ושוב: גזענות. הגארדיאן חשף שתורם כבד של השמרנים, פרנק הסטר, התבטא לפני מספר שנים באופן גזעני נגד דיאן אבוט (בתמונה), חברת פרלמנט שחורה. הנהגת המפלגה השמרנית, במקום להוקיע את הדברים במהירות ולהמשיך הלאה, בזבזה זמן רב בניסיון להכחיש שמדובר בגזענות. כשסוף-סוף סונאק נעתר להודות בכך, באופן שגרם לו להיראות כאילו הוא לא שולט במפלגתו, הוא סירב לנתק את קשריו עם הסטר. מבחינתו הסטר התנצל ועל הציבור לקבל זאת. הדבר הזה מציג את סונאק כמי שגרוע בניהול משברים וגורם לתסיסה נוספת במפלגתו שלו. וגם יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל, שמעמדו מעורער ממילא, הצליח לעורר עליו תרעומת, לאחר שלא נתן לאבוט לדבר על כך במליאה | צילום: סטיב איסון

אפשר להסתכל רע על מיעוטים גם בלי קשר למלחמה בעזה. האנטישמיות והאסלאמופוביה בעלייה, אבל יש עוד מיעוטים. תשאלו את איש העסקים פרנק הסטר, שנחשף שאמר דברים בעייתיים מאוד נגד דיאן אבוט, חברת פרלמנט שחורה. זה היה יכול להיות קרב קטן ושולי בין הסטר לאבוט, אבל בגלל המקום שאליו הולך הכסף שלו העניין נהיה הרבה יותר גדול מזה.

במה העניין?

לפני שלושה ימים (ב’) עלתה ידיעה בגארדיאן: ב-2019 איש העסקים פרנק הסטר אמר במהלך פגישת עבודה דברים חמורים מאוד על דיאן אבוט, שב-1987 הפכה לחברת הפרלמנט השחורה הראשונה של בריטניה. בתחילה הסטר התלונן על מנהלת מארגון אחר מזה של הסטר: “בכנות, אני מנסה לא להיות סקסיסט, אבל כשאני פוגע מישהי כמוה, אני פשוט…”. הייתם יכולים לנחש שבסוף משפט שאומר “אני מנסה לא להיות סקסיסט” תגיע אמירה סקסיסטית, אבל הסטר הצליח להפוך את זה לגרוע יותר: “זה כמו לנסות לא להיות גזען, אבל כשאתה רואה את דיאן אבוט בטלוויזיה ואתה פשוט כאילו, אני שונא, אתה רק רוצה לשנוא את כל הנשים השחורות בגלל שהיא שם, ואני בכלל לא שונא את כל הנשים השחורות, אבל אני חושב שצריך לירות בה”.

פרנק הסטר, שאמר דברים גזעניים על חברת הפרלמנט דיאן אבוט
“בכלל לא שונא את כל הנשים השחורות”. פרנק הסטר (צילום: שון קו, Fortune Brainstorm Tech)

לכאורה, אין פה גזענות: הסטר ביטא את שנאתו לאישה ספציפית – במקרה הזה דיאן אבוט, שמלבד היותה שחורה היא גם אשת שמאל קשה ומי שבזמן שהדברים נאמרו כיהנה כשרת הפנים בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין – ולא לכל הנשים השחורות. אבל ספק שהופעותיו הטלוויזיוניות של קורבין עצמו גרמו להסטר לרצות לשנוא באותו רגע את כל הגברים הלבנים. וזה עוד לפני שנכנסים לעובדה שהמשפט “אני חושב שצריך לירות בה” כלפי כל נבחרת ציבור שהיא הוא מחריד.

בכל מקרה, בעקבות החשיפה הזו פורסמה הבהרה מטעמו של הסטר, לפיה הוא “מקבל שהוא היה גס רוח לגבי דיאן אבוט בפגישה פרטית לפני מספר שנים, אך הביקורת שלו לא נגעה למגדר שלה או לצבע עורה”. הסטר, הוסבר, סולד מגזענות שכן גם הוא סבל ממנה כמי שבילדותו היגר מאירלנד. ועוד: “הוא התקשר היום פעמיים לדיאן אבוט וניסה להתנצל בפניה ישירות בשל הפגיעה שהוא גרם לה, והוא מצטער מאוד על דבריו. הוא מבקש להבהיר שהוא מתייחס לגזענות כאל רעל שאין לו מקום בחיים הציבוריים”.

