השבוע בריטניה נכנסה למשברון דיפלומטי מול יוון. זה קרה לאחר שראש הממשלה רישי סונאק ביטל פגישה עם ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס (בתמונה), לאחר שזה אמר שהוא מעוניין שעתיקות מהפרתנון יחזרו מהמוזיאון הבריטי ליוון. סונאק העלה טענות שונות נגד מיצוטאקיס, אבל לא שכנע גם את הקהל בבית. ורק דבר אחד נשאר לא ברור: בשביל מה לפתוח במשבר הזה מלכתחילה? | צילום: EU2023ES
משבר דיפלומטי בין בריטניה ליוון על פסלי השיש מהפרתנון באתונה גורם למבוכה בממלכה וזעם ביוון, אחרי שרישי סונאק ביטל השבוע פגישה עם מקבילו היווני, קיריאקוס מיצוטאקיס. עם כל מה שקורה בבריטניה ובעולם, למה דווקא פסלי שיש בני יותר מאלפיים שנה נמצאים בכותרות בבריטניה?
בדרך כלל בבלוג הזה, כדרכם של פרשנים, אוריה בר-מאיר ואנוכי מנסים לתת לכם פרשנות, ניסיון כלשהו לעשות סדר באירועים שאנחנו רואים בחדשות, לספר סיפור שייתן לכם, הקוראים, תמונה מדויקת ככל הניתן ואפשרות להבין מה קורה בפוליטיקה הבריטית. במקרה הזה, כפי שמיד אסביר, אני לא ממש מבין את הסיבה לפרוץ המשבר הזה דווקא עכשיו ולמה הצד הבריטי נוהג בו כפי שהוא נוהג. אבל קודם כל, נסביר איך הגענו למצב הזה.
סערה באגרטל יווני
ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטאקיס, הגיע לביקור רשמי בלונדון. במסגרת הביקור, התראיין מיצוטאקיס באנגלית רהוטה ב-BBC עם העיתונאית המוערכת לורה קונסברג. רוב הראיון עסק בענייני הגירה ובחלקה של יוון כתחנה ראשונה עבור מהגרים לאיחוד האירופי. לקראת הסוף, שאלה קונסברג את מיצוטאקיס מה עמדתו לגבי פסלי השיש מהפרתנון (Parthenon Marbles) המוצגים במוזיאון הבריטי מזה מאתיים שנה. מיצוטאקיס השיב שהצגתם של חלק מהפסלים בלונדון וחלק באתונה שקולה לחיתוך המונה ליזה לשניים והצגת חצי ציור בפריז וחצי בלונדון, וכי פשרה בנושא הבעלות על הפסלים (למשל – ממשלת יוון תוכר כבעלים של הפסלים אבל הם ימשיכו להיות מוצגים בלונדון) לא תספק את יוון משום שלא מדובר בסכסוך משפטי על בעלות.
בתגובה, ראש הממשלה הבריטי רישי סונאק הודיע על ביטול הפגישה עם מיצוטאקיס ההמום, שדחה הצעה משפילה למדי לפגוש את סגן ראש הממשלה, אוליבר דאודן, במקום. ההפתעה היוונית מעוצמת התגובה הבריטית נובעת מכך שמיצוטאקיס לא אמר שום דבר חריג: ממשלת יוון מנסה להשיב לידיה את הפסלים כבר יותר ממאתיים שנה; ידידי מארק קונסטנטינידיס, מרצה אורח בקינגס קולג’ לונדון, הסביר לי כי הצורך בהשבתם ליוון הוא קונצנזוס מוחלט במערכת הפוליטית היוונית, ממפלגות השמאל שהיו בשלטון עד לעלייתו של מיצוטאקיס, דרך מפלגת הימין-מרכז שבשלטון עכשיו ועד לימין היווני.
סונאק רק החמיר את המשבר באומרו כי ראש ממשלת יוון מנסה “לעשות רושם” וכי הוא הפר הבטחה שלא להעלות את נושא הפסלים, טענה שהיוונים מכחישים מכל וכל. אבל לפני שנבדוק מי יותר אמין במלחמת הגרסאות הזו, יש צורך להסביר, בקצרה, מה הפסלים האלה בכלל עושים בבריטניה.
לורד אלגין: מציל או שודד?
