“המצביעים הבריטים עכשיו הרבה פחות שבטיים מבעבר והם מוכנים לפנות במהירות נגד מי שמפשלים”, מסביר פרופ’ טים בייל מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון אלמנט מפתח של הפוליטיקה הבריטית העכשווית בריאיון ליס מיניסטר. שוחחנו על הבחירות הכלליות שחלפו, על מה שהמפלגות יצטרכו לעשות עד לבחירות הבאות, דברים שקורים מחוץ לווסטמינסטר ועוד | התמונה באדיבות טים בייל
היום (ו’) אנחנו שבועיים בדיוק מהיום בו קיר סטארמר קיבל את המינוי לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, אבל האבק עדיין לא לגמרי סיים לשקוע. הכיוון שאליו הממשלה הולכת רק מתחיל להתבהר, בעיקר אחרי נאום המלך. המפלגה השמרנית עוד צריכה להחליט על עתידה לאחר שספגה את המפלה הגדולה בתולדותיה. וגם מחוץ לווסטמינסטר המערכת הפוליטית סוערת. כדי לנסות ולהבין לאן האבק הזה הולך להתפזר, שוחחתי עם פרופ’ טים בייל מבית הספר לפוליטיקה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קווין מרי שבלונדון. פרופ’ בייל מומחה במפלגות, בחירות ובפוליטיקה של הגירה בבריטניה ואירופה. בין הספרים עליהם הוא חתום תוכלו למצוא את The Conservative Party: From Thatcher to Cameron, את The Conservative Party After Brexit: Turmoil and Transformation (שממש מתאים לעכשיו) ואת The Modern British Party System. בקיצור, נראה שיש מה לשמוע את הניתוח שלו.
ניצחון הלייבור
אז נתחיל מההתחלה: הבחירות. הטענה של רבים (ואני ביניהם) היא שהניצחון העצום של מפלגת הלייבור לא באמת נבע מאלטרנטיבה רעיונית גדולה, כמו שהוא נבע מכך שהלייבור הצטיירה כמי שיש לה יכולת ביצוע, בניגוד לכאוס השמרני. מנגד, יש כאלו שטוענים שהלייבור כן הציבה גם אלטרנטיבה רעיונית ברורה, שסייעה לה לנצח (ראו דוגמה).
איזו גישה לדעתך נכונה כאן?
“אני חושב שתוצאות האמת מראות בבירור שאלו היו בחירות על יכולת יותר מאשר בחירות על ערכים. הן באמת הושפעו בעוצמה מהתחושה הרחבה בציבור שהמפלגה השמרנית הייתה בשלטון הרבה זמן ולא עשתה איתו הרבה, ואכן הוכיחה את עצמה כחסרת יכולת. לכן היה צורך להדיח אותה מהשלטון. אני לא חושב שהייתה התלהבות רבה ממפלגת הלייבור. הם בעיקר הציעו את התחושה שדברים ישתנו ושהם ירכיבו ממשלה עם יותר יכולת ביצוע מאשר השמרנים בהנהגת רישי סונאק”.
הניצחון הגדול של הלייבור, חשוב להגיד, הושג למרות ששיעור התמיכה בהם בקול הפופולרי היה נמוך. כמה נמוך? 33.7%, או אם תרצו לעגל 34%. זה יותר נמוך ממה שהשיגה המפלגה ב-2017 תחת ג’רמי קורבין, כשהיא הפסידה. הדבר כמובן התאפשר הודות לשיטת הבחירות האזורית-רובית הנהוגה בבריטניה, וכמובן שהמפלגות התארגנו בהתאם. עם זאת, בגלל שבחלק ממחוזות הבחירה הניצחונות של הלייבור היו כה דחוקים, פרשנים רבים (ושוב, אני ביניהם) העריכו שהדבר מעיב על הניצחון וייצור כיסי לחץ על סטארמר. מנגד, בייל מציע לא להתרגש.
“אני חושב שלחנונים של בחירות הנתון של 34% הוא מעניין, ואני מניח שיש כמה שמרנים שמנחם אותם לחשוב שהוא מראה שממשלת הלייבור לא פופולרית. אבל אני חושב שהמצביעים ידעו מה הם עושים. הם הבינו שהלייבור ככל הנראה תנצח, מה שנתן לחלקם את ההזדמנות להצביע למפלגות שמשמאל ללייבור, כמו הירוקים או עצמאים תומכי עזה, או להצביע אסטרטגית לליברל-דמוקרטים כדי להדיח את השמרנים במקום בו הם גרים”.
