הישג לרישי סונאק: למרות שאגפים שונים במפלגה השמרנית איימו להפיל את הצעת החוק שתקבע שרואנדה היא מדינה בטוחה למבקשי מקלט, היא עברה בהצבעה הראשונה בפרלמנט באופן נוח למדי עבור הממשלה. אבל בדרך לשם סונאק נאלץ להתחנן בפני חברי המפלגה, להחזיר שרים משליחות דיפלומטית בחו”ל ובאופן כללי לעשות מעצמו צחוק. הצרות גם לא נגמרו, ובאגף הימני מבהירים שלמרות שלא הפילו את הצעת החוק עכשיו, הם לחלוטין מוכנים לעשות זאת בהמשך הדרך אם היא לא תשתנה כפי שהיו רוצים. האם יכול להיות שסונאק רק דחה את הקץ? | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
לפעמים לוח התוצאות יכול להראות ניצחון, אבל בפועל המחיר בו הושג מונע ממנו להיות כזה. את זה גילה רישי סונאק אתמול (ג’), לאחר שהצליח להעביר בקריאה שנייה את הצעת חוק הביטחון ברואנדה, שאם תעבור את כל ההליך תכריז על רואנדה כמדינה בטוחה מבלי שבית המשפט יוכל להתערב. הוא גם זכה לרוב דיי גדול, למרות איומיהם של שמרנים רבים להצביע נגד. אבל בדרך לניצחון הזה סונאק השפיל את עצמו בכל דרך אפשרית, כך שהוא יצא חלש יותר ממה שהיה לפני שהחלה החקיקה. ואם זה לא מספיק, הוא ניצח רק במשחקון הראשון, ויש עוד מערכה שלמה בדרך.
בפרקים הקודמים
ניתן לקרוא בהרחבה על הרקע כאן, אבל הנה בכל זאת תקציר: בריטניה מתמודדת עם הרבה מאוד מבקשי מקלט שחוצים את תעלת למאנש בסירות גומי קטנות ונכנסות לממלכה באופן לא מוסדר. ב-2022 בוריס ג’ונסון, בפרפורי הגסיסה שלו כראש הממשלה, הגיע להסכם שמבקשי מקלט שייכנסו באופן זה לבריטניה יישלחו לרואנדה ויקבלו את מעמד הפליט שלהם שם. התכנית גררה הרבה ביקורת ואתגרים משפטיים, אבל המפלגה השמרנית התעקשה על התכנית הזו. לאחר שסונאק נהיה לראש הממשלה, הוא הפך את “עצירת הסירות”, בעיקר באמצעות תכנית רואנדה, לאחר מהמשימות העיקריות שלו. הוא הצליח להוריד את מספר הסירות שמגיעות לבריטניה, אבל הן עדיין חוצות וברור מבחינת השמרנים שיש צורך במשהו שיגרום לסירות להפסיק להגיע. מבחינת סונאק מדובר בתכנית רואנדה.
אבל סונאק נתקל בבעיה: בית המשפט העליון קבע שלא ניתן להתייחס לרואנדה כאל מדינה בטוחה. ראש הממשלה לא אמר נואש, שלח את שר הפנים ג’יימס קלברלי לרואנדה כדי לחתום על הסכם משופר שיכיל ערובות לכך שלא יאונה כל רע למבקשי המקלט שיישלחו למדינה האפריקאית. אבל הוא לא הסתפק בכך: הוא החליט להגיש הצעת חוק שתעבור בהליך חירום, לפיה רואנדה היא מדינה בטוחה ולבית המשפט אסור להחליט אחרת. הדבר זכה לביקורת רבה: באגף הימני של המפלגה השמרנית חוששים מכך שהחקיקה עדיין משאירה לבית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR) מקום להתערב, ואילו באגף המרכזי שלה הביעו חשש מכך שאם רואנדה תפר את התחייבויותיה לא יהיה ניתן למנוע אליה גירוש.
הדבר התסיס מרד, שעלול היה להוביל לשתי תוצאות אפשריות: או ששמרנים רבים יצביעו נגד ההצעה ויפילו אותה, או שהם ייעדרו מההצבעה ויגרמו לה לעבור ברוב מזערי שייתן לבית הלורדים לגיטימציה להפיל אותה כשיגיע תורו. מאחר שמדובר בהצעת חוק שסונאק הפך לקריטית, רבים התייחסו אליה כהצעה שתכריע את עתידו הפוליטי. סונאק מצדו סירב להתייחס להצבעה כהצבעת אמון, וניסה לטעון שהלייבור צריכה להצביע בעד החקיקה שלו כדי להציל אותו ממפלגתו שלו.