תחילת הסיפור הוא ביוון העתיקה: בלבה של אתונה, החשובה בפוליס היווניות, ניצבת גבעת האקרופוליס ועליה מקדשים רבים. אחד המקדשים המרכזיים ביותר עבור האתונאים היה הפרתנון, המוקדש למגנת העיר, האלה אתנה (המכונה “פרתנוס”, “אתנה הבתולה”). המקדש, שנבנה במאה החמישית לפני הספירה, היה מעוטר בפסלי שיש יפהפיים של גיבורים ואלים יוונים, מעשה ידי פידיאס, גדול הפסלים של יוון העתיקה. כמו המקדש כולו, עבור רבים הפסלים הם סמל לאתונה, ליוון כולה, ואולי אפילו לכל מה שהיא מייצגת – דמוקרטיה למשל, או פילוסופיה. ערכם לא יסולא בפז.
במהלך השנים, ניזוק הפרתנון ברעידות אדמה ובמלחמות: למשל, ב-1687 נפגע הפרתנון במתקפה ונציאנית על אתונה, שהייתה תחת שלטון האימפריה העות’מאנית. עם פרוץ מלחמת העצמאות היוונית במאה ה-19, פעל השגריר הבריטי לאימפריה העות’מאנית, תומס ברוס, הרוזן השביעי מאלגין, להצלת פסלי השיש: לאחר שקיבל רישיון מהסולטן לקנות את הפסלים, הוא השקיע ממון רב מכיסו האישי כדי לפרק אותם מהפרתנון ולהביא אותם ללונדון. לכן, הפסלים ידועים בבריטניה גם בשם “פסלי השיש של אלגין” (Elgin Marbles), שם שאינו מקובל על היוונים, כמובן. ממשלת בריטניה רכשה ממנו את הפסלים ב-1816 ומאז הם מוצגים במוזיאון הבריטי. הבריטים של המאה ה-19, שהעריצו את תרבות יוון העתיקה, התרשמו מאוד מן הפסלים והמשורר הנודע ג’ון קיטס אף חיבר שירים בהשראתם. מנגד, משורר אחר, לורד ביירון, התנגד מאוד להבאת הפסלים ללונדון וראה במעשה הזה שוד של יוון.
לזכותו של אלגין ייאמר שאלמלא היה מוציא את הפסלים מאתונה, הם כנראה לא היו שורדים עד היום, בטח לא במצב השימור המצוין שלהם: זיהום האוויר באתונה במאה השנים האחרונות פגע קשות בפרתנון. עם זאת, ממשלת יוון לא מתכוונת להציב את הפסלים מחדש במקומם העתיק, זה לא אפשרי מבחינה מבנית או מבחינת השימור שלהם, כך שזיהום האוויר באתונה לא ממש רלוונטי יותר. במקום זאת, יוון מתכוונת להציג את הפסלים במוזיאון הפרתנון שבאתונה, בו כבר קיים חלל תצוגה מתאים להצגת הפסלים. בנוסף, אחרי השוד במוזיאון הבריטי בשנה שעברה שעד היום לא ברור מה בדיוק נלקח ממנו, הטיעון לפיו הפסלים בטוחים יותר בבריטניה נשמע לא מאוד משכנע.
מנהל המוזיאון הבריטי (ושר האוצר לשעבר) ג’ורג’ אוסבורן כבר הסביר כי לא ניתן להחזיר את הפסלים ליוון משום שהחוק הבריטי אוסר עליו לעשות זאת. מבחינה משפטית, הוא צודק: החוק הבריטי אכן לא מאפשר החזרה של חפצים מאוסף המוזיאון הבריטי, אלא אם הפרלמנט ישנה את החוק. היוונים, לעומתו, כלל לא מעוניינים בדיון משפטי (בו הם כנראה יפסידו בהנחה שהפסלים נרכשו כחוק), אלא בדיון ערכי-מוסרי על המקום הראוי לפסלים שהם חלק מהמורשת של יוון. כמובן, יש ליוונים גם טענות משפטיות: ניתן לטעון שלסולטן הטורקי לא הייתה מעולם סמכות חוקית לסחור בפסלים ששייכים לעם היווני, או שנסיבות העסקה מעלות חשד לשחיתות. מנגד, הבריטים יכולים להעלות טיעונים מוסריים, למשל שמקומם של הפסלים בלונדון כבר מאתיים שנה הופך אותם לחלק מהמורשת הבריטית, בדומה ליצירות אחרות שהועברו ממקום למקום לפני מאות שנים, מה גם שבריטניה “הרוויחה” את הזכות לשמור אותם בכך שהצילה אותם מאבדון.
מלחמת תרבות על כלום?
כך או כך, מדובר, כאמור, בוויכוח בן מאתיים שנה, שלא קרה בו שום דבר משמעותי בשבוע האחרון. יוון לא שינתה בכלום את עמדתה, וגם בריטניה לא. מי, אם כן, מעוניין במשבר דיפלומטי דווקא על הנושא הזה?
קשה להאמין שהצד היווני. אין סיבה שמיצוטאקיס יבטיח לרישי סונאק לא להעלות נושא שיוון מעלה כל הזמן בפני בריטניה, ואפילו אם כן – הוא לא באמת העלה את הנושא הזה, כפי שאפשר לראות בראיון: לורה קוסנברג היא ששאלה אותו על הפסלים. בנוסף, כפי שהסביר לי מארק קונסטנטינידיס, מיצוטאקיס הוא ראש הממשלה היווני הכי חזק מזה שנים. הוא אהוד מאוד ונהנה מתמיכה נרחבת אחרי כהונה מוצלחת שהסתיימה בניצחון מוחץ בבחירות בקיץ. הוא לא צריך עכשיו לעורר את הרגש הלאומי היווני ולהשיג רווח פוליטי קל. יודעים למי כן יש בחירות בקרוב וצריך עכשיו רווח כזה?
אבל אפילו מהצד של רישי סונאק, יצירת משבר כזה לא נראית הגיונית. האם זה בגלל שמיצוטאקיס פגש את ראש האופוזיציה קיר סטארמר? כדרכם של ביקורים כאלה, לו”ז הביקור, כולל הפגישה עם מנהיג האופוזיציה והראיון ב-BBC, היו גלויים לאנשי דאונינג 10. האם זה ניסיון להכות על החזה ולהראות שהוא חזק מול האירופאים הרעים? אם כן, זו גבעה מוזרה מאוד למות עליה, ואני לא מתכוון לאקרופוליס: רוב הציבור הבריטי, כולל רוב מצביעי המפלגה השמרנית, לא סבורים שמקומם של הפסלים הוא בלונדון. בעבר, אפילו בוריס ג’ונסון, אוהב מושבע של יוון והתרבות היוונית, סבר שמקומם של הפסלים הוא באתונה. לא ברור למי כל ההצגה הזו (לא טרגדיה יוונית, יותר בכיוון של פארסה) נועדה.
אכן, גם במפלגה השמרנית לא ממש מבינים למה סונאק ביטל את הפגישה עם מיצוטאקיס ולמה הוא ממשיך להחמיר את המשבר בהתבטאויות האישיות שלו שרומזות שמיצוטאקיס שקרן. בלייבור כמובן ששים לחבוט בסונאק, ובסשן השבועי של שאלות ראש הממשלה סטארמר האשים את סונאק שהוא מבזבז את זמנו “על שריד עתיק שלא מעניין את הציבור, אבל מספיק לדבר על המפלגה השמרנית”. ואם כבר אפשר לנצל את המצב לבדיחות מיתולוגיה יוונית, אז למה לא: סטארמר גם כינה את רישי סונאק “המלך מידאס ההפוך” שכל מה שהוא נוגע בו הופך ל… כבר הבנתם למה. על הדרך גם הייתה כאן רמיזה לקללות ששר הפנים ג’יימס קלברלי הטיח לכאורה בחבר הפרלמנט אלכס קאנינגהם (לייבור) ובמחוז הבחירה שלו (קלברלי הודה בכך שקילל את קאנינגהם, אבל מכחיש את הקללות כלפי מחוז הבחירה).
אולי, מרוב ניסיון לחפש היגיון נסתר מאחורי יצירת המשבר, שכחנו שיש עוד אפשרות: הפעם רישי סונאק, שנחשב בניגוד לקודמיו בתפקיד לאדם שקול ומחושב, פשוט איבד את זה. אם זה חטא ההיבריס של סונאק, לא נראה שלממשלה הנוכחית שלו יש אופציה שהיא לא סוף טרגי.