם.
האופציות של רייצ’ל ריבס
אז מה רייצ’ל ריבס יכולה לעשות? קודם כל, להעלות מסים. אזכיר שעוד לפני ההכרזה של רייצ’ל ריבס, הייתה ציפייה בציבור שיהיו העלאות מסים. לפי סקר של YouGov, יש לריבס גם אפשרויות שיהיו יחסית פופולריות: מדרגת המס העליונה של מס ההכנסה, מס חברות ומס רווחי הון הן שלוש האופציות שיש יותר תומכים בהעלאתן מאשר כאלו שמתנגדים להן. לגבי שתי האופציות הראשונות, מדובר בכאלו שקיבלו רוב מוחלט של תומכים. שלא במפתיע, לפי אותו סקר, שלוש האופציות האלו נראות בעיניי רוב הציבור כהטלת מס על העשירים ביותר.
אפשרות נוספת היא הגדלת החוב הלאומי למרות הכל. מה שיפה בעולם הרבה סב סביב הגדרות, ולחוב הלאומי יש יותר מאחת. מבלי לסבך במושגים כלכליים שגם אני לא מבין בהם מספיק, יש לריבס אפשרות להוציא מההגדרה חובות שנספרים כחלק ממכירת אגרות החוב של בנק אנגליה. הגדרה כזו, כלכלנים סבורים, תאפשר לריבס מרחב פעולה גדול יותר באופן משמעותי מבלי לשבור על פניו את הכללים שגזרה על עצמה.
וכמובן ישנם הקיצוצים. ריבס כאמור הודיעה כבר על כמה כאלו: ישנה קצבת החורף בה כבר עסקנו, אבל בנוסף היא הודיעה על קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה (בעיקר בענייני אדמיניסטרציה ותקשורת), דחיית תכניות של הממשלה הקודמת ועוד. אבל יש לה עוד כמה אפשרויות, החל בפרויקטי תשתית (על חלקם כבר הודיעה) ודרך קצבאות נוספות.
אז על מה היא מתכוונת ללכת בתקציב שיוצג ב-30 באוקטובר? מן הסתם, הדברים עוד בעבודה, אבל לפי דיווחים שונים מהשבוע שעבר, שלוש האופציות על השולחן. כשזה מגיע למסים, מה שככל הנראה יהיה על הכוונת אלו אכן “מסים לעשירים” כמו מס ירושה ומס רווחי הון. אז אני לא יודע אם היא תבחר רק באפשרות אחת או בכל השלוש, ועם זה נצטרך לחכות. אבל כן חשוב להגיד: מהרגע הראשון היה ברור שהיא נכנסת לעסק לא פשוט, ולהעמיד פנים שיש פה הפתעה זה בגדר עלבון לאינטליגנציה.
ועוד עניין קטן
לאחר ההצהרה לפרלמנט בנושא החור הפיסקלי, רייצ’ל ריבס קיימה בנושא גם מסיבת עיתונאים. נעזוב לשנייה את התוכן, כי הייתי רוצה להתרכז בפודיום שלה, שנשא עליו את הסיסמה “מתקנים את היסודות”. כך גם הרקע מאחוריה. וכל זה במסיבת עיתונאים שמתקיימת מטעם משרד האוצר. הדבר דומה לכך שמאז הקורונה השרים השמרנים נהגו לקיים מסיבות עיתונאים עם סלוגנים מפלגתיים מעין אלו, תוך ניצול של במת הממשלה – שאמורה להיות א-מפלגתית – לצרכים מפלגתיים. מי שחדל מכך היה ראש הממשלה קיר סטארמר, שחזר לנאומים הממשלתיים עם פודיום שנשא אך ורק את סמל הממשלה.
הניגוד בין ראש הממשלה לשרת האוצר שלו בעניין הזה, שהוא לא רק סמלי, יכול לנבוע משתי אפשרויות. הראשונה היא שריבס החליטה באופן עצמאי להיצמד למנהג המגונה שהשמרנים יצרו כשהיו בשלטון. השנייה היא שקיר סטארמר הפך את רייצ’ל ריבס לשרה לעניינים מלוכלכים שלו, ושכחלק מהעניין הזה היא גם משחקת מלוכלך. איך שלא יהיה, אני מוצא בכך טעם לפגם, שכן הסיסמאות האלו לרוב משרתות אג’נדה מפלגתית, וגם אם השרה מאשימה את קודמה בתפקיד במצב, מן הראוי שלפחות הפוטואופ ייראה יותר ניטרלי.
לסיכום
רייצ’ל ריבס היא ללא ספק שרת אוצר שמחזיקה בהכשרה המתאימה לתפקיד, יודעת מה היא רוצה, והיא גם מוכנה לשחק מלוכלך בשביל זה. כולל לבלבל לציבור את המוח שהיא הופתעה מחור פיסקלי שלכולם היה ברור שנמצא שם. האשמות מצד מבקריה, ובראשם קודמה בתפקיד ג’רמי האנט, שהיא מראש תכננה העלאות מסים ורק רצתה להכין את הקרקע, לכל הפחות אינן מופרכות. עם זאת, חייבים להגיד שהיא אכן קיבלה משימה כפוית טובה, והבעיה אינה בכך שהיא רוצה למלא את הבור הפיסקלי אלא בכך שהיא לא הייתה כנה בנושא עם הציבור. כמו כן, הדבר לא נובע מכך שהיא מגיעה ממפלגת השמאל-מרכז של בריטניה. ג’ורג’ אוסבורן, שר האוצר של קמרון, השווה את הצהרתה לפרלמנט לדברים שהוא עשה בחודשיו הראשונים בתפקיד, טען שריבס פעלה באופן דומה לשלו ואף כינה אותה “מיני-מי”.
אבל כל זה לא משנה עובדה אחת: רייצ’ל ריבס תצטרך להציג ב-30 באוקטובר תקציב לא נעים. הוא עשוי בסבירות גבוהה להגדיל את הנטל על הציבור בדרך זו או אחרת. היא יכולה לעשות זאת בלי להפר את הבטחות המצע של הלייבור, אבל זה לא מבטל את זה שהתקציב הזה לא יהיה נעים ושלא ברור כלל איך הוא יחזיר את המדינה לתפקוד שכל-כך חסר לה כבר זמן רב. בהמשך נראה כיצד ריבס תבחר להתמודד עם המצב, ואילו פירות הדבר יישא.