עוד בחירות ביניים כפולות, עוד הפסד כפול לשמרנים. ולינבורו וקינגסווד, בהם הם ניצחו בענק ב-2019, אבדו כעת שניהם ללייבור. למרות שיעור ההצבעה הנמוך, התוצאות האלו מלמדות שהבחירות הקרובות בהחלט הולכות להיות קשות עבור השמרנים, בטח כשמפלגת הרפורמה מצליחה לטפס לראשונה לתמיכה דו-ספרתית. ובהתאם, בתוך המפלגה השמרנית הסכינים כבר נשלפות | בתמונה: ג’ן קיטצ’ן, חברת הפרלמנט החדשה מטעם ולינבורו, עם קיר סטארמר (צילום: מטה קיר סטארמר)

בחירות ביניים, בפני עצמן, הן אינדיקציה בעייתית כדי להבין את הכיוון אליו ילכו הבחירות הכלליות. הרבה בעלי זכות בחירה לא טורחים בכלל להצביע, ואלו שכן לוקחים בחשבון את העובדה שלהצבעתם תהיה השפעה מעטה מאוד על ההרכב הפרלמנטרי, ולכן מרשים לעצמם להשתמש בהצבעה כדי להעביר למפלגת השלטון מסר. ברוב המקרים, המסר הזה הוא שלילי, כי למי אין תלונות על הממשלה תהא אשר תהא? לכן, אם מפלגת השלטון מפסידה בבחירות ביניים פה ושם, זה לא ביג דיל. אבל מה אם מפלגת השלטון לא מפסיקה להפסיד בחירות ביניים, ועוד במחוזות בחירה בהם זכתה בבחירות הכלליות לרוב מוצק? פה כבר האינדיקציה חזקה יותר לכך שמפלגת השלטון בבעיה רצינית.

אז מה נאמר על המפלגה השמרנית, שהפסידה בבחירות ביניים שהתקיימו אתמול (ה’) לא מחוז בחירה אחד אלא שניים שהשתייכו לה – ולינבורו וקינגסווד – אחרי שהיא כבר מפסידה בחירות ביניים במשך תקופה ארוכה? רבים סבורים שהדבר מוכיח שרישי סונאק יהיה בברוך רציני בבחירות הכלליות.

למה מלכתחילה?

נתחיל במעט רקע לגבי שתי בחירות הביניים האלו. ולינבורו שימש כמחוז הבחירה של פיטר בון מאז 2005. מדובר במחוז בחירה שמאז 1969 – כבר 55 שנה – השמרנים ניצחו בו בכל מערכות הבחירות למעט ארבע. בון היה חבר פרלמנט מהאגף הימני של המפלגה השמרנית, שתמך ללא סייג בבוריס ג’ונסון ולאחר מכן בליז טראס. אבל אז עלו נגדו האשמות בהתעמרות בעובדים הפרלמנטריים ובהטרדה מינית – בהן הורשע. הדבר הביא את ועדת האתיקה לגזור עליו עונש של שישה שבועות השעיה מהפרלמנט, עונש שאישרה המליאה. לפי החוק הבריטי, במקרה של השעיה ליותר מעשרה ימים, מוצאת הצהרת הדחה נגד חבר הפרלמנט המושעה, ואם עד הדדליין 10% מתושבי מחוז הבחירה חותמים עליה הוא מודח. בדצמבר הוכרז: בון הודח מהפרלמנט, לאחר ש-13.2% מבעלי זכות ההצבעה בוולינבורו חתמו על העצומה. כך, השמרנים התבקשו להגן על מחוז הבחירה בו השיגו יתרון של 18,540 קולות על המקום השני בבחירות 2019.

פיטר בון
חטא ונענש. פיטר בון (צילום: דייוויד וולפול)

קינגסווד – מחוז בחירה מעט יותר מתנדנד מוולינבורו – שימש מאז 2010 כמחוז הבחירה של כריס סקידמור, שהנושא הסביבתי קרוב ללבו. בעקבות החלטת הממשלה לקדם יותר קידוחי גז ונפט בשטחיה של בריטניה, לה הוא התנגד באופן נחרץ, סקידמור הודיע בתחילת ינואר על פרישתו מהמפלגה השמרנית. סקידמור היה יכול להמשיך לכהן כחבר פרלמנט עצמאי, אבל באותה הזדמנות הוא הכריז על כוונתו גם להתפטר מהפרלמנט. כך, השמרנים קיבלו עוד מושב בחירה להגן עליו, הפעם עם יתרון של 11,220 קולות על המקום השני. שתי בחירות הביניים נקבעו ל-15 בפברואר.