שתי דמויות מפתח
באגף הימני ניתן למנות שני מבקרים בולטים של הצעת החוק של סונאק. הראשונה היא שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן, שמחכה להזדמנות להדיח את סונאק מראשות המפלגה. השני הוא השר להגירה רוברט ג’נריק, שאף התפטר מהממשלה במחאה על כך שהצעת החוק לא מרחיקת לכת מספיק.
זה חשוב, כיוון שבפוליטיקה הבריטית יש שני סימנים ראשוניים לכך שראש ממשלה מתקרב לסופו הפוליטי: ראשית, יש מישהו שמתחמם על הקווים (שלא חייב להצליח להחליף בעצמו), או לכל הפחות מסומן כיורש. לצורך העניין, אצל מרגרט ת’אצ’ר זה היה מייקל הזלטיין ואצל ת’רזה מיי זה היה בוריס ג’ונסון. כעת נראה שמדובר בסואלה ברוורמן. שנית, התפטרות על רקע עקרוני של שר/ה עם משקל סגולי גבוה. אצל ת’אצ’ר היה מדובר בג’פרי האו (שהוסיף גם נאום פרישה קטלני מבחינת ת’אצ’ר), ואצל מיי התפטרה שורה של שרים בכירים (כשמי ששברה את גב הגמל הייתה אנדריאה לדסם). כעת מדובר בפטריק ג’נריק, שאמנם אינו עומד בראש משרד, אבל נחשב לבעל ברית קרוב של סונאק.
כלומר, הסימנים מראים שהקרקע מוכנה להדיח את סונאק. למזלו, בגלל הפארסה של 2022, בה ראש הממשלה הוחלף פעמיים, השמרנים קצת יותר מרוסנים. הם לא רוצים להגיע לבחירות בשנה הבאה אחרי שהם החליפו ראש מפלגה שוב, שכן הם יהיו מושא ללעג. אבל זה כן מרעיד את הקרקע תחת סונאק, כך שהיה ברור שהפסד בהצבעה על הצעת החוק יפתח בפני סונאק שער לגיהינום פוליטי, ושהאופציה להדחתו לא ירדה מהשולחן.
הימים שלקראת
כפי שניתן לצפות במצב כזה, הימים שלקראת ההצבעה היו מתוחים משהו. וזאת מכמה סיבות.
ביקורת מעשית
לפני הכל, היה נראה שיש קצת חורים בתכנית רואנדה ובביצוע שלה. במקור, הוסכם שבריטניה תעביר לרואנדה 120 מיליון ליש”ט בתמורה לכך שתקלוט את מבקשי המקלט. אבל עוד טרם המערבולת הפוליטית שיצר ג’נריק, כבר התברר ש-140 מיליון הועברו לרואנדה בשנת הכספים של 2022/3. ביום ההתפטרות של ג’נריק (ולכן לא קיבל את תשומת הלב הראויה), מנכ”ל משרד הפנים שלח מכתב ליו”ר ועדת הפנים דיאנה ג’ונסון וליו”ר ועדת החשבונות הציבוריים (שמפקחת על הוצאות הכספים) מג הילר, ובו סיפר ש-100 מיליון נוספים הוצאו במהלך שנת הכספים 2023/4, שכפי שאתם יכולים לנחש משמה טרם נגמרה. כל זה, יש לזכור, לפני שאדם אחד נשלח בפועל לרואנדה. עבור האופוזיציה, היה מדובר בהזדמנות פז לטעון שתכנית רואנדה היא “פארסה מוחלטת”.
וגם לחקיקה של סונאק לא ציפתה ביקורת מלטפת. הטיימס חשף שחוות הדעת הרשמית של הממשלה חוזה של סיכוי של 50% במקרה הטוב שמבקשי מקלט יישלחו לרואנדה לפני הבחירות הבאות. הסיבה לכך היא הפתח שנותר להתערבות של ה-ECHR. בממשלה סירבו להגיב לפרסום, אבל אתם יכולים לשער לכם שזה לא בדיוק עודד את חברי האגף הימני של השמרנים. וכאן אנחנו נכנסים לחלק הבא.
