חדשות בקטנה: בריטניה הופכת לבדיחה ב-COP28 בגלל המדיניות האקלימית של רישי סונאק (וגם: הנקמה הקטנה של המלך צ’רלס בעקבות המדיניות הזו). הקשרים של שר החוץ החדש הלורד דייוויד קמרון עם סין מעיבים על המינוי שלו. בריטניה מוטרדת מהאפשרות שקרן אמירתית תרכוש את הטלגרף. רישי סונאק ספג את התבוסה הראשונה שלו בפרלמנט סביב סוגיית הפיצויים לנפגעי שערוריית הדם, בה מטופלים קיבלו מנות דם חולות. וקיר סטארמר החליט להתסיס את המפלגה שלו ולחלק שבחים למרגרט ת’אצ’ר | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
מובילה עולמית?
בימים אלו מתקיימת הפסגה העולמית השנתית שמטרתה לנסות להביא את מדינות העולם לעשות משהו בדבר משבר האקלים, ה-COP28. בריטניה הגיעה לפסגה הזו אחרי שמוקדם יותר השנה ראש הממשלה רישי סונאק לקח לאחור את המדיניות הירוקה של מדינתו. כדי להפוך את העניין למגוחך אפילו יותר, סונאק, המלך צ’רלס השלישי ושר החוץ דייוויד קמרון הגיעו לפסגה בשלושה מטוסים פרטיים נפרדים, למרות שלטיסות יש חלק משמעותי בפליטות הפחמן. התשובה של דאונינג 10 הייתה שהממשלה היא לא “אנטי-טיסות”, כאילו שמישהו ביקש מהשלישייה לחתור על רפסודה ולא פשוט להסתפק במטוס אחד. בכל מקרה, הממשלה ניסתה לשכנע שלמרות הנסיגות של סונאק, בריטניה עדיין מנהיגה עולמית בכל הנוגע למשבר האקלים. אבל רבים מפקפקים, וטום ריווט-קרנק, ששימש בעברו כיועץ של האו”ם לענייני משבר האקלים, הביע בקול תקווה מכך שלאחר הבחירות הבאות הלייבור צפויה לעלות לשלטון, שכן הוא לא רואה שום תקווה מהממשלה השמרנית הנוכחית.
הפסגה הזו הייתה גם הזדמנות של המלך צ’רלס להפגין מעט שרירים מול רישי סונאק. נזכיר, צ’רלס עסוק בקמפיינים סביבתיים כבר עשורים. תארו לכם כמה קשה היה לו כשבנאום המלך הראשון שנשא כמלך, סונאק אילץ אותו להקריא הבטחות לשימוש נוסף בדלקי מאובנים. לצ’רלס לא ממש הייתה בררה, שכן הכללים דורשים שהמלך יעשה את מה שהממשלה דורשת ממנו מבלי שהוא יבקר זאת בפומבי. אבל נראה שצ’רלס יודע שנקמה מוגשת קרה. בהתאם, לכבוד נאומו בפסגה העולמית הוא ענב עניבה עם הדפס של דגל יוון. למה זה משנה? ובכן, בשבוע שעבר סונאק יצר משברון דיפלומטי קטן מול יוון, בשל אמירת ראש הממשלה היווני קיריאקוס מיצוטאקיס שהוא היה רוצה שעתיקות הפרתנון שבמוזיאון הבריטי יחזרו לארץ האם. לכן, העניבה הזו נראתה לרבים כהתרסה שקטה של המלך מול סונאק. בארמון בקינגהאם כמובן מכחישים שיש קשר, וייתכן באמת שהיה מדובר בבחירה אקראית של עניבה, אבל אני מניח שצ’רלס לא מתלונן שיש מי שחושבים שהוא “הכניס” לסונאק.