טוב, נאמרו דברים, התנצלו עליהם. מה הסיפור? או, שהסטר הוא התורם הכי גדול של המפלגה השמרנית. כמה גדול? בשנה שעברה תרומתו למפלגה עמדה על 10 מיליון ליש”ט.

התגובה השמרנית

אני מניח שלא אפתיע אתכם אם אספר לכם שתגובת האופוזיציה הייתה ביקורת וטענה שמדובר בדברים גזעניים. ביום למחרת (ג’) דיאן אבוט הגיבה שדבריו של הסטר הם “מאיימים”. זאת, על רקע העובדה ששני חברי פרלמנט נרצחו בשנים האחרונות, ולא מעט אחרים סופגים איומים. למרות שאבוט הושעתה ממפלגת הלייבור לאחר שהורידה מדרגת החומרה של גזענות שחווים יהודים (והתנצלה), ראש המפלגה קיר סטארמר נחלץ להגנתה. היה לו גם מה להגיד על ההתנצלות של הסטר: “חוששני שאני לא קונה את זה, ואני חושב שהגיע הזמן שהמפלגה השמרנית תודה בזה ותחזיר את הכסף”.

וזו בדיוק הסיבה בגינה השמרנים היו פחות מהירים להגיד שמדובר בגזענות: מי רוצה להחזיר 10 מיליון ליש”ט? שר העבודה והרווחה מל סטרייד אמר: “אני לא חושב שמה שהוא אמר היה מבוסס מגדר או גזע, אבל זה בהחלט היה לא ראוי. הוא התנצל ואני חושב שאנחנו צריכים להמשיך הלאה”. גרהאם סטוארט, שר במשרד לביטחון אנרגטי, אמר שהוא “מהסס” לקבוע שמדובר בגזענות, למרות שמדובר בדברים חמורים. כראיה לכך שהסטר אינו גזען, סטוארט הזכיר שהוא תורם למפלגה שהביאה לבריטניה את הממשלה הכי מגוונת שלה.

היה נראה שזה דף המסרים, מגוחך ככל שיהיה. אבל אז, באותו ערב, שרת המסחר והעסקים קמי בדנוק שברה את השורות: “דבריו של הסטר מ-2019, כפי שדווחו, היו גזעניים. אני מקבלת בברכה את התנצלותו. אבוט ואני לא מסכימות על הרבה דברים. אבל הרעיון לקשר את הביקורת עליה להיותה אישה שחורה, הוא מחריד”. מעט מאוחר יותר דאונינג 10 כבר היה צריך להבהיר שראש הממשלה רישי סונאק מאמין שהדברים היו גזעניים, אבל הדגישו את ההתנצלות.

ביום למחרת (ד’) הקו של הממשלה עבר להיות למה לא צריך להחזיר את התרומה של הסטר. קווין הולינרייק, שר זוטר במשרד המסחר והעסקים טען שמה שחשוב זה שהסטר התנצל, ושהציבור רוצה לעסוק בדברים חשובים יותר. הוא כמובן לא היה לבד. זאת למרות שיש גם שמרנים שסבורים שהמפלגה צריכה להחזיר להסטר את כספו ולנתק את הקשרים.

סיכום ביניים

כבר נמשיך, אבל צריך לעבור רגע על מה שקרה פה. לפני הכל, צריך לומר: הטענה לפיה אפשר לשכוח מהסיפור כי הסטר התנצל לא מחזיק מים, לפחות כשהשמרנים מנסים להשתמש בו. כשקיר סטארמר הסתבך בגלל שמועמד הלייבור אזהר עלי הפריח לאוויר תאוריות קונספירציה אנטישמיות, ההתנצלות של עלי לא גרמה לשמרנים לטעון שלמעשה הלייבור לא השתנתה ושהיא עדיין רוויה באנטישמיות. אז אם ההתנצלות לא תפסה בשביל עלי, למה היא צריכה לתפוס בשביל הסטר?

דבר אחר שקרה הוא שנראה שסונאק לא ממש שולט במצב. בבריטניה הציפייה היא ששרים יאחדו את השורות ולא יסתרו זה את זה. אבל קמי בדנוק קראה לילד בשמו כשהקו היה שנמנעים מהשם המפורש “גזענות” (בפוליטיקה הבריטית זו מילה חריפה ומנסים להשתמש בה במשורה). רק לאחר מכן דאונינג 10 הודיעו שבעצם גם סונאק חושב כך. עבור רבים זה נראה כאילו סונאק נגרר אחרי בדנוק כי היא לא השאירה לו בררה: אם הוא לא היה מיישר איתה קו, היה נראה כאילו הוא לא שולט במפלגתו. ואם הוא צריך ליישר קו עם הכפופים לו כדי שלא ייראה שאין לו שליטה במפלגתו, סימן שאין לו שליטה במפלגתו. אמנם קיימת גם הסברה שסונאק היה מודה שמדובר באמירה גזענית בכל מקרה, כדי להימנע מסשן לא נעים של שאלות לראש הממשלה. אבל זה לכל הפחות לא נראה טוב.

רישי סונאק יוצא מדאונינג 10
התמהמה. רישי סונאק (צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10)

וכמובן ישנו הקו הממשלתי עצמו, שכל המטרה מאחוריו הייתה לשמור על 10 מיליון ליש”ט. זה לא כסף קטן, אבל השמרנים גם ככה נראים כמו חבורה של מושחתים שרק מנסים לעשות לביתם ונאחזים בכל פאונד אפשרי. אפילו אם מקבלים את הטיעון שדבריו של הסטר לא גזעניים או שההתנצלות שלו מספיקה, מבחינה פוליטית זה פשוט נראה רע. ייתכן מאוד שהמפלגה כבר הוציאה את הכסף ולא יכולה להחזיר אותו, אבל במקרה כזה לפחות שתתחייב לא לקחת ממנו תרומות נוספות.

שאלות לראש הממשלה

בשאלות לראש הממשלה שנערכו אתמול (ד’) הסיפור שימש את האופוזיציה. קיר סטארמר השתמש בחצי מהשאלות המוקצות לראש האופוזיציה לטובת העניין, וראש ה-SNP בווסטמינסטר סטיבן פלין לא טמן ידו בצלחת. שניהם דרשו מסונאק שיחזיר את הכסף ותהו איך זה שראש ממשלה שלא מזמן נאם נגד הקיצוניות מוכן להיות מקושר עם אדם כזה. סטארמר היה יחסית מנומס, אבל פלין לא לקח שבויים: הוא טען שסונאק “מציב כסף לפני המוסר” והזכיר שההתנצלות של הסטר הייתה על שהיה “גס רוח” ולא על הגזענות. קו ההגנה של סונאק היה שיש לקבל את ההתנצלות של הסטר ושבלייבור יש אנשים שאמרו דברים חמורים לא פחות.

אבל במהרה סונאק הפסיק להיות הסיפור. מי שנכחה במליאה הייתה דיאן אבוט עצמה, שבמהלך הסשן קמה ממקומה פעמים רבות. זו למעשה הדרך של חברי הפרלמנט לבקש מיו”ר בית הנבחרים את רשות הדיבור. אמנם חברי הפרלמנט המשתתפים בסשן השבועי נבחרים מראש, אבל ליו”ר הבית סמכות לתת את רשות הדיבור למי שלא ברשימה. רבים סברו שזה ראוי במקרה של אבוט, בהתחשב בזה שהיא הפכה לנושא הדיון. ובכל זאת, היו”ר לינדזי הויל בחר שלא לאפשר לה לשאול שאלה.