אבל העלייה של עצמאים שניצחו על הנושא העזתי, למשל, לא מלמדת על גודל האתגרים שממתינים לסטארמר?
“אני חושב שהנושאים שסבבו את שיעור התמיכה הנמוך במפלגה הם לא בלתי חשובים, אבל גם לא כה משמעותיים כפי שאחרים מציעים. בסוף, מה שחשוב זה כמה אצבעות קיבלת בפרלמנט כדי לתפקד כראש הממשלה. לקיר סטארמר יש רוב גדול מאוד, והוא יכול בעיקרון לעשות את מה שהוא רוצה או צריך בלי יותר מדי בעיות. אפילו אם הוא יתמודד עם מרידות מהצד שלו, קשה לראות איך הן עוצרות את הממשלה מלעשות את מה שהיא רוצה. אבל מבחינה מסוימת התוצאה הזו היא טובה, כי הממשלה לא תהיה זחוחה כפי שהייתה יכולה להיות אם היה לה רוב עצום וגם נתח גדול מהקולות”.
מה הלייבור צריכה לעשות כדי לנצח גם בבחירות הבאות?
“הכל יקום וייפול על היכולת לקיים הבטחות. בגלל שהפיץ’ לאלקטורט היה על שינוי ועל יכולת ביצוע, הם חייבים להבטיח שאנשים יראו בבירור את השינוי הזה. לפי הסקרים, ה-NHS היה נושא גדול בבחירות האלו, אז הלייבור תצטרך להוריד את רשימות ההמתנה. באופן דומה, אם הלייבור תצליח לשחרר את מערכת התכנון ולאפשר ליותר בתים להיבנות, זה ייתן לאנשים אינדיקציה שדברים הולכים בכיוון הנכון. מנגד, יש דברים שהלייבור צריכה להיזהר שלא לפשל בהם. לדוגמה, שאנשים לא ירגישו שההגירה עולה באופן בלתי נשלט, אלא שממשלת הלייבור שולטת בגבולות שלנו, מה שעלול להיות דיי קשה עם אנשים שממשיכים לחצות את התעלה כדי לבקש כאן מקלט. הלייבור צריכה להראות שהיא קשוחה בנושא הזה כמו השמרנים, רק בלי להשתמש ברטוריקה משלהבת או להציע איזו תכנית רואנדה משוגעת כמו שהשמרנים עשו. אם אנשים יראו שיש התקדמות באינדיקטורים האלו, אז גם אם המצב לא יהיה מושלם אנשים ייתנו ללייבור הזדמנות נוספת”.
איך אתה מתרשם מהשבועיים הראשונים של הלייבור בשלטון?
“נאום המלך היה עמוס בהרבה יוזמות חדשות, ואם להאמין לסקרים אז יש בציבור תחושת הקלה ואופטימיות זהירה. לא הייתי אומר שהלייבור נמצאת בתקופת ‘ירח דבש’, אבל אני חושב שאנשים מוכנים לתת לה ליהנות מהספק, לחכות ולראות אם דברים משתפרים. זה מועיל ללייבור שלפי הסקרים אנשים מצפים להעלאות מסים ומוכנים לקבל את זה אם זה ישפר את השירותים הציבוריים. אני גם חושב שבשבועיים הראשונים קיר סטארמר הצליח להעביר את המסר של מקצוענות ויושרה, או אם להשתמש בקלישאה, שהמבוגרים על ההגה. אז אלו אכן ימים מאוד מוקדמים, אבל אני חושב שגם מראית העין וגם התוכן נותנים לאנשים סיבה לאופטימיות זהירה מאוד, אבל עדיין אופטימיות”.
תבוסת השמרנים
ומהלייבור למפלגה השמרנית. זו, כאמור, חטפה את התבוסה הגדולה ביותר מאז הוקמה, הן בקול הפופולרי והן במספר המושבים. ראש המפלגה רישי סונאק כבר הודיע על התפטרותו ושיישאר בתפקיד עד שיימצאו לו מחליף או מחליפה. הוא או היא יצטרכו למצוא את הדרך החדשה של המפלגה כדי שתוכל לחזור לשלטון בעתיד.