מתקפות מבית
חברי פרלמנט שמרנים רבים ביקרו את התכנית של סונאק. מעל הכל, היה נראה שברוורמן וג’נריק נחושים לסנוט בסונאק. השניים העבירו ביקורת פומבית על הצעת החוק וטענו שהיא לא הולכת רחוק מספיק. זה לא בא לידי ביטוי רק לגבי החקיקה הספציפית הזו, אלא גם בעוד נושאים: במה שנראה כמעט מתואם, השניים ביקרו את סונאק על ההחלטה להימנע בהצבעה במועצת הביטחון של האו”ם בנושא הפסקת אש בעזה, במקום להתנגד יחד עם ארצות הברית. מנגד, שר השיכון מייקל גוב ניסה לשכנע שזו תכנית מעולה, משום שהחקיקה תאפשר רק למיעוט של אנשים שיוכלו לטעון שנשקפת להם סכנה אישית ברואנדה להתחמק מהטיסות האלו.
“A political choice has been made to bring forward a bill which doesn’t do the job”
Former immigration minister Robert Jenrick says politicians shouldn’t care about “our reputation on the gilded international circuit”
#BBCLauraK https://t.co/3Z7CARpOBD pic.twitter.com/nDmnJOSdKD— BBC Politics (@BBCPolitics) December 10, 2023
הסיעות נפגשות
שלשום (ב’) שני אגפי המפלגה היו צריכים לקבל החלטות. לשם כך, כל אגף בפני עצמו ערך פגישות (במסגרת התארגנויות קבוצתיות בתוך המפלגה). חברי האגף המתון, בדמות קבוצת ה-one-nation (זרם שמרני התומך בהתערבות של המדינה בכלכלה), אמרו שהם יצביעו בעד הצעת החוק של סונאק למרות דאגותיהם. עם זאת, הם הזהירו אותו שלא ייקח את הצעת החוק הזו רחוק יותר ממה שהיא הולכת כעת, ושאם ייכנע ללחצים לעשות זאת הדבר יהווה פגיעה בשלטון החוק.
הייתה סיבה לכך שהאזהרה הזו ניתנה: ה-ERG (קבוצת המחקר האירופית, שמאגדת בתוכה את תומכי הברקזיט במפלגה) כינסה מפגש עם קבוצות מהאגף הימני של המפלגה, הידועות יחד כ”חמש המשפחות”. בסופו הם המליצו לסונאק לזנוח את הצעת החוק ולהתחיל מחדש. לדברי ראש ה-ERG, מארק פרנסואה, יש בהצעה “כל-כך הרבה חורים” שעל הממשלה להגיש גרסה מתוקנת שלה, כזו שתלך יותר רחוק. כל זה, אזכיר, יום אחד בלבד לפני הדיון בפרלמנט. לפי גורמים באגף הימני, בדאונינג 10 איימו עליהם בבחירות מוקדמות אם יצביעו נגד הצעת החוק. הבעיה היא שמאחר שהסקרים לא בדיוק מחמיאים לשמרנים, לא בטוח שלסונאק באמת יש אומץ ללכת על זה.
רצוי לציין שלמרות כל אלו, יש מי שלא התרשמו מהאיומים. ליז קנדל, שרת העבודה והרווחה בממשלת הצללים של הלייבור, חזתה שהצעת החוק תעבור בקריאה השנייה (המקבילה לקריאה הראשונה בישראל) “בנוחות”. היא הסבירה שבגלל שגם באגף הימני לא מעוניינים כרגע להסתכן בהקדמת הבחירות, הם לא ייתנו להצעה הזו ליפול.
יום הדיון
אתמול (ג’) התקיים סוף-סוף הדיון. אבל לפניו היה צורך בהרבה מאוד עבודת שטח, שגרמה לסונאק להיראות נואש משהו. הוא קיים בדאונינג 10 ארוחת בוקר, בה אירח נציגים של חברי חמש המשפחות כדי לנסות לשכנע אותם להצביע בעד. הם מצדם הבהירו לו שאם לא ייעשו שינויים נדרשים הבחירה מבחינתם תהיה בין הצבעה נגד הצעת החוק (ובכך הפלתה) או הימנעות מהצבעה (ובכך לתת לבית הלורדים לגיטימציה לחסל את ההצעה כשתגיע אליו). נראה שסונאק לא הצליח לשכנע אותם יותר מדי, שכן דווח שחברי האגף ייפגשו בזמן הדיון על הצעת החוק כדי להחליט אם להתנגד או להימנע. בנוסף, בגלל דיווחים שלמרות הכל גם חברים מהאגף המתון של המפלגה ייעדרו מההצבעה, סונאק נפגש גם עם נציגים שלהם. בקיצור, מסע תחינות בלתי נגמר.
NEW: Tory MPs including Lee Anderson and Jonathan Gullis arrive at No 10 for the “rebel breakfast” with Rishi Sunak pic.twitter.com/IF4ovTrNm9
— Politics UK (@PolitlcsUK) December 12, 2023
זה לא היה הקץ לפארסות. כזכור, במקביל מתקיימת בדובאי הפסגה העולמית של האו”ם למלחמה בשינוי האקלים, ה-COP28. במסגרת הפסגות האלו המדינות גם נושאות ונותנות על החלטות הפסגה שאמורים לצמצם את פליטות הפחמן. אבל בגלל שלא היה ניתן להבטיח שהצעת החוק תעבור בפרלמנט, השר לביטחון אנרגטי ואפס פליטות גראהם סטיוארט נאלץ לעזוב את הפסגה ולטוס חזרה ללונדון כל הדרך מדובאי. אמנם נשארו אחרים מצוות המו”מ של בריטניה, כולל מהדרג המיניסטריאלי (מבית הלורדים), אבל הדבר עדיין גרר ביקורת. מעבר לכך, חשבו כמה מגוחכת נראית ממשלה שנאלצת להחזיר שר משליחות דיפלומטית חשובה כל-כך בשביל הצבעה בפרלמנט.
הדיון וההצבעה
הגענו לרגע האמת: בשעות הצהריים חברי הפרלמנט התכנסו בהמוניהם במליאה כדי לקחת חלק בדיון על הצעת החוק. לעובי הקורה של הדיון לא אכנס כאן, אבל כן אציין ששר הפנים ג’יימס קלברלי לא סיפק מענה של ממש לשאלה אחת: אם ההסכם החדש עם רואנדה כל-כך טוב ומבטיח את ביטחונם של מבקשי המקלט, למה צריך את החקיקה הזו? בכל מקרה, במהלך הדיון מארק פרנסואה, בשם חמש המשפחות, הודיע שחברי האגף הימני לא יוכלו לתמוך בהצעת החוק בנוסחה הנוכחי. לפי ההבנות הכוונה הייתה להיעדר מההצבעה. פרנסואה הסביר שהם ינסו להכניס תיקונים בהצעת החוק הזו מאוחר יותר בהליך החקיקה.
ואז הגיע הזמן להצביע. 313 הצביעו בעד, 269 הצביעו נגד. הממשלה הצליחה להעביר את זה, בניסוחה של קנדל, “בנוחות”, עם רוב של 44 קולות. רק 37 שמרנים נמנעו מהצבעה, ביניהם סואלה ברוורמן ורוברט ג’נריק, ואף שמרני לא הצביע נגד. זאת למרות שבחמש המשפחות יחדיו חברים כמאה חברי פרלמנט.
שותפי לכתיבה בבלוג, עמרי לוין, טען בפניי שמדובר בפחדנות של האגף הימני, ואני נוטה להסכים. השמרנים הראו מרד בממדים גדולים נגד ההגבלות שבוריס ג’ונסון הציב כדי להתמודד עם עליית וריאנט האומיקרון של הקורונה, אז 99 שמרנים ממש הצביעו נגד הממשלה. אבל הם עשו זאת כי מפלגת האופוזיציה העיקרית, הלייבור, פרשה רשת ביטחון והצביעה עם הממשלה, כך שהחקיקה הייתה עוברת בכל מקרה. אז קראתי לכך “מרד של פחדנים”, כי המורדים דאגו שהמרד שלהם רק ישלח מסר בלי שלהצבעתם תהיה השלכה נוספת. כך גם כעת: רוב חברי האגף הימני הצביעו עם הממשלה, עם תירוץ שיתקנו את ההצעה אחר-כך, ובכך גם “מרדו” וגם לא הציבו את סונאק במצב שהוא צריך להקדים את הבחירות.
איזה מין ניצחון?
הממשלה אמנם הצליחה להעביר את הצעת החוק שלה, אבל זה בבחינת “עוד ניצחון כזה ואבדנו”. ראש הממשלה לא אמור להתחנן כך בפני חברי הפרלמנט שיצביעו על הממשלה, כולל הזמנות לארוחת בוקר בדאונינג 10. ראש הממשלה לא אמור להחזיר משליחות דיפלומטית שרים כדי שיוכלו להצביע עם הממשלה. ראש הממשלה לא אמור ללחוץ על האופוזיציה להצביע איתו כי הוא מפחד מהמרידות במפלגתו שלו. כשסונאק פיטר את ברוורמן מתפקידה, הוא ניסה להראות לאגף הימני מי הבוס. זה לא החזיק חודש, וחמש המשפחות הראו לסונאק איך הן יכולות לסובב אותו על האצבע הקטנה. האם זה משהו שסונאק יוכל להרשות לעצמו שוב גם בהצבעות הבאות?
מעבר לכך, הצרות של סונאק לא נגמרות כאן. ראשית, כאמור, חמש המשפחות אמנם החליטו לא להפיל את הצעת החוק עכשיו, אבל חבריהן ירצו להכניס שינויים בהמשך. אבל כאמור, גם לאגף המרכזי במפלגה יש חששות מהצעת החוק הזו. חבריו הבהירו לסונאק שאם הוא ילך לכיוון האגף הימני, הוא יאבד אותם. כלומר, סונאק יצטרך להיכנס כאן לקרב מבטים עם אחד מהאגפים, כי הוא כנראה לא יוכל לרצות את כולם, ויש גבול כמה הם יוכלו רק לבלף ולא למרוד באמת.
שנית, כזכור, ההיעדרות הזו, שהיא בכל זאת לא מזערית, עלולה להתפרש כאור ירוק לבית הלורדים לעשות שמות בהצעת החוק הזו. אם אכן יפרשו זאת כך, יתחיל תהליך המכונה “פינג-פונג”: הצעת החוק צריכה להיות מוסכמת על שני הבתים. זה אומר שאחרי התיקונים של בית הלורדים, בית הנבחרים יצטרך לדון עליהם שוב. סביר להניח שהממשלה תמחק את התיקונים האלו, כך שיהיה צורך שוב שבית הלורדים יאשר, אבל הוא עלול לשנות בחזרה. וכך חוזר חלילה. סונאק עשוי למצוא את עצמו נתקל בעיכוב בחקיקה שיכול להימשך עד שנה, כלומר לתוך מערכת הבחירות, וכל התכנית הגדולה שלו תיראה כמו בדיחה.
לסיכום
הצעת החוק הזו היא מגוחכת מלכתחילה: אם מדינה היא לא בטוחה, שום חוק של מדינה אחרת לא יהפוך אותה לבטוחה. הצעת החוק למעשה מבקשת לחוקק מציאות, למרות שהדברים לא עובדים כך ושלרמת הביטחון עבור מבקשי מקלט ברואנדה לא אכפת מעיקרון “ריבונות הפרלמנט” בבריטניה. אבל סונאק, למרות שהוא אוהב לספר איך הוא מקבל החלטות קשות, דווקא ניסה למצוא את הדרך הקלה החוצה, וכך קיבלנו את התוצר הזה. לא רק זה, סונאק החליט לשים את כל הז’יטונים שלו על ה”גימיק” הזה, כלשון האופוזיציה.
אבל סונאק עומד בראש מפלגה שנמצאת במלחמת אזרחים. הוא אמנם שרד – ודיי יפה – את ההצבעה. אבל הוא עשה מעצמו בדיחה, נראה כמו מישהו שלא מסוגל להנהיג כמו שצריך והצליח לשרוד בגלל אמונתם של חברי האגף הימני שהצעת החוק הזו תשתנה. כלומר, כרגע נראה שסונאק בעיקר דחה את הקץ. לפי איומים מהאגף הימני, ייתכן מאוד שכבר בחודש הבא, אחרי סוף פגרת חג המולד, הצעת החוק הזו תמצא את מותה, יחד עם כל הז’יטונים של סונאק.
סונאק בעצמו חצי שחור הוא שונה במראה שלו מרוב האנגלים . הוא רודף את הרואנדים כי הם עניים וגם כי הוא רוצה להחשב בריטי. אבל באמת הוא לא ממש אנגלי . הביטו עליו! הוא יותר דומה לרואנדי מאשר לאנגלי. זה רגש הנחיתות /שלו שמוביל אותו לרצון לגרש את הרואנדים המסכנים. רק בגלל שהוא עשיר הוא מעז לגרש את הרואנדים.
היי דורית.
ראשית, הפליטים הם לא מרואנדה. לבריטניה יש הסכם עם רואנדה להעביר אליה מבקשי מקלט ממדינות אחרות.
שנית, אני חייב שלא להסכים עם הניתוח שלך. סונאק לא עושה את מה שהוא עושה מרגשי נחיתות, אלא כדי לקרוץ לבייס הפופוליסטי של מפלגתו.