הקשר הסיני
נמשיך בענייני חוץ. זוכרים שבחודש שעבר סונאק מינה את ראש הממשלה לשעבר דייוויד קמרון לשר החוץ? ובכן, זה לא מינוי שעובר בלי הרמת גבה, ולא רק בגלל העלאתו של קמרון מהאוב הפוליטי. הסיפור כעת הוא סין, שנחשבת כיום לחלק מהציר שעוין את המערב. כלי תקשורת המקורבים לסין בירכו על שובו של קמרון לממשלה, בתקווה שזה ינקוט בגישה יותר “פרגמטית” כלפי סין. הדבר נובע מכך שקמרון נחשב למי שבימי ממשלותיו התנהל “תור הזהב” של יחסי בריטניה-סין. הדבר כלל הסכם סחר שמן וגם מתן אפשרות לסין לקחת חלק בתכנית הגרעין האזרחית של בריטניה. אבל מעבר לכך, גם לאחר שעזב את הפוליטיקה ב-2016, קמרון המשיך לעבוד על הקשרים האלו. בין השאר הוא הפר את המוסכמה לפיה ראש ממשלה לשעבר מחכה שנתיים לפני שהוא עוסק בפעילויות לובינג, כשניסה לשכנע את שר האוצר ב-2017, פיליפ האמונד, להשקיע קצת בקרן לעידוד השקעות בריטיות בסין.
אבל העניין המרכזי כאן הוא המעורבות של קמרון בהשקעות בנמל בסרי לנקה שפותח על-ידי חברה סינית, שבאה לידי ביטוי בשני נאומים באיחוד האמירויות בעד השקעות בנמל. בגלל שהנאומים נעשו בתשלום, הדבר הביא להרבה מאוד הרמות גבה מלא מעט חברי פרלמנט שדרשו חשיפה מלאה של הקשרים של קמרון. זה מצדו טוען שלא סין שילמה לו על הנאומים אלא חברה בסרי לנקה, ושהוא חשף את הקשרים למי שצריך כשמונה בהתאם לפרוטוקול. ובכל זאת, הוא לא מגלה כמה שילמו לו, מה שגורם לרבים עוד יותר לחשוד ששר החוץ עסוק בלובינג לטובת סין. לכן, הלחץ מצד האופוזיציה כלפי הממשלה לגבי המינוי הזה לא שוכך.
סיבה נוספת לחוסר האמון בקמרון היא פרשת גרינסיל, כשהתברר שכלוביסט קמרון ניסה לעקוף את המנגנון ולדבר ישירות עם שרים כדי למכור להם טכנולוגיית תשלומים לטובת ה-NHS כשמשבר הקורונה רק פרץ. באופוזיציה שואלים לגבי זה, והעובדה שקמרון מתנהל כלוביסט חסר עכבות לא מסייע לקייס שלו שהוא לא שימש גם כלוביסט של סין. זה לא יפיל שום מינוי, אבל פוגע עוד באמינות הממשלה.
הון-שלטון-עיתון
ועניין אחרון בנושא חוץ: מה לאיחוד האמירויות ולעיתונים בריטיים? העיתונים הטלגרף והספקטייטור שוכנים תחת קבוצת התקשורת טלגרף. הבעלים של קבוצה זו הייתה משפחת ברקלי. אותה משפחה נכנסה לחובות ענק, של כמיליארד ליש”ט. לכן, הבנק הסקוטי לויד עיקל את קבוצת התקשורת הזו וחיפש למי למכור אותה. מהר מאוד היה נראה שלמכרז הולכים להיכנס גם שחקנים מזרח תיכוניים. מי שמשכה את תשומת הלב הייתה קרן ההשקעות RedBird IMI, המהווה שילוב בין פירמה אמריקאית וקרן אמירתית שעוסקות בתקשורת. משפחת ברקלי הצליחה להשיג מימון מהקרן לסגירת חובותיה, וקרן ההשקעות תקבל בעלות על קבוצת התקשורת.