מה השמרנים צריכים לעשות כדי להצליח במשימה הזו?
“הלוואי שהייתי יודע את התשובה, כי אז מישהו היה משלם לי הרבה תמורתה (צוחק). השמרנים צריכים להילחם בשתי חזיתות: הם מודאגים מאובדן הקולות למפלגת הרפורמה, אבל לדעתי הם צריכים להיזהר מלרדוף אחרי המצביעים האלו באמצעות אימוץ הרטוריקה וחלק מהאמצעים שמציע נייג’ל פרג’. כי הם יעשו את זה, אני חושש שאם הם יאבדו יותר מצביעים ב’ריאה’ השמאלית שלהם לטובת מפלגות מרכז כמו הליברל-דמוקרטים והלייבור. אבל ממה שפרשנים מעלים, נראה שהם כן מתכוונים ללכת אחר מצביעי הרפורמה בניסיון ‘לאחד את הימין’, ואז לנסות לחזור למרכז. אני חושב שהמחיר של זה יהיה הרבה זמן מבוזבז שעדיף לנצל כדי לשקם את היחסים עם מצביעי המרכז”.
ואיך משקמים אותו?
“אני חושב שהם צריכים לשקם את המוניטין שלהם במה שהיו הנקודות החזקות שלהם ונפגע תחת בוריס ג’ונסון וליז טראס: יכולת ביצוע, ממשלה טובה, הגינות ויושרה. ככל שהם ימעיטו בכך, לדעתי הם יהיו בצרות גדולות יותר”.
ועולה השאלה איך בדיוק לבחור את מי שינהיג את הדרך. נכון להיום, הבחירה הסופית נתונה בידי מתפקדי המפלגה, עניין ששנוי במחלוקת בבריטניה בגלל שיטת הבחירות שלה, שגורמת לכך שבמקרים של חילופי ראש מפלגת השלטון, גוף מצביעים קטן זוכה לבחור את ראש הממשלה הבא. בהתאם, יש גם בכירים שמרנים שטוענים שהמתפקדים לא צריכים לשחק תפקיד בבחירת המחליף או המחליפה של סונאק. פרופ’ טים בייל, לעומת זאת, מציג עמדה יותר מורכבת.
“אם הייתי מעצב בעצמי את האופן בו נבחר ראש מפלגה, לא הייתי מערב בזה את המתפקדים. הם נוטים להיות יותר רדיקליים, יותר מנותקים ומבחינה דמוגרפית לא מייצגים את המצביעים. אני חושב שחברי פרלמנט מכירים את המועמדים על חוזקותיהם וחולשותיהם הרבה יותר טוב.
“עם זאת, ברגע שמפלגה עוברת תהליכי דמוקרטיזציה ונותנת למתפקדים את המילה האחרונה, קשה להחזיר את הגלגל לאחור, לפחות מבחינה פורמלית. כדי לעשות את זה, המפלגה תצטרך לשנות את החוקה שלה, מה שידרוש רוב בפרלמנט וגם מחוצה לו, מה שיהיה קשה להשיג. יש גם סיכון במידור המתפקדים, כי גם ככה לשמרנים יש בעיה בגיוס מתפקדים חדשים, כך שלקיחת המילה האחרונה מהם תיצור דה-מורליזציה בקרב הפעילים ותפגע באחיזה של המפלגה בשטח בבחירות המקומיות ובבחירות הפרלמנטריות הבאות. לכן אני חושב שהשמרנים ידבקו בשיטה הקיימת, גם אם אני לא מסכים איתה. מה שהם יכולים לעשות ועשוי לקרות זה להביא לכך שבמקום להציג למתפקדים שני מועמדים לבחור מביניהם, להציג רק מועמד אחד ובכך להתחמק מהצורך בהצבעה שלהם”.
ההצלחה הפופוליסטית
מפלגה שהצליחה היטב בקרב המצביעים הייתה מפלגת הרפורמה בראשות נייג’ל פרג’, שזכתה ל-14.3% מהקולות. עם זאת, בגלל שיטת הבחירות, היא קיבלה חמישה מושבים בלבד בבית הנבחרים. בכך, הדבר עומד בסתירה להצלחה של מפלגות ימין פופוליסטי ביבשת אירופה, במדינות כמו גרמניה, איטליה וצרפת.