כריס סקידמור
התפטר במחאה. כריס סקידמור (צילום: כריס מקאנדרו)

המצב הפוליטי

מצד אחד, אני כנראה לא מחדש משהו בכך שאספר לכם שהשמרנים הם המועמדים להפסד בבחירות הכלליות, כשחלק מהסקרים צופים להם תוצאות קטסטרופליות. כדי להוסיף על זה, ממש ביום היציאה לקלפיות המשרד לסטטיסטיקה לאומית (הלמ”ס הבריטית) הודיע שהצמיחה בשני הרבעונים האחרונים של 2023 הייתה שלילית, כך שבריטניה למעשה נכנסה למיתון טכני (עוד ייתכן שהערכות עדכניות יותר ישנו את התמונה, אבל זו התמונה כרגע). וזה יום אחרי שסונאק סיפר שהכלכלה תחת ממשלתו “משנה כיוון”. לא בדיוק חומר שמנצחים איתו בחירות.

מצד שני, קשה להגיד שהשבוע שקדם לבחירות הביניים היה הכי מוצלח עבור מפלגת הלייבור: ראשית, הנהגת המפלגה חזרה בה, אחרי שבועות של חוסר יכולת להגיד משהו קוהרנטי, מהבטחתה להשקיע 28 מיליארד ליש”ט מדי שנה. שנית, לקח לה יותר מדי זמן להשעות מהמפלגה מועמד מטעמה לאחר שזה התבטא באופן אנטישמי (הדבר יזכה להתייחסות בפוסט נפרד, אבל כרגע ניתן לקרוא על זה בקצרה כאן). כלומר, היה חשש שהמומנטום של הלייבור ייפגע מהדבר הזה. לכן, אי היה אפשר להמר במאה אחוז שהלייבור תנצח.

קיר סטארמר בנאום הפתיחה של 2024
המומנטום נפגע? קיר סטארמר (צילום: מטה קיר סטארמר)

התוצאות

ובלי הקדמות נוספות, נעבור לתוצאות. נתחיל בוולינבורו:

מפלגה

מספר קולותאחוזים

מפלגת הלייבור

13,844

45.9%

המפלגה השמרנית

7,408

24.6%

מפלגת הרפורמה

3,919

13%

המפלגה הליברל-דמוקרטית

1,422

4.7%

המפלגה הירוקה

1,020

3.4%

מפלגות אחרות (6 מועמדים)2,532

8.4%

ואלו התוצאות בקינגסווד:

מפלגה

מספר קולותאחוזים

מפלגת הלייבור

11,176

44.9%

המפלגה השמרנית

8,675

34.9%

מפלגת הרפורמה

2,578

10.4%

המפלגה הירוקה

1,450

5.8%

המפלגה הליברל-דמוקרטית861

3.5%

UKIP

129

0.5%

בקיצור, השמרנים הפסידו את שני המושבים שלהם לטובת הלייבור, עם ג’ן קיטצ’ן כחברת הפרלמנט החדשה של ולינבורו ודאמיין איגן כחבר הפרלמנט החדש של קינגסווד.

המשמעויות

אז מה בעצם ניתן ללמוד מהתוצאות האלו? קודם כל, שהשמרנים בצרות מהגיהינום. מאז שהפרלמנט הזה נבחר ב-2019, השמרנים איבדו בבחירות ביניים תשעה מחוזות בחירה שהיו ברשותם והרוויחו אחד חדש, כך שהמאזן עומד על הפסד של שמונה. זה המספר הכי גבוה שהיא ספגה מאז הפרלמנט שכיהן בין 1992 ל-1997, וכולנו יודעים איך בחירות 1997 נגמרו בשביל השמרנים. אבל זה לא הכל: בוולינבורו היא הפסידה 37.6 נקודות אחוז לעומת 2019, ובקינגסווד 21.3. בחירות ביניים אכן מוטות נגד השלטון, אבל גם בסטנדרטים האלו מדובר בהפסד עצום שלא ניתן לפטור בכך שהרצפה עקומה. בנוסף, התוצאות האלו מתאימות פחות או יותר למגמות בסקרים (גם אם לא במדויק), מה שיכול להוות אינדיקציה לכך שגם בבחירות הכלליות נראה תוצאות דומות.

ויותר מזה: השילוב של הלייבור והרפורמה מהווה איום של ממש על השמרנים. קודם כל, מפלגת הרפורמה הגיעה לראשונה לאחוזי תמיכה דו-ספרתיים. הרבה מהם כנראה הגיעו על חשבון השמרנים. כעת, אם תסתכלו, תוכלו לראות שבוולינבורו הלייבור השיגה יותר מהשמרנים והרפורמה יחד (אחרי שהוסיפה לעצמה 19.4 נקודות אחוז לעומת 2019), בעוד בקינגסווד לו כל הקולות של תומכי הרפורמה היו הולכים לשמרנים, אלו היו שומרים על המקום שלהם. פירוש הדבר הוא שאם בחירות הביניים יתגשמו גם בבחירות הכלליות, הרי שיהיו מושבי בחירה בהם הלייבור תביס את הלייבור בזכות עצמה, למרות הפאדיחות של השבוע החולף, ואיפה שלא אז ששתיית הקולות השמרניים מצד מפלגת הרפורמה כבר תספק ללייבור לא מעט ניצחונות.

ריצ'רד טייס
איום רציני. ראש מפלגת הרפורמה ריצ’רד טייס (צילום: I7p0h8o0n9e0, ויקיפדיה)

במילים אחרות, האינדיקציה של בחירות הביניים מדגישות ביתר שאת שיש אמינות בסקרים שחוזים שהשמרנים הולכים להפסיד בענק. אז אמנם אני חושב שהסקר שהתפרסם שלשום (ד’) בדיילי מירור, שחוזה שהשמרנים ירדו לשמונים מושבים בלבד הוא מוגזם ולא ריאלי, אבל אלא אם כן יהיה שינוי של ממש במצב בשטח – כלומר, בכלכלה ובאיכות החיים – הרי שהשמרנים יגידו תודה אם הם ינצחו ביותר ממאתיים מחוזות בחירה. עם זאת, כפי שכבר אראה, יש גם סייג לכל אלו.

המצב במפלגה השמרנית

רישי סונאק, מטבע הדברים, ניסה להקטין את גודל האסון. הוא הצביע על כך שאחוז ההצבעה היה נמוך, מה שמראה שאכן לשמרנים יש עוד עבודה לעשות, אבל שאין התלהבות גדולה מקיר סטארמר. נתחיל בכך שהוא צודק שאין התלהבות גדולה מסטארמר, ודיי ברור לכולם שהלייבור צפויה לנצח כי הציבור מאס בשמרנים, וזה עלול להתברר ככוח חזק מספיק כדי לרסק את המפלגה. הוא גם צודק שאחוז ההצבעה היה נמוך: פחות מ-40% בשתיהן, בעוד הממוצע לבחירות ביניים בין 1979 ל-2022 עמד על 50.2%.

וזה בדיוק הסייג שהזכרתי קודם: הלייבור נהנו גם מזה שהרבה אנשים בחרו להישאר בבית. בשני המקרים, אם היו יוצאים מספיק אנשים מהבית כדי להגיע לשיעור ההצבעה הממוצע ומצביעים כולם לשמרנים, הרי שהם היו מנצחים, גם אם בקושי. ייתכן שזו הסיבה שהתגובה של קיר סטארמר לתוצאות הייתה שהלייבור הראתה שהיא “מתחרה ראויה”, אבל שיש עוד עבודה לבצע. מצד שני, באותה מידה גם שיעור ההצבעה בבחירות הכלליות עשוי להיות נמוך מהממוצע והשמרנים עלולים להיות אלו שייפגעו מזה, בהתחשב בכך שלשיטת סונאק כנראה אלו המצביעים שלהם נשארים בבית. לכן, למרות שיש סייגים להישג של הלייבור, אלו חדשות לא מאוד מרגיעות לסונאק.

ובהתאם, הלחצים על סונאק בתוך המפלגה השמרנית גוברים, כמובן שמצד האגף הימני שלה. חלק קוראים לו לשנות את המדיניות שלו למשהו יותר ימני (למרות שלא הייתי מהמר שזה מה שיביא את המצביעים בחזרה למפלגה), וחלק פשוט רוצים שהוא יתפטר כבר (למרות שיש לציין שהם קראו לו להתפטר עוד קודם, אבל עכשיו יש להם עוד סיבה). במילים אחרות, חכו רגע עם הבחירות הכלליות: בחירות הביניים האלו הפכו לסיוט עבור סונאק עוד לפני שהוא החליט על תאריך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *