בסוף השבוע ראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר הוציא אנשים רבים בשמאל משלוותם, כשאמר שלא אכפת לו להישמע שמרני קצת. הדברים נאמרו במסגרת נאום שנשא אחרי הניצחון בבחירות המקומיות, בו בישר שמפלגת הלייבור תצטרך להשתנות אם ברצונה לנצח בבחירות הכלליות הבאות, ושהוא מתכוון לעשות את זה כמו שטוני בלייר שינה את המפלגה בשנות התשעים, רק “על סטרואידים”. בשמאל זעמו על כך שנראה שסטארמר מושך את המפלגה ימינה. אבל הקשבה לנאום מלמדת שהוא מעוניין שהלייבור תהיה שמרנית במובן הדינמיות שאפיינה את השמרנים בעבר, ושלא הכל הולך בהכרח ימינה. במילים אחרות, זה לא שסטארמר ימני כמו שהוא אידיאולוג קטן מאוד | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
הסדרה התיעודית (המומלצת) Up החלה לעקוב בשנות השישים אחרי מספר ילדים בני 7, שהגיעו מרקעים וממעמדות שונים בבריטניה. מאז, כל שבע שנים חזרו אל אותם ילדים וראו כיצד הם התפתחו בחייהם (הפרק האחרון שודר ב-2019, ומאז הבמאי מת אז לא ברור מה יקרה ב-2026). אחד הילדים האלו הוא ג’ון בריסבי, שגדל במשפחה עשירה, הלך לבתי ספר פרטיים ולמד משפטים באוקספורד (יצוין שאביו הלך לעולמו בצעירותו, כך שגם היה צורך במלגות). במילים אחרות, טקסטבוק של מצביע שמרני. בפרק של 2005 בריסבי נשאל על פוליטיקה, ותשובתו הייתה שהוא מודאג, אבל לא בגלל שחבורת סוציאליסטים שולטת בכיפה. למה לא זה מה שהדאיג אותו? שכן ראש הממשלה דאז טוני בלייר “הוא שמרני דיי טוב”, כדברי בריסבי. המילים האלו, שמתארות את בלייר כסוג-של השתלטות עוינת של הימין על מפלגת הלייבור, היו ישירות אפילו יותר מדבריה של מרגרט ת’אצ’ר, שתיארה את בלייר ואת הזזת מפלגת הלייבור הסוציאליסטית ימינה על-ידו כהישגיה הגדולים ביותר.
בלייר, יצוין, לא תמיד אוהב שאומרים לו את זה. כשראש מפלגת הלייבור ב-2019, ג’רמי קורבין, השתמש ברטוריקה ששמה את המדיניות של ממשלות בלייר וגורדון בראון באותו הסל עם המדיניות של ממשלותיהם של ת’אצ’ר, ג’ון מייג’ור, דייוויד קמרון ות’רזה מיי – שמרנים כולם – בלייר הוציא סרטון במיוחד כדי להגן על כבודו כמי שנקט במדיניות שונה מזו של היריבים בכחול.
Tony Blair: Jeremy Corbyn’s comments that inequality & social mobility have been ignored for decades are the latest charge in what is now a mantra: that the Thatcher, Labour & current Govts are all the same.
This is bad politics & worse history. Time to set the record straight👇 pic.twitter.com/6H1qdZLp7k
— Tony Blair Institute for Global Change (@InstituteGC) June 14, 2019
אבל נראה שלראש הלייבור הנוכחי, קיר סטארמר, ההשוואה הזו פחות מפריעה. כלומר הנה משפט מנאום שנשא שלשום (ש’): “אם זה נשמע שמרני, תנו לי להגיד לכם: לא אכפת לי”. זה היה רק משפט בולט אחד בנאום בו סטארמר הכריז למעשה על עוד שבירה ימינה של הלייבור. הנאום הזה, לא תתפלאו לשמוע, השאיר הרבה גורמים במערכת הפוליטית דיי עצבניים.
קצת רקע
בגדול, המומנטום נמצא כרגע עם מפלגת הלייבור. לא רק שהסקרים מפרגנים, עם הובלה רצופה של יותר משנה על השמרנים והובלה בפער דו-ספרתי שנמשכת כבר חודשים ארוכים, הבחירות המקומיות שנערכו באנגליה לפני שבוע וחצי נתנו אינדיקציה נוספת שאחרי הבחירות הבאות לראש הממשלה יקראו קיר. זה לא שהלייבור הביאה תוצאות יפות כמו שהשמרנים הוכו שוק על ירך באופן כואב ומשפיל. אבל היי, כמו שאומרים: האופוזיציה לא מנצחת בבחירות כמו שהממשלה מפסידה בהן.
ואכן, הבעיה העיקרית של המפלגה השמרנית היא המפלגה השמרנית. שלל השערוריות שהובילו להתפטרותו של בוריס ג’ונסון, לא לפני שהחזירו את המונח “גועל טוֺרי” (Tory sleaze) שרווח בשנות התשעים אל הדיון הציבורי, הכהונה הקצרה אך ההרסנית של ליז טראס והחתירה תחת ראש הממשלה המכהן רישי סונאק – כל אלו לא עושות טוב למפלגה בקרב האלקטורט.
אבל מעבר לכך, ראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר עושה מאמצים כבירים להרחיק את עצמו מקודמו בתפקיד, ג’רמי קורבין. האחרון עשה לעצמו שם רע בעיקר בגלל שערוריות האנטישמיות בהן הסתבך, אבל מעבר לכך קורבין גם השתייך לאגף השמאלי של הלייבור מבחינה כלכלית ומדינית. לאחר תוצאות הבחירות ההרסניות עבור הלייבור ב-2019, סטארמר הגיע למסקנה שצריך להרחיק את המפלגה מקורבין. זאת למרות שבזמן המרוץ לראשות מפלגת הלייבור ב-2020 סטארמר מיקם את עצמו פוליטית איפשהו באמצע בין קורבין לבלייר, בלי ציון מפורש שקורבין הוא נטל על המפלגה.
הנאום
על הרקע הזה, ובעיקר שיכרון החושים של ההצלחה בבחירות המקומיות, קיר סטארמר נשא נאום בכנס בריטניה המתקדמת (Progressive Britain), גוף שמקדם מדיניות מרכז-שמאל ומכאן תומך בלייבור. אחרי שסטארמר הרים לקהל השומעים על ההצלחות בבחירות המקומיות, הוא הבהיר שלמרות שהם במסלול הנכון לדאונינג 10, הדרך עוד ארוכה והחלק הקשה עוד נמצא לפניהם. המשימה של סטארמר היא “להחזיר תקווה לאנשים העובדים”, ובהתאם הוא רוצה שהלייבור “מדברת עבור, נלחמת עבור ומנצחת עבור אנשים עובדים”.
סטארמר תיאר את הפרויקט הזה, של הפיכת הלייבור מחדש לקול של האנשים העובדים, כפרויקט שהולך “רחוק יותר ועמוק יותר מהכתיבה מחדש של סעיף 4 על-ידי הניו לייבור”. הוא הבהיר שהדרך תהיה קשה, וש”אם תרצו זה סעיף 4 על סטרואידים”. אני יודע שחלקכם תוהים מה זה סעיף 4, כבר ניגש לזה.
לדבריו אנחנו חיים בהווה קשה שגם פוגע באמונה של הציבור בעתיד. יש צורך בהרבה מאוד עבודה כדי לתקן את זה ולשפר את חייהם של האנשים העובדים. סטארמר ציין שלושה ערכים שיש בהם צורך כדי להביא תקווה: שירות, כבוד ויציבות. אם באמצעות שני הערכים הוא גם עקץ את השמרנים – שירות, בגלל כל אותן שערוריות בזמן שלדבריו הלייבור שמה את המדינה לפני המפלגה; כבוד, שכן השמרנים מנסים לשחק על הקלף של מלחמת תרבות (בעיקר בסוגיית הטרנס*) – הערך האחרון יותר מורכב. לדבריו, יציבות כמעט זרה לפוליטיקה פרוגרסיבית, היא נחשבת יותר לשמרנית.
בשלב הזה הוא אמר את אותו משפט שלא אכפת לו להישמע שמרני. לדבריו, עם כל הכבוד לרצון ליצור שינוי שיש בפוליטיקה הפרוגרסיבית, אנשים עובדים זקוקים ליציבות וסדר בחיים, ומישהו צריך להגיד את זה. ואם כבר צריך שינוי, הממשלה אמורה להוביל את הציבור דרכו בביטחון. עוד אמר שב-13 השנים האחרונות המפלגה השמרנית גרמה לכזה כאוס ש”היא לא יכולה יותר לקרוא לעצמה שמרנית”. אבל לא לדאוג, אומר סטארמר, יהיה צורך בהרבה שינויים, שבירה מהמערכת הישנה של וסטמינסטר וגם מ”טיעוני העבר” של הלייבור.
טוב, מה זה סעיף 4?
לא שכחתי אתכם. ב-1918 ועידת הלייבור אימצה לחוקתה את סעיף מס’ 4, שאמר כך: “כדי להבטיח לעובדי הכפיים והשכל את מלוא הפירות של חריצותם ואת החלוקה השוויונית ביותר, הדבר עשוי להיות אפשרי באמצעות על בסיס הבעלות המשותפת על אמצעי הייצור, ההפצה והחליפין, והמערכת בת הביצוע הטובה ביותר לניהול ושליטה עממיים בכל תעשייה ושירות”.
סביב הסעיף הזה יש לא מעט היסטוריה, והיו גם ויכוחים איך בדיוק לפרש את המונח “בעלות משותפת” (בסופו של דבר התקבלה הפרשנות של בעלות ציבורית). מתוקף הסעיף הזה קלמנט אטלי פתח בהלאמה של התעשיות לאחר שהוביל את הלייבור לניצחון ב-1945. אבל עם השנים המפלגה החלה להרגיש שהסעיף הזה תוקע אותה מאחור, הופך אותה ללא רלוונטית בעולם משתנה במהירות כפי שהיה העולם מאחורי מלחמת העולם השנייה. היו כמה ניסיונות להביא לשינויו על-ידי ראשי מפלגה שונים, אבל כולם כשלו.
ואז הגיע טוני בלייר. ב-1995 הוא הצליח להעביר בוועידת המפלגה תיקוף לסעיף 4. ההצבעה הזו זכתה לכינוי “רגע סעיף 4″ (Clause IV moment), שכן התוצאה למעשה נתנה לבלייר אישור להעביר את כל המפלגה שינוי מקצה לקצה, כדי להפוך ל”ניו לייבור”. בלייר לקח שבר מהשורשים הסוציאליסטיים של המפלגה ולקח אותה ימינה, ומתוקף כך זכה לכינוי “ההישג הכי גדול” מפי ת’אצ’ר ול”שמרני דיי טוב” מבריסבי.
ומה אמר הסעיף החדש? דיי הרבה דברים, אבל זו פסקת הפתיחה שלו: “מפלגת הלייבור היא מפלגה דמוקרטית סוציאליסטית. היא מאמינה בכוח של המאמץ המשותף שלנו להשיג יותר ממה שנשיג לבדנו, כדי ליצור לכל אחד מאיתנו את הכלים למצות את מלוא הפוטנציאל וליצור עבור כולנו קהילה בה כוח, עושר והזדמנות נמצאים בידיהם של הרבים ולא של המעטים; ושבה הזכויות משקפות את החובות שאנו חבים ושבה אנו חיים יחד בחופשיות, ברוח של סולידריות, סובלנות וכבוד”.
אם הפסקה הזו לא אמרה לכם כלום זה בסדר, היא באמת לא אומרת כלום. אבל הסעיפים הקטנים הבאים מבטיחים לקדם זאת באמצעות כלכלה דינמית, חברה צודקת, דמוקרטיה פתוחה וסביבה בריאה. טוב, עדיין מעט תוכן.
בחזרה לסטארמר
בהתחשב במה שקרה בפעם הקודמת שהיה “רגע סעיף 4”, לא מפליא שרבים ראו בכך הודעה של סטארמר שהוא מתכוון לקחת את המפלגה לימין. כלומר, גם העובדה שסטארמר נמנע מלנקוב בנאומיו בשם המפורש “סוציאליזם” או שהוא זונח כל מיני הבטחות שמאל בהן דגל בעבר (למשל, ביטול שכר הלימוד באוניברסיטאות) יכולה להעיד על כך. כלומר, כשראיתי רק את הכותרות וטרם צפיתי בנאום, חשבתי שהוא מצהיר על כוונתו לקחת את המפלגה ימינה.
אבל מבט מקרוב מראה שהוא נותן את סעיף 4 לא כדוגמה להליכה ימינה, אלא לשינוי יסודי של המפלגה. השינוי הזה לא חייב להיות רק ימינה. ייתכן שבדברים מסוימים הוא דווקא ילך שמאלה. אני מזכיר שלמרות זניחת ההבטחה להלאים את חברות האנרגיה, הוא כן התחייב בספטמבר להקים חברת אנרגיה בבעלות ציבורית. הנקודה שסטארמר ניסה להעביר היא שהלייבור חייבת להשתנות פעם נוספת, כפי שעשתה תחת בלייר, או שלא תצליח להגיע לדאונינג 10, שבלעדיו לא ניתן לדבר על הגשמת המטרות של המפלגה. אין ספק שחלק מהדברים לא יהיו חביבים על האגף השמאלי של המפלגה, אבל לא הכל יהיה בהכרח כלכלה ליברלית עם קצת כיסוי אדום לקישוט.
ומה לגבי זה שאמר שלא אכפת לו להיקרא שמרני? צריך לזכור שהמפלגה השמרנית אינה רק מרגרט ת’אצ’ר. השמרנים אמנם תמיד היו מימין ללייבור, אבל הם היו דינמיים. באגף השמאלי (one-nation) היו ראשי ממשלה כמו הרולד מקמילן ואדוארד הית’, ובאגף הימני ראשי ממשלה כמו ת’אצ’ר. המפלגה תמיד ידעה להשתנות עם הזמן, אחד הגורמים שמסבירים את רקורד הניצחונות המרשים שלה. אבל כבר תקופה ארוכה שהמפלגה עוברת תהליכי דוגמטיזציה, ו”אוכלת” את ראשיה שמנסים לנקוט בגישה פרגמטית. סטארמר מזהה את זה, ורוצה לאפשר ללייבור להיכנס למשבצת המפלגה הדינמית, תוך כדי שהיא שומרת על חזות של מפלגת מרכז-שמאל.
וצריך לומר: אנחנו אחרי שנים כאוטיות למדי, בכל העולם. עבור אנשים רבים הרצון הוא לא שינוי נוסף, אלא שנייה לעצור ולהירגע. סטארמר, לצד הבטחותיו לשינוי, רואה זאת ומבקש להתאים את המפלגה לכך.
תגובות
הנאום הזה לא נותר ללא תגובה. במפלגה השמרנית הזכירו, שוב, שסטארמר “נסוג מכל הבטחה שהוא אי-פעם נתן”. למרות שהשמרנים לא בדיוק נמצאים בעמדה לדבר על הפרת הבטחות אחרי שלל נסיגות מרשימות שלהם, הם צודקים לגבי סטארמר. קיר סטארמר של המרוץ לראשות המפלגה ב-2020 היה ממוקם משמעותית שמאלה מקיר סטארמר של 2023. ובואו נודה באמת, זה לא בדיוק מעורר ביטחון.
בשמאל הקשה, לעומת זאת, פחות הסכימו עם הפרשנות שלי. אואן ג’ונס, פעיל פוליטי תומך קורבין ומתנגד מושבע של סטארמר, חגג על הנאום וטען שכפי שאמר כבר שנים, סטארמר הוא למעשה איש ימין. בעיתון השמאל המורנינג סטאר מאמר מערכת גרס שהנאום מראה כי סטארמר לא מתכוון להשתמש בכעס של המעמדות העובדים כדי להוביל שינוי אמיתי, אלא בדיוק למנוע אותו. זו נקודה הוגנת: סטארמר מבטיח שינויים מרחיקי לכת לבריטניה אם וכאשר יהיה ראש הממשלה. אבל אם קורבין רצה שינויים רדיקליים, שיהפכו את הפירמידה החברתית, סטארמר מאמין שהפירמידה צריכה להישאר על כנה, ופשוט לסייע גם לתחתיתה. סטארמר יותר רוצה לתקן את הבעיות במבנה הקיים מאשר ליצור מבנה חדש.
The left has been ridiculed for years for calling Blairites “right wing”, as though it’s some sort of slur.
And then Keir Starmer just comes out and says, “Actually we are the real conservatives”
— Owen Jones (@OwenJones84) May 13, 2023
לסיכום
הנאום של סטארמר הוא, ובכן, עוד נאום של סטארמר. נאום שנשמע שהוא מבטיח המון למרות שהוא לא אומר כמעט כלום. גם בנאום הזה אין בשורה, חוץ מזה שסטארמר מוכן להיצבע קצת בצבע הכחול של המפלגה השמרנית. והוא בעיקר מראה שסטארמר מוכן להגיד כל דבר שיזמן אותו לפגישה עם המלך צ’רלס שאחריה יינשא נאום בפתח דאונינג 10. סטארמר מספר שיש לו מטרות גדולות ליום שאחרי הניצחון הזה, אבל עבור רבים הוא יוצר את התחושה שראשות הממשלה היא היא המטרה, ולא אמצעי כפי שראוי להיות.
ולשם כך, סטארמר מתכוון לשנות את הלייבור מהקצה אל הקצה. הוא לא יהפוך אותה למפלגה השמרנית במובן של הפיכתה למפלגת המרכז-ימין של הפוליטיקה הבריטית, אלא באמצעות הפיכתה למפלגה הדינמית, שאין לה שום בעיה להתגמש קצת על האידיאולוגיה שלה למעט כמה ערכי ליבה. ופה, במובן מסוים, אכן מדובר בטוני בלייר על סטרואידים.
ב-2005 ג’ון בריסבי היה בן 49. אם יצולם פרק חדש של Up ב-2026, הוא יהיה בן 70 בצילומים, ולפי מה שהסקרים חוזים עכשיו קיר סטארמר יהיה כבר שנתיים ראש ממשלה. נראה איזה ציון על שמרנות בריסבי ייתן לו.