לדעתך זו רק השיטה או שיש פה עוד משהו?
“14% מהקולות זה דיי מרשים, ודומה למה שהימין הפופוליסטי השיג ביבשת. מובן מאליו שלשיטת הבחירות יש חלק בכישלון להרוויח במונחים פרלמנטריים. אבל יש סיבה נוספת: באיטליה ובצרפת, לדוגמה, לאנשים הייתה הזדמנות לנסות ממשלות ימין, ממשלות שמאל וממשלות מרכז, ונראה שכולן נכשלו בהגשמת מה שהמצביעים רוצים. בבריטניה השמרנים היו בשלטון 14 שנה והלייבור הייתה האלטרנטיבה הברורה לפנות אליה. היה מדובר במפלגה שהייתה באופוזיציה הרבה זמן, ולכן אנשים היו מוכנים לתת לה הזדמנות. אם אחרי שהשמרנים נכשלו גם קיר סטארמר ייכשל, נראה יותר אנשים פוזלים לכיוון הימין הפופוליסטי-רדיקלי”.
כמה הבחירות האלו היו משמעותיות מבחינת הסידור ארוך הטווח של המפה הפוליטית?
“אני חושב שזה מאוד נפוץ להאמין שמערכת בחירות אחת מביאה להתארגנות מחדש של המערכת הפוליטית. אחרי בחירות 2019 היו הרבה אנשים, בעיקר בימין, שהאמינו שזה מה שבוריס ג’ונסון עשה כשהוא יצר קואליציה של ‘הנשארים מאחור’ מצד אחד והמבוססים מצד שני, קואליציה שתשאיר אותו לעשור לפחות בשלטון. שנתיים-שלוש אחר-כך הוא מצא את עצמו מחוץ לתפקיד, וחמש שנים אחרי זה הלייבור ניצחה עם רוב עצום. אז בהתחשב בכמה שהמצביעים הפכפכים עכשיו, הייתי נזהר עם תחזיות לגבי כמה הרוב הזה הולך להיות קבוע. אני כן חושב שהשמרנים נמצאים בצרות גדולות כי הם הפסידו מצביעים משני הכיוונים, אבל ב-2019 הלייבור הייתה בצרות גדולות”.
מחוץ לווסטמינסטר
ונסיים עם קצת עניינים אחרים. השנה ראינו גם את השר הראשון של סקוטלנד המזה יוסף וגם את השר הראשון של ויילס ווהן גת’ינג מתפטרים מתפקידם אחרי תקופה קצרה בתפקיד. זאת אחרי שדבר דומה קרה, באופן קיצוני יותר, גם לליז טראס ב-2022. הסברתי כאן למה לדעתי יש מקום להסתכל על זה כדפוס, אבל טים בייל מדגיש את השונה על-פני הדומה.
“הבעיות שיש ל-SNP נראו באופן מזה זמן, אני חושב. הם היו הרבה זמן בשלטון ודברים התחילו להשתבש. אם אתה לא מביא שיפור בשירותים הציבוריים, והם לא הביאו, לאנשים מתחיל להימאס. היה להם גם הרבה כוח בסקוטלנד, הן מבחינת מושבים בווסטמינסטר והן בשליטה בפרלמנט ובממשלה של סקוטלנד. זה הפך אותם למעט זחוחים, וכשממשלה מתחילה להיות זחוחה דברים מתחילים להתפרק. לדעתי ה-SNP נענשה על היותה בשלטון. בוויילס הסיטואציה קצת שונה ונובעת יותר מעניין אישי. ווהן גת’ינג קיבל תרומה מאיש עסקים שלרבים נראה לא ראוי ונכלולי, וזה יצר בעיה. אני גם חושב שמערכת היחסים שלו עם קולגות אף פעם לא הייתה טובה. גם היה לו קושי לנצח בבחירות הפנימיות שהביאו אותו לתפקיד, והרבה חשבו מראש שהוא לא צריך להיות על ההגה.
“אז אני לא חושב שיש פה דפוס כולל, אבל כן צריך לזכור שהמצביעים עכשיו הרבה פחות שבטיים מבעבר והם מוכנים לפנות במהירות נגד מי שמפשלים. זה מה שאני לוקח מזה, וגם קיר סטארמר צריך לקחת את זה ברצינות רבה”.