הדבר גרר ביקורת קשה על הויל. “אני לא יודע איזה אינטרס היו”ר חושב שהוא משרת”, צייצה אבוט. “אבל זה לא האינטרס של בית הנבחרים או של הדמוקרטיה”. פיט וישארט, חבר פרלמנט מטעם ה-SNP, טען שמדובר ב”התנהגות של יו”ר שכבר לא נהנה מכבוד מכל הבית”. וישארט התכוון למה שקרה לפני מספר שבועות, כשהויל עקף את המוסכמות כדי ללכת מעל הראש של ה-SNP בהצבעה על הפסקת אש בעזה במה שנראה כמו צעד לטובת הלייבור. סטיבן פלין אף אמר שמה שהויל עשה לאבוט היה “צעד אחד רחוק מדי”, אפילו ביחס למה שעשה ל-SNP. מובילי דעת קהל כמו אואן ג’ונס גרסו שעל הויל להתפטר.

בסוף הסשן, רק אציין, סטארמר ופלין ניגשו לאבוט כדי לדבר איתה. אבוט ביקרה את אופי התגובה של סטארמר, ויש מי שמאמינים שהגיעה העת לסיים את השעייתה.

כשלים רבותיי, כשלים

התגובה של הממשלה הייתה פארסה לאורך כל הדרך: במקום לצאת ומיד להגדיר את הדברים כגזעניים, לקח להם כמעט יממה לעשות זאת. וכל זה תוך התעקשות לקבל את ההתנצלות הזו כדי לא לנתק את הקשרים עם פרנק הסטר, בלי להסביר למה התנצלויות של חברי מפלגות יריבות לא התקבלו. הדבר לא יוצר רק נזק תקשורתי – שקשה לאמוד כמה יפגע בסונאק בקרב הציבור בהתחשב בכך שלא ממש נשאר במה לפגוע – אלא גם בתוך המפלגה. חברי פרלמנט שמרנים רבים סבורים שסונאק היה צריך לפעול מהר הרבה יותר, והדבר מהווה דלק לשלל הקשרים להפילו. לפי חלק מההערכות, הדבר עשוי לחמם את המרידות נגד סונאק מספיק כדי שהוא יחליט ללכת לבחירות כבר באביב.

ולינדזי הויל הראה ליקוי רציני בשיקול הדעת. אמנם לשמחתו הדרישה להדיחו אחרי סאגת ההצבעה על הפסקת האש לא תפסה תאוצה, אבל מעמדו עדיין מעורער. יש הסכמה גורפת שהויל היה צריך מלפנים משורת הדין לתת לאבוט לשאול את סונאק שאלה למרות שהיא לא הייתה ברשימה. ובכל זאת, הוא לא נקב בשמה כדי שתדבר. מה הסיבות לכך? לכו תדעו. אבל זה שוב מחזק את התחושה אצל רבים שהוא כבר לא יכול להמשיך בתפקידו. גם אם הוא לא יודח, איזה מין יו”ר הוא יכול להיות כשעוד ועוד חברי פרלמנט מאבדים בו אמון?

לא פעם מה שקורה בפוליטיקה הבריטית, בפרט במפלגה השמרנית, מכונה “פסיכודרמה”. אני כמובן לא מתכוון לשיטת הטיפול הרגשי, אלא לכך שנראה שהפוליטיקה הפכה לאופרת סבון דיי פסיכית. ואכן, דברים שהיו אמורים להיות אנקדוטליים – אמירה גזענית, גינוי, ניתוק קשרים, בחזרה לסדר היום – הופכים לסאגות ששולטות בסדר היום. כשלים מנהיגותיים של ראש הממשלה ויו”ר בית הנבחרים, שהיו נמנעים לחלוטין, התנפחו לחלוטין וגרמו לי לכתוב עליהם יותר מ-1,500 מילה. וזה מזיק: הדבר פוגם באמון הציבור (המעורער גם כך) בפוליטיקה, אלא הוא גם מקשה על עיסוק בדברים שנוגעים לחיים עצמם.

דיאן אבוט
קורבן לפסיכודרמה מיותרת. דיאן אבוט (צילום: סטיב איסון)

ושלא תהיה טעות: חשוב להוקיע את הדברים נגד אבוט. אז למה לא לעשות את זה יותר מהר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *