המלחמה בעזה ממשיכה לעשות את שלה בפוליטיקה הבריטית. אמש (ו’) ראש הממשלה רישי סונאק הפתיע בנאום לאומה מפתח דאונינג 10, ששמור לנאומים החשובים ביותר. בנאום הוא הזהיר מפני האיום שהקיצונים – אסלאמיסטים והימין הקיצוני – מהווים עבור הדמוקרטיה הבריטית ועבור החברה בבריטניה. לשם כך, הוא הבטיח, הממשלה תציג מתווה שיאפשר לרוב השפוי להיאבק בקיצונים. אבל לא ברור איך המתווה הזה ייראה, וישנה גם השאלה אם רישי סונאק הוא האיש לדבר נגד פילוג בציבור | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
אם ראש ממשלת בריטניה נואם לאומה מחוץ לדאונינג 10, תהיו בטוחים שמדובר במשהו חשוב. לרוב הפנייה לאומה נעשית באמצעות נאום מוקלט מאחד החדרים בתוך המבנה, או במסיבת עיתונאים מחדר התקשורת. אם ראש הממשלה מזמין את התקשורת לחזות בו בכניסה למעון ראש הממשלה, זה משהו ממש גדול. בדרך כלל מדובר בהודעה על הליכה לבחירות, התפטרות מהתפקיד, נאום סיום תפקיד או נאום פתיחת תפקיד. הנאום שראש הממשלה רישי סונאק נשא שם אתמול (ו’) בהתראה קצרה למדי לא היה אף אחד מאלו. הוא עסק בנושא מאוד חשוב – העלייה של קבוצות הקיצון הפוליטיות בשל המלחמה בעזה – אבל כן גרם לרבים לתהות אם הוא הצדיק את המעמד המיוחד.
לפני שנתחיל, הבהרה: בפוסט הזה השימוש במונח “קיצונים” ישמש כדי לדבר על מי שפועלים בצורה אלימה או פוגענית, או לחלופין מעודדים אותה, ולא על תפישות רדיקליות שעדיין יכולות להיות לגיטימיות.
קצת רקע
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בעזה הפוליטיקה הבריטית כמרקחה. התמודדות המשטרה המטרופוליטנית של לונדון עם ביטויים תומכי טרור בהפגנות הפרו-פלסטיניות לוקה מאוד בחסר, והקהילה היהודית בפרט מרגישה מאוימת. במשטרה מזהירים מפני שהמלחמה מהווה “רגע של רדיקליזציה” בבריטניה. אבל הבעיה לא נגמרת רק בעלייה בתקריות האנטישמיות, אלא – כך נראה – גם מביאה לאיומים על חברי פרלמנט. הדבר אף הביא לכיפוף כללי הפרלמנט על-ידי היו”ר לינדזי הויל, בטענה שהוא חשש לביטחונם של חברי פרלמנט מהלייבור אם לא יצביעו בעד קריאה להפסקת אש מידית. הדבר העלה מיד שאלות לגבי הפגיעה בדמוקרטיה שהכלת גורמים אסלאמיסטיים מביאה עמה. שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן פרסמה טור לפיו האסלאמיסטים “אחראים עכשיו” על בריטניה. סונאק טען בפני המשטרה ש”יש קונצנזוס הולך וגדל ששלטון האספסוף מחליף את השלטון הדמוקרטי”. בדאונינג 10 לא סיפקו ראיות לכך שמדובר בקונצנזוס, אבל זה עדיין לא אומר שאין פגיעה בדמוקרטיה בשל חברי פרלמנט שמפחדים לשלומם.
מבלי להיכנס לסימטריה לא קיימת, בבריטניה גם מודאגים מתגובות הנגד לדברים. גם שיעור התקריות האסלאמופוביות עלה משמעותית (אם כי בשיעור קטן יותר מהעלייה בתקריות האנטישמיות). סונאק אף נאלץ להשעות מהמפלגה השמרנית את לי אנדרסון, לאחר שזה טען שראש עיריית לונדון סאדיק קאן “נשלט על-ידי אסלאמיסטים” (יצוין שבהמשך אנדרסון הסביר שהוא התכוון שקאן כושל במילוי תפקידו לשמור על הביטחון בלונדון, אבל סירב לחזור בו מהנוסח הקונספירטיבי משהו). בנובמבר, סביב יום הזיכרון, פעילי ימין קיצוני הגיעו במטרה “להגן” על אנדרטאות מפני הפגנות שלא היו אמורות לעבור באזור ונכנסו לעימותים עם המשטרה.
לקראת הנאום
אתמול (ו’) הבריטים התעוררו לבשורה שג’ורג’ גאלוויי, איש שמאל קיצוני, אנטי-ישראלי ומי שנפגש עם סדאם חוסיין טרם הפלת שלטונו, ניצח בבחירות הביניים ברוצ’דייל. עבור רבים היה מדובר בחדשות רעות למדי. גאלוויי עצמו בישר שבריטניה תעבור רדיקליזציה (ובניגוד למשטרה, הוא מדבר על זה בגוון חיובי). הקהילה היהודית הזהירה שגאלוויי מביא איתו “פוליטיקה של שנאה ופילוג”. גאלוויי כבר אמר שיש לו רשימה של ששים איש שישמחו לרוץ מטעם מפלגת העובדים בראשה הוא עומד, ובכך לאתגר את הלייבור בראשות קיר סטארמר, שתחתיו עומדת על צורכי הביטחון של ישראל.
ואז, בערב, לפתע התקבלה ידיעה: בעוד דקות ספורות רישי סונאק ינאם מחוץ לדאונינג 10. היה ברור שלא יהיה מדובר בהתפטרות, שכן לא קרה משהו מיוחד שיצדיק את זה. ההנחה הרווחת הייתה שסונאק גם לא יודיע על הקדמת הבחירות (למרות שיש מי שחושבים שהניצחון של גאלוויי, שפוגע בעיקר בלייבור, מהווה סיבה לסונאק ללכת לבחירות עוד באביב). במקום זה, נמסר שהנאום “ייגע באירועים האחרונים, כולל באלו שהתרחשו בפרלמנט בשבוע שעבר, ועל הצורך להגן על ההליכים הדמוקרטיים שלנו”. אבל זה מאוד רחב. מה בדיוק יהיה שם?
הנאום
בלי הקדמות נוספות, הנה הנאום. סונאק פתח בכך שבתקופה האחרונה נראית עלייה בפעולות מטרידות ופליליות מגורמים קיצוניים. הוא הזכיר בנשימה אחת ילדים יהודים שחוששים להראות סימנים ליהדותם בציבור ונשים מוסלמיות שמוטרדות בגלל מעשי חמאס. כעת, לדבריו, הדמוקרטיה עצמה הפכה למטרה. ישיבות של מועצות מקומיות מופרעות, חברי פרלמנט לא מרגישים בטוחים בביתם, פגיעה במוסכמות הפרלמנטריות ועוד. ניצחונו של גאלוויי ברוצ’דייל, אדם שמבטל את טבח ה-7 באוקטובר ומהלל את חזבאללה, הוא מבחינת סונאק “מעבר למדאיג”.
הסיבה לנאום היא שהמצב דורש תגובה “לא רק מהממשלה, אלא מכולנו”. סונאק הילל את תרומתה של ההגירה לבריטניה: ניתן להיות הינדי כמוהו, או מוסלמי או יהודי או נוצרי, ועדיין להיות פטריוט בריטי. לדבריו, בריטניה היא הסיפור הרב-תרבותי המוצלח ביותר. אבל יש מי שמאז ה-7 באוקטובר מנסים לפגוע בהרמוניה הזו ולפלג את הציבור. “הרחובות שלנו נחטפים על-ידי קבוצות קטנות” שלהן “אין כבוד למסורת הדמוקרטית שלנו”, אמר סונאק. הוא הסביר שרוב הציבור בבריטניה מאמין בערכיה הדמוקרטיים, אבל יש מיעוט קולני שלא: האסלאמיסטים והימין הקיצוני. הוא הציג אותם כשני הצדדים של אותו המטבע, ש”ניזונים זה מזה” ו”נואשים באופן שווה להראות שהאלימות שלהם איכשהו מוצדקת”. עוד אמר שהקיצונים רוצים להציג את בריטניה כמי שנמצאת “בצד הלא נכון של ההיסטוריה”, נרטיב שלדבריו אסור לקבל.
לכן, כך סונאק, יש צורך להציב גבול. מותר להפגין ולבקר, אבל אי-אפשר לתמוך בטרור או להתבטא באנטישמיות. מהמשטרה, שעצמאית מבחינה מבצעית, הוא דרש שלא רק תנהל את ההפגנות הפרו-פלסטיניות, אלא תפעיל בהן שיטור של ממש. בנוסף, הממשלה תציג במהלך החודש מתווה שיסביר איך בכוונתה להתמודד מול האיום החדש: “לא תוכלו להיות חלק מחיינו האזרחיים אם סדר היום שלכם הוא החרבתם”. בין השאר על הכוונת: דרישה מהאוניברסיטאות שלא יאפשרו אירועים של קבוצות קיצון בקמפוסים, לחימה באינדוקטרינציה ומניעת כניסה מגורמים בעייתיים להיכנס לבריטניה. למפגינים נגד המלחמה הוא קרא שלא לתת לקיצונים “לחטוף לכם את המצעדים”, ואמר שצריך להתאחד סביב הערכים המשותפים ולהימנע ממצב של קהילות במציאות מקבילה.
ניתוח
זה כנראה הנאום הכי מנהיגותי ומרשים שראיתי מרישי סונאק. הוא אמנם נחשב כריזמטי, אבל יותר במובן של תפיסת תשומת הלב, ופחות במובן שסוחף את הציבור אחריו. קשה להגיד שפה מישהו הרגיש שהוא נסחף על-ידי סונאק, אבל הוא כן לשם שינוי ניסה להראות מנהיגות של ממש, ולא סתם להטיח האשמות ביריביו הפוליטיים. כמו שבוריס ג’ונסון נאלץ לצאת מדמות הליצן כדי לתדרך את הציבור לגבי הקורונה, כך גם סונאק נאלץ לצאת מדמות איש העסקים שמציג מוצר טכנולוגי חדש בהשקה. העמדת הנאום בפתח דאונינג 10, מיקום שכאמור נועד לנאומים החשובים ביותר, נועד להוסיף נופך של דחיפות לנושא. מצד שני, היה נראה שסונאק כן הרגיש בנוח לחזור להיות נציג הרוב השפוי, במקום הפופוליסט שנכפה עליו להיות בתקופה האחרונה.
כמובן, ניתן לתהות אם הייתה הצדקה למיקום הזה. סונאק לא הציג משהו קונקרטי. דרישה מהמשטרה? אוקיי. יכולת לשלוח לנו אימייל על זה. דרישה מהאוניברסיטאות? באמצעות מה – חקיקה? הידברות? שלילת תקציבים? תן פרטים. מניעת כניסה וגירוש של גורמים קיצוניים להם אין אזרחות? כבר היום יש חוקים בנושא הזה, אולי כדאי להתחיל באכיפתם. מה שאני מנסה להגיד זה שלמרות שסונאק דיבר על נושא חשוב ללא ספק, התוכן שלו לא מספק צעדים מרשימים במיוחד. ועם כל הכבוד לפנייה לציבור, האם בשביל לא היה מספיק לספק הצהרה מתוך דאונינג 10? דן הודג’ס מהדיילי מייל הציע שמדובר בהכנת האפשרות לבחירות מוקדמות באביב.
וכמובן, ישנו עניין הסימטריה. מצד אחד, סונאק הזכיר את הימין הקיצוני ואת האסלאמיסטים באותה נשימה. מצד שני, היה ברור מאוד מול הוא באמת מכוון את האש. הקריאה שלא לאפשר לחטוף את המצעדים נעשתה רק מול צד אחד של המפה. ההתנגדות שלו לנרטיב שבריטניה לא בצד הנכון של ההיסטוריה נפוצה יותר בקרב אסלאמיסטים ואנשי שמאל כמו ג’רמי קורבין וג’ורג’ גאלוויי (השמאל, אגב, לא הוזכר בנאום). אמנם גם בימין ניתן למצוא את מי שמתנגדים למשל לסיוע לאוקראינה מול רוסיה, אבל באופן כללי היה נראה שסונאק מוטרד מקיצוניות אחת ספציפית.
התגובות
התגובות לדבריו של סונאק היו מעורבות. ראש האופוזיציה קיר סטארמר תמך בדבריו של סונאק. לדבריו, “לאזרחים ישנה הזכות לעסוק בענייניהם מבלי להיות מאוימים, ונציגים נבחרים צריכים להיות מסוגלים לעשות את עבודתם ולהצביע בלי פחד או הטיה”. שרי הממשלה כמובן תמכו, כשהשימוש של רבים בציוציהם במילה “חשוב” כדי לתאר את דבריו של סונאק נראתה לרבים כמו דף מסרים מביך.
אבל לא כולם פרגנו. חלק תהו על הפגנת המוסר הכפול. “השמרנים הם אדריכלי מלחמת התרבות בבריטניה”, אמרה אליסון ת’יוליס, דוברת הפנים של ה-SNP בווסטמינסטר, “ורישי סונאק בילה את זמנו בתפקיד כדי לקדם אותה”. עוד הוסיפה שסונאק משתמש בפילוג כדרך קבע לטובת רווח אלקטורלי. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית, אד דייווי, טען ש”הציבור הבריטי לא יקבל הטפות מוסר מראש ממשלה ומהמפלגה השמרנית שזרעו את זרעי הפילוג במשך שנים”. עוד הוסיף שסונאק “הוא אותו ראש הממשלה שמינה את סואלה ברוורמן לשרת הפנים שלו ואת לי אנדרסון לסגן מנכ”ל מפלגתו”.
ואם כבר דיברנו על סואלה ברוורמן, אז היו לא מעט אנשי ימין שתהו למה סונאק פיטר אותה כשקראה להפגנות הפרו-פלסטיניות “מצעדי שנאה” ולהקשחת האכיפה המשטרתית נגדם, אם כעת הוא אומר דברים דומים. אבל זה מסגור כוזב של הדברים, שנעשה בו שימוש עוד בזמן הפיטורים עצמם. רק אזכיר שברוורמן עשתה מאמצים מעל ומעבר כדי להביא לפיטוריה, וכמו כן שאלו תוכננו עוד לפני האירוע שכביכול היווה את הטריגר לכך. מדובר בניסיון לייצר נרטיב לפיו ברוורמן פוטרה בשל עקרונותיה ולא בשל התנהגותה.
התגובה הבולטת ביותר הייתה של ג’ורג’ גאלוויי לכלילתו בנאום של סונאק. בריאיון לסקיי ניוז, הוא סירב להתייחס ברצינות לדבריו של סונאק “כאילו היו לוחות הברית”, אמר שהוא “בז לראש הממשלה” ושהוא זה שניצח ברוצ’דייל בעוד השמרנים התרסקו. עוד הוסיף שעם כל הכבוד למי שחוששים ממנו, רוב הציבור ברוצ’דייל הצביע עבורו. זה, במחילה, בולשיט: הוא אמנם ניצח, אך רוב הציבור הצביע למפלגות אחרות. תשומת הלב הושגה בעיקר בגלל מה שנראה כהתנהגות עוינת של גאלוויי ותומכיו כלפי המראיין סאם קואטס.
לאן מכאן?
אלו ימים רגישים במיוחד בפוליטיקה הבריטית. מעבר לקיטוב סביב שאלת המלחמה בעזה, בשבוע הבא (ד’) גם יוצג התקציב. כפי שדן הודג’ס הציע, יכול להיות מאוד שכל הסיפור הזה הוא ניסיון לבנות את הקרקע לבחירות מוקדמות. סונאק ייראה כמי שפועל נגד הבעיות הבוערות – יוקר המחיה וההקצנה הפוליטית – ואז ילך לבחירות בזק. לא בטוח שזה יביא לניצחונו, אבל זה לכל הפחות יכול לחתוך הפסדים. מצד שני, יכול להיות שסונאק דווקא יעדיף שהתקציב ופעולותיו נגד הקיצונים יעברו מהכוח אל הפועל, כדי שהציבור יוכל להרגיש בהם. קשה לדעת.
אבל אם לא יהיו בחירות בקרוב, זה אומר שהממשלה תצטרך להציג את אותו מתווה שיאפשר להילחם בקיצוניות. זה יצטרך להיות מתווה מורכב מאוד: מצד אחד, להילחם בגורמים מעודדי טרור ופשעי שנאה. מצד שני, להימנע ככל הניתן מפגיעה בחופש הביטוי. יהיה צורך בהגדרות שיגדירו את הגבול בין הדברים. קריאה למעשי טרור, לדוגמה, היא בבירור מעבר לגבול. אבל יש גם תחום אפור. מה לגביו? וכמה מתוך הדבר הזה יהיה בכלל בחקיקה ראשית או משנית, וכמה פשוט באמצעות זה שהממשלה תבקש יפה? האם לסונאק יש תכנית איך לגרום למשטרה לעשות את המצופה ממנה מבלי לפגוע בעצמאותה, שנתפשת כהכרחית? בקיצור, הנאום עסק בנושא חשוב, אבל השאיר הרבה סימני שאלה פתוחים, שרק המענה להם יוכל להעיד כמה הנאום עצמו היה חשוב.