לא כולם בבריטניה אהבו את הרעיון. קבוצה של חברי פרלמנט ולורדים כתבו לחברי ממשלה בכירים מחשש שהעסקה הזו, שיש לה קשרים ישירים למשפחת המלוכה של האמירויות, תביא לשליטה או למצער להשפעה של המדינה המפרצית על שני כלי תקשורת מרכזיים בבריטניה. הם לא הציעו לחסום את העסקה – וגם בעייתי למנוע ממישהו לשלם את חובותיו – אבל כן ביקשו להשתמש בחוקי הביטחון הלאומי כדי לבדוק אותה מקרוב. הלורד צ’רלס מור, שבעברו ערך את כל העיתונים שתחת קבוצת התקשורת, כתב נגד רכישת עיתונים כה מרכזיים בבריטניה על-ידי ישויות זרות.
It would be a mistake to sell The Telegraph or other media outlets to a foreign state, even one as friendly as the UAE. pic.twitter.com/Q0ZmtJZ0rf
— Jacob Rees-Mogg (@Jacob_Rees_Mogg) November 29, 2023
הממשלה שמעה את הקולות ואכן התערבה. שרת התרבות והתקשורת, לוסי פרייזר, הוציאה התראת התערבות בשל עניין לציבור. פירוש הדבר שהיא ביקשה גם מרשות התחרות וגם מרגולטור התקשורת Ofcom לבחון את הרכישה הזו. הרגולטור התבקש לבדוק סוגיות של “הצגה מדויקת של החדשות וחופש ביטוי לדעות בעיתונים”. בינתיים, פרייזר הוציאה גם צו שיאסור על פיטוריהם של עיתונאים עד להשלמת החקירות שרשות התחרות והרגולטור נדרשו להן, כשהדדליין שהוצב הוא בינואר.
השבוע (ב’) RedBird IMI סייעה למשפחת ברקלי לסגור את החוב שלה, אבל העברת הבעלות מחכה כעת לרגולטורים. הסיפור הזה העלה נקודה רגישה בבריטניה, שכן גורמים זרים כבר מעורבים זמן רב במתנהל בתוך בריטניה (הבעלות על קבוצות הכדורגל זה קצה הקרחון), ופוליטיקאים רבים, בעיקר שמרנים, מעוניינים להחזיר את השליטה.
הפסד ראשון
ומיחסי חוץ לפוליטיקה פנימית: השבוע ראש הממשלה רישי סונאק לראשונה בכהונתו חווה תבוסה פרלמנטרית. ראשית הסיפור היא ב”שערוריית הדם”, כשבסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים אנשים עם המופיליה (מחלה הפוגעת בקרישת הדם) קיבלו תרומות דם מאנשים עם נגיף HIV או הפטיטיס C. הדבר קרה בגלל שהביקוש הגבוה לדם אילץ את ה-NHS למצוא מקורות שונים למנות הדם, ואחד מהם היה ייבוא מארצות הברית. שם גם אסירים ומכורים לסמים (מהסוג שדורש מזרק) קיבלו תשלום כדי לתרום דם. בגלל שהמנות עורבבו, גם מנות נקיות זוהמו והעלו את סיכויי הנתרמים להידבק. הטענה היא שבכירים במערכת הבריאות ידעו שהמנות מארצות הברית בעייתיות, ובכל זאת המשיכו להשתמש בהן עם חולי המופיליה. לפי הפעילים שדורשים פיצויים למי שנפגעו מכך, מדובר ב-4,800 איש שנדבקו מהנגיפים, מתוכם יותר ממחצית כבר הלכו לעולמם. בתחילת שנות התשעים, כדי להימנע מעתירות, הממשלה הציעה רק לאלו שנדבקו ב-HIV פיצויים, אבל לא למי שנדבקו בהפטיטיס C.
הפעילים זעמו והדבר נגרר במשך עשורים, וב-2017 ראשת הממשלה דאז ת’רזה מיי הכריזה על הקמת ועדת חקירה, לאחר שחששה שתפסיד בהצבעה בנושא בפרלמנט. דוח החקירה, לאחר עיכובים, אמור להתפרסם במרץ. בינתיים עולה שאלת הפיצויים לקורבנות, והממשלה כמובן אמרה שהיא בעד, אבל שהיא רוצה לחכות למסקנות החקירה. להרבה חברי פרלמנט זה לא הספיק, וחברת הפרלמנט דיאנה ג’ונסון (לייבור) הגישה הצעה לתיקון להצעת חוק של הממשלה בנושא אסירים וקורבנות, שידרוש מהממשלה להציג בשנה הבאה תכנית למנגנון פיצויים. השמרנים הטילו משמעת סיעתית נגד הצעת התיקון, אבל היה נראה שהיו לא מעט חברי פרלמנט מהמפלגה שהתכוונו להצביע בעד. הממשלה ניסתה להרגיע את השטח בכך שתבטיח הצהרה של הממשלה בנושא עד חג המולד או שתיקון דומה מטעמה יעלה בבית הלורדים. הדבר לא הועיל, והתיקון עבר, בסיועם של 22 מורדים מהמפלגה השמרנים, ברוב דחוק של 246 תומכים מול 242 מתנגדים. ולא בטוח שדווקא על זה סונאק היה רוצה להפסיד.
אשת הברזל
ונסיים עם הלייבור. זה לא סוד שקיר סטארמר מנסה לקרוץ לקהל המצביעים מהמרכז-ימין, אבל לפעמים עולה השאלה אם הוא לא הולך רחוק מדי עם זה. השבוע (א’) הוא פרסם טור בסאנדיי טלגרף ובו כתב: “בכל רגע של שינוי משמעותי בפוליטיקה הבריטית המודרנית מתחיל עם ההבנה שהפוליטיקה חייבת לפעול כדי לשרת את הציבור, במקום להנחות אותו. מרגרט ת’אצ’ר שאפה להוציא את בריטניה מהתרדמת שלה באמצעות שחרור היזמות הטבעית שלנו”. לאחר מכן הוא גם נתן כדוגמאות את טוני בלייר וקלמנט אטלי, אבל הפוקוס היה על ת’אצ’ר.
כמי שחוקר ת’אצ’ריזם באקדמיה, אין ספק: ת’אצ’ר העבירה את בריטניה שינוי משמעותי. אבל הרבה מאוד אנשים, בעיקר מקהל המצביעים של סטארמר, חושבים שהשינוי היה לרעה. אזכיר, המונים יצאו לחגוג כשהיא הלכה לעולמה לפני כעשור. אז האם ראש המפלגה שניסתה להיות הנמסיס של ת’אצ’ר אמור לשבח את אשת הברזל?
המטרה של סטארמר כמובן ברורה: לפנות למי שנוהגים להצביע למפלגה השמרנית ומאוכזבים מביצועי הממשלה הנוכחית. אבל במפלגה שלו עצמו פחות התלהבו: ת’אצ’ר “הרסה תעשיות, תקפה פועלים מאוגדים, הפריטה את ליבת התעשייה שלנו”, אמרה קים ג’ונסון. “אי-שוויון, רעב, עוני קיצוני וייסורים”, צייץ איאן ביירן. “זו המורשת האמיתית שהשאירה ת’אצ’ר”. שרים בממשלת הצללים של סטארמר ניסו להגן עליו שהוא רק רצה להציג אותה כמי שאכן חוללה שינוי, ולא מתוך הערצה למדיניות שלה. סטארמר מצדו אמר שזה שהוא הכיר בהיותה מחוללת שינוי לא אומר שהוא מסכים איתה.
בסקוטלנד הדבר תפס זווית מעניינת. סטיבן פלין, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, החליט להטריל ולשלוח מכתב לראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, אנאס סארוואר. המכתב כלל שאלה פשוטה: “האם אתה מסכים עם סר קיר סטארמר שמרגרט ת’אצ’ר הביאה ל’שינוי משמעותי’ ו’שחררה את היזמות הטבעית שלנו’?”. את התשובה סארוואר העניק ל-BBC: “ת’אצ’ר הרסה קהילות בכל המדינה – והחריבה את סקוטלנד”. עם זאת, הוא עודד את המאזינים לקרוא את הטור המלא ולא להסתפק בכותרות. זו דרישה נחמדה, אבל אידיוטי לחשוב שבעולם הזה אפשר להתנהל בלי לחשוב על הכותרות.