הצעת החוק שתכריז על רואנדה כמדינה בטוחה עברה את בית הנבחרים, וכעת בדרכה לבית הלורדים. אבל בדרך לשם ראש הממשלה רישי סונאק ספג מהלומות כבדות, כשהרועשות שבהן היו שלוש התפטרויות מממשלתו לפני שהספיק לפטר אותם, ועשרות חברי פרלמנט שמרנים שהצביעו בעד תיקונים להצעת החוק, בניגוד לעמדת הממשלה. מנגד, למרות שאם רק מחצית ממי שהצביעו בעד התיקונים היו מצביעים נגד הצעת החוק כולה בקריאה השלישית היא הייתה נופלת, נמצאו הרבה פחות שממש יעשו זאת. חלק מהמתפטרים בכלל הצביעו עם הממשלה, למרות שהיה נראה שהנושא מספיק חשוב להם כדי לעזוב אותה. כך נראה שמאזן האימה בין סונאק לאגף הימני של המפלגה השמרנית הוא ששניהם חלשים ופחדנים | צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10
בתורת המשחקים יש שימוש במשחק ה”צ’יקן”. בסיפור שלפנינו שניים מקווים לסגור איזושהי מחלוקת. מאחר שאנחנו כבר לא במאה ה-19 וכולם ראו מה קרה להמילטון כשניסו ללכת על דו-קרב אקדחים, השניים עושים משהו מטופש לא פחות: נכנסים כל אחד לרכב אחר ושועטים במהירות זה לעבר זה במסלול התנגשות קטלני. שניהם כמובן אידיוטים שהסכימו לסידור הזה, אבל אם מישהו גם לא מוכן ללכת עד הסוף ומסיט את רכבו ממסלול ההתנגשות, הרי שהוא גם צ’יקן ולפיכך הפסיד. אם שניהם נשארו עד הסוף, הרי שהם ניצחו במחלוקת במחיר הפעוט של חייהם. ואם שניהם צ’יקן? הרי שהם לא זוכים בדבר, אבל לפחות נשארו בחיים. ובכן, הקרבות הפנימיים במפלגה השמרנית על תכנית רואנדה, עם ההצבעות של הקריאה השלישית, המציאו פטנט חדש: שני הצדדים יצאו צ’יקן, ועדיין שניהם יצאו חבולים.
קצת רקע
תקציר הפרקים הקודמים: לבריטניה יש בעיה עם מבקשי מקלט שנכנסים אליה בדרך לא מוסדרת באמצעות סירות קטנות שחוצות את תעלת למאנש (יצוין שלרוב מבקשי המקלט אין דרך מוסדרת להיכנס לבריטניה). ממשלתו של בוריס ג’ונסון עלתה על רעיון: לשלוח אותם לרואנדה. הבעיה הייתה שבית המשפט העליון (אחרי סאגת עתירות וערעורים) קבע שרואנדה אינה מדינה בטוחה ולכן לא ניתן לשלוח אליה בכפייה מבקשי מקלט. ראש הממשלה הנוכחי, רישי סונאק, שמעוניין להוציא את התכנית אל הפועל, מצא פתרון: הממשלה תשפר כמה דברים בהסכם עם רואנדה, במה שאמור להוות מענה לחששותיו של בית המשפט, ואז תעביר חוק שקובע שרואנדה היא מדינה בטוחה ושלבתי המשפט אסור לסבור אחרת.
בכל מקרה, נותרה בעיה: באגף הימני של המפלגה השמרנית הרגישו שהצעת החוק הנ”ל שסונאק מקדם לא הולכת מספיק רחוק. החשש העיקרי נבע מכך שבית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR), שבריטניה חברה בו, עדיין עלול להתערב, ואין לכך מענה בהצעת החוק. הדבר הביא לכך שהשר להגירה במשרד הפנים ומי שנחשב לבעל ברית קרוב של סונאק, רוברט ג’נריק, התפטר מהממשלה (במקומו, בהליך קישוני למדי, מונה שר להגירה חוקית ושר להגירה בלתי חוקית). גם שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן ביקרה באופן מאוד פומבי את הצעת החוק ודרשה בה תיקונים. מנגד, באגף המרכזי של המפלגה חששו שהצעת החוק תלך רחוק מדי, בעיקר אם רואנדה תפר את התחייבויותיה.

כך, לקראת ההצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה (המקבילה לקריאה ראשונה בכנסת) היו הרבה דיבורים על מרד גדול בקרב המפלגה השמרנית, באופן כזה שגרם לסונאק להחזיר שרים משליחות דיפלומטית. למזלו, בסופו של דבר האגף המרכזי התרצה והאגף הימני החליט שעוד לא הגיע הזמן להפיל את הצעת החוק. לכן, היו 37 שמרנים שנעדרו מההצבעה ואף לא מתנגד אחד מקרבם, במה שנראה כמו מרד של פחדנים, שכן הם ידעו שלא תהיה למרד השפעה. עם זאת, הם איימו שבהמשך הדרך יהיה צורך בתיקונים או שהם יפילו את הצעת החוק בהצבעות הבאות.
ובכן, הגיע הזמן להצבעות הבאות.
העניין של סונאק?
לפני שנגיע לקריאה השלישית (הדומה לקריאה השנייה בכנסת), נשאלת השאלה אם סונאק באמת רוצה לשלוח מבקשי מקלט לרואנדה. מוקדם יותר החודש ה-BBC חשף שכאשר היה שר אוצר בממשלתו של בוריס ג’ונסון, שכאמור הוא זה שהגה את תכנית רואנדה, סונאק היה פחות נלהב מהתכנית. לפי מסמכים שהגיעו לידי ה-BBC, היה צורך לשכנע את שר האוצר דאז שיממן את התכנית, וזה מצדו רצה לשלוח לשם בשנים הראשונות פחות מבקשי מקלט ממה שביקשה לעשות ממשלת בריטניה, כחלק מניסיון לחסוך כסף.
זה לא צריך להפתיע אף אחד: סונאק תמיד נראה כמי שלא באמת רוצה שכל הסיפור הזה יקרה, ושהעניין הזה למעשה נכפה עליו. ההצהרות שלו במרוץ לראשות המפלגה השמרנית בקיץ 2022 עשו בעיקר רושם של ניסיון לדבר לבייס השמרני שעדיין אהב את בוריס ג’ונסון והיה הרבה יותר ימני מהאלקטורט. וכעת, הוא תקוע עם הסיפור הזה וצריך להעביר הצעת חוק הזויה שמבקשת לחוקק מציאות, כדי להוציא לפועל תכנית שהוא לא באמת מעוניין בה, או לכל הפחות ספקן לגביה. סונאק הוא פרגמטיסט שנכפה עליו לשחק בפופוליזם, וככה זה נראה.

התיקונים
ונעבור להצבעות שהתקיימו השבוע. שלשום (ג’) התקיימו הצבעות על שני תיקונים להצעת החוק שהיה ברור שייפלו, אבל שיצרו לא מעט ברדק בתוך המפלגה השמרנית. האחד הוא של רוברט ג’נריק, שקבע שיהיה ניתן לעתור נגד העברה לרואנדה (במתכונתה הנוכחית הצעת החוק מאפשרת הגנה רק למי שיוכיח שרואנדה מסוכנת לו באופן אישי) רק לאחר היציאה מבריטניה. השני של ביל קאש, שאמורה לחסום כל אפשרות של בתי דין בינלאומיים להתערב בחקיקה. היה ברור מראש ששני התיקונים האלו ייפלו (יצוין שיום לאחר מכן התקיימו הצבעות על תיקונים נוספים), שכן הם יזכו להתנגדות הן מהממשלה והן מהאופוזיציה. לכן הייתה השאלה כמה יצביעו בעדם, והאם יהיה מדובר במספרים מפחידים מבחינת סונאק.
אבל לפני שנדבר על ההצבעה עצמה, כדאי שנדבר על מה שקדם לה: מעבר לזה שבוריס ג’ונסון קרא להצביע בעד התיקונים, יום לפני ההצבעה (ב’) שני סגני מנכ”ל המפלגה, לי אנדרסון וברנדן קלארק-סמית’, הוסיפו את שמם לתיקונים האלו והודיעו שיצביעו בעדם. אליהם הצטרפה גם ג’יין סטיבנסון, המזכירה הפרלמנטרית של שרת העסקים והמסחר קמי בדנוק. למה זה חשוב? השלושה אינם שרים, אבל כן בתפקיד שחוסה תחת האחריות המשותפת. בבריטניה פירוש הדבר הוא שהמחזיק בתפקיד או תומך בממשלה, עוזב אותה או שמעזיבים אותו. אבל הם לא התפטרו, וקלארק-סמית’ נשאל אם הוא יפוטר וענה ש”לא אני אחליט על זה”. סונאק לא פיטר אותם, ורק יום לאחר מכן, לקראת ההצבעה, השלושה התפטרו לטובת הצבעה בעד התיקונים.
My letter regarding tonight’s amendments. pic.twitter.com/EyneeRy4B9
— Brendan Clarke-Smith MP (@Bren4Bassetlaw) January 16, 2024
לדעתי, מדובר בטעות מצד סונאק: הוא היה צריך לפטר אותם מיד עם הודעתם שהם יצביעו בניגוד לעמדת הממשלה, במקום להמתין. הדבר בעיקר גורם לו להיראות כמי שמוכן לקבל הפרה כזו של האחריות המשותפת. הדבר רק מציג אותו כמי שמהסס לנהוג ביד קשה כנגד מי שמערערים על סמכותו, ויזמין עוד הפרות משמעת בעתיד. כמו כן, ההתפטרות גורמת לו להיראות כמי ששריו נוטשים אותו, בעוד פיטורים מצדו היו גורמים לו להיראות כמי ששולט בממשלתו ולא מוכן לקבל הפרות משמעת.
ההצבעה
ומה היו התוצאות? כצפוי, שתי ההצבעות נפלו. אבל כאמור, מה שמשנה זה מה אומרים המספרים: 58 הצביעו בעד התיקון של ג’נריק, ו-68 בעד התיקון של קאש. לכאורה מספרים מרשימים: אם רק מחצית מהם יצביעו נגד הצעת החוק הכוללת יחד עם האופוזיציה, היא תיפול. משם הדרך לגיהינום הפוליטי של סונאק פתוחה: חברת הפרלמנט אנדריאה ג’נקינס כבר קראה להדחתו של סונאק מראשות המפלגה.
Two Deputy Chairman who will need to resign or be sacked for signing an amendment. Hopefully more to come and this will be accompanied with vote of no confidence letters to the 1922. So we can get a new and true Conservative leader. https://t.co/efVdi0xkrB
— Andrea Jenkyns MP (@andreajenkyns) January 15, 2024
אבל השאלה היא אם הייתה לזה איזושהי היתכנות. עם כל הכבוד למספרים המרשימים במרד הזה, מדובר בעוד מרד של פחדנים: ברור לכל מי שהצביעו בעד התיקונים האלו שהם לא יעברו ולא יגרמו לאיזו מפלגה פרלמנטרית לסונאק. כשזה המצב, קל להצביע עם המצפון. אבל להצביע נגד הצעת החוק בקריאה השלישית, האחרונה לפני העברתה לדיון בבית הלורדים, זה כבר סיפור אחר. זה לא רק מהלך שעלול לטלטל את המערכת הפוליטית כולה, הוא גם ישאיר את האגף הימני בלי כלום. וזה לא אני אומר, אלא גם ג’ייקוב ריס-מוג, שהצביע בעד התיקונים, הודה שהוא לא ממהר להחליט להצביע נגד הצעת החוק בקריאה השלישית. אם כך, מה הטעם בהצבעה הזו? ובכן, לפי ריס-מוג הדבר העביר מסר לממשלה, וזה בתקווה יגרום לה לשנות מדיניות.
ולפני שנעבור ליום ההצבעה הגורלי, רצוי לספר שמרמור חדש החל בקרב חברי האגף הימני, לאחר שהממשלה הודיעה שבכוונתה להכשיר 150 שופטים שישפטו במסלול מהיר את העתירות נגד השליחה לרואנדה. הדבר היה אמור לפייס את האגף הימני, אבל שם דווקא הביעו תרעומת, שכן הדבר נתפש כהודאה של הממשלה בכך שגם אם הצעת החוק תעבור, הרי שעדיין יהיו הרבה מאוד עתירות שיתאפשרו. בנוסף, זקנת השופטים (השופטת הבכירה ביותר באנגליה ו-וויילס) סו קאר (קראו עליה בהרחבה כאן) ביקרה את ההתערבות של הממשלה בענייני הרשות השופטת.
קריאה שלישית
לקראת הקריאה השלישית אתמול (ד’), המתח הורגש באוויר. בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה שהתקיים טרם ההצבעות, ראש האופוזיציה קיר סטארמר ניצל את שש שאלותיו כדי לסנוט בממשלה על כישלונה להתמודד עם בעיית חציית התעלה ושבינתיים היא שילמה כסף לרואנדה מבלי ששלחה לשם אפילו מבקש מקלט אחד. סטארמר סיכם את מה שרבים חשבו במשפט: “זו לא תכנית, זו פארסה”.
בינתיים החלו לספור גם את מי שאולי יתנגדו: שעות לפני ההצבעה, ידעו לספור שישה שאמרו במפורש שיתנגדו. ביניהם היה ניתן למנות את רוברט ג’נריק ואת סואלה ברוורמן. קלארק-סמית’ אמר שהוא ישקול. שמות מרשימים, אבל בסוף מה שמשנה בהצבעה אלו המספרים, ולא היה ברור בכלל שלאגף הימני היו מספיק מהם כדי להפיל אותם. בהתאם, גם התחזיות באותו בוקר דיברו על כך שהצעת החוק תעבור.
ההצבעה
ומה היו התוצאות? המרד היה רחוק מלהרשים. 319 הצביעו בעד, לעומת 276 שהצביעו נגד – רוב של 44. מדובר ברוב דיי נוח. במתנגדים, היה ניתן למנות 11 שמרנים: סואלה ברוורמן, רוברט ג’נריק, אנדריאה ג’נקינס, מארק פרנסואה (ממובילי האגף הימני) ועוד. 18 נעדרו מההצבעה, ביניהם לי אנדרסון. לדבריו, הוא התכוון להצביע נגד. אבל כשהגיע לחדר בו מצביעים נגד (בבריטניה, אזכיר, ההצבעה נעשית בחדרים ולא באמצעות כפתורי הצבעה כמו בישראל) היו שם חברי פרלמנט מהלייבור שצחקו שהוא “חוזר למפלגה הלייבור (אנדרסון החל כחבר מועצה מטעם הלייבור). בשלב הזה, כך אנדרסון, הוא לא הרגיש שהוא יכול להצביע יחד עם הלייבור, ולכן העדיף להיעדר. בינתיים, ברנדן קלארק-סמית’ וג’יין סטיבנסון הצביעו בעד.
‘I was going to vote no…’
‘The Labour lot were all giggling and laughing and taking the mick…’@LeeAndersonMP_ explains why he abstained from the Rwanda vote after resigning as Tory Deputy Chair yesterday.
Become a GB News Member: https://t.co/mNsRsGC8ef pic.twitter.com/zTM6Jr5CDV
— GB News (@GBNEWS) January 17, 2024
כנראה שמדובר באחת ההתפטרויות המוזרות ביותר שהיו על רקע עקרוני. ההתפטרות הרי נועדה לשחרר אותם מעול האחריות המשותפת, אז איך קורה שמורד אחד נעדר כי הוא לא אהב שבלייבור סיפרו עליו בדיחה, ושניים בכלל מצביעים עם הממשלה? כך יוצא שמצד אחד סונאק נראה כמי שמתקשה להחזיק את העסק, עם שלוש התפטרויות מממשלתו, וחוסר הפעולה שלו נגדם נראה כהססני. מנגד, השלושה נראים כמי שהיו מוכנים ללכת עד הסוף כדי להעביר מסר לסונאק, ובסוף התקפלו. בפינה השמאלית נמצא אחד מראשי הממשלה הבריטיים החלשים ביותר שהיו בבריטניה בעשורים האחרונים, ובפינה הימנית המורדים הפחדנים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כך שני הצדדים הפסידו בצ’יקן, אבל עדיין יצאו חבולים.
אבל לסונאק, ייאמר, כן יש פרס ניחומים: הצעת החוק סיימה את שלביה בבית הנבחרים, וכעת בדרכה לבית הלורדים. לא בטוח שבית הלורדים יתייחס מאוד יפה להצעת החוק הזו, שכן היא לא מופיעה במצע השמרני ולכן לא נהנית מההגנה של מוסכמת סולסברי (לפיה בית הלורדים לא מפיל הצעות חוק שמופיעות במצע מפלגת השלטון), מה שיבטיח את המשך כאב הראש לסונאק בהמשך. בנוסף, נראה שמי שמעוניינים לצפות בנפילתו של סונאק בתוך המפלגה השמרנית לא אמרו את המילה האחרונה, ומחכים להזדמנות הבאה. נראה אם אז הם ילחצו על דוושת הגז עד הסוף.
חזרתי אתמול מהעבודה קצת אחרי 23, בדיוק כשסקיי ניוז הכריזו שסונאק יצא “מנצח אבל חבול”. אני עוקב אחרי כל הסיפור הזה די תמה. אני חושב שאם תשאל את אזרחי בריטניה מהו הנושא המרכזי שעליו ירצו לשמוע בקמפיינים של הבחירות מהמפלגות השונות, התוצאה המרכזית תהיה “יוקר מחיה” ו/או משכורות ראויות לעובדי ה-NHS ולעובדי הרכבות (ובמקביל – הפסקת השביתות). אני לא באמת יודע עד כמה כל סיפור ההגירה מפריע למר וגברת בריטניה מליברפול או מקרדיף. אני מרגיש שכל סיפור המרד והרעש הפוליטי העצום שהיה כאן חסר כל פרופורציה לרמת העניין שיש לציבור הבריטי בכל הנושא, מה גם שלא בטוח שכל התכנית הזאת בכלל תשיג את מטרתה, כלומר, היא לא באמת “תעצור את הסירות” (אם קיר סטארמר אומר: זאת לא תכנית, זאת פארסה, השמרנים אומרים: לנו לפחות יש תכנית. לכם אין כלום).
לפי הניתוח של סקאי ניוז מאתמול, גם אם בית הלורדים יאשר את ההצעה (מה שבכלל לא בטוח), ייקח עוד כמה חודשים לפחות עד שיוציאו אותה לפועל, מה שמכניס את כל העניין עמוק לתוך הקמפיינים של הבחירות. מעניין עד כמה זה בכלל ייכנס לתוך הקמפיינים, ועד כמה ידברו על מה שמעניין באמת את הבריטים.
היי איתן.
תודה רבה על התגובה האינטליגנטית, שאני מסכים עם כל מילה בה.
לעניות דעתי, הסיפור הזה נמצא על סדר היום של הממשלה לא בגלל העניין הציבורי בסוגיה אלא בגלל דינמיקה פנימית בתוך המפלגה השמרנית, בהנחה שהבייס של המתפקדים מאוד מעוניין בתכנית